בן סורר
ראיתי את הדברים בנושא בטור על מצוות הצהרתיות, אבל יש נקודה שעברת עליה אבל לא מחודדת לי מספיק –
האם ר' יהודה, שדורש דרשות משונות מאד, חשב באמת שזו כוונת התורה ושזו פרשנות לגיטימית? במידה ולא מדובר בשימוש "חוקי" בדרכי הדרש, האם עלינו להבין שיש לנו (או אולי לחז"ל הייתה) סמכות להחליט על דעת עצמנו מוסרית-סוציולוגית שמשהו בתורה לא ראוי ולהנפיץ משהו במילים כדי לבטל אותו? במידה וכן, מה היקף ולמי יש רשות להשתמש בכלי הזה?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
1 Answers
למה אינך שואל זאת בתגובה לטור הנ"ל?
גם דרשות שנראות לנו משונות חייבות להתאים לדרכי הדרש. לא עושים סתם משחקים. אם השימוש אינו חוקי הדרשה אינה תקפה. לפעמים מדובר באסמכתא, אבל אני חושד שבמקרים רבים פשוט איננו מכירים את דרכי הדרש ולכן זה נראה לנו לא סביר.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer