מבט על תורה ותלמוד תורה – שיעור 10 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בפעם הקודמת עסקתי קצת במשמעות של או סוגי לימוד תורה. ראינו לימוד כדי לדעת מה לעשות, ולימוד לשם הלימוד, ושני אלה במובחן מהעשייה עצמה. זאת אומרת, מהקיום. דיברנו על היחס בין קיום לבין לימוד. ואני רוצה להמשיך בכיוון דומה שהתחלתי בסוף הפעם הקודמת, ולעסוק קצת בהגדרה של המצווה ללמוד תורה. וזה קשור למה ש… בהגדרה, כן, בהגדרת מצוות תלמוד תורה. והיחס בין תלמוד תורה ליתר דיוק לבין מצוות תלמוד תורה. האם זה אותו דבר? אוקיי, אז בהקשר הזה, אני חושב שקצת התחלנו עם זה כבר.

[Speaker B] לא בעיקרים של הרמב"ם. מה?

[הרב מיכאל אברהם] מצוות תלמוד תורה.

[Speaker B] מה זאת אומרת?

[הרב מיכאל אברהם] העיקרים לא מכילים מצוות. מצוות זה לא קשור לעיקרים. תלמוד תורה זו חובה, עיקרים זה השאלה מה אתה צריך לחשוב.

[Speaker B] לימוד תורה זה סוג של עיקר, לא? מה זה עיקר?

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה לא עיקר מחשבתי. שלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם זה מה צריך לחשוב. תלמוד תורה זה מצווה או זו חובה או זו נורמה, זה משהו שצריך לעשות. זה לא קשור, פשוט לא קשור לעיקרים. לא בגלל שהוא יותר עיקר או פחות עיקר.

[Speaker B] לא בשלוש עשרה עיקרים עצמם כתוב ללמוד תורה? אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] יש מצווה? ושיננתם לבניך, כן, והגית בו יומם ולילה, כן, יש.

[Speaker B] אבל זה כאילו הפכו את זה באיזה שלב ל…

[הרב מיכאל אברהם] לא, עוד פעם.

[Speaker B] השאלה היא מה

[הרב מיכאל אברהם] הייתה ההתפתחות ההיסטורית של החשיבה של לימוד תורה לא קשור לשאלת העיקרים. זאת אומרת, שאלת העיקרים של הרמב"ם מדברת על השאלה מה צריך לחשוב. זאת אומרת, מה תפיסת העולם הנכונה. השאלה מה עיקר במה שצריך לעשות לא קשור לשלוש עשרה עיקרים. הוא לא עוסק בזה. אז דיברנו בפעם הקודמת אני חושב שעוד ראינו את הסוגיה בנדרים שמדברת על שבועה לקיים את המצווה. כן, מי שנשבע ללמוד פרק מסוים, כן? אז כתוב נדר גדול נדר לאלוהי ישראל. למה? הרי זו שבועה על מצווה, שבועה לא חלה על שבועה. והגמרא אומרת שיכול לצאת ידי חובה בקריאת שמע בבוקר וערב ולכן כל פרק שהוא נשבע ללמוד זה דבר מעבר לחובה. לכן זאת לא שבועה על מצווה. אז השאלה היא אז מה הסטטוס של החובה ללמוד מעבר לקריאת שמע בבוקר וערב? אז בפשטות בגמרא כתוב שאין, אין חובה. זה וולונטרי. זאת אומרת, אתה צריך קריאת שמע בבוקר וערב. כל מה שמעבר לזה זה לשיקולך. אוקיי? הר"ן כמובן מתקומם כנגד הדבר הזה, זה הרי לא יכול להיות. ושיננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם אל תהסס ותאמר לו. כן, שאתה תהיה מונח בכל מקום. קריאת שמע בבוקר וערב בדבקות רבה לא תוביל אותך בשום צורה לכיוון הזה. אוקיי? לא תוכל לענות על שום שאלה תורנית גם אם תקפיד מאוד על קריאת שמע בבוקר וערב. לכן הטענה שלו הייתה שיש חובה ללמוד כל הזמן, אבל החובה הזאת היא מדרשה ולא ממה שכתוב במפורש בתורה. מה שכתוב במפורש בתורה זה והגית בו יומם ולילה והגמרא מלמדת: יומם ולילה, זאת אומרת בוקר וערב, קריאת שמע בבוקר וערב. זה מה שכתוב. אחרי זה יש ושיננתם, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, זו דרשה. זה לא כתוב. וכיוון שזאת… כן, ושיננתם מלשון שזה משונן, זה חד, כן, שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך. ודבר שהוא יוצא מדרשה, זה החידוש ההלכתי של הר"ן פה, שבועה חלה עליו. אתה יכול להישבע לקיים דבר שאתה חייב לקיים אותו אם החיוב שלך לקיים אותו הוא מדרשה. לא ממה שכתוב במפורש בתורה. כי אם זה כתוב במפורש בתורה אז כבר נשבעת על זה בהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה.

[Speaker B] מדבריו יוצא שאם

[הרב מיכאל אברהם] זה דבר שיוצא מדרשה זה לא נכלל בשבועת סיני. אבל זה דאורייתא, הוא כותב את זה במפורש. והחובה היא דאורייתא לקיים את הדברים שיוצאים מדרשה, אבל זה לא דאורייתא במובן המילולי, זה לא כתוב בתורה. זה דאורייתא מבחינת המעמד ההלכתי שלו, אבל זה לא דאורייתא במובן המילולי, זה לא כתוב בתורה. בדאורייתא יש שני מעמדות, שני סוגים? לא שני מעמדות, יש שתי משמעויות למילה דאורייתא.

[Speaker C] דאורייתא שאנחנו מכירים… יש שתי משמעויות למילה דאורייתא. משמעות אחת היא המילולית, מה שכתוב בתורה. אוקיי? הרמב"ם אגב מזהה רק את המשמעות הזאת, אין אצלו משמעות אחרת. לפי המשמעות השנייה זו המשמעות של מעמד הלכתי. כשאתה אומר שהלכה מסוימת היא מדאורייתא, אמרת משהו על מעמדה ההלכתי. בסדר?

[הרב מיכאל אברהם] למה?

[Speaker C] למה שאמרנו, שזה עיקרון ואז דוגמה למה? למשהו שפסוק שאנחנו קוראים, שיש לו מצד אחד דאורייתא פשט דפשט, ובצד אחד יש לו דאורייתא שחכמים ראו שזה דאורייתא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הפוך. אין פסוק כזה. יהיה פסוק הפוך. זאת אומרת, יהיה דבר שיוצא נלמד מדרשה, אז המעמד ההלכתי שלו יהיה מדאורייתא, אבל הוא לא מדאורייתא במובן המילולי, כי הוא יוצא מדרשה, הוא לא כתוב בתורה. מדאורייתא הכוונה כתוב בתורה. הוא לא כתוב בתורה. "את ה' אלוהיך תירא" לרבות תלמידי חכמים. מורא תלמידי חכמים לא כתוב בתורה. זה ריבוי שנלמד מהמילה "את". אוקיי? אז הוא לא יהיה דאורייתא במובן המילולי, כי הוא לא כתוב בתורה. אבל המעמד ההלכתי שלו יהיה מעמד דאורייתא, זאת הלכה דאורייתא, ספקא לחומרא, זאת אומרת כל מה ש… כן, זה המעמד ההלכתי. אנחנו רגילים מאוד. אז מי החליט? מה? חכמים כפרשנים, אבל זה דין דאורייתא. זה לא דין דרבנן. אוקיי? אז מי החליט? חכמים החליטו.

[Speaker B] על רוב

[הרב מיכאל אברהם] דיני התורה חכמים החליטו בכל מקרה. גם דיני דאורייתא חכמים החליטו.

[Speaker D] הלכה למשה מסיני?

[הרב מיכאל אברהם] הלכה למשה מסיני זו שאלה מאוד מעניינת. זה לא דאורייתא במובן המילולי, זה לא כתוב בתורה. אבל זה לפי רוב התפיסות זה כן דאורייתא במובן של המעמד ההלכתי. הרמב"ם למשל, כשאמרתי קודם שהוא לא מקבל את ההבחנה בין שתי המשמעויות האלה, מבחינתו זאת משמעות אחת, רק מה שכתוב בתורה הוא דאורייתא. רק מה שמילולי דאורייתא, הוא גם במעמד ההלכתי שלו דאורייתא. ולכן באמת הרמב"ם כותב בכמה מקומות שהלכה למשה מסיני שהיא לא כתובה בתורה, למרות שקיבלנו אותה מהקדוש ברוך הוא, לא חכמים קבעו אותה, מעמדה זה דברי סופרים. זאת אומרת מבחינתו זה לא דאורייתא, כי אצל הרמב"ם דאורייתא מילולית, רק דאורייתא מילולית היא דאורייתא במעמד ההלכתי. אבל זה נושא פולמוסי ככה, קונטרוברסלי, הרבה מאוד אנשים לא הבינו ככה את הרמב"ם, אני חושב שהם טעו, זה כתבתי על זה ספר, לא ניכנס לעניין הזה עכשיו. ושיננתם? ושיננתם זה לא כתוב? ושיננתם כתוב, אבל כשאתה קורא את הפסוק ושיננתם, מה אתה מבין? שצריך ללמוד יומם ולילה? לא. "ושיננתם" שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, מחודדים מלשון משוננים. אז אתה רואה זה מהלך פרשני שהוא בעצם מדרש. ולכן אומר הר"ן, זה דאורייתא אבל זה לא כתוב בתורה. זה דרשה שאתה עושה. גם כמו "את ה' אלוהיך תירא", אז אני לומד מהמילה "את" לרבות תלמידי חכמים, אבל זה לא אומר שמורא תלמידי חכמים כתוב בתורה. אני לומד אותו מאיזשהו יתור של מילה או בצורה כזו או אחרת, זה… אבל זה דרשה. זה לא מה שכתוב בפשט, זה לא מה שכתוב במילים עצמן. ולכן בעצם המעמד ההלכתי שלו, אומר הר"ן, זה דאורייתא. הרמב"ם יגיד שגם הלכתית זה לא דאורייתא, אבל הר"ן אומר הלכתית המעמד שלו הוא דאורייתא, אבל זה לא דאורייתא במובן המילולי, זאת אומרת זה לא כתוב בתורה. איפה הנפקא מינה? הנה הנפקא מינה ההלכתית, אומר הר"ן, אם אני נשבע לקיים חובה כזאת, אז אם החובה כתובה בתורה השבועה לא חלה, כי אין שבועה חלה על שבועה. וכל מה שכתוב בתורה אנחנו מושבעים עליו מהר סיני, נשבענו לקיים את התורה שניתנה לנו שם. אבל אומר הר"ן חובה שלא כתובה בתורה, היא דאורייתא אבל היא לא כתובה בתורה, למה זה חשוב? כי התורה שניתנה לנו מהר סיני לא כללה את זה, זה נוצר אחר כך, חכמים דרשו את זה והוציאו הלכה חדשה. אז כשאנחנו נשבענו אז, זה לא נכלל בשבועה, נשבענו בהר סיני. וכיוון שכך אין שבועה על הדבר הזה ולכן שבועה יכולה לחול, כי זאת לא שבועה שבאה לחול על שבועה. אוקיי? זה הנפקא מינה בעצם שמציע הר"ן, הוא חוזר על זה גם בגיטין בעוד מקום. בכל אופן, אבל לענייננו מה שחשוב זה לא החידושים ההלכתיים בדיני שבועות, אלא התפיסה של הר"ן שבאמת לא ייתכן שהחובה ללמוד זה רק קריאת שמע של בוקר וערב. ברור שיש חובה ללמוד כל הזמן, רק זו חובה מדרשה ולא מדברים שכתובים במפורש בפסוק. שנייה אחת. ח"י נכון? ח"י, כן. אוקיי. טוב. כן. אז זה הר"ן. אבל המפרש שם במקום, כן? זה לא רש"י. אתם יודעים הרש"י על נדרים ועל נזיר זה לא רש"י, זה כנראה ריב"ן, חתנו, משהו כזה. אז הוא כותב שם שבאמת אתה פטור. וגם הרא"ש. אומר שקריאת שמע של בוקר וערב זה מצוות תלמוד תורה, כל השאר אתה פטור, כל השאר זה וולונטרי. ואז כמובן עולה השאלה אז מה זה המושג ביטול תורה? כן? אדם נתבע כשהוא עולה לבית דין של מעלה, תחילת דינו על ביטול תורה. אז האמת שביטול תורה במובנו המקורי זה לא מה שאנחנו קוראים היום ביטול תורה. ביטול תורה הכוונה כשאתה לא מקיים את התורה. זאת אומרת אתה מבטל את התורה, אתה לא מקיים אותה. היום הביטוי הזה, אני לא יודע בדיוק מתי… היום המשמעות היא כמובן זה שלא למדת תורה זמן מסוים, זה נקרא שביטלת תורה. זה ביטול לימוד תורה או ביטול מצוות תלמוד תורה. זה לא המושג ביטול תורה במובנו המקורי. אפילו מה שכתוב יתלה בביטול תורה וכל הדברים האלה, שימו לב טוב, זה אנכרוניזם מאוד ידוע. אנחנו הרבה פעמים מאמצים משמעויות של מושגים שיש לנו היום, וככה אנחנו קוראים את התורה. אגב, זה היתרון של אלה שלא דוברים עברית. אלה שלא דוברים עברית יש להם יתרון בהבנת המקורות שלנו, כי הם לא שבויים בעברית המודרנית. העברית המודרנית לפעמים שינתה משמעויות של מושגים או של מילים, וכשאנחנו קוראים את זה אז לא ברור לנו, כאילו זה לא הגיוני מה שמפרשים שמה, אבל במקור זאת פשוט לא הייתה המשמעות. כן, זה שמעתי פעם מהרב משה שפירא ז"ל. הוא אמר שמה, אחת שאלתי מאת השם, דוד המלך אומר, אחת שאלתי מאת השם, לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו. מה הכוונה לבקר בהיכלו? לקפוץ לביקור? לבקר, להציץ לראות מה נשמע? זו הכוונה? מה פתאום?

[Speaker F] מה?

