מסכת סוטה – פרק ה' – שיעור 9 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי אנחנו ממשיכים. דיברתי קצת על המשמעויות של ספק סוטה. אני רוצה לעשות איזשהו פסק זמן שנדון בו קצת באיסור של סוטה לכהן, אבל בעצם פחות מהאיסור של סוטה לכהן, אני רוצה לדבר על איך לומדים אותו, על הקל וחומר שמלמד אותו, וראיתי שזה קצת נכנס לנו למשמעויות של קל וחומר בכלל, אז אני אדבר טיפה על זה. ובשלב הבא אני ארצה להיכנס לאיזה המשך אותה סוגיה, אני ארצה להיכנס ליחס בין ספק סוטה לספק טומאה. הערתי על זה כבר לא פעם, אבל הגמרא פה נכנסת, יש בה דעת להישאל וכל מיני הגדרות שנוגעות לספק סוטה וספק טומאה, אז אני רוצה אחרי זה להיכנס לדברים האלה. וזה כבר לא יהיה היום. אז אני אתחיל עם בתחילת הסוגיה בדף כ"ח עמוד א'.

[Speaker B] אני

[הרב מיכאל אברהם] אשתף רגע את ה… אוקיי בסדר? אמר רבי יהושע, כך היה דורש זכריה וכולי, זה מופיע במשנה שמה של נטמאה נטמאה, שהיא אסורה לבעל ואסורה לבועל. תנו רבנן, המביאה הגמרא ברייתא, שלוש פעמים האמורין בפרשה, אם נטמאה נטמאה ונטמאה, למה לי? אחד לבעל ואחד לבועל, זה שני הדברים שמופיעים במשנה, וכאן מופיע דבר שלישי, ואחד לתרומה. זאת אומרת אחרי שהיא סטתה, אז היא נאסרת לאכול בתרומה, דברי רבי עקיבא. נאסרת לאכול בתרומה זה מעניין, נאסרת מכוח מי? הרי אישה יכולה לאכול בתרומה או מצד בעלה או מכוח בעלה או מצד האבא, נכון? ואם היא מתגרשת מבעלה נגיד בלי ילדים, אז היא חוזרת לרשות האבא ואם האבא כהן אז היא יכולה לאכול מכוחו. אז כשכתוב פה שהיא נאסרת בתרומה, כן, אחד לתרומה, לא כתוב פה האם זה מכוח הבעל שהיא עדיין נשואה לו עד שהוא לא גירש אותה. אחרי שהוא גירש אותה היא כבר לא אשתו, אבל כל עוד הוא לא גירש אותה אז היא אשתו והוא חייב לגרש אותה. אז שמה אפשרות אחת להגיד שהיא נאסרת לאכול בתרומה עדיין לפני שהיא קיבלה את הגט, שזה גם חידוש. אחרי שקיבלה את הגט אז לא צריך לחדש את זה, היא כבר לא אשתו. אפשרות שנייה זה להגיד שהיא נאסרת לאכול בתרומה מחמת האבא, זאת אומרת אפילו כשהוא יגרש אותה והיא תחזור לרשות האבא, עדיין גם אם היא בת כהן היא לא תוכל לאכול בתרומה. בגמרא עצמה לא בברייתא לא ברור לאיזה משתי האפשרויות מדובר. רש"י על המקום כותב שזה בין לבעל ובין לאב. זאת אומרת שהיא נאסרת לאכול בתרומה בין מכוח הבעל ובין מכוח האבא. לא ברור לגמרי מאיפה רש"י לקח את זה אבל זה מה שרש"י אומר. אז זה החלק הראשון. אמר רבי ישמעאל, אז רבי ישמעאל מגיב, מה? כן. ואחד לתרומה שאפילו היא בת כהן ובעלה כהן נפסלה מן התרומה. ברור, מה אכפת לי שהיא בת כהן? אז רבי ישמעאל, רבי ישמעאל עונה לרבי עקיבא אומר לו קל וחומר, ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה, זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה? יש פה קל וחומר שהוא מוכיח ממנו שסוטה תהיה אסורה לכהן. כן, אסורה להתחתן מכהן. מה הקל וחומר? אם גרושה שמותרת בתרומה, כן, אסורה לכהונה, גרושה אסורה לכהן, אז סוטה שאסורה בתרומה ודאי שתהיה אסורה לכהן. אם קל וחומר. אוקיי? לכאורה מבנה של קל וחומר, מה זאת אומרת מה הקשר? מה הבעיה? מה הבעיה? אם זאת מותרת בתרומה והיא אסורה בתרומה זה אומר שהמצבה שלה היא יותר חמור. אז אם זאת הקלה נאסרת לכהן, אז זאת שחמורה יותר ודאי שתאסר לכהן. זה המבנה הרגיל של קל וחומר. אז יש פה כמובן רש"י כבר מעיר פה. אתה מדבר על סוטה? לא, הסוטה אחרי שהיא התגרשה ברור שהיא אסורה לכהן מדין גרושה. למשל שבעלה מת. לפני שהוא גירש אותה. אז היא אלמנה, אז לכהן הדיוט מותרת, אבל כיוון שהיא סטתה, אז היא אסורה. כן. אז הרש"י כבר מעיר פה שלא ברור מה רבי ישמעאל רוצה מרבי עקיבא. כי רבי ישמעאל לכאורה תוקף את רבי עקיבא, למה אתה מביא לי פסוק ונטמאה לאסור אותה על כהן, אני יכול לאסור אותה מקל וחומר. בשביל מה צריך פסוק? אבל רבי עקיבא לא הביא פסוק לזה. רבי עקיבא לא עסק באיסור לכהן. רבי עקיבא עסק באיסור לבעל, איסור לבועל, ואיסור לאכול בתרומה. אין, לא מופיע פה איסור אכילה לכהן. אז הגמרא בהמשך מתקנת את זה, היא אומרת שרבי עקיבא אמר גם את הדין של איסור לכהן, פשוט נשמט כאן. אבל זה ההערה של רש"י בסוגריים. אני רוצה רגע להסתכל על הקל וחומר הזה שרבי ישמעאל מביא, הוא בעצם אומר שאם גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהן, אז סוטה שאסורה בתרומה ודאי שתהיה אסורה לכהן. עכשיו אם כשאני מדבר על סוטה שהיא סוטה שאסורה בתרומה, זאת אומרת גרושה מותרת בתרומה וסוטה כן אסורה בתרומה. אוקיי? אפשר היה לדון משני צדדים מה