[הרב מיכאל אברהם] אולי לבוא בבוקר, זה גם הערה. הוא טען אחרת. הוא, מה? לבקר לבוא בבוקר?

[Speaker F] כן, יכול

[הרב מיכאל אברהם] להיות, יכול להיות, זה מעניין. לבקר הכוונה לבוא מהבוקר להיות שם כל הזמן. זאת אומרת, מעניין, לא חשבתי על זה. הוא אמר שמה שהמשמעות היא מלשון ביקורת, בקרה, להפך, לעשות את זה ברצינות, לבקר בהיכלו הכוונה מתקשר בהחלט גם לדבר הזה, אבל הפוך מלבקר במובן של הצצה של אורח, כן? אורח לרגע. עכשיו אנחנו רגילים היום, אתה בא לבקר, אתה קופץ לבקר אותי, אז זה העברית של היום, וזה בסדר, אין בעיה, מותר לשפה, לשפה

[Speaker B] יש דינמיקה משלה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל צריך להיזהר כשאנחנו קוראים את המקורות לא לקרוא אותם במשקפיים שלנו היום.

[Speaker G] לא

[הרב מיכאל אברהם] הבנתי.

[Speaker E] מה הכוונה? כאילו אם הרב אמר ביטול תורה היום זה שהפסקתי ללמוד לאיזה כמה ימים או שבוע, אבל גם לפעמים אפילו כשאנשים לומדים באותו זמן הלימוד פתאום השיחה עוברת למקום אחר, אז אומרים למה, בוא…

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה גם ביטול תורה, אין לי בעיה, זאת המשמעות המודרנית של ביטול תורה, הכוונה לא ללמוד. לא ללמוד דקה, לא ללמוד יום, לא ללמוד שבוע, לא משנה, אבל לא ללמוד תורה זה נקרא ביטול תורה היום. במקור זה לא היה המושג ביטול תורה. המושג ביטול תורה זה לא לא ללמוד, זה לא לקיים. לבטל את התורה הכוונה לא לעשות את מה שהיא דורשת ממך, זה המשמעות המקורית. שיכול להיות שגם מופיעה המשמעות המודרנית, לא עשיתי מחקר על העניין הזה, אבל זאת לא המשמעות המקובלת. בכל מקרה אבל ברור, עזבו את המינוח, אז אל תקראו לזה ביטול תורה, ברור שזה כן יש בחז"ל איזושהי תביעה על זה שלא למדת. זאת אומרת יש חובה, כן, ושיננתם, מה שהר"ן עצמו מביא ועוד כמובן. זה ברור שהערך הזה הוא ערך קדום, הוא לא ערך שנולד עכשיו. עוד פעם, משמעויות, מרכזיות, זה כן משתנה עם השנים, אבל הערך הזה היה קיים גם בזמן חז"ל. אי אפשר להגיד שבזמן חז"ל היו אדישים ללימוד תורה, קרא שמע בבוקר וערב הכל מצוין, מה הבעיה? אז מה חכמים עשו שם כל הזמן? מי למד שם? מי היו כל החכמים האלה שכן עסקו בכל מרחבי התורה? אז ברור שהערך הזה קיים. ואז עולה השאלה איך הדבר הזה מתיישב עם הגמרא פה בנדרים, לפחות בפשטה, כמו שהרא"ש והמפרש מבינים אותה, לא כמו הר"ן. הר"ן אומר זה במדרשה. הפשט הוא באמת זה, וזה מדרשה. אבל הם אומרים לא, גם מדרשה לא. לא, זה וולונטרי. אז מה זה ביטול תורה? מה התביעה הזאת ללמוד כל הזמן? כמובן אפשר להגיד, זה ללמוד כדי לדעת מה לעשות פשוט. אתה תצא ידי מצוות תלמוד תורה אם תקרא קריאת שמע בבוקר וערב, רק לא תדע מה לעשות. בשביל לדעת מה לעשות אתה צריך לדעת את כל מרחבי ההלכה. אז קודם כל זה רק אומר שאתה צריך ללמוד את העניינים ההלכתיים, וב' ראינו כבר שזה לא נכון. זאת אומרת תלמוד תורה, אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם, ראינו את הרש"י הזה, מדרש כמובן זה לא רק רש"י, שברור שיש ערך בלימוד לשם הלימוד. זה בדיוק מה שדיברנו בפעם הקודמת. עמל התורה. כן, עמל, בדיוק. אז עכשיו השאלה אז מה… אז אתה לא יכול להגיד לי שזה רק ללמוד כדי לדעת מה לעשות. אז מה כן? הרי קריאת שמע בבוקר וערב אתה יוצא ידי חובה. הטענה הייתה, ואני חושב שעל זה עוד דיברתי בפעם הקודמת, הטענה הייתה שיש תלמוד תורה לא זהה למצוות תלמוד תורה. מצוות תלמוד תורה זה קריאת שמע בבוקר וערב. אבל תלמוד תורה או חובת תלמוד תורה אם תרצו, לא מצווה, חובת תלמוד תורה זה כל כמה שאתה יכול. כמה שאתה יכול. למה הדבר הזה לא מוגדר בתוך מסגרת מצוות תלמוד תורה, למה עושים את ההפרדה הזאת בין תלמוד תורה למצוות תלמוד תורה? אז אמרתי שיש שני סוגי נורמות שנשארים מחוץ להלכה. או כאלה שלא מספיק חשובים. נגיד דרבנן או משהו שלא מספיק, לא עובר את הסף של חיוב דאורייתא. בורר אוכל מפסולת. בסדר? אז בורר דאורייתא זה רק פסולת מאוכל. מה עם אוכל מפסולת? יש פה מימד של בורר. רבנן אסרו את זה. אבל זה לא עובר את הסף דאורייתא מאיזושהי סיבה. אוקיי? זה לא מספיק חשוב לכן הוא נשאר בחוץ. מה שטענתי זה שיש דברים שנשארים בחוץ כי הם יותר מדי חשובים. זאת אומרת, אם אתה מכניס אותם לתוך ההלכה, הפכת אותם לאחת מתוך תרי"ג מצוות. ואנחנו רוצים להשאיר, לא אנחנו, התורה, זאת ההנחה, התורה רוצה להשאיר את הדבר הזה כאיזשהו משהו שהוא הרבה יותר יסודי מאשר להיות אחת מתרי"ג המצוות. ותלמוד תורה זה מין משהו כזה שאנחנו אמורים לעשות אותו לא כי יש מצוות תלמוד תורה, אלא כי אנחנו מבינים שכי הם חיינו ואורך ימינו. זאת אומרת, אנחנו מבינים, סליחה על ההפרזה הזאת והשיחות המשגיחיות. אבל כן, זה מה שאנחנו אמורים ללמוד. אנחנו אמורים להבין שהדבר הזה הוא התשתית של כל עולמנו ולכן ללמוד, לא בגלל שיש מצוות תלמוד תורה. כן, הבאתי את הדוגמה של המוסר, כן, ששואלים למה למה המוסר לא נכלל במערכת המצוות, כן? להיות עניו. והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. למה למה אין מצווה להיות עניו? או כל מיני דברים אחרים. אז אמרתי שזה מאותה סיבה. זאת אומרת כי הטענה היא שבן אדם צריך לעבוד על מידותיו כי הוא מבין שזאת הצורה הנכונה של האדם, לא בגלל שיש מצוות עבודת המידות.

[Speaker G] הבדיחה על הבחור החרדי שהלך עם הגאווה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, למה חרדי? סתם ישיבה-בוחר. לא קשור לחרדי דווקא. כן, שהוא הולך לפגוש בנות ואחרי שהוא עבד על המידות הוא עוד יותר דוחה אותן, כי כשהוא עכשיו כזה ענוותן אז בטח אף אחת לא מתאימה לו. אז זה פשוט מדגים את התוצאה של מי שעובד על המידות כי יש סעיף שצריך לעבוד על המידות. וזה לא עבודת המידות. אולי אני לא זוכר אם זה תמיד מזכיר לי את הבדיחה הזאת על אדם הכהן, סיפרתי את זה? אדם הכהן שרצה לעשות תשובה על ערש דווי כדי להפריך את מאמר חז"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהנום לא עושים תשובה. זאת אומרת, כן, עכשיו השאלה אם אפשר לעשות תשובה באופן כזה? אה? סוג של תשובה. כן, זהו. ברור שלא. יש דברים שאתה לא יכול לעשות. אתה רוצה לעבוד על המידות כי יש סעיף, אז לא עבדת על המידות. זאת אומרת, אז סיימת סעיף. זאת אומרת, עבודת המידות במהותה אמורה לבוא מלמטה. זו הטענה.

[Speaker C] ולכן עצם זה שהוא עושה את הפעולה הזאת שהוא רוצה לעבוד על המידות, גם אם זה כי כתוב וגם אם זה כי הוא חושב שאמרו לי שאני חייב לעשות את זה, זה לא כיוון בדרך הנכונה?

[הרב מיכאל אברהם] אולי כן, אבל אם התורה הייתה, כמו שהרב קוק כותב, אם התורה הייתה מצווה על זה היא הייתה הורסת את זה. בסדר, אז היה לך את הערך המסוים של קיום מצוות עבודת המידות, אבל התורה רצתה לאפשר לך לעשות את הדברים ברמה יותר גבוהה, להגיע לרמה יותר גבוהה. וזה אתה עושה אם אתה מבין שצריך לתקן את המידות, לא בגלל שיש סעיף לצאת ידי חובה. אז לכן היא לא רצתה לקלקל אז היא לא ציוותה.

[Speaker C] אבל דווקא זה קצת יותר קל למצוא את הערך של תיקון המידות ולתקן את המידות אם יש את זה בתוכך, אם זה בא מרצונך החופשי. דווקא אם אתה, יש לך מידות מקולקלות ואתה לא רוצה אבל אתה כופה על עצממה בגלל שאתה חייב.

[הרב מיכאל אברהם] אז לא תיקנת את המידות, אז יצאת ידי מצוות תיקון המידות. זה בדיוק הנקודה. המידות שלך נשארו אותו דבר.

[Speaker C] הכוונה שלו,

[הרב מיכאל אברהם] אתה עושה את זה לא, אתה לא נהיה בן אדם יותר טוב. אתה נהיה בן אדם שיצא ידי חובה של עוד מצווה. בסדר, אז אוקיי. הנקודה היא שאתה צריך לתקן את עצמך, לא לצאת ידי חובה של סעיף כלשהו. כמו הבחור הזה כן עם השידוך.

[Speaker C] זאת אומרת לתקן את הכוונה ולא את המעשה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. אז אולי הזכרתי, אני לא זוכר, יש הרב חיים ויטאל הרי שואל את השאלה הזאת, למה התורה לא מצווה על תיקון המידות. ואני תהיתי על זה, לא זוכר אם אמרתי את זה פעם קודמת, תהיתי על זה, מה זאת אומרת התורה לא מצווה? כתוב שצריך להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא. מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון, מה הוא גומל חסדים אף אתה, כן, אז מה הוא איזה מין שאלה זו של למה התורה לא מצווה? היא מצווה. כן, אין תוספות כזה כמו שהסיפור הידוע על רב חיים. כן, מישהו שאל שם קושיה על תוספות אז רב חיים ענה לו אין תוספות כזה. זאת אומרת מה אתה רוצה? הנקודה אני חושב שמה שהוא שואל שמה זה להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא ברור שאין הכוונה להידבק במידותיו הנפשיות של הקדוש ברוך הוא, אני לא יודע מה זה אומר מידותיו הנפשיות. אתה יכול להידבק באיך שהוא מתנהג. אוקיי? וגם התיאור, התיאור הוא הכוונה איך שהוא מתנהג בעולם, כך אתה גם צריך להתנהג בעולם. חוץ מקנא ונוקם ועוד כמה דברים שפחות מומלץ. אוקיי? אבל אבל אתה אמור הציווי הזה מתייחס למישור המעשי. ורב חיים ויטאל שאל על תיקון המידות. תיקון המידות והמישור המעשי זה לא אותו דבר. אתה יכול לעשות את המעשים בדיוק מ… כי יש מצווה להיות גומל חסד. אבל זה לא אומר שהמידות שלך מתוקנות, שאתה רוצה להיות גומל חסד, שאתה נוטה להיות גומל חסד, אוקיי? לתקן את המידות לא קשור להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא. זאת חובה חוץ הלכתית, להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא זה מצווה מנויה. זו אחת המצוות, מצווה ו' נדמה לי ברמב"ם או משהו כזה. פה הוא אומר זה משהו חוץ הלכתי אבל ברור לו שאנחנו צריכים לעשות את זה. נשאלת השאלה אז למה התורה לא מצווה? אומר התורה בכוונה לא מצווה. מצווה אותך למעשים כי המעשים אתה תעשה כי אתה רוצה לצאת ידי חובה, הכל בסדר. אבל את תיקון המידות שלך אתה לא יכול לעשות כדי לצאת ידי חובת מצווה כזו או אחרת, כי אז ממילא לא תיקנת את המידות. בסדר? זה אותו אחד שעבד על המידות כדי שהבחורות יתאימו לו.

[Speaker C] מה לגבי המאמר אחרי המעשים נמשכות הלבבות?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר יכול להיות שזה אולי זה יוכל לעזור לך במובן הסיבתי, הטלאולוגי. אתה עושה את זה כדי להגיע בסוף. אבל מה המצב הרצוי עצמו? המצב הרצוי עצמו זה לתקן את המידות לא כי יש ציווי שאתה צריך לצאת ידי חובה. יכול להיות שהשלא לשמה הוא משהו בדרך הנכונה, זה כמו עוד דוגמה שהשתמשתי בה בהקשרים אחרים. למשל תחשבו על בן אדם, אתם יודעים שתמיד דנים בתופעה מורכבת, פיזיקאים תמיד יודעים מתחילים בחמור נקודתי. בוא נתחיל בחמור נקודתי, נראה איך הוא מתנהג ואז נוסיף לו זנב, רגליים ונראה אם אנחנו עדיין מצליחים לעשות איתו משהו. גם מתחיל להיות סרבן עם הזנב והרגליים אז בכלל. אבל בוא נתחיל עם חמור נקודתי. תקחו בן אדם, חמור נקודתי בכל מיני מובנים, תקחו בן אדם שיש לו עיקרון אחד בעולמו. במובן הזה הוא נקודתי. מערכת הערכים שלו היא נקודתית, יש רק ערך אחד. מקסימום שכר, מינימום עונש. זה הכל. עובד לא לשמה. עכשיו האיש שד בעבודת השם, זאת אומרת הוא יוצא ידי חובת כל סעיף של פוסק כזה או אחר, משנה ברורה, היסטרי אוקיי? כל חייו הוא רק חושב כל הזמן איך לצאת ידי חובה ולא להיכשל והכל מושלם. איש עובד השם בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אבל רק בהם. אוקיי? ועכשיו אתה שואל אותו, אתה מנסה לשכנע אותו לעבוד לשמה, בסדר? איך אפשר לעשות דבר כזה? תגיד לו אם אתה תעבוד לשמה תקבל יותר שכר. נכון? זה מה שאתה יכול להגיד לו. זאת אומרת אתה הרי צריך לדבר איתו בשפה שלו. אתה לא יכול להגיד לו תשמע זה נהדר לעבוד לשמה. אוקיי לך זה נהדר, אני יש לי את התזה שלי. אם אתה רוצה לשכנע אותו אתה צריך לפעול על בסיס המצב העכשווי שלו. אתה צריך להגיד לו תשמע אם תעבוד לשמה תקבל שכר פי אלף יותר. כדאי לך לעבוד לשמה. אתם מבינים שאולי אני אצליח לשכנע אותו אבל זה לא יהיה עבודה לשמה. ולכן גם לא יקבל את השכר, שום דבר לא יקרה מזה. יש מצבים שהם הורסים את עצמם. זאת אומרת כשאתה תנסה לשכנע מישהו לעבוד לשמה כי כך מקבלים יותר שכר לא הפכת אותו לעובד לשמה. בדיוק אותו דבר כשאתה אומר לבן אדם תתקן את מידותיך כי יש מצווה רשי"ג לתקן את המידות, אז הוא לא תיקן את המידות. זאת אומרת יש דברים שהלוגיקה לא מאפשרת.

[Speaker I] הבסיס זה שתגיד לו שיעשה את זה ככה והוא יתחיל לעשות את זה בצורה הזאת כמו בן אדם שמתחיל לעשות מצוות בתור לא לשמה ובסוף נכנס לזה.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מה שהוא אמר קודם מתוך שלא לשמה בא לשמה. אז זה מה שהוא אמר. אז יש מתוך שלא לשמה בא לשמה בסדר, אז אתה אומר לי שהשלא לשמה יש לו איזשהו ערך מכשירי אינסטרומנטלי. אבל זה לא אומר שהשלא לשמה הוא המצב הרצוי. אני מדבר על השאלה מה מוגדר כמצב הרצוי. אתה מדבר על השאלה איך מגיעים לשם. בסדר זה אפשר לדון זה שאלה טכנית איך מגיעים לשם, אבל המצב הרצוי כשלעצמו הוא ודאי לא זה. זה הכל זה כל הטענה שלי. אז בקיצור אני חוזר אלינו, הטענה היא שהקדוש ברוך הוא מצפה שאנחנו נלמד תורה בגלל הכרת החשיבות של לימוד תורה ולא בגלל שיש מצווה ללמוד תורה. ולכן דווקא להפך מצוות תלמוד תורה, קריאת שמע בבוקר ובערב אתה יוצא ידי חובה הכל בסדר, לא קרה שום דבר. לא צריך כלום חוץ מזה. אבל זה לא אומר שכל השאר פטור ואין בכלל תביעה על תלמוד תורה ושום דבר.

[Speaker D] לא, יש תביעה על ביטול תורה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל ביטול תורה הוא לא ביטול מצוות עשה דתלמוד תורה. זה לא ביטול עשה. זה ביטול של חובת לימוד תורה לא של מצוות לימוד תורה. זה לא ביטול עשה במובן הפורמלי אלא זה ביטול מישהו שלא מכיר במשמעות של לימוד תורה. אוקיי? לימוד תורה זה כולל הבנה או רק עצם הלימוד? זה דיון אחר, אני חושב שברור שזה כולל הבנה אבל זה דיון אחר כרגע לא נכנס לזה, על זה אנחנו עוד נדבר. זה פשט הגמרא אגב. הגמרא אומרת שקרא

[Speaker J] שמע בבוקר ובערב יוצא ידי חובה. הר"ן צריך לדחוק את זה, יוצא

[הרב מיכאל אברהם] ידי חובת מה שכתוב, אבל לא יוצא ידי חובת דאורייתא של דבר שנלמד מדרשה. זה דוחק. בסדר, אבל הראש והמפרש ודאי לומדים כך. איפה הר"ן כותב את זה? בנדרים דף ח עמוד א. אז זה זו בעצם הייתה התזה. הנה פה למשל כנראה שביטול תורה זה כן לא ללמוד תורה. בברכות בדף ה. אם רואה אדם שייסורים באים עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נחפשה

[Speaker C] דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.

[הרב מיכאל אברהם] פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה, שנאמר אשרי הגבר אשר תייסרנו יה ומתורתך תלמדנו. מתורת פסוק בתהילים כן נראה שבמקרה הזה ביטול תורה זה באמת ביטול לא ללמוד. סתם נזכרתי פשוט במה שאמרתי קודם. אבל זה לא הפירוש הפשוט של המונח ביטול תורה. בכל אופן אני מזכיר אולי נדמה לי דיברתי על זה גם בפעם הקודמת, רק הערה, שרבי ישראל סלנטר במאמר שלו שהזכרתי אותו, הוא טוען שמה שהגמרא אומרת שלמה לא מצוי שבניהם של תלמידי חכמים יוצאים גם הם תלמידי חכמים, מפני אחד ההסברים, יש כמה הסברים, אחד מהם זה שלא בירכו בתורה תחילה. לא בירכו ברכת התורה. מחפפים בברכת התורה. הוא שואל מה פשר החיפוף הזה? הרי אנשים שתלמידי חכמים, שמשקיעים את זמנם ואת מרצם בלימוד תורה וברכת התורה הם מחפפים? מה למה דווקא בזה? אז הוא טוען שהם לא בירכו ברכת התורה כתפיסה, לא זה לא חיפוף. הם טענו שלימוד תורה הוא אמצעי כדי לדעת מה לעשות. כמו שהרב עובדיה הרבה פעמים אפשר לשמוע ממנו. מה? כמו דרך לימוד? לא דרך לימוד, אלא זה אמצעי כדי לדעת מה לעשות. כן. להיפך, אני טענתי זה רק דרך לימוד, אבל הוא טוען זה אמצעי בעצם לימוד תורה. עכשיו הכלל, הגמרא במנחות אומרת שלא מברכים על מכשירי מצווה. כל דבר שאינו סוף מצווה לא מברכים עליו, כמו למשל בניית סוכה. שזה מכשיר מצווה, אם לא תבנה סוכה לא יהיה לך במה לשבת ולקיים את המצווה, אבל המצווה היא לשבת בסוכה לא לבנות סוכה. לכן לא מברכים על בניית סוכה. בירושלמי כתוב שכן מברכים, לא משנה כרגע, אבל בבבלי כתוב שלא מברכים. למה? כי זה לא סוף המצווה, זה מכשיר מצווה. זה לא המצווה עצמה. זאת אומרת על מכשירי מצווה לא מברכים, מברכים רק על מצווה עצמה. ואם זה ככה, אומר רבי ישראל סלנטר, לכן אותם תלמידי חכמים לא בירכו בתורה תחילה. הם לא בירכו בתורה תחילה כי הם הבינו שהלימוד שלהם הוא מכשיר מצווה כדי לדעת מה לעשות. ועל מכשירי מצווה לא מברכים. כמובן גם הניח שברכת התורה זה ברכת המצוות, גם על זה דיברנו, אני לא מסכים עם זה, והטענה שלו שלכן גם בניהם לא יוצאים תלמידי חכמים, כי הם לא מבינים נכון את המשמעות של תלמוד תורה. אם אתה לא מבין נכון את המשמעות של תלמוד תורה, גם החינוך שלך לתורה לא יצליח. זו הטענה. עכשיו לענייננו, מה שאני אומר פה זה בעצם עניין דומה. אתה צריך להבין טוב מה המשמעות של תורה ולעשות את זה מתוך המוטיבציה הנכונה כי אחרת משהו מאוד יסודי מתפספס. זאת אומרת אם אתה עושה את זה כדי לצאת ידי מצווה כלשהי, לקיים את מצוות תלמוד תורה, כן, מי שיגיד לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה לפני שהוא יושב ללמוד תורה הוא קילקל את המצווה. בלי קשר למחלוקת בין החסידים ובין אם אומרים לשם ייחוד או לא אומרים לשם ייחוד. אבל אני אומר, גם לשיטה שכן אומרים לשם ייחוד, במצוות תלמוד תורה אל תגידו לשם ייחוד. כי אם אתה אומר לשם ייחוד אתה בעצם אומר אני עושה את זה כדי לקיים את מצוות תלמוד תורה. לא. אם אתה עושה את זה כדי לקיים את מצוות תלמוד תורה אתה סתם עם הארץ. אין מצווה כזאת. אין מצווה. בסדר, אתה יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לך שיכוון את דעתך, הכל בסדר. אבל אם אתה עושה את זה כדי לקיים את מצוות תלמוד תורה, לפי התפיסה שאני מציג כאן, הרסת.