זה האיסור של סוטה בתרומה. אוקיי? וזה ההערה שלך. אז אפשר היה להגיד שהיא נאסרת בתרומה כי ניתק הקשר שלה עם בעלה. זאת אומרת היא לא יכולה כבר לאכול מכוחו בתרומה בגלל שנכון שהם עוד לא התגרשו פורמלית, אבל עצם העובדה שהוא חייב לגרש אותה בעצם אומרת שניתק הקשר ביניהם ולכן היא כבר לא יכולה לאכול מכוחו בתרומה. אם זה היה ככה, אז כמובן שהאיסור לאכול בתרומה הוא רק מכוח בעלה, אבל מכוח אביה היא יכולה להמשיך לאכול בתרומה. נכון? אם אנחנו מניחים שהסוטה אסורה לאכול בתרומה גם מכוח בעלה וגם מכוח אביה, אז זה אומר שהאיסור לאכול בתרומה, איסור של סוטה לאכול בתרומה נובע מעצם היותה סוטה, לא בגלל הקשר לבעלה. אלא סוטה מחמת המעשה שלה, של ונטמאה, וטומאה אתה לא יכול לאכול בתרומה אם אתה נטמאת, ולכן זה ממש לא משנה מאיפה באה התרומה, מהאבא או מהבעל, אלא היא פשוט נפסלת לאכול בתרומה מעצם היותה סוטה. לכן אין הבדל בין הבעל לבין האבא. ובמובן הזה אם אני מסתכל ברש"י, רש"י אומר שאחד לתרומה שאפילו היא בת כהן ובעלה כהן נפסלה מן התרומה, רש"י בעצם מניח פה שהפסול של הסוטה לתרומה הוא פסול שלא נובע מהתערערות הקשר שלה עם בעלה. אני עוד לא יודע למה הוא מניח את זה, אבל זה מה שהוא מניח. זאת אומרת הוא מניח שהפסול שלה מתרומה נובע מעצם היותה סוטה. היא נטמאה. היא לא יכולה כבר לאכול בתרומה. זה לא בגלל התערערות הקשר עם בעלה. עכשיו כמובן השאלה מאיפה רש"י יודע את זה? מאיפה רש"י יודע באמת שהפסול לאכול בתרומה, פסול של סוטה לאכול בתרומה הוא בגלל הסנקציה הזאת, בגלל שהיא נטמאה ולא פשוט בגלל שהיא נפרדה מבעלה ממש כמו גרושה? ואז כמובן אם זה היה ככה, אז אין מקום לקל וחומר. נכון? כי זה שגרושה מותרת בתרומה, גם סוטה מותרת בתרומה מצד האבא. היא אסורה בתרומה מצד הבעל, אבל זה נכון גם בגרושה פשוט בגלל שהיא כבר לא בעלה או התערער הקשר בינה לבין בעלה. לכן אין מקום לקל וחומר כזה. וזה גופא ההכרח בגמרא שגרם לרש"י לפרש שהיא נאסרת בין מכוח בעלה ובין מכוח אביה. נכון? כי אם היא הייתה נאסרת רק מכוח בעלה באמת לא היה מקום לקל וחומר. מה רבי ישמעאל עושה קל וחומר? אם רבי ישמעאל עושה קל וחומר, אז ברור שהוא הבין שמה שהסוטה נאסרת בתרומה זה בין מכוח בעלה ובין מכוח אביה. זאת אומרת היא בעצם נאסרת מהותית בתרומה. זה כמובן לא קיים בגרושה. כי עובדה שהגרושה יכולה לאכול מכוח אביה. מה שמכוח בעלה היא לא אוכלת זה לא כי היא נפסלה אלא כי היא פשוט לא בעלה יותר. אז לא אין מה לעשות פה יחסי היררכיה בין גרושה לבין סוטה. אוקיי? אז זה עולה מהגמרא. אבל כמובן עכשיו אפשר לחזור ולשאול מאיפה הגמרא יודעת את זה? אז רש"י מוכרח בגלל שרבי ישמעאל עושה קל וחומר. מאיפה רבי ישמעאל יודע את זה? מאיפה רבי ישמעאל יודע שכשסוטה נאסרת לאכול בתרומה, וזה אנחנו יודעים מונטמאה, זה נלמד מהפסוק, אז ברור שהיא נאסרת בין מכוח. וממילא הוא גם עושה קל וחומר וכולי. אבל אפשר היה להגיד שהיא נאסרת רק מכוח בעלה, ואז זה לא פסול מהותי שלה מתרומה אלא רק בגלל שהוא כבר לא בעלה, ואז אין מקום לעשות קל וחומר מגרושה לסוטה, ולכן אתה לא יכול ללמוד שהיא אסורה לכהן. אז מאיפה רבי ישמעאל עצמו יודע את זה? מה? בדיוק. אז אני חושב שההסבר הפשוט הוא שאם לומדים את זה מהפסוק, שמה שרבי ישמעאל לא מערער על הלימוד של רבי עקיבא מהפסוק של ונטמאה. רק הוא אומר שהפסוק הזה מלמד אותי על איסור לתרומה, ממילא לא צריך עוד פסוק לאסור אותה לכהן. ובמשך הגמרא מבואר שיש עוד פסוק. רבי עקיבא מביא עוד פסוק. פה זה לא מופיע, אבל בעצם זה יש עוד פסוק, עוד פעם ונטמאה. אוקיי, אז על זה אומר רבי ישמעאל, יש פסוק על תרומה, אבל אתה לא יכול ללמוד בקל וחומר על איסור לכהן, אתה צריך עוד פסוק על איסור לכהן. הקל וחומר לא יעבוד. למה לא? סליחה, הקל וחומר, להיפך, אתה לא צריך עוד פסוק כי יש קל וחומר, הקל וחומר כן יעבוד, ורבי עקיבא אומר שלא. מה? בשביל לאסור אותו בתרומה. אבל עכשיו השאלה אם אתה צריך עוד פסוק כדי לאוסרה לכהן. רבי עקיבא אומר שכן, רבי ישמעאל טוען שלא, יש קל וחומר. אוקיי, איך הוא יודע לעשות קל וחומר כזה? כי הוא מניח שהאיסור של סוטה בתרומה הוא איסור בין מכוח אביה ובין מכוח בעלה, אחרת לא היה מקום לקל וחומר הזה. איך הוא מניח את זה? בדיוק בגלל הונטמאה, שאת זה הוא מקבל מרבי עקיבא, שהפסוק ונטמאה מלמד שאוסר אותה לתרומה. עכשיו, הוא אוסר אותה לתרומה כי היא נטמאה. זאת אומרת, אם היא נטמאה, פירוש הדבר שהיא בעצם מהותית לא יכולה לגשת לתרומה, זה לא בגלל התערערות הקשר בינה לבין בעלה. פסול ב? מה? פסול בחפצא.

[Speaker B] כן, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] פסול בחפצא, בגברא כחפצא, באישה כגברא כחפצא. זאת אומרת, אז ה… ולכן אין הבדל בין בעל לבין אישה, וזה בעצם הקל וחומר שעושים. עכשיו אם הסוטה הייתה נפסלת לאכול רק מכוח בעלה, אז לא היה קל וחומר. למה? כי הסוטה נפסלת לאכול מכוח בעלה פשוט בגלל שהוא לא בעלה באופן מהותי. אז אין מה להשוות את זה לגרושה. אוקיי, אז לכן זה בעצם הקל וחומר דורש שזה יהיה פסול מהותי, פסול בחפצא ולא פסול טכני. אוקיי, אז בעצם אומר שכשרבי ישמעאל עשה את הקל וחומר הזה הוא הניח איזושהי הנחה לגבי אופיו של הפסול בתרומה. אם ההנחה לגבי אופיו של הפסול בתרומה הייתה אחרת, הרי ברמה הפורמלית עדיין יכולתי לעשות את הקל וחומר. ומה גרושה שלא נפסלת בתרומה נאסרת לכהן, סוטה שנפסלת מתרומה של בעלה, רק בעלה נגיד לצורך הדיון, אינו דין שתאסר לכהן? ברמה הטכנית יש פה מבנה של קל וחומר. זאת אומרת, יש פה חומרה בסוטה לעומת גרושה. אבל אני לא אעשה את הקל וחומר הזה בסיטואציה כזאת כמו שאמרתי קודם. למה לא? כי מאחורי הדינים אני מניח שיושב רעיון. הקל וחומר הוא לא קל וחומר פורמלי בין דינים. הדינים מבטאים רעיון והקל וחומר נעשה במישור של הרעיון. אוקיי? זה לא, אתה לא יכול לקחת ארבעה דינים, פה פטור פה חייב, פה חייב אז לכן גם פה צריך להיות חייב. זה לא עובד ככה. אתה צריך להסתכל מה קורה מאחורי הדינים ולראות מאיפה הם באים, האם הם באמת משקפים חומרה או שמשקפים סתם עניין טכני. אוקיי, גם זה נכון לגבי גרושה, שמה שהיא לא נאסרת לתרומה, זאת אומרת מה שהיא לא יכולה לאכול בתרומה מכוח בעלה זה לא כי היא נאסרת אלא כי הוא לא בעלה. עדיין היא לא יכולה לאכול בתרומה מבחינת הדין, אבל זה לא משנה כי ברמה הרעיונית אין מאחורי זה רעיון של חומרה. זה לא שהיא נאסרת לאכול בתרומה בגלל החומרה. אז לכן הלקח שאני רוצה לומר, שכאשר אני מטפל בדינים מסוימים ומחליט אם לעשות או לא לעשות קל וחומר על בסיס הדינים האלה, לא מספיק להסתכל על הדינים. זאת אומרת, אני צריך לראות מה הרעיון שעומד מאחורי הדינים, יש פה עניין של פרשנות וזה עוד מעט אני אסביר את זה בצורה קצת יותר ברורה. זה לגבי גרושה, ולגבי סוטה אותו דבר. גם בסוטה אני אומר, אם באמת היא נאסרת גם מכוח אביה וגם מכוח בעלה, אז הרעיון הוא שהסוטה בגברא, באישה כגברא, נאסרת בתרומה, נכון? ואז אתה יכול להתחיל לעשות קל וחומר מול גרושה. אבל אם היא הייתה נאסרת רק מכוח בעלה, ומכוח אביה היא לא הייתה נאסרת, אז למרות שיש בה דין שהוא יותר חמור מגרושה, כי הסוטה נאסרת לאכול בתרומה מכוח בעלה והגרושה… הוא פשוט לא בעלה, אז לכן היא לא נאסרת. אז לכאורה היה מקום לעשות קל וחומר גם ככה. אבל לא הייתי עושה. למה לא? כי האיסור של גרושה לאכול מכוח בעלה הוא באמת לא, היא לא נפסלה מתרומה, היא פשוט לעניין זה הוא לא בעלה. כבר צריך לגרש אותה, אז הוא כבר לא בעלה. אני חושב שדיברתי בתחילת השנה על השני שלבים, נכון? של קידושין ושל נישואין. דיברנו על זה? שקידושין ונישואין נבנים בשני שלבים. יש קידושין ואחרי זה יש נישואין. וטענתי שגם בגירושין זה קורה בשני שלבים. יש את פירוק הנישואין ועדיין צריך לתת גט כדי לפרק את הקידושין. ומשעה שנתן עיניו לגרשה או משעה שהוא חייב לגרשה, ובסוטה הוא חייב לגרשה, אז שוב אין לו פירות, יש כל מיני נפקא מינות שאפשר לראות מהן שהיא בעצם חוזרת למצב של ארוסה. כלומר היא מפסיקה להיות נשואה וחוזרת למצב של ארוסה. ולכן יכול להיות שזה בעצם מה שגרם לכך שהיא כבר לא אוכלת בתרומה מכוח בעלה, בגלל שהיא כבר לא נשואה לו באופן המהותי. היא מאורסת לו, אבל היא לא נשואה לו. אבל אז באמת זה לא היה פסול מתרומה, זה פשוט היה היפרדות מבעלה, ולא היה מקום ללמוד מזה על האיסור שלה לכהן. אז עוד פעם אתם רואים, גם מצד הגרושה שבמשוואה הזאת וגם מצד הסוטה שבמשוואה הזאת, שהדינים לבדם לא מספיקים כדי לייצר או לא לייצר קל וחומר. אני צריך לחשוב מה עומד מאחורי הדינים. וזאת נקודה מאוד חשובה, כי למשל הבריסקערים, יש בהגדה של בריסק, זה נקרא מבית לוי, גירליצר, כן, כן, אז יש שמה, יש שמה בסוף הכרך הראשון, יש שמה לא לא, זה סוף הכרך הראשון זה סיפורים, זה גם מרתק בפני עצמו, סיפורים בריסקאיים. אבל אני מדבר לפני כן על אחד מי יודע. על הפיוט של אחד מי יודע, אז בשלושה עשר, זה שלושה עשר מידיא. מה זה

[Speaker C] שלושה

[הרב מיכאל אברהם] עשר מידות? השם השם קל רחום וחנון, זה

[Speaker C] אומרים מידות של רחמים, ברור.