[Speaker J] כי זה לא נעשה

[הרב מיכאל אברהם] בשביל לקיים את מצוות תלמוד תורה. אמרתי הוא טוען שברכת התורה זו ברכה על מצוות תלמוד תורה, זה ברכת המצוות. ואני בשיעור הקודם דיברתי על זה, גם המגן אברהם והמשנה ברורה לגבי נשים, הרי נשים מברכות ברכת התורה והן פטורות ממצוות תלמוד תורה. נו, אז איך הם מברכות ברכת התורה? אז המגן אברהם והמשנה ברורה אומרים כי הם צריכות ללמוד את ההלכות שנוגעות אליהן. בסדר? אני אומר אבל אבל זה בדיוק הטענה. אתה אומר שנשים פטורות מתלמוד תורה. אם הם צריכות ללמוד את ההלכות שנוגעות אליהן, אז למה נקרא למה זה נקרא שהם פטורות מתלמוד תורה? הם חייבות בדיוק כמוני, רק ההלכות שנוגעות אליהן זה הלכות כאלה והלכות שנוגעות אליי זה הלכות האלה. אתה רואה שללמוד כדי לדעת מה לעשות זה לא תלמוד תורה. בזה חייב גם מי שפטור מתלמוד תורה. פשוט צריך לדעת ללמוד כדי לדעת מה לעשות. אבל זה כמובן לימוד שהוא מכשיר מצווה, זה לא מצווה, ללמוד כדי לדעת מה לעשות. אוקיי? לכן בקיצור זאת הטענה. אוקיי, אז את מה? מנשים אני? לא, ישראל סלנטר הוא טען שהלימוד צריך להיעשות לשמה ולא כדי לדעת מה לעשות. אני הבאתי ראיה מברכת התורה של נשים. הוא מדבר על ברכת התורה של תלמידי חכמים, וגם שמה הוא מניח כמו שהמשנה ברורה והמגן אברהם מניחים שברכת התורה היא ברכת המצוות. וזה לא נכון. ברכת התורה לדעתי זה ברכת השבח, זו לא ברכת המצוות. ולכן אין שאלה למה נשים חייבות, ברור שהן משבחות את הקדוש ברוך הוא על זה שהוא נתן לעם ישראל תורה. לא משנה אם הן חייבות ללמוד תורה או לא חייבות ללמוד תורה, זה בכלל לא האישו. טוב, בכל אופן, אז זה הרעיון הכללי. עכשיו אני רוצה להראות את זה דרך סוגיה במנחות. פה אני אתחבר למקורות מה שנקרא. לא יודע אם זה עובד, הזה. אה? כפתור קטן ואדום יש ומתג שמו. כן. או, הנה. יש? טוב, זה גמרא במנחות. רגע אני אשתף את זה גם בזום לטובת קהל האלפים שצופה אחרי זה. טוב, אמר רבי אמי, מדבריו של רבי יוסי נלמד, לא משנה כרגע ההקשר, ממה שאמר רבי יוסי לגבי לחם הפנים, מדבריו של רבי יוסי נלמד, אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצוות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. אז זה בעצם טענה שממעטת מאוד את מצוות תלמוד תורה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, פרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית. מה? לא, זה ספר דברים… בסדר, אז מה? לא, המצווה הזאת היא רק… לא, אז אלו דברי קבלה או שלפעמים הנביא מפרש את המצווה שכתובה בתורה. כתוב והגית בו יומם ולילה, ופה כתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. כן, הרי להפך, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך זה פסוק שלא אומר שמספיק קריאת שמע בבוקר וערב, נכון? זה אומר הפוך. לא ימוש ספר התורה הזה מפיך זה אומר כל הזמן. לכן הטענה היא לא על הנביא, הטענה היא נגד הנביא. זאת אומרת הטענה היא למרות שכתוב בנביא לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, דע לך שפרק אחד בבוקר פרק אחד בערב זה מספיק. איך אתה יודע שזה מספיק? כי כתוב והגית בו יומם ולילה. כמותו, כן, בשוכבך ובקומך. והגית בו יומם ולילה זה מהתורה? זה המשך של זה, לא? לא לא, זה יהושע. אה, יהושע. הנה, והגית בו יומם ולילה זה הפסוק הזה לא? אני אומר בשוכבך ובקומך. אוקיי? אז בעצם אנחנו לא מדברים על הפסוק בדברי קבלה, להפך, אנחנו באים להסביר שהפסוק בדברי קבלה לא נכון או כפשוטו לא מצמצמים אותו, אוקיי? טוב, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש. מה הוא בא לעשות עכשיו? לצמצם? עוד יותר לצמצם, נכון? זאת אומרת אתם עושים תחרות עכשיו מי מצמצם את זה עוד יותר. זאת אומרת הראשון אומר פרק בבוקר פרק בערב, אומר לו רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחי, על מה אתה מדבר? קריאת שמע אתה קורא בין כה וכה, אפילו פרק בבוקר פרק בערב לא צריך. אתה בין כה וכה קורא קריאת שמע בבוקר ובערב, הכל בסדר, זה מספיק טוב. זאת אומרת התחרות היא מי מצמצם את זה הכי הרבה, את מצוות תלמוד תורה. זה נשמע מוזר המגמה הזאת נשמעת מוזרה. דבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. רגע, עוד שנייה אני קורא את זה משפט משפט. עוד רגע אתם תראו כל משפט נופל פה למקום. זה באמת פירוש אפלא ופלא לסוגיה הזאת. תראו. תכף תכף נראה. תכף נראה. ודבר זה אסור לאומרו בפני עמי הארץ. וזה מעניין למה. ורבא אמר מצווה לאומרו בפני עמי הארץ. בוא נראה מה הוויכוח. אוקיי. מי שאומר שאסור לאומרו בפני עמי הארץ, מה הוא אומר? שלא ימצאו לעצמם היתר, קריאת שמע בוקר וערב, נכון? למה לא? זה באמת ההגדרה, זה באמת החובה, מה הבעיה? למה? אבל המצווה היא באמת קריאת שמע בוקר וערב והכל בסדר. נאבד את כל מי שעושה את זה שלא לשמה, שחושב ללמוד 24 שעות. כן, אבל מה זה נקרא לאבד? באמת לא צריך, אז מה הבעיה? למה זה נקרא לאבד? הוא יעשה את מה שצריך, הכל בסדר. אנחנו גם לא אומרים להם שצריך ליטול שמונה מינים בלולב כי לא צריך, צריך ארבעה. אנחנו מאבדים את כל אלה שהיו יכולים ליטול שמונה מינים בלולב? אין חובה כזאת, אז מה הבעיה? אתם מבינים שברור שיש חובה כזאת? נכון? אז דווקא שאתה אומר לי שאסור לאומרו בפני עמי הארץ, אתה בעצם אומר לי אתה צודק מבחינת הגדרת המצווה, נכון? הוא לא אומר לך אתה לא צודק. הוא אומר לך אבל מה אתה אומר את זה בקול רם? יש דברים שלא אומרים בקול רם. מה הכוונה? המצווה היא באמת קריאת שמע בוקר וערב, אבל יש חובה ללמוד תלמוד תורה שהיא לא המצווה הפורמלית. ואם אתה תגיד לעמי הארץ שלא מבינים, הם חושבים שרק המצוות מחייבות. כן, זה קצת הפוך למה שקורה היום. היום התלמידי חכמים חושבים שרק המצוות מחייבות ולא מכירים בקיומם של קטגוריות חוץ הלכתיות, הם צמודים להלכה. אבל אז זה לא היה ככה, אז תלמידי חכמים באמת היו חכמים. ואז הם הבינו העמי הארץ חושבים שצריך לצאת ידי חובה את מה שכתוב, את ההלכה צריך לקיים, ואז הם לא היו לומדים יותר. ולך תסביר להם שנכון, לא חייבים, אין מצווה, אבל כל אחד חייב ללמוד. זאת אומרת אין מצווה אבל כן חייבים. אין מצווה אבל כל אחד חייב ללמוד. עם הארץ לא מבין דבר כזה, זה מתוחכם מדי בשבילו. צריכה להיות. בדיוק. אז הוא אומר זה מתוחכם מדי בשבילו, אז הוא לא היה לומד. אז זה באמת אובדן שהוא לא לומד, כי כן צריך ללמוד. זאת אומרת ההגדרה פה היא הגדרה מה היא המצווה, אבל ברקע כל הזמן שימו לב יש פה את החובה, והחובה היא ללמוד כל הזמן. אז מה פשר התחרות הזאת? עוד רגע נראה. ורבא אמר מצווה לאומרו בפני עמי הארץ. נו מה איתו? זה פשוט. שמה? שאתה מאבד את כל מי שמתייאש כי הרף גבוה מדי. או, זאת אומרת יכול להיות שהוא לא ילמד אפילו את קריאת שמע בוקר וערב. זה אפשרות אחת. אפשרות אחרת שאני מציע וכאן שתי אפשרויות אני חושב קיימות. אפשרות שנייה להמשיך את אותו כיוון. הוא אומר לו תשמע, להפך, אתה צריך להגיד את זה לעם הארץ כדי להסביר לו. הוא הרי יקרא קריאת שמע בוקר וערב כי הוא מבין שזה גדר מצוות תלמוד, זה החובה ההלכתית. אז תסביר לו שיפסיק להיות עם הארץ, שיבין שיש חובות הלכתיות מעבר להגדרה הפורמלית של המצווה ואולי יצא ממנו מישהו שהוא לא עם הארץ. לכן מצווה לאומרו בפני עמי הארץ. עכשיו אם זה יכול להיות זה היה נשמע כמו פלפול אם לא הייתי מקדים את הדעה הקודמת. בדעה הקודמת זה יוצא בבירור, זה חשבון פשוט. נכון? בדעה הקודמת אתה אומר לי זאת החובה, אתה צודק, אבל אסור לאומרו בפני עמי הארץ. למה? כי יש חובה בעצם מחוץ להגדרת המצווה הפורמלית. ועכשיו אומר לו רבא אה אם זה ככה אז להפך, אז זה כל מה שהופך עמי הארץ לכאלה. תגיד להם שלא רק ההלכה מחייבת, יש דברים שהם מעבר להלכה הפורמלית ואולי הם לא ייצאו עמי הארץ. מי שיוצא עם הארץ זה אותו אחד שמקפיד על קריאת שמע בוקר וערב כל בוקר כל יום. וזה בדיוק מה שהר"ן כתב בנדרים, נכון? שאמר שאם אתה אומר קריאת שמע בוקר וערב אתה לא מזה לא תצא בשום שנן כן ושננתם של להחזיק את התורה, לדעת את התורה. תגיד קריאת שמע בוקר וערב תצא ידי מצוות בשכבך ובקומך, אבל אתה לא תהיה תלמיד חכם. זה בדיוק העם הארץ שכנגדו אנחנו רוצים פה להילחם. רוצים להגיד לו תשמע זה אמרצות לחשוב שכל מה שאתה צריך לעשות זה רק מה שנכלל בהלכה הפורמלית. ולכן זה מצווה להגיד לעמי הארץ כי לא מדובר על עם הארץ שמחפש דרכים להימלט אלא עם הארץ שיש לו תפיסה לא נכונה של מה זאת תורה ומה זה חובות. אוקיי? אז לאחד כזה מצווה לאומרו. ויכול להיות עכשיו שאם זה ככה אז מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, תלוי לאיזה עם הארץ אתה מדבר. אם יש עם הארץ שאתה יכול באמת לחלץ אותו ממצבו על ידי זה שאתה אומר לו תשמע יש דברים מעבר לחובה, תגיד לו. אם יש עם הארץ אחר אז אל תגיד לו. אוקיי? זה תלוי מי העם הארץ שאתה מדבר איתו. אם בכלל מדברים עם עמי הארץ. אז זה החלק הראשון. עכשיו אני ממשיך. שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה. מהו ללמוד חוכמת יוונית? טוב, זה שאלה מאוד מעניינת והדוברים פה גם מעניינים. רבי ישמעאל, תכף נגיע אליו, אבל כן, האחיין שלו שואל אותו, אני למדתי את כל התורה, האם אני יכול להתעסק בחוכמה יוונית? חוכמת יוונית זה כמו… מה זה חוכמה יוונית? למה זה חוכמת יוונית ולא חוכמה יוונית? אני לא יודע. אוקיי. לא, זה שאלה מה זה חוכמה יוונית, זה לא כל כך פשוט. חוכמה יוונית שגזרו שמה עם החזיר שזיעזע ארץ ת"ק פרסה שלא ילמד את בנו חוכמה יוונית, אז שמה רב האי גאון למשל אומר שזה שירי הומרוס או ספרות יוונית, לא פילוסופיה. תלוי, מחלוקות. לא משנה. בכל אופן, בוא נחשוב רגע על השאלה הזאת. זה הייתי פעם בירוחם שלימדתי בירוחם, אז בתיקון ליל שבועות בא אליי אחד התלמידים שם ושאל אותי, אם הוא למד את כל התורה כולה, אז איך התשובה לזה הוא לא יודע? באת באת לשאול אותי שאלה בהלכה, הנה למדת את כל התורה כולה, תענה לעצמך, למה מה יש לך לשאול? אז אמרתי לו שאני חושב שזה משתלב במגמה של כל הסוגיה הזאת. הוא ידע את כל התורה כולה, אבל ללמוד שאתה צריך ללמוד כל הזמן מעבר לחובות היסודיות זה באמת לא חלק מהתורה, זה חובה חוץ הלכתית, את זה הוא לא יודע. אז הוא בא לשאול את רבי ישמעאל, האם יש חובה ללמוד מעבר ללדעת את הדברים, מעבר לקריאת שמע בבוקר ובערב או אפילו מעבר ללדעת כדי לדעת מה לעשות או משהו כזה, האם יש ערך בעצם הלימוד? והתשובה והתשובה היא תשובה שהיא לא במסגרת ההלכה, במסגרת מה שכתוב בתורה, וכיוון שכך אז הוא אומר אני למדתי את כל התורה כולה, מהו ללמוד חוכמת יוונית? הוא לא יכול לענות על השאלה הזאת כי הוא מצטמצם רק למה שכתוב בתורה, להלכה במובנה הפורמלי. את זה הוא לא יודע, מה שמעבר לזה הוא לא יודע, הוא בא לשאול את רבי ישמעאל. טוב, אולי זה פלפול, אני לא יודע, אבל זה משתלב היטב אני חושב עם המגמה של הסוגיה ואתם תראו גם את ההמשך. הוא שואל אם מותר? כן, הוא שואל אם מותר, לא, אם מותר, אם זה לא ביטול תורה. האם יש ערך בלימוד תורה לשם הלימוד? זה בעצם מה שהוא שואל. עוד פעם, אם אתה למדת את כל התורה איך אתה לא יודע את ההלכה שאסור? אז אני אומר, כי זה לא חלק מהתורה. חוכמה יוונית זה לא פסול? כי זאת חובה שהיא לא חלק מהמצווה. המצווה בשכבך ובקומך זה קריאת שמע בבוקר ובערב, זהו. כל השאר זה לא כתוב בתורה, אתה צריך להבין שתורה זה משהו כל כך יסודי שצריך ללמוד אותו, אבל זה לא חלק מהתורה העיקרון הזה, זאת שהיא תפיסה מטא-תורנית או איך שלא תקרא לו. אז את זה הוא לא למד, עבר על כל השולחן ערוך, הוא לא מצא, לא אין לא מופיע שם. ההתייחסות לזה? כן, זהו. אז עכשיו הוא כמו עם הארץ בעצם, הוא נצמד למה שההלכה מחייבת, את זה הוא למד, את זה הוא יודע, הוא יודע הכל. עמי הארץ לא יודעים הכל אבל מה שהם יודעים הם נצמדים למה שהם יודעים. הוא גם יודע הכל, אבל הוא יודע את כל מה שכתוב, מה עם מה שמעבר לזה? הרי הוא רק בהלכה, הוא רק סיני, הוא לא עוקר הרים, לא יודע לחדש. אז אם ככה יש לו עוד מה ללמוד, אז מה הוא שואל? שילמד שיעורי עיון, לא שיעורי בקיאות. קרא עליו המקרא הזה, מי זה? רבי ישמעאל, כן? קרא עליו המקרא הזה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חוכמת יוונית. כתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, כל הזמן צריך ללמוד. זאת אומרת, יש ערך בלימוד לשם הלימוד, אתה צריך ללמוד בשביל ללמוד גם אם אתה יודע הכל. אוקיי? זה התשובה שלו.

[Speaker E] עכשיו א', שימו לב, בעצם מה

[הרב מיכאל אברהם] שהוא אומר פה מנוגד חזיתית למה שמופיע למעלה, נכון? הרי מה כתוב למעלה? איך פתחנו את הסוגיה? אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית, קיים מצוות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. מביא את הפסוק הזה עצמו, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, נכון? עכשיו נכון שזה תנא רבי יוסי, מותר לו לחלוק על רבי ישמעאל, אבל לכאורה זה מחלוקת חזיתית, נכון? מסכימים? פשוט הפסוק עצמו לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, רבי יוסי אומר, רבי אמי בשם רבי יוסי אומר לא מה פתאום, זה לא כל היום, פרק אחד בבוקר, פרק אחד בערב. הוא היה עונה לאיך קוראים לו, לבן דמא, כשהיה בא לשאול אותו אומר, גם אם אתה לא יודע את כל התורה אתה יכול ללמוד חוכמת יוונית, מה הבעיה? קראת קריאת שמע בבוקר ובערב, הכל בסדר, אתה מסודר. נכון? רבי ישמעאל אומר לו מה פתאום, קח שעה שלא מן היום ולא מן הלילה, כמובן אין

[Speaker K] שעה כזאת, אתה צריך

[הרב מיכאל אברהם] ללמוד כל הזמן, נכון? אז

[Speaker K] הוא חולק חזיתית על מה שכתוב למעלה.