[הרב מיכאל אברהם] אז אצל החסידים זה שלוש עשרה מידות השם השם קל רחום וחנון. ובהגדה של בריסק שלוש עשרה מידות זה קל וחומר, גזירה שווה, בניין אב מכתוב אחד. שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן. זה נהדר העניין הזה, וזה כמסיח לפי תומו. זאת אומרת הוא בכלל לא, הוא כאילו ברור, שלוש עשרה מידות, הוא מיד כותב למטה זה מקל וחומר, הוא לא מעלה בדעתו שמדובר על השם השם קל רחום וחנון. זה לא בכלל, אין מידות כאלה. מה זה מידות כאלה? אנחנו מדברים על קל וחומר. אז בפירוש על קל וחומר הוא מביא שם איזה קטע, אני לא זוכר מה המקור של הקטע כי זה ליקוטים, אבל הוא מביא שם קטע שרב חיים טוען שקל וחומר הוא מידה פורמלית. הוא לא מידה שיש מאחוריה היגיון. הוא מביא איזה קל וחומר מהדשאים במדרש רבה בתחילת פרשת בראשית שמה. הדשאים עשו קל וחומר מהעצים, מה העצים הוא אמר למיניהו, אז גם הדשאים צריכים להיות למיניהו. לא משנה איזה קל וחומר מוזר כזה, ומשם רב חיים רוצה לטעון שקל וחומר זאת מידה פורמלית. מה זה אומר מידה פורמלית? תן לי שלושה דינים ואני יכול להשיג את הדין הרביעי. זאת אומרת בעצם המבנה הוא מבנה כזה. אולי אני אעשה פה רגע.

[Speaker B] זה רק טכני כאילו ולא היגיון.

[הרב מיכאל אברהם] כן, גם אני אעשה פה רגע. כן, הבריסקערים נורא אוהבים את העניין הזה שאין היגיון מאחורי הדברים.

[Speaker B] בריסקי זה לא היגיון?

[הרב מיכאל אברהם] לא, למשל אנחנו רק שואלים, אתה לא יודע שאנחנו רק שואלים מה ולא למה. רגע, למה אנחנו?

[Speaker B] כשאתה מקבל שאתה עושה מצווה ואתה לא חושב לשם המצווה, אז כאילו לא קיימת. אתה לא עושה בגלל שכתוב אלא בגלל שאתה חושב שזה לא טוב.

[הרב מיכאל אברהם] אם

[Speaker B] אתה לא גוזל כי זה לא מתאים לך למוסר, אז

[Speaker C] זה לא נחשב ששמרת את המצווה. לכאורה זה נובע מזה שהאדם דן לעצמו, לא? שקל וחומר אדם יכול לדון מעצמו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל הם עדיין אומרים שזה עדיין עניין פורמלי. אתה יכול לדון מעצמך, אז מה.

[Speaker C] המקרה הזה מסביר למה אדם יכול לדון מעצמו כי זאת רק פורמליסטיקה.

[הרב מיכאל אברהם] אה, חשבת שאתה אומר ההפך. רגע, אני לא מצליח להבין איך משתפים, זה screen document, אוקיי, רגע פה. אוקיי, רואים? בסדר. מצאתי אותו בסוף. אז תראו. בעצם המבנה של קל וחומר, אז הוא בנוי ככה. נגיד, ניקח את הקל וחומר של המשנה בבבא קמא בדף כ"ה, כן? רבי טרפון וחכמים. אז יש לנו פה שן ורגל, קרן. קרן, אני כותב פה בצורה אינדיאנית. קרן, וזה שן ורגל. אוקיי?

[Speaker C] שן

[הרב מיכאל אברהם] ורגל, שן ורגל, וזה… בטח אני, בטח יש דרך טובה יותר לעשות את זה אבל אני קטונתי. אה? לא לדאוג.

[Speaker E] בסדר, זה לא…

[הרב מיכאל אברהם] אל תדאגו, אני לא אכתוב הרבה. זהו. בסדר? יש לנו רשות הרבים, רשות היחיד, שן ורגל וקרן. בסדר? עכשיו המבנה הוא ככה: פה פטור, שן ורגל ברשות הרבים פטור, נכון? קרן ברשות הרבים חייב, למעשה זה חצי אבל נעזוב כרגע, אני כותב אחד. בסדר? חייב, לא משנה לי כרגע כמה. ושן ורגל ברשות היחיד גם חייב, נכון? עכשיו אני שואל מה הדין פה? נכון? זה סימן שאלה. בסדר? שואל מה הדין פה. אז זה קל וחומר. והקל וחומר אומר לי שהדין פה גם הוא אחד. נכון? עכשיו, אפשר לראות את זה בצורה לגמרי פורמלית, וכל קל וחומר בנוי ככה. אז זה המבנה הגנרי של קל וחומר. אוקיי? אז עוד פעם, יש קל וחומר שהוא מבוסס על נתון אחד, הקלים והחמורים שמופיעים בתורה הם מבוססים על נתון אחד. כן? זה קל וחומר, מה, כן? אם על הפתיחה חייב, על הכרייה לא כל שכן? כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור, אז אם אתה פותח בור קיים אתה חייב, אז אם אתה כורה את הבור ודאי שתהיה חייב, נכון? זה קל וחומר.

[Speaker F] אבל זה קל וחומר שמבוסס על נתון אחד.

[הרב מיכאל אברהם] נכון? זה קל וחומר שמבוסס על נתון אחד. אוקיי? ואתה מסיק ממנו מסקנה. קל וחומר תלמודי בדרך כלל מבוסס על שלושה נתונים, לא על אחד. וזה בנוי תמיד ככה. וזאת הטבלה הגנרית של קל וחומר. עכשיו אפשר היה להסתכל על זה ולומר יש לי כלל פורמלי, ברגע שתצייר טבלה כזאת ויש לך שלושה דינים כאלו, אחד, אפס ואחד, התוצאה פה אחד. אוקיי? קל וחומר. וכך טוען רב חיים. רב חיים אומר ברגע שתצייר לי טבלה כזאת, יש לך שלושה דינים, אני לא צריך להיכנס לשאלה מה הרלוונטיות של הדינים, האם הם קשורים זה לזה, לא קשורים זה לזה, זה עניין פורמלי לגמרי, אין מאחורי זה סברות. אוקיי? היום אני מטרתי להראות לכם שזה לא נכון, אבל זה מה שהוא טוען. והטענה שזה לא פורמלי בעצם אומרת שכשזה שיש לך מבנה כזה זה עוד לא אומר שתעשה קל וחומר. הנה, למשל לגבי גרושה וסוטה, יש לנו מבנה כזה. נכון? גרושה, נגיד שהסוטה הייתה נאסרת רק מכוח בעלה, בסדר? אז עכשיו אני אומר, אז יש לנו פה גרושה וסוטה, פה זה הגרושה, פה זה הסוטה, פה זה היה מכוח בעלה, נגיד נאסרת מכוח בעלה, ופה זה היה בכהן, האם היא אסורה לכהן. עכשיו המבנה שלהם הכללי הוא ככה: גרושה לא אוכלת מכוח בעלה, אבל היא לא… זה לא איסור. סוטה נאסרת מכוח בעלה. גרושה אסורה לכהן, לכן גם סוטה אסורה לכהן. עניין פורמלי. אוקיי? אבל אני אומר לא, מה פתאום? אם היא אסורה רק מכוח בעלה, אז לא מעניין אותי הדבר הזה, הדבר הזה יאסור אותה מכוח בעלה הסוטה, היא אסורה לאכול בתרומה מכוח בעלה, כן? זה לא אומר באמת שיש לה חומרה. למה? כי זה שהיא אסורה מכוח בעלה זה לא בגלל שהיא נפסלה מתרומה, כי עובדה לביאה היא מותרת. מה שאני רוצה לומר רק שהתערער הקשר בינה לבין בעלה ולכן היא לא יכולה לאכול בתרומה. אז אותו מבנה עצמו, הטבלה קיימת, אלה הנתונים, עדיין אני לא אעשה קל וחומר. למה אני לא אעשה קל וחומר? כי הטענה שלי שצריך לעשות פרשנות לנתונים ולהבין האם באמת הם משקפים יחסי חומרה ורק אז לעשות קל וחומר. במילים אחרות, הקל וחומר הוא לא הליך פורמלי. אוקיי? מה? סברתי הייתי אומר, אלבטוחי, אבל סברתי. זאת אומרת, אתה לא יכול… לא מספיק לצייר את המבנה הזה, כשאני נותן לך את המבנה הזה זה עוד לא מספיק כדי להסיק את המסקנה. אוקיי? יש פה משהו שהוא מאחורי הדינים האלה וצריך להתחשב בו כשעושים קל וחומר, וזה בעצם מה שאנחנו לומדים. זה מה שאנחנו לומדים. זה מה שאנחנו לומדים מהסוגיה הזאת שזה שיש את הדינים זה עוד לא אומר, אתה צריך לחשוב מה יש מאחורי הדין. עכשיו תראו את ההמשך שגם הוא ממשיך באותו קו. בתוספות שואלים כך, תוספות שואל: זו שאסורה בתרומה אינו דין שאסורה לכהונה? אומר התוספות, וליכא למימר בת ישראל תוכיח שאסורה בתרומה ומותרת לכהונה. מה אתה עושה לי קל וחומר מגרושה לסוטה? בת ישראל תוכיח שמה? בת ישראל אסורה בתרומה, נכון? למה? כי בת ישראל. אבל היא מותרת לכהונה, יכולה להתחתן עם כהן. לא לא אם היא מתחתנת היא מותרת בתרומה, אלא אם מותר לה להתחתן עם כהן. למרות שהיא אסורה בתרומה מותר לה להתחתן עם כהן. אוקיי, אז הנה פירכא לקל וחומר. כי אתה מראה לי שאם מישהו אסור בתרומה ברור שהוא יהיה אסור לכהן, לא נכון, הנה בת ישראל תוכיח שאסורה בתרומה ומותרת לכהן. אוקיי? אז כמובן אף אחד לא מעלה בדעתו שהדבר הזה הוא פירכא חוץ מרב חיים. ותוספות מתרץ דהכי פירושו, ומה גרושה שמותרת לתרומה אסורה לכהונה על ידי מעשה שנעשה בה דהיינו גירושין זו וכולי, סליחה גירושין זו וכולי, אינו דין שאסורה לכהונה על ידי זנות שנעשה בה. אבל בת ישראל מה שפסולה בתרומה אינו על ידי מעשה. אפשר