[הרב מיכאל אברהם] אה, אתה אומר שאסור לאומרו בפני עמי הארץ? הוא פוסק כמו לא רבא אלא רבי יוחנן שאסור לאומרו בפני עמי הארץ. אוקיי, לא סביר מי שלמד את כל התורה כולה לא יודע, אולי. אבל באופן הפשוט. ופליגא דרבי שמואל בר נחמני. דאמר שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן פסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה. מה הוא חולק עליו? כי הוא אומר שזאת מצוה, נכון? מסכימים? כתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך זאת חובה, אתה שואל אותי אם מותר ללמוד חכמת יוונית? מה פתאום, כתוב לא ימוש. אומר לו מה פתאום, הפסוק הזה זה רק ברכה ליהושע שלא ימוש ספר התורה הזה מפיו, אבל זה לא מצוה, זה לא חובה שמוטלת עלינו, נכון? אז זה המחלוקת בין רבי ישמעאל לבין רב שמואל בר נחמני. עכשיו אני שואל אתכם תגידו לי החברה אלה איתנו? ופליגא? ברור, הרי היה רבי יוסי למעלה שאיתו פתחת את הסוגיה. עכשיו אתה מביא את רבי ישמעאל שהולך חזיתית נגדו. ואז אתה מביא לי

[Speaker L] איזה אמורא, רב שמואל בר נחמני שממנו משמע אחרת. יש לך מחלוקת. אז רב שמואל בר נחמני הולך כשיטת רבי יוסי. מה הבעיה? רבי יוסי לא אמר שזה כן מצוה, הוא מצמצם אותה. נו בסדר, אז אם ככה אז אתה לא צריך את זה בכלל. הוא אומר ברור שאתה קורא שחרית וערבית וכל זה אתה כן צריך להגיד, הרי כתוב ובשכבך ובקומך בתורה. זה רק מצמצם את הלא ימוש. בסדר? אז הלא ימוש לא משנה אבל יש קריאת שמע שחרית וערבית מהתורה. אוקיי? אז אתה

[הרב מיכאל אברהם] יכול ללמוד חכמת יוונית, מה הבעיה? בכל מקרה אתה יכול. לכן זה שלא מציינים שהוא חולק על רבי יוסי למעלה, זה אומר שפשוט לא חולק עליו. רבי ישמעאל לא חולק עליו. ברור שלא. למה? כי גם רבי יוסי אומר שקיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה, את מצות תלמוד תורה אתה מקיים בקריאת שמע שחרית וערבית. אבל מה, אין חובה ללמוד חוץ מזה? ברור שיש, יומם ולילה. תמצא ספר, זה מה שהוא אומר, קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ולא קיים את לא ימוש. את המצוה אתה מקיים אבל לא את הלא ימוש. הלא ימוש נקרא כפשוטו, אנחנו לא מוציאים אותו מפשוטו. כל מה שהוא אמר למעלה קרא פרק שחרית ופרק ערבית קיים מצות לא ימוש, זה לא בא לפרש את מצות לא ימוש. להיפך, זה בא להגיד שלא ימוש הוא לא מצוה. לא ימוש הוא חובה מטא-הלכתית.

[Speaker L] המצוה זה ובשכבך ובקומך מהתורה.

[הרב מיכאל אברהם] אל תלמד מלא ימוש שבעצם ובשכבך ובקומך זה כל היום. לא נכון. לא ימוש ובשכבך ובקומך זה קריאת שמע שחרית וערבית. והלא ימוש אומר שלמרות שהמצוה זה קריאת שמע שחרית וערבית, יש חובה ללמוד כל הזמן. זה הלא ימוש. בסדר? זה מה שאמר רבי יוסי. וזה בדיוק מה שאומר רבי ישמעאל, הוא לא חולק עליו. זה גם רבי ישמעאל זה מה שהוא אומר לו. אתה לא יכול לעסוק בחכמת יוונית לא בגלל שזה ביטול עשה דתלמוד תורה. תעשה תלמוד תורה אתה מקיים בקריאת שמע שחרית וערבית. בגלל ביטול תורה. ביטול תורה זה ביטול החובה המטא-הלכתית ללמוד תורה, לא הביטול של העשה. ולכן הגמרא מניחה שרבי ישמעאל לא חולק על רבי יוסי בכלל. אז על מי הוא כן חולק?

[Speaker B] על רב שמואל בר נחמני.

[הרב מיכאל אברהם] איפה אצל רב שמואל בר נחמני רואים לא כך? כי הוא אומר שהפסוק זה אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה. עכשיו, גם הביטוי הזה הוא ביטוי מעניין. מה זה מה ההבדל בין חובה למצוה? זה לא חובה ולא מצוה אלא ברכה. הגיוני או לא הגיוני? בוא נראה קודם כל נשמע מה הוא אומר, אחרי זה נראה אם זה הגיוני. מה ההבדל בין חובה למצוה? מצוה זה שאתה מקבל

[Speaker C] שכר, חובה

[הרב מיכאל אברהם] זה שאתה לא מקבל שכר. למה לא מקבל שכר אם אני עושה את חובתי למה שלא אקבל שכר? כי זה חובה. אז מה? גם כל מצוה היא חובה. מה אין חובה לקיים את המצוות? לא, אבל גם כשאתה עושה מצוה יש עליה שכר. אבל אני אומר אין חובה לקיים את המצוות? זה גם חובה. נו, אז למה אני מקבל שכר? מה ההבדל בין חובה למצוה?

[Speaker C] ההבדל בין חובה למצוה זה

[הרב מיכאל אברהם] ההבדל שבו עוסקת כל הסוגיה הזאת. יש הבדל בין מצות תלמוד תורה לבין החובה ללמוד תורה. זה לא אותו דבר. ועכשיו כשבא עד כאן כל הסוגיה הסכימה מצות תלמוד תורה זה קריאת שמע שחרית וערבית. חובת תלמוד תורה זה כל היום וכל הלילה. כמה שאתה יכול. וזה כאן מגיעה פעם ראשונה דעה שאומרת לא נכון. עד כאן אף אחד לא חלק על אף אחד. זה מה שאמרתי קודם, אף אחד לא חלק על אף אחד. הדיון הוא לא על ההלכה. בהלכה קריאת שמע שחרית וערבית יוצאים ידי חובה. הדיון הוא בחובה שמעבר להלכה. ועכשיו בא רב שמואל בר נחמני ואומר לא, לא רק שזה לא מצוה זה גם לא חובה. זה סתם ברכה ליהושע. הוא באמת חולק עליהם, גם על רבי יוסי וגם על רבי ישמעאל. אוקיי? הוא באמת חולק עליהם. כי הוא אומר זה רק ברכה ליהושע, אבל זה לא חובה. עכשיו אגב רק במאמר מוסגר, שוב פעם אנכרוניזם לשוני, ההבדל בין חובה לבין מצוה. מה שאני ציינתי עכשיו, המונח מצווה פה בברייתא זה המקביל למה שאני קורא לו חובה אני חושב. מה שכתוב פה חובה הכוונה מה שאני קורא מצווה. מצווה פורמלית במובן… כשאומרים פה מצווה הכוונה מעשה טוב. כשאומרים פה חובה הכוונה חובה הלכתית, זאת אומרת מצווה. זה רק ה… אני חושב ככה, כי זה ה… ככה נראה לי שזה המשמעות המילולית של הדברים. היום אנחנו כבר רגילים שמצווה זה תחשבו ברחוב, כשאתם יוצאים החוצה, עשית מצווה. לא מתכוונים שיצאת ידי חובת מצוות עשה של משהו. עשית מעשה טוב, נכון? כשאומרים לך עשית מצווה. זה המשמעות שזה בגמרא. מצווה הכוונה עשית מעשה טוב. חובה זה משהו שאתה חייב לעשות כי יש הלכה, מצווה פורמלית כזאת. אני חושב שזה מתהפך אבל זה לא משנה לענייננו. בכל מקרה, רב שמואל בר נחמני שולל את שני אלה והופך את זה לברכה ליהושע. לא חובה ולא מצווה. זה כבר כן חולק על רבי ישמעאל ורבי יוסי. אתם רואים שלכל אורך הסוגיה הזאת ברור, למרות שזה לא מופיע בשום מקום, אבל לכל אורך הסוגיה הזאת כל שורה בסוגיה הזאת זועקת בעצם שיש חובה ללמוד תורה שלא קשורה למצוות תלמוד תורה. שני דברים שונים. יש מצוות תלמוד תורה ויש חובת תלמוד תורה. שני דברים שונים. אוקיי? ורב שמואל בר נחמני הוא זה שחולק על הכל. הוא טוען שזה אפילו לא חובה. זה ברכה ליהושע. עכשיו ברכה זה כבר אומר שזה משהו חיובי, אחרת מה הברכה בזה שתעסוק יומם ולילה בתורה? אז גם הוא לא אומר שאין לזה ערך. הוא לא מגדיר את זה כחובה. זאת אומרת מבחינתו יכול להיות שאין באמת בעיה בביטול תורה במובן שזה לא ביטול עשה וזה גם לא בעיה כי זה לא חובה, החובה המטא-הלכתית היא לא חובה מבחינתו. אבל זה ערך ללמוד תורה, לעסוק בתורה כל הזמן, זה ודאי ערך גם לשיטתו. בסדר? אבל זה הפעם הראשונה פה בסוגיה שמופיעה דעה ששוללת גם את החובה המטא-הלכתית ללמוד. בסדר? ולכן לא בכדי הוא אומר אינו לא חובה ולא מצווה, הוא שולל את שני הדברים. למה הוא שולל את שני הדברים? ברוב המקומות לא תמצאו בש"ס מה זה חובה ומצווה, איפה מצאנו שזה חובה וזה מצווה? כי פה כל הדיון הוא במטא-חזה בין מה חובה ומה מצווה. עד שבא שמואל בר נחמני ואומר מה פתאום, זה לא חובה ולא מצווה. זה סתם ברכה ליהושע. אז מאוד ברור אני חושב שבסאבטקסט של הסוגיה הזאת כל הזמן יש את החובה המטא-הלכתית הזאת מעבר למצווה. ברכה יש לנו בזכות ההלכתית. מה? ברכה דווקא כן, דווקא את הברכה יש לנו בזכות ההלכתית. מה זאת אומרת? המחמיר תבוא עליו ברכה. לא, פה זה ברכה שהקדוש ברוך הוא מברך את יהושע. הוא מברך אותו שלא ימוש ספר התורה הזה מפיך. יש גם ברכה בברכות הנהנין. חובה. שצריך להגיד שחרית וערבית, כאילו שזה מצווה. נכון, ואתה יוצא ידי חובה, אבל זה לא הפסוק הזה, זה ובשכבך ובקומך מהתורה. הפסוק הזה הוא לא חובה ולא מצווה אלא ברכה. יש את ובשכבך ובקומך מהתורה, זה משהו אחר. אתה יוצא ידי חובה בקריאת שמע בבוקר וערב. נכון, הכל בסדר. ואז אומר, ראה הקדוש ברוך הוא את יהושע דברי תורה חביבים עליו ביותר, שנאמר ומשרתו יהושע בן נון לא ימיש מתוך האוהל. אמר לו הקדוש ברוך הוא, יהושע, כל כך חביבים עליך דברי תורה, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. בסדר? אז עד כאן מצאנו כבר דעה שחולקת. עכשיו תראו את ההמשך. תנא דבי רבי ישמעאל: דברי תורה לא יהיו עליך חובה ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן. מה הכוונה? בדרך כלל אם לא הייתי עושה את כל ההקדמה הזאת, מה הייתם אומרים? שזה לא אל תעשו את זה כעבדים המשמשים את הרב, נכון? זאת אומרת שלא יהיה חובה אלא תעשו את זה ברצון. אני לא חושב שזה נכון. זה המשך של אותו מהלך בדיוק. והוא אומר להם דברי תורה לא יהיו עליך חובה, רבי ישמעאל אומר. מה הכוונה? חובה אצלו אתם זוכרים זה מצווה. זאת אומרת הכוונה זה לא מצווה פורמלית. אל תחשבו מצווה. ובכל זאת אי אתה רשאי לפטור עצמך מהם. כי יש פה מצווה לא פורמלית. זה לא חובה זאת מצווה. אתם רואים? זה אותו רבי ישמעאל שרב שמואל בר נחמני חולק עליו. רב שמואל בר נחמני הרי אומר הפסוק הזה הוא לא חובה ולא מצווה. ובמה הוא חלק על רבי ישמעאל? כי רבי ישמעאל טוען זה אמנם לא חובה אבל זאת כן מצווה. זה המחלוקת. ועל זה רבי יוסי למעלה לא חולק, אף אחד לא חולק על זה. פה נראה כאילו רבי ישמעאל הולך בקו עם רב נחמני. לא, הפוך. תשים לב, תדייק בלשונו. דברי תורה לא יהיו עליך חובה. מצווה? לא, ואי אתה רשאי לפטור עצמך מהן. מה זה? למרות שאין חובה במובן ההלכתי, אתה לא יכול לפטור עצמך מהן. למה? כי יש חובה מטא-הלכתית. אתה חייב ללמוד, לא בגלל מצוות תלמוד תורה. מצוות תלמוד תורה קריאת שמע בבוקר וערב זה בסדר גמור. הכל בסדר. אבל זה לא אומר שאין חובה. עם הארץ חושב שאם זה לא כלול ב… אם זה לא כלול במצווה אז אין חובה. זה מה שרבי ישמעאל בא להגיד: אל תהיה עם הארץ. נכון, המצווה כוללת רק קריאת שמע בבוקר וערב, אבל זה לא אומר שאתה רשאי לפטור את עצמך מהן. שימו לב, הוא לא מדבר במישור הנפשי, במישור של איך תתייחס, האם זה יהיה עול עליך או לא. לא, זה המשך של המהלך של כל הסוגיה. זה פשוט חידוד של המחלוקת למה אמרו שרבי שמואל בר נחמני חולק על רבי ישמעאל, בשעה שרבי שמואל בר נחמני אמר שזה לא חובה ולא מצווה, ורבי ישמעאל טוען זה אמנם לא מצווה אבל זה חובה, כן אצלו זה המינוח הפוך, לא משנה אבל זה מה שמתכוון לומר. אוקיי? זה המחלוקת של רבי שמואל בר נחמני. ואם זה ככה, אז אין פה שום מחלוקת חוץ מרבי שמואל בר נחמני, כל השאר, רבי יוסי ורבא ורבא וכל החבר'ה האלה, כולם אומרים אותו דבר. ומה שהם אומרים זה מה שראינו בגמרא בנדרים, שהמצווה ללמוד תורה זה קריאת שמע בבוקר וערב. אבל זה לא אומר שאתה רשאי לפטור את עצמך מהן. יש חובה מטא-הלכתית ללמוד תורה כמה שאתה יכול. שני דברים שונים. או במילים אחרות, כל הסוגיה הזאת בעצם עוסקת במתח בין מצוות תלמוד תורה לבין תלמוד תורה. לא נכון לזהות את תלמוד תורה עם מצוות תלמוד תורה. הערך של תלמוד תורה הוא הרבה יותר רחב מאשר מצוות תלמוד תורה, מצוות תלמוד תורה היא אחת מתרי"ג מצוות. וכל התחרות הזאת פה בסוגיה, איך לצמצם כמה שיותר את מצוות תלמוד תורה, היא תחרות שיש לה אג'נדה חינוכית מאוד ברורה. היא באה להגיד לך בדיוק את זה: שים לב, ללמוד תורה זה לא לקיים את מצוות תלמוד תורה. בשביל לקיים את מצוות תלמוד תורה תקרא קריאת שמע בבוקר וערב והכל בסדר. תלמוד תורה זה הרבה יותר מזה. זה משהו יותר יסודי שלא ייכנס לתוך תרי"ג מצוות בכלל, לרוב יסודיותו. בגלל שהוא כל כך יסודי, אנחנו לא רוצים להפוך אותו לאחת מתרי"ג מצוות, כי הוא דבר הרבה יותר יסודי מזה. ולכן אתה צריך להבין וזה כל מה שהסוגיה הזאת באה לומר. אתה צריך להבין שאמנם אין מצווה, אבל הזה שאין מצווה זה בדיוק בגלל שרצו להשאיר את הערך הזה כערך יותר יסודי מאשר סתם קיום מצווה. ולכן אתה לא רשאי לפטור את עצמך מהן, כך מסתיימת הסוגיה. למרות שאין חובה, אתה לא רשאי לפטור את עצמך מהן. כי עמי הארץ חושבים שאם קריאת שמע בבוקר וערב מספיק, אז זה מה שהם עושים, לא עושים יותר מזה. ועל זה בא רבי ישמעאל ואומר להם: זה לא חידוש בהלכות מצוות תלמוד תורה, בגדרי מצוות תלמוד תורה. בגדרי מצוות תלמוד תורה כולם מסכימים, קריאת שמע בבוקר וערב יוצאים ידי חובה. כל הדיון פה הוא דיון מטא-הלכתי, הוא לא דיון הלכתי. ועכשיו תראו מה זה אומר. יש סתירה מפורסמת. אוקיי? מה ראינו פה בעצם? מצד אחד רבי שמעון בר יוחאי אומר קריאת שמע בבוקר וערב יוצאים ידי חובה, נכון? רבי ישמעאל אומר צא ובחר שעה שאינו מן היום ולא מן הלילה, אתה חייב ללמוד כל הזמן. זה שיטת רבי ישמעאל, נכון? אומר אתה לא רשאי לפטור את עצמך מהן וכולי. בואו תראו מה קורה בגמרא בברכות. תנו רבנן, ברכות ל"ה עמוד ב'. ואספת דגנך, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, יכול דברים ככתבן? ללמוד כל הזמן? תלמוד לומר ואספת דגנך, הנהג בהם מנהג דרך ארץ. דברי רבי ישמעאל. מסתדר לכם? רבי ישמעאל הוא זה שאמר שלא ימוש זה כפשוטו, יומם ולילה. אוקיי, בסדר, אז זה רק צמצום על גבי. בואו נראה. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה, קוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, אז מלאכתם נעשית על ידי אחרים וכולי. אל תגלו את זה לציונות הדתית. ומלאכת אחרים נעשית על ידם, שנאמר ועבדת את אויביך וכולי. בסדר? מה הכוונה? הצלבה גמורה, נכון? ממש הצלבה. רבי שמעון בר יוחאי אומר אצלנו בסוגיה במנחות, קריאת שמע בבוקר וערב מספיק. רבי ישמעאל הוא אימפריאליסט, הוא אומר לא, מה פתאום, יומם ולילה, תצא ותלמד שעה שאינה מן היום ולא מן הלילה. אוקיי? מה קורה פה? השאלה אם אנחנו יכולים לעסוק בדרך ארץ, לעבוד, ללכת לעבוד, כל מיני דברים. רבי ישמעאל, הכל בסדר, תעשה הכל, תלמד תורה, תקבע עיתים לתורה, הכל בסדר. רבי שמעון בר יוחאי היסטרי, אומר מה פתאום, תורה מה תהא עליה, אתה תלמד כל הזמן שיפרנסו אותך, שאחרים יעשו את מלאכתך. זה גישה שמקיימים היום בהידור. אז מה פשר העניין הזה? ההצלבה הזאת? הרי ממש הצלבה. הופכים את הדעות שלהם מאה שמונים מעלות. אז אחרונים דנים בכל מיני צורות איך ליישב את הסוגיה. הצד השווה לכל הצורות האלה שהם בעצם רוצים להגדיר את מצוות תלמוד תורה באופן שהוא גמיש. מה זאת אומרת? יש פה איזשהו דיון, מצוות תלמוד תורה היא כל הזמן, נתון ראשון. עכשיו אנחנו מתחילים לראות מה יכול לנגוס בזה, כי אתה צריך לאכול, אתה צריך לישון, נכון? יש עיסוקים שאתה לא יכול בלעדיהם. בסדר, הכוונה בכל השעות שאתה יכול להקדיש לתורה אתה חייב ללמוד תורה. יש עיסוקים שהם בסדר, מותר לך לעסוק בהם וזה לא יהיה ביטול תורה כי זה דרך ארץ, ככה בן אדם חי. אבל בסיסית המצווה היא בעצם ללמוד כל הזמן. בסדר? עכשיו יש ניסוחים שונים, הגדרות שונות, לא חושב שיש הבדלים אמיתיים, הנצי"ב, האור שמח, כל מיני דנים בסוגיה הזאת ומגדירים באיזשהו אופן שבעצם ביטול תורה הוא פונקציה של הבן אדם. יש דברים שאתה צריך לעשות שיהיו חלק מהחיים שלך, אל תהיה היסטרי עם הביטול תורה. ביטול תורה זה כאשר יש לך שעה שאתה יכול ללמוד ואתה לא לומד, אבל לא שאם אתה הולך לעבוד זה ביטול תורה, אתה הולך לשרת בצבא זה ביטול תורה, או לא יודע מה, אתה הולך לאכול או לישון זה ביטול תורה, או אפילו לסרט. טוב, אתה רוצה להתאוורר קצת, מה קרה? מותר, מותר לחיות. אז זה אפשר לראות פה במפרשים על הסתירה בין הסוגיות, אבל איך שאני אמרתי קודם, לא צריך להגיע לכל זה. אין פה שום הצרחה, אין פה כלום. כל הדיון בגמרא במנחות עוסק בשאלה, בהבחנה בין ההלכה לבין המטא-הלכה. אז מה הוויכוח בין רבי שמעון בר יוחאי לבין רבי ישמעאל? שום ויכוח. בגמרא במנחות שום ויכוח. שניהם מסכימים שקריאת שמע בבוקר ובערב יוצאים ידי חובה. רבי ישמעאל מוסיף ורבי שמעון בר יוחאי לא אמר כלום על זה. רבי ישמעאל מוסיף שאתה בכל זאת לא רשאי לפטור את עצמך כי יש את החובה המטא-הלכתית. אוקיי? רבי שמעון בר יוחאי לא אמר כלום מה דעתו על זה. זה בגמרא במנחות, לכן שמה בכלל אין ויכוח, אז אין מה לדבר על הצרחה כי הם בכלל לא מתווכחים שם. פשוט מדברים על דברים שונים. במישור ההלכתי שניהם מסכימים שקריאת שמע בבוקר ובערב זו המצווה, רק רבי ישמעאל מוסיף, יש גם מישור מטא-הלכתי שאתה צריך ללמוד תורה גם מעבר לזה. רבי שמעון בר יוחאי לא דיבר על זה, לא עסק בזה פשוט המימרא שמובאת שם. מה קורה בגמרא בברכות כאן? כאן הדיון הוא על לא ימוש ספר התורה הזה מפיך שהוא כל-כולו לא שייך למצוות תלמוד תורה, הרי זה התחילה הסוגיה במנחות. מצוות תלמוד תורה זה בשכבך ובקומך בתורה, נכון? לא ימוש ספר התורה הזה מפיך זה על החובה המטא-הלכתית, זה לא על המצווה. וכל הדיון פה בברכות זה על זה. עכשיו השאלה היא מבחינת החובה המטא-הלכתית, נחלקים רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי עד כמה היא מתפרסת, וכאן רבי שמעון בר יוחאי יותר מחמיר מרבי ישמעאל. הוא טוען שזה צריך להתפרס על כל היום. אל תלך לעבוד ואל תעשה כלום, יטפלו בך. איך תחיה? גולדקנופף, בשביל זה יש אנשים שחיים, יטפלו בך, זאת אומרת, יעבדו בשבילך. אוקיי? איך כולם יעשו את זה? מאיפה הכסף? בסדר. אז זה רבי שמעון בר יוחאי. ורבי ישמעאל טוען לא, שיש ללכת לעבוד, הכל בסדר. אין שום סתירה למה שאמרו שמה, למה שהם אמרו בגמרא