[Speaker F] להגיד יותר שזה נאסרת ולא הייתה אסורה תמיד כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] הייתי אומר הפוך זאת אומרת בת ישראל היא לא בכלל נאסרה בתרומה כן זה לא רלוונטי לגבי התרומה, אין פה איסור עליה בתרומה. כן, זה הצד השני של אותה מטבע. בעצם מה שאומרים התוספות ועדיין שימו לב הניסוח של תוספות הוא באמת ניסוח טיפה פורמלי. אני הייתי אומר את זה בניסוח הזה, זאת אומרת מה אתה מביא לי מבת ישראל? בת ישראל לא אסורה בתרומה, זאת אומרת היא מותרת בתרומה רק מה רק אין לה מכוח מי לאכול, אבל אין לה פסול בתרומה. ולכן הקדמתי את הניתוח הקודם ואמרתי שכשאנחנו עושים השוואה בין גרושה לבין סוטה ההנחה היא שבסוטה יש פסול מהותי מתרומה לא בגלל התערערות היחס שלה עם בעלה אלא יש פסול בגברא, זאת אומרת היא כבר לא יכולה לאכול בתרומה כי במהותה נטמאה. הבת ישראל היא לא נטמאה, היא לא אסורה בתרומה היא פשוט אין לה מכוח מי לאכול, לא מכוח אבא שלה ולא מכוח בעלה כי אין לה בעל. אוקיי, זה הכל. אז במובן הזה היא כמו גרושה. מה אתה רוצה שהיא תוכיח? היא לא תוכיח שום דבר. אוקיי? הגרושה מותר לה לאכול בתרומה אם אבא שלה כהן אבל מכוח בעלה היא לא יכולה לאכול בתרומה. גם אם הבת ישראל אם אבא שלה היה כהן היה מותר לאכול בתרומה, רק לא הייתה בת ישראל. בסדר אבל אתה לא יכול לעשות קל וחומר כזה. אתם רואים עוד פעם שהדינים לכאורה קיימים, אתה יכול לשים בת ישראל אבל זה לא רלוונטי, זאת אומרת אנחנו מבינים שהדינים אלה לא משקפים יחס חומרה מהותי ולכן בת ישראל הוא לא פרמטר רלוונטי. עכשיו תוספות מביא תירוץ נוסף, תירוץ נוסף, ועוד אם תינשא בת ישראל לכהן תהא מותרת לתרומה מה שאין כן באלו שאין להם היתר לעולם, כן סוטה אין לה היתר לעולם ובת ישראל אם היא תהיה, זאת אומרת סוטה אין לה היתר לעולם הכוונה אם היא תתחתן אחרי זה עם כהן בסדר אז היא לא יכולה לאכול בתרומה עדיין למרות שהיא נישאת לכהן. עכשיו עוד פעם אם גירשו אותה היא לא יכולה להתחתן עם כהן כי היא גרושה אבל אם בעלה מת? אם בעלה מת היא עדיין לא יכולה לאכול בתרומה וממילא ברור שהיא גם לא תוכל להתחתן לכהן. זה הקל וחומר. אוקיי? אז התירוץ השני של תוספות אני חושב שהוא לא יותר מאשר ניסוח נוסף של אותו רעיון. ולכן אתם אני חושב זה עוד פעם משקף שגם תוספות היה טיפה פורמליסט, כי בעצם אתה אומר את אותו דבר. אתה אומר את אותו דבר דרך אינדיקציות אחרות. אינדיקציה אחת זה השאלה אם זה נפסל על ידי מעשה או לא על ידי מעשה. האינדיקציה השנייה זה מה יקרה אם היא כן תתחתן עם כהן האם זה יתיר לה. אבל זה אותו רעיון, זאת אומרת הרעיון שעומד מאחורי זה הוא בעצם שבבת כהן אין פסול מתרומה רק אין עוד את ההיתר. זה הכל. אתה יכול להסתכל על זה מהזווית הזאת מהזווית הזאת אבל זה אותו דבר. זה לא שני תירוצים שני תירוצים של תוספות. זה שתי אינדיקציות לאותו רעיון. ברגע שתוספות רואה בזה שני תירוצים או שתי אינדיקציות שונות נראה שגם הוא מדבר קצת במישור הפורמלי אחרת היית צריך להגיד ישר מה אתה רוצה, הדינים האלה לא משקפים באמת יחס של חומרה, אז אתה אומר את אותו דבר. עכשיו מה שאני בעצם רוצה לומר זה שמה שאנחנו רואים בעצם מהדיון הקצר הזה, שכשאנחנו מסתכלים על סט של דינים זה עוד לא מאפשר לנו לעשות קל וחומר, וזה לא בהכרח מאפשר לנו לדעת מהו הדין במשבצת הרביעית, כן, החסרה. וכאן אני רוצה לעצור רגע את הסוגיה ולנסות לדבר באמת על העניין הזה של הקל וחומר. זה יופיע גם בחלק הבא של הסוגיה, ואני ארצה, אני אצטרך את זה שם, גם שם. אז אני אתחיל אולי באמת עם לחזור חזרה לטבלה של הקל וחומר, תראו. אוקיי, הנה שמר לי את זה. בסדר, אז הנה יצירת המופת הקודמת. בואו נסתכל רגע על הטבלה הזאת. עכשיו אני אשאל אתכם כמה שאלות, אוקיי? שאלה ראשונה, בעצם לא כתוב פה, לא כתוב פה אחד, כתוב פה בעצם חצי. מה? תם? כן, קרן תמה, כן. שם מדובר על קרן תמה, כי כל הדיון הוא בשאלה מה יהיה הדין של קרן תמה ברשות היחיד, אם זה יהיה חצי או אחד, אז כל הדיון הוא קרן תמה שם. אז בעצם כתוב חצי, אוקיי? עכשיו, והשאלה היא מה, מה יהיה כתוב במשבצת הבאה? עכשיו תראו, איך בנוי קל וחומר? אז התחלתי, הזכרתי קודם שהקל וחומר המקראי הוא קל וחומר שמבוסס על נתון אחד. זאת אומרת, אם על הפתיחה חייב, על הקריאה לא כל שכן? אוקיי? או אין בני ישראל שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. אם בני ישראל לא מצייתים לי, אז פרעה יציית לי? זאת אומרת, אתם רואים זה קל וחומר שיש לו הנחה אחת ומסקנה אחת. עכשיו שימו לב, אין בני ישראל ישמעו אלי ואיך ישמעני פרעה זה כבר לא בכלל מאתיים מנה, זה לא כמו פתיחה וקריאה. פתיחה וקריאה זה בכלל מאתיים מנה, הכוונה כשאתה קורא בו, בתוך פעולת הקריאה יש גם פעולת פתיחה. אוקיי? אז היא מכילה את זה בפועל. זה לא שהקריאה יותר חמורה מהפתיחה, הקריאה כוללת בתוכה בפועל פתיחה ועוד משהו. אוקיי? אז היא מכילה את זה בפועל. זה קל וחומר שנחשב הרבה פעמים יותר חזק מאשר קל וחומר רגיל, זה קל וחומר שבכלל מאתיים מנה. אבל הקל וחומר של אם לא, אין בני ישראל שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, זה קל וחומר שהוא לא בכלל מאתיים מנה, אלא מה? יותר סביר שישראל שישמעו אלי מאשר פרעה, ואם הם לא שמעו אז פרעה וודאי לא ישמע. אוקיי? אז שמה זה קל וחומר על בסיס של נתון אחד, אבל זה לא בכלל מאתיים מנה. אז בואו נדבר על זה, זה יותר נוח לי לדבר על זה. איך הוא בנוי הקל וחומר הזה? יש פה בעצם סברה, הסברה אומרת שהסיכוי שפרעה ישמע בקולי נמוך מהסיכוי שישראל ישמעו בקולי, ואם ישראל לא שמעו ואצל פרעה הסיכוי הוא עוד יותר קטן, אז הוא וודאי לא ישמע. נכון? כך בנוי הטיעון. זאת אומרת יש פה בעצם שתי הנחות, לא אחת. הנחה אחת שבני ישראל לא שמעו אלי, זאת הנחה עובדתית אחת. הנחה שנייה זה יחס היררכי, שהסיכוי שפרעה ישמע בקולי קטן מהסיכוי שישראל ישמעו בקולי. נכון? אז בעצם הקל וחומר בנוי על עובדה ויחס היררכי. נחזור לטבלה פה, מה קורה בטבלה פה? בטבלה פה למעשה הקל וחומר בנוי על שלושה נתונים, לא על אחד. במקרה זה זה דינים לא עובדות, אבל זה לא חייב להיות ככה. ומשלושת הנתונים האלה אני רוצה להסיק את הדין החסר. מה הדין של קרן ברשות היחיד? גם היא חייבת. עוד מעט נדבר על חצי או אחד, אבל גם היא חייבת. איך אני עושה את זה? אז התשובה היא אני בעצם עושה את זה ככה, תסתכלו על השורה העליונה. בשורה העליונה אני רואה, כן השורה של שן ורגל, מה אני רואה? שרשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. נכון? הרי ששן ורגל חייב ברשות היחיד ופטור ברשות הרבים, אז רשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. אני יורד לשורה התחתונה, לשורה של קרן, ואני אומר טוב אם. אם קרן ברשות הרבים חייבת, שהיא קלה יותר, כן? אז ברשות היחיד שהיא חמורה יותר, ודאי שקרן תהיה חייבת. לכן התוצאה היא אחת. אוקיי? זה אפשרות אחת. אז מה בעצם עשיתי כאן? לקחתי את שני הנתונים של השורה העליונה, יצרתי מהם יחס היררכיה שאומר שרשות היחיד חמורה מרשות הרבים. ועכשיו חזרתי לקל וחומר המקראי. יש לי נתון אחד, הנתון הזה, ויחס היררכיה שיצא משני אלה. זאת אומרת, ההבדל בין הקל וחומר המקראי לקל וחומר הזה הוא לא מהותי. בקל וחומר המקראי יחס היררכיה יוצא מסברה. סביר שפרעה פחות יש פחות סיכוי שהוא ישמע בקולי מאשר בני ישראל. פה אין לי סברה על פניו, יש לי שני נתונים הלכתיים, ומהנתונים ההלכתיים אני מוצא יחס של היררכיה, שרשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. אבל אחרי שהוצאתי משני הנתונים העליונים יחס היררכיה, יש לי בעצם מצב של דין ויחס היררכיה, וממנו אני מוציא את התוצאה. חזרנו למקרה של הקל וחומר המקראי. אלא מאי? שיש לנו גם בקל וחומר הזה, בניגוד לקל וחומר המקראי, יש לנו ניסוח אלטרנטיבי. בואו תסתכלו עכשיו על העמודה הימנית. בסדר? העמודה הימנית בעצם אומרת שקרן יותר חמורה משן ורגל. נכון? עכשיו מחקתי את העמודה הימנית, יש לי יחס היררכיה אחר, שקרן יותר חמורה משן ורגל. עכשיו אני עובר לעמודה השמאלית, יש לי דין ששן ורגל חייב ברשות היחיד, ויש לי יחס היררכיה שנלמד מהעמודה הזאת, אני מיישם אותו פה, ולכן קרן גם היא חייבת ברשות היחיד. אוקיי? האם זה שני טיעונים זהים לדעתכם?