במנחות. גמרא במנחות זה ממישור אחר של דיון ושם אין בכלל מחלוקת. רבי שמעון בר יוחאי גם הוא מסכים שלמרות שקריאת שמע בבוקר ובערב אתה יוצא ידי חובה, אתה לא רשאי לפטור את עצמך ממנה, נכון? הוא לא אומר את זה שמה, הוא אומר את זה פה. לא רק שהוא מסכים, הוא עוד יותר מחמיר מרבי ישמעאל בעניין הזה. הוא אומר אתה אפילו ללכת לעבוד לא יכול, מבחינת החובה המטא-הלכתית. לא שזה יהיה ביטול עשה של מצוות תלמוד תורה, זה לא יהיה. מבחינת החובה המטא-הלכתית. אין שום סתירה בין הסוגיות, לא צריך לחפש יישובים. אם אתם קוראים נכון את הסוגיה במנחות, אין שום סתירה. ולמה אתה קורא מטא-הלכתית? שזה לא נכלל במצוות עשה של תלמוד תורה. מצוות עשה של תלמוד תורה זה חלק מההלכה, יש מצווה ויש לה הגדרות מה היא דורשת. יש חובות שהם מעבר למה שהמצווה דורשת. ומה המקור של החובה הזאת? זה לאו דווקא מאחורי המצווה, מאחורי התורה כולה. לא קשור דווקא למצוות תלמוד תורה אלא אתה צריך להבין מה זאת תורה ולהבין שזה העיסוק הבסיסי שלך צריך להיות. אז שניהם מסכימים על זה שהחובה היא פרק אחד בבוקר ופרק אחד בערב? זה המצווה, זה הגדרת המצוות עשה. אבל זה לא אומר שאתה יכול לא ללמוד כל היום. נכון, זה מה שרבי ישמעאל אומר, ואי אתה רשאי לפטור את עצמך מהם. לא יהיו עליך חובה, הכוונה מה הכוונה לא יהיו עליך חובה? בחובה זה לא נכלל. קריאת שמע בבוקר ובערב אתה יוצא ידי חובה, אבל אתה לא רשאי לפטור את עצמך מהם כי יש חיוב ללמוד תורה לא בגלל מצוות העשה. זה כאילו מידת חסידות כזאת כאילו? כן, אבל אני אומר פה זה לא מידת חסידות במובן הזה, מידת חסידות בדרך כלל נתפסת כמשהו שהוא פחות מחייב. אוקיי, זאת בעצם הטענה. יוצא פה איזה שהוא פלופ רציני. לא, יש מחלוקת. רבי ישמעאל אומר לך, רבי ישמעאל ורבי שמעון בר יוחאי במנחות לא חולקים. לא חולקים. רב שמואל בר נחמני במנחות כן חולק. הוא אומר שאין חובה חוץ הלכתית. בברכות, כן, אין חובה חוץ הלכתית. פה בהקשר הזה אני מניח שהוא היה מצטרף לפחות לרבי ישמעאל, אולי אפילו יקל יותר מרבי ישמעאל בברכות. כי בברכות כל הדיון הוא בשאלה מה הגדר של החובה החוץ הלכתית. אז רבי ישמעאל יותר ליברלי בעניין הזה. הוא אומר תחיה את חייך ומתי שאתה יכול תלמד. לא, בא מישהו ואומר אבל אני רוצה רק ללמוד, אז הוא אומר אדרבא, עוד יותר טוב, בבקשה. לא בטוח, לא בטוח, כי זה מה שאביי אומר בסוף, לא קראנו את זה עדיין, שהרבה עשו ולא עלתה בידם. לא עלתה בידם כי הם נכשלו? כן, אז לכן לא מומלץ לעשות את זה אפילו אם אתה רוצה. רק אנשים מאוד חריגים ממליצים להם לעשות דבר כזה. נכון? אבל האנשים הם חלשים מדי בדרך כלל. אז אם יש לך יומרות ואתה חלש לא כדאי, אל תעשה את זה. אתה תיכשל, תיפול על הפרצוף. יש בן זומא ובן עזאי, סליחה, ורבי שמעון בר יוחאי מקבלים הנחות בכמה דברים, אפילו בקריאת שמע לפי הירושלמי, הם פטורים מקריאת שמע, כי הם עסוקים בתלמוד תורה כל הזמן ועוסק במצווה פטור מן המצווה. למה אחרים לא נפטרים? אז הגמרא אומרת שאתה לומד תורה כדי לקיים, אז אם הקיום מונע ממך הלימוד מונע ממך מלקיים אז מה עשית? אז לכן רוב האנשים לא פטורים ממצווה עוברת כשהם לומדים תורה. אבל הגמרא אומרת שבן עזאי ורבי שמעון בר יוחאי פטורים. הם פטורים כי הם באמת אנשים ש, אלה האנשים שצריך לפטור מגיוס. בן עזאי ורבי שמעון בר יוחאי. היום יש איזה אחד וחצי כאלה אולי. את אלה צריך לפטור מגיוס. זה לגמרי נכון. לא, אבל אם עם הגישה הזאת אתה רוצה לפטור כמה שיותר כדי שתמצא את הבן עזאי ואת הרבי שמעון. אתה מוצא אותם עד גיל עשרים. עד גיל עשרים אתה כבר רואה מי זה בן עזאי ומי זה לא בן עזאי. סטטיסטיקות? כן. טוב, בכל אופן. ומה אם הוא התעורר בגיל ארבעים? בסדר, יש כאלה שתפספס. אלו החיים. כל מדיניות יכולה לפספס. אין ערובה של מדיניות שלא תפספס שום דבר. בעולם אוטופי הייתי רוצה לשבת רגל על רגל ולאכול עוגות קצפת תוך כדי שאני לומד בבא קמא. בסדר, אנחנו לא בעולם אוטופי. אנחנו לא נולדנו לתוך עולם אוטופי, לא נבראנו לתוך עולם אוטופי ולכן חבל לעסוק אנחנו לא שם. זה רחוק רחוק. בעולם ה-AI נדבר, אנחנו עוד לא שם. כשנהיה שם לא בטוח שתוכל עוגת קצפת כל כך בקלות. טוב, צריך לחלק לך את הכסף באיזושהי צורה. טוב, בכל אופן, סוגיות סבוכות, לא ניכנס אליהן כאן. אז בקיצור בשורה התחתונה אני רק רוצה לסכם, אז הוא בעצם אומר שמה שאנחנו לומדים מכאן זה שתלמוד תורה ומצוות תלמוד תורה זה שני דברים שונים. מצוות תלמוד תורה לדעת הממעיטים קריאת שמע בבוקר ובערב אתה יוצא ידי חובה, אולי פרק בבוקר פרק בערב. לפי הר"ן אולי מדרבנן, יוצא שאתה גם צריך ללמוד את השאר. לפי הרא"ש והמפרש לא. זה גדר מצוות תלמוד תורה, הגדר ההלכתי. יש חובה חוץ הלכתית שצריך ללמוד תורה כמה שאתה יכול, שוב פעם, כולם מסכימים לזה. אין על זה ויכוח. אולי רב שמואל בר נחמני שמגדיר את זה כברכה או כמשהו ראוי אבל לא חובה חוץ הלכתית. אבל זה הכמעט קונצנזוס, נקרא לזה כך, אם בכלל יכול להיות שזה קונצנזוס מלא, שיש חובה חוץ הלכתית. עד כאן הגמרא במנחות וזהו, זה נגמר שם. עכשיו הגמרא בברכות אומרת אוקיי, החובה החוץ הלכתית הזאת עד איפה היא מגיעה. אז רבי ישמעאל אומר הנהג בהם מנהג דרך ארץ. תחיה את חייך, אתה לא צריך לחיות בצורה מטורפת. צריך לחיות בצורה נורמלית, ועל יד זה ללמוד כמה שאתה יכול. אוקיי? לא צריך את ההיסטריה של הביטול תורה, צריך לאכול מהר וזה כי אחרת זה ביטול תורה. לא, תחיה בצורה נורמלית ואת הזמן שיש לך תלמד תורה. רבי שמעון בר יוחאי הוא יותר היסטרי בעניין הזה. ולכן שם בברכות יש ביניהם מחלוקת ביחס לחובה החוץ הלכתית עד כמה היא מגיעה. וזה הכל. אבל זו לא מחלוקת הלכתית, זאת בעצם הטענה. ביחס לחובה החוץ הלכתית, ועל זה אומר אביי בסוף שרבים עשו ולא עלתה בידם. זה לא מעשי בקיצור, לרבים זה לא מעשי, יש יחידים שיכולים להחזיק מעמד ככה, רבי שמעון בר יוחאי, זה לא מעשי לרבים משתי סיבות אגב, זה כבר אקטואלי עוד פעם. סיבה אחת שרבים לא כולם בנויים לזה, יש שניים שבנויים לזה אבל אין אלפים שבנויים ככה שיכולים באמת למצות. דבר שני, אם רבים יעשו את זה אז מי יפרנס אותם? זאת אומרת צריכה להיות איזה חלוקת עבודה בחברה, אז אני מוכן להחזיק מעטים כאלה שבאמת מקדישים את עצמם, פרנסתם עלינו. בסדר גמור, תורה לא תהיה כהנת כפונדקית. אנחנו מחזיקים מוסדות תרבות, אומנות, ספורט, כל מיני דברים כאלה, אז לא נחזיק תורה? ודאי שנחזיק תורה. אבל לגבי אותם אלה שבאמת בנויים לדבר הזה, כל האחרים עם כל הכבוד להם שינהגו בהם מנהג דרך ארץ, ילכו לעבוד ועל יד זה ילמדו כמה שהם יכולים. זה המסקנה, מסקנות מאוד אקטואליות אבל נדמה לי שהן יוצאות בצורה מאוד פשוטה מהסוגיות. שינהגו בהם מנהג ארץ ישראל. כשנזכה, כשיבואו הגויים אז בוא נדבר. בסדר? היום אנחנו הגויים באים ואנחנו משלמים להם על זה, אקזיט, אז מישהו צריך לשלם להם. עדיין רק הגויים עובדים בשבילנו גם היום, אבל אנחנו צריכים לשלם להם. הייטק וכדומה, כן. איך אתה לומד את זה? אף אחד, צריך להספיק בזה לפי היכולת, חוץ מרבי ישמעאל שגם אני יכול לקרוא אותו. אבל רבי ישמעאל זה המסקנה של הסוגיה. אמר אביי רבים עשו ולא עלתה בידם, המסקנה היא רבי ישמעאל. זה המסקנה של הסוגיה. לא, בסדר. מה זה חוץ מרבי ישמעאל? רבי ישמעאל הוא המסקנה. מי ישלם להם את המשכורת? מי? מי זה אתה? לא משנה מי. משנה מאוד! משנה מאוד! מי משלם? הממשלה? אבל מי זה הממשלה? הממשלה זה אנחנו. מי משלם להם? יש לך כסף לשלם להם? לא, אין, אבל אין. אין בעיה, אם אתה מוצא לשלם למי שאתה רוצה אתה יכול גם לתת מתנות למי שאתה רוצה, אתה יכול לעודד רועי צאן להיות רועי צאן, אם יש לך כסף תיתן להם. אם אתה מנטרל את בעיית הפרנסה, לצורך העניין, אז אני אומר, אם אתה מנטרל את בעיית הפרנסה אין דיון. כולנו יכולים לשבת על חוף הים ולהשתזף גם ותיתן לי כסף. אבל אני אומר לך את זה, לא כתוב פה, מה אכפת לי? אם אין לך בעיית פרנסה לך תלמד תורה. הכל בסדר, נכון, אם אין לך בעיית פרנסה לך תלמד תורה, אבל יש לך בעיית פרנסה! יש לך בעיית פרנסה, אלא מה? אתה שודד את האחרים בשביל שלא תהיה לך בעיית פרנסה. בסדר, לשדוד זה גם פרנסה אני לא אומר, היא אפילו פרנסה מכניסה הרבה פעמים, אבל אם החברה תגיד אז יכול להיות שזה נכון. הכל בסדר. החברה יכולה לשלם יותר לכל מי שרוצה, הכל בסדר. אם החברה יכולה לעשות את זה וגם מוכנה לעשות את זה אין בעיה, הכל בסדר. זה מצב אוטופי. זה מצב אוטופי יכול להיות אבל הוא לא המצב שבו אנחנו חיים. בעולם אוטופי גם כולם יקיימו תורה ומצוות, בעולם אוטופי כולנו נהיה צדיקים ולא נדבר לשון הרע, בעולם אוטופי הכל יהיה נהדר, אבל אנחנו לא בעולם אוטופי. נכון. בסדר, גם אני שואף לזה, פה תשאף לזה ותלך לעבוד. ותשאף לזה בהפסקת צהריים. ותשאף לזה בהפסקת צהריים. אתה לא יכול לשאוף לזה על חשבוני. שיהיה ברכה, שיהיה ברכה נדבר. תביא לי את הברכה מהשביעית בשלב ראשון ואז נדבר על הברכות שאתה ממציא ממוחך הקודח. אפילו הברכות שכתובות בתורה אני לא רואה אותן, אז בוא נשאיר את הברכות האלה לאחר כך. זה ברכה אחרי המזון, לא לפני המזון. תן לי את המזון אני אברך אחרי זה ברכה. טוב, על כל פנים עד כאן אקטואליה וענייננו. אני קצת לגמרי, אנו מסודרים. למה? למה לא? אם בן אדם אין לו מה לעשות בחיים למשל? יפה, תלמד תורה. מישהו חולק על זה? מישהו חולק על זה? לא. הכל בסדר, אם אין לך מה לעשות תלמד תורה, זה הכל. אני שואל, מישהו חולק על זה? אפשר היה ללמוד את זה. אפשר היה ללמוד. מישהו חולק על זה? מה שאמרת עכשיו יש מישהו בארץ שחולק על זה? בעולם הדתי? בעולם הדתי, לא חילונים, חילונים חולקים על הכל, זה לא קשור. לא, אין. אף אחד לא חולק על זה, שאם אתה יכול תלמד תורה. ברור, אמן, מי אומר שלא? זה לא הדיון. הדיון הוא בשעה שאתה לא יכול, אז זה הדיון. אין לי בעיה לא לגייס את אף אחד אם לא היה צריך חיילים, אבל צריך חיילים, מה לעשות? בעולם אוטופי לא נצטרך חיילים גם, לא נצטרך כלום. כולנו נהיה רועי צאן, נחלל בחליל ונלמד תורה. בסדר, עולם נהדר אבל אתה שם אומנם, מזכיר לי את הספונסר שלי ממכון ויצמן, הוא היה איש שמאל ככה. הוא היה איזה מין פוליטיקאי אקדמי כזה אחראי מטעם האו"ם על דרום אמריקה ואיש חשוב בממסד המדעי. אז הוא הלך פעם לדנמרק, לא זוכר כבר באיזה עניין. אומר נכנסתי לחדר המלון, נשכבתי. איזה נחת, שקט, בלי מלחמות, בלי פוליטיקה, בלי שמאל ימין, בלי ישראל, בלי רעש. אומר אחרי שלוש דקות התחלתי להתגרד. אחרי חמש דקות אני כבר תלשתי שערות, אחרי עשר דקות הייתי כבר בשדה התעופה חזרה, לא יכול לחיות בעולם כל כך משעמם. זאת אומרת אתה צריך את המלחמות האלה כי אחרת העולם הוא משעמם. זאת אומרת לא בכדי הקדוש ברוך הוא לא ברא אותנו בעולם אוטופי. אין עולם יותר משעמם מעולם אוטופי. זאת אומרת אתה צריך להתחכך, אמיתי אני אומר את זה, אתה צריך להתחכך. מעניין גם במובן המהותי, אתה רוצה לתקן משהו, אתה לא רוצה לחיות בעולם אוטופי. אתה צריך לתקן דברים, אז צריך להתמודד עם קשיים, צריך להתמודד עם בעיות. וצריך ברכה לעשות את זה. ובתורה? בתורה. בתורה? בתורה. אוקיי. טוב חברים, אז זה שלב ראשון. אני רוצה אולי לקשור את שני החלקים שדיברתי עליהם, כשאני חוזר למשל לחיוב נשים. אמרנו שנשים לא חייבות במצוות תלמוד תורה, נכון? אבל חייבות ללמוד את ההלכות שנוגעות אליהם כדי לדעת מה לעשות. עכשיו אני רוצה להוסיף עוד משהו, לאור ההבחנה שעשינו כאן, לדעתי נשים חייבות בתלמוד תורה לגמרי כמו גברים, ללמוד את כל הש"ס בעיון עם הראשונים והאחרונים בדיוק כמו גברים. מה שהן פטורות זה מקריאת שמע בוקר וערב, זה מצוות תלמוד תורה. מצוות תלמוד תורה נשים פטורות, מתלמוד תורה למה שנשים יהיו פטורות? תלמוד תורה זה לא מצווה פורמלית, אז מי מחויב בה? כל אחד שמבין שיש חיוב כזה, את החשיבות של העניין, את המשמעות של העניין, נכון? אתן לכם דוגמה. כן, אז אני כבר לא אכנס להלכה הבאה, אתן לכם דוגמה. למשל יש סתירה בין שתי סוגיות, גמרא בסנהדרין בדף נ"ו, תקלה וקלון. והגמרא אומרת שמה שאם יש בהמה שנרבעה לבן אדם או רבעה אישה, אז הורגים אותה. אי בעית אימא משום תקלה, אי בעית אימא משום קלון. קלון זה שהיא מביישת את מי שעשה את העבירה או היא הולכת בשוק אומרים הנה זאת שנרבעה לפלוני, חמור שרבע. והקלון זה הכוונה שהיא עוברת ברחוב אומרים… סליחה, התקלה שהיא עוברת ברחוב אומרים זה נעשתה עבירה על ידה. אז מצד ביעור הרע מקרבך צריך להרוג אותו, את הבהמה. מה קורה עם בהמה שנרבעה לקטן? אז הגמרא אומרת הורגים אותה. גם למאן דאמר תקלה הורגים אותה. עכשיו למה? הרי לקטן זה לא עבירה, קטן לא חייב במצוות. תקלה זה עבירה, רש"י אומר שמה, לא הייתה פה עבירה כי הקטן לא חייב במצוות. בסדר? אז רואים לכאורה שעבירה של קטן גם היא עבירה, צד אחד. זה גמרא בסנהדרין. יש גמרא ביבמות בדף ל"ג לגבי אין איסור חל על איסור. ושמה הגמרא אומרת שקטן שהביא שתי שערות ונכנס למקדש בטומאה, אז הוא עבר על שני איסורים, כניסה למקדש ועבד, כן, נכנס למקדש בטומאה וחילל שבת ועבד, לא זוכר שני איסורים הוא עשה שמה. וזה חל עליו בבת אחת, כי זה חל עליו מתי שהוא הביא את שתי השערות, לפני כן לא. ושמה הדיון הוא אין איסור חל על איסור, אז כששני האיסורים חלים

[Speaker E] בבת אחת שניהם חלים.

[הרב מיכאל אברהם] אם אחד בא אחרי השני אז השני

[Speaker C] לא יחול, רק הראשון.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו הגמרא רוצה למצוא ציור שהם חלים בבת אחת, אז היא אומרת קטן כשהוא הביא שתי שערות והוא עוסק באיזושהי עבירה, שתי העבירות חלות עליו בבת אחת מתי שהוא הביא את שתי

[Speaker B] השערות.

[הרב מיכאל אברהם] אז משמה מעירים כמה אחרונים, רואים שעד שהוא הביא שתי

[Speaker C] שערות אין עליו עבירות.

[הרב מיכאל אברהם] ועל קטן אין עבירות עד שהוא הביא שתי שערות. ובגמרא בתקלה וקלון רואים שעבירה של קטן היא כן עבירה. זה הרבה אחרונים דנים בזה, חלקת יואב וקובץ שיעורים ועין יצחק ועוד כמה וכמה אחרונים עוסקים בשאלה הזאת. וכמה מהם מתרצים את זה בסגנונות שונים אבל אותו עיקרון. והעיקרון הוא שיש מצוות מסוימות שהן מצוות שגם גויים חייבים בהם, ועל זה וודאי שגם קטן יהיה חייב. חתם סופר אומר למשל, הוא לומד

[Speaker D] את

[הרב מיכאל אברהם] זה מהרא"ש ששיעור גדלות הוא שיעור, כמו כל שיעור אחר, ולכן הוא לא נאמר בגויים. אז הגויים מאיזה גיל הם חייבים בשבע מצוות שלהם? מהגיל שהם מבינים. אין גיל פורמלי הלכתי כמו אצלנו שלוש עשרה או שתי שערות, אלא מרגע שהם מבינים הם חייבים.

[Speaker E] אין לא

[הרב מיכאל אברהם] נאמרו שם שיעורים של

[Speaker E] ההלכה. אוקיי?

[הרב מיכאל אברהם] אז אומר אז אם זה ככה גם יהודים קטנים יהיו חייבים באותן שבע מצוות. כי אין שום דבר, ליכא מידי,

[Speaker C] הגמרא שמה

[הרב מיכאל אברהם] בסנהדרין

[Speaker C] אומרת

[הרב מיכאל אברהם] ליכא מידי שלבן נח אסור ולישראל מותר. לא. לא יכול להיות משהו שלבן נח יהיה אסור ולישראל יהיה מותר. מה הרעיון מאחורי זה? כי בכל ישראל יש בן נח קטן. זאת אומרת אתה בן נח עם עוד

[Speaker E] קומה נוספת, אז

[הרב מיכאל אברהם] מה שמחייב גוי מחייב גם אותך. רק יש עליך עוד חיובים נוספים, בסדר? לכן לא יכול להיות משהו שהגוי

[Speaker C] יהיה

[הרב מיכאל אברהם] חייב בו ואתה לא, זאת הטענה. מה שאני רוצה לומר מעבר

[Speaker L] לזה, זה שבעצם המצוות שהגוי חייב

[הרב מיכאל אברהם] בהן, כמו שהרמב"ם אומר, זה מצוות שהדעת נוטה להן. הדעת נוטה להן, זה מצוות שבסברה. ודבר שבסברה מחויב כל מי שמבין את הסברה. אז זה לא משנה אם הוא קטן או גדול. מצוות פורמליות מחויב מי שנצטווה. התורה לא מצווה את מי שמתחת לגיל 13, אז הוא לא חייב, הוא קטן, לא הביא שתי שערות, בסדר? אז הוא קטן, הוא לא חייב.

[Speaker E] אבל מצווה שיסודה בסברה

[הרב מיכאל אברהם] לא מתחילה

[Speaker E] מציווי,

[הרב מיכאל אברהם] כל

[Speaker E] מי שמבין את הסברה חייב.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה מה הגיל שלו, מה המגדר שלו, לא משנה כלום, אם אתה מבין את הסברה אתה חייב. אז רביעת בהמה זאת מצווה שיסודה בסברה ולכן היא חלה על גוי. כיוון שכך אז ישראל קטן זה גם עבירה מבחינתו, וזה הסוגיה בסנהדרין דף נ"ו. אבל ביבמות מדובר על עבירות הלכתיות פורמליות, טומאה, מקדש, עבודה בשבת וכולי. זה הכל עבירות פורמליות. זה מדבר מגיל 13, כיוון ששם הציווי קובע את החיוב, הציווי פונה רק לגדולים, לא לקטנים. זה שני סוגי מצוות. אבל למדנו מכאן שמצוות שיסודן בסברה מחייבות את כל מי שמבין

[Speaker C] את הסברה.

[הרב מיכאל אברהם] אין פה הגדרות פורמליות

[Speaker E] מי פטור ומי חייב,

[הרב מיכאל אברהם] נשים פטורות כי זה

[Speaker E] עשה

[הרב מיכאל אברהם] שהזמן גרמא, לא כי זה לא משנה מאיזה סיבה, קטנים פטורים כי אין להם דעת, זה לא רלוונטי כל הפטורים האלה. זה רלוונטי למצוות הפורמליות. המצוות הפורמליות פונות למי שנצטווה, מי שלא נצטווה לא חייב. אבל המצווה שיסודה בסברה כמו שגוי חייב בהן

[Speaker E] למרות שלא נצטווה,

[הרב מיכאל אברהם] גם במצוות שלא נצטווה הוא

[Speaker E] חייב

[הרב מיכאל אברהם] בהן. למה הוא חייב? כי הסברה נותנת שהוא חייב בהן. רב ניסים גאון בהקדמה לש"ס, כן זה נדפס בהתחלת מסכת ברכות במהדורות של ש"ס וילנא. אז הוא אומר שמה שכל המצוות הוא שואל איך זה יכול להיות שיש 30 מצוות שבני נוח נצטוו אנחנו יודעים שיש שבע. אומר כי כל המצוות שתלויות בסברה ובאובנתא דליבא, הבנת הלב, התחייב בהן אדם מעולם. מי שמבין חייב, זה לא משנה אם אתה גוי או יהודי. אם זו סברה אז זה מה שהסברה אומרת, אתה מבין את הסברה אתה חייב. מצווה שיסודה פורמלי, לא מסברה, אתה חייב בהן מכוח הציווי, אז הציווי פונה למי שהוא פונה. אם אתה גוי ואתה לא חייב אז אתה לא חייב. אם אתה אישה

[Speaker L] ומצוות

[הרב מיכאל אברהם] עשה שהזמן גרמא אישה פטורה. אם אתה קטן אתה פטור כי אתה לא נצטווית. המצוות שיסודן בסברה כולם חייבים בהן. ולכן אני רוצה לטעון שאם באמת המצווה של תלמוד תורה היא מצווה שבסברה, אז אין הגדרה של מי חייב ומי פטור, אז גם נשים יהיו חייבות וגם קטנים יהיו חייבים, חייבים לגמרי. חייבים חייבים, בדיוק כמו גדולים. זה לא חיוב הלכתי פורמלי, החיובים ההלכתיים הפורמליים הם רק לפי ההגדרות של מי מצווה. אוקיי? אבל פה אנחנו מדברים על איזושהי חובה שיסודה בסברה. חובה שיסודה בסברה פונה לכולם, היא לא קשורה לגדול קטן אישה גוי, זה לא משנה כלום. כל מי שמבין חייב. ולכן אין הגבלות, לכן ושיננתם לבניך, כן? שאתה צריך ללמד את בנך, איך זה יכול להיות

[Speaker E] הרי הבן פטור ממצוות.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, זה מצוות חינוך על האבא. מצוות חינוך על האבא היא מצווה דרבנן. מצוות חינוך זה מצווה דרבנן, מה זה

[Speaker H] ושיננתם

[הרב מיכאל אברהם] לבניך? כתוב בתורה.

[Speaker N] התשובה היא כי בתלמוד

[הרב מיכאל אברהם] תורה זה חיוב דאורייתא על הקטן.

[Speaker N] זה לא

[הרב מיכאל אברהם] חיוב דרבנן.

[Speaker N] זה חיוב דאורייתא

[הרב מיכאל אברהם] כי זה מצווה שיסודה בסברה גם קטן

[Speaker K] חייב.

[הרב מיכאל אברהם] אז דוגמה אחרת, הרמב"ם כותב שלא משביעים קטן לפי שאינו יודע עונש השבועה. רמב"ם בהלכות שכירות נדמה לי, בשבועת השומרים.

[Speaker E] אז אם

[הרב מיכאל אברהם] הפקדת אצל קטן משהו והוא צריך להישבע שבועת השומרים לא משביעים אותו

[Speaker E] כי הוא לא יודע עונש השבועה.

[הרב מיכאל אברהם] ואז

[Speaker E] מה?

[הרב מיכאל אברהם] אם

[Speaker E] הוא

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע את העונש אז הוא לא ירתע מלשקר בשבועה והשבועה לא משיגה את מטרתה. כל מטרתה של השבועה זה לוודא שאתה לא

[Speaker E] משקר כי אתה מפחד מהעונש.

[הרב מיכאל אברהם] אבל מה

[Speaker B] זה

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע

[Speaker M] עונש השבועה?

[הרב מיכאל אברהם] אין עליו עונש שבועה. לא שהוא לא יודע את עונש השבועה, אין עליו, הפוך, מקטן חכם הייתי נזהר עוד הרבה יותר כי הוא הרי יודע שאין עליו עונש. על קטן טיפש אתה יכול לעבוד עליו יש לך עונש, אתה לא יודע אבל יש לך עונש. אבל קטן חכם מבין שאתה עובד עליו. אין עליו עונש. מה זה לא יודע עונש השבועה לפי שאין עליו עונש שבועה. רואים ברמב"ם שגם על קטן יש עונש שבועה. הוא רק לא יודע, אז בסדר, צריך לדעת, יש לו דעת אין לו דעת, אבל יש עליו עונש שבועה. למה יש עליו עונש

[Speaker L] שבועה?

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שלעמוד במילתך,

[Speaker E] זאת אומרת לקיים את שבועתך,

[הרב מיכאל אברהם] זה חיוב שיסודו בסברה.

[Speaker E] וחיובים

[הרב מיכאל אברהם] שיסודם

[Speaker E] בסברה מחייבים את

[הרב מיכאל אברהם] כולם, קטנים גדולים נשים גברים לא משנה, גויים יהודים לא משנה כלום.

[Speaker E] גם קטנים, ולכן

[הרב מיכאל אברהם] יש עליו עונש שבועה אם נשבע

[Speaker E] לשקר.

[הרב מיכאל אברהם] העונש הוא

[Speaker E] לא מלקות,

[הרב מיכאל אברהם] כי איסור השבועה נאמר רק על מי שמחויב. זאת אומרת זה ברור, אבל החיוב נגיד השבועות שנאמרו לפני מתן תורה, אברהם נשבע

[Speaker M] אליעזר

[הרב מיכאל אברהם] נשבע, כן יעקב, מה זה כל השבועות האלה?

[Speaker E] זה

[הרב מיכאל אברהם] שבועות.

[Speaker E] שהם

[Speaker B] לא

[Speaker E] מחייבות ברמה ההלכתית, אבל

[הרב מיכאל אברהם] ברור שכל בר

[Speaker E] דעת שאם

[הרב מיכאל אברהם] אתה נשבע אתה צריך לעמוד בדיבורך, צריך לקיים את מה שנשבעת. זה מה שאומר המשנה למלך ואומר שמה בהלכות מלכים, איך הקדוש ברוך הוא השביע את ישראל בהר סיני, מושבע ועומד מהר סיני, ראינו את זה קודם, הרי כל החיוב לקיים שבועות הוא מהתורה, אז איך אפשר להשביע אותי

[Speaker E] לקיים את התורה?

[Speaker B] הרי כל החובה לקיים

[הרב מיכאל אברהם] שבועות היא בגלל התורה, ואם לא קיבלתי את התורה אז המושג שבועה לא קיים. אז אומר האבני נזר בסימן ש"ו יורה דעה שלא נכון, החובה לקיים שבועה קיימת עוד לפני מתן תורה, לא חובה הלכתית פורמלית, חובה מטא-הלכתית.

[Speaker L] אם אתה נשבע אתה

[הרב מיכאל אברהם] צריך לקיים, ועל זה הייתה השבועה שהקדוש ברוך הוא השביע את ישראל בסיני, שבועה מטא-הלכתית לקיים את התורה. אחרי שקיבלו את התורה יש כבר מימד פורמלי גם באיסורי השבועה, אבל קודם כל יש את המימד הלא פורמלי. ולכן למשל הוא אומר, יש דיון באחרונים על שבועה בכתב, שבועה בכתב. רבי עקיבא איגר ועוד דנים בזה האם צריך הפלאה בפה בשבועה. השאלה אם כתיבה כדיבור, אם נשבעתי בכתב האם זה נחשב שדיברתי או לא. אז אומר האבני נזר באותה תשובה שם בש"ו, אומר דיון לא רלוונטי כיוון שמושג השבועה שמסברה ודאי שהוא קיים גם בכתב, מה זה משנה כתב או לא כתב זה עניין של הגדרה הלכתית מתי איסורי שבועה חלים עליך, אבל ההגדרה המוסרית הערכית מסברה היא חלה על כל מי שאתה מבין שחייב, ואם התחייבת בכתב אז התחייבת גם כן, מסברה ודאי שאתה חייב. לא תלקה בבית דין אבל ודאי שאתה חייב. ואז הוא מביא את המשנה למלך הזה ואת כל מה שאמרנו קודם שבועת סיני והשבועות לפני מתן תורה וכולי. אז מה רואים? רואים את זה, הוא מביא את תשובת הר"י מיגאש שכותב את זה. והר"י מיגאש זה רבו של אבא של הרמב"ם. אז לא בכדי הרמב"ם כותב שקטן לא משביעים אותו כי הוא לא יודע עונש השבועה, אבל יש עליו עונש שבועה, כי התפיסה היא ששבועה זה דבר שיש יסודו מסברה גם, מעבר לציווי ההלכתי, ודבר שיסודו מסברה מחייב את כולם. אז גם בהקשר שלנו אם אנחנו מבינים שהחיוב ללמוד תורה הוא לא רק מצוות תלמוד תורה אלא יש איזה שהוא מימד סברתי מטא-הלכתי, המימד הזה קיים בכולם, גם אישה חייבת ללמוד, גם קטן חייב ללמוד, כולם, כל מי שמבין את הסברה. טוב, עד כאן.