[Speaker G] שני מקורות מפה ופה. מה

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שני מקורות? יש לי שלושה נתונים הלכתיים. הצגתי פה שני הסקים של קל וחומר, שני ניסוחים של הקל וחומר. האם הניסוחים האלה זהים? למה לא?

[Speaker G] מעלות זה מעלות, שיר המעלות, כן?

[הרב מיכאל אברהם] אבל השאלה מה למה יש הבדל ביניהם אם בכלל? מה ההבדל?

[Speaker G] פה אומר רשות היחיד מול רשות הרבים ופה זה.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת שהניסוח הראשון שהשווה בין שני הדינים האלה, נקרא לו ניסוח העמודות נגיד לצורך הדיון, בעצם אומר לי שהעמודה השמאלית יותר חמורה מהעמודה הימנית. שרשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. זאת ההנחה ועכשיו אני עובר כבר לדין ומיישם את יחס ההיררכיה. בניסוח של השורות, שימו לב, אני מסתכל על הטור הימני ואני עושה היררכיה בין שורות. אז היחס ההיררכי הוא לא בין רשויות אלא הוא בין מזיקים. שקרן יותר חמורה משן ורגל. הנחה אחרת לגמרי. אוקיי? אז בעצם שני הניסוחים הם לא שני ניסוחים שקולים של אותו הסק. זה שני הסקים שונים לגמרי. הנה אני אביא לכם נפקא מינא. הרי לא כתוב פה אחד, כתוב פה חצי, נכון? עכשיו בואו נלך על ניסוח העמודות. בניסוח העמודות בעצם מה אני אומר? אני מסתכל על השורה העליונה, רשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. נכון? אז גם בקרן רשות היחיד תהיה יותר חמורה מרשות הרבים. אז מה יהיה כתוב פה? מה יהיה הדין? לא, חצי. חצי. כיוון שאני אומר כל מה שאני יודע זה שרשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. קרן ברשות הרבים זה חצי. אז ברשות היחיד זה לפחות חצי, ודיו לבא מן הדין להיות כנדון, אז אני לא יודע להגיד כמה יותר מחצי, אז חצי. אני יכול לחייב רק חצי. יותר מזה אין לי ראיה. אני מניח פה את הדיו, זה מחלוקת רבי טרפון וחכמים שם, אבל כרגע אני מניח את ההיגיון הפשוט. אז חצי, נכון? בואו נסתכל עכשיו על הקל וחומר של השורות, לא של העמודות. אז אני אומר, הקל וחומר של השורות בעצם אומר, אני מסתכל על הטור הימני ואני אומר שקרן יותר חמורה משן ורגל, נכון? עכשיו אני הולך לעמודה השמאלית. נכון? אז אם שן ורגל הקל חייב ברשות היחיד נזק שלם, אז קרן ברשות היחיד שיותר חמור חייב אחד. עכשיו אתם רואים ששני הטיעונים האלה מניבים מסקנה שונה. הטיעון הראשון מניב מסקנה חצי, חיוב חצי. הטיעון השני מניב מסקנה אחד. הרי לכם שזה לא שני טיעונים שקולים. זה לא שני ניסוחים של אותו טיעון. זה טיעונים שונים. אוקיי? עכשיו בוא אני אראה לכם את זה מעוד זווית. בואו נניח שמצאתי פירכא. נגיד שמצאתי פירכא, מצאתי רשות שלישית, הירח. בסדר? על הירח מה קורה? מה הדין? בסדר? אבל על הירח קורה דבר מעניין. שן ורגל חייבת וקרן פטורה. בסדר? זה הדין על הירח. עכשיו זה פורך את הקל וחומר, נכון? הירח יוכיח ששן ורגל חייב, ממש כמו אצלנו בסוגיה, דווקא. תוכיח, בת ישראל תוכיח, שאצלה היא אסורה בתרומה אבל מותרת בכהן. נכון? אסורה בתרומה ומותרת בכהן. זה ממש הפירכא שראינו. אוקיי? עכשיו זה פורך את הקל וחומר. למה זה פורך את הקל וחומר? בוא ננסה לחשוב. כיוון שהטור הזה בעצם מראה לי שלא נכונה המסקנה שלי שקרן בהכרח יותר חמורה משן ורגל. הנה פה למשל, השן ורגל יותר חמור, לא הקרן. נכון? האם זה מפיל את הקל וחומר?

[Speaker F] אם זה רק בשטח אחד היא עדיין חמורה, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] ואת הקל וחומר של השורות זה מפיל. ואת הקל וחומר של השורות מניח שקרן בהכרח יותר חמורה משן ורגל, לא נכון. הנה דוגמא נגדית. אבל הקל וחומר של העמודות לא מניח בכלל יחס בין שן ורגל לקרן. זה לא מעניין אותו. מה שהוא מניח זה שרשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. נכון? וזה נשאר. הירח לא מוכיח שום דבר בעניין הזה. אז הקל וחומר נשאר בעינו. הייתי יכול למלא אחד בגלל קל וחומר השורות ולא קל וחומר העמודות. איך אני פורך את קל וחומר השורות אם הייתי מוסיף פירכה כזאת? פירכת שורה. הנה, אם הייתי מוסיף פירכה כזאת. נגיד איזה מזיק אחר, זנב. בסדר? והזנב יש לו גם כן דינים מעניינים. שמה? שהוא ברשות הרבים הוא חייב, הזנב, אבל מי שמזיק בזנב ברשות היחיד, פטורה. אוקיי? אתם מבינים שזה פורך את יחס ההיררכיה בין העמודות. נכון? זה אומר שרשות היחיד לא בהכרח יותר חמורה מרשות הרבים. אבל זה לא נוגע בשאלת היחס בין השורות. זה לא קשור. אז במילים אחרות, בין אם תביא לי פירכה כזאת ובין אם תביא לי פירכה כזאת, הקל וחומר נותר בעינו. הוא לא נפל. אוקיי? זה בעצם הטענה. למה? כי כמו שאמרתי קודם, מדובר בשני טיעונים שונים. זה לא שני ניסוחים שונים של אותו טיעון, זה שני טיעונים שונים. לכן בנפול האחד לא בהכרח נפל האחר. כל דבר לגופו. צריך לבדוק האם ההנחה של הקל וחומר נפלה או לא נפלה. אגב, רק הערה במאמר מוסגר. יש אנשים שחושבים, כמו אדולף שוורץ למשל, זה חוקר מידות הדרש מבית המדרש לרבנים בווינה, כבר לפני, במאה התשע עשרה נדמה לי. אז הוא למשל רוצה לטעון שקל וחומר זה דדוקציה. זאת אומרת, היסק לוגי הכרחי. אבל זה שטויות. ברור שלא. למה? כי היסק לוגי הכרחי אי אפשר לפרוך. אין דבר כזה פירכה להיסק לוגי. יכולים למצוא טעות בהיסק לוגי. אתה לא יכול לפרוך היסק לוגי. אם ההיסק לוגי הוא הכרחי אז הוא הכרחי. אתה לא תמצא דוגמא נגדית. לא תמצאו דוגמא נגדית לזה ששתיים ועוד שלוש שווה חמש. נכון? שתיים ועוד שלוש שווה חמש. כשאתה יכול לפרוך טיעון, אז זה אומר שהוא לא היסק לוגי. ולמה? דוגמה שראינו קודם. מה שיש לנו בקל וחומר זה שלושת הנתונים. כשאני מוציא את הנתון הרביעי, נגיד שלושת אלה, כשאני מוציא את הדין הרביעי מתוך שלושת אלה, זה וודאי לא היסק לוגי. למה? כי הוא בעצם מניח איזשהו יחס של היררכיה. מה הוא אומר? נגיד ניקח למשל את היסק העמודות, אז אני אומר משני הדינים האלה אני מוציא שרשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. עשיתי פה הכללה פרועה. כי אני יודע שזה יותר חמור לעניין שן ורגל. מי אמר שגם לעניין קרן או לכל דבר ועניין? אני עושה הכללה. נכון? אחרי שעשיתי הכללה, בעצם לקחתי שני דינים ספציפיים ויצרתי מהם חוק כללי. החוק הכללי אומר שרשות היחיד תמיד יותר חמורה מרשות הרבים. עשיתי הכללה. עכשיו אני מיישם את זה על קרן, שגם בקרן רשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. נכון? כשאני מביא פירכה, הנה למשל פה עשיתי פירכה, נכון? הנה בזנב רשות היחיד לא יותר חמורה מרשות הרבים. את מה פרכתי? את ההכללה שעשיתי על בסיס השורה הזאת. אני לא מתכחש לעובדות. העובדות הן עובדות מקריות מפורשות. הן עובדות נכונות. אבל ההכללה שעשיתי על בסיס שני הדינים האלה שבאופן כללי רשות היחיד תמיד או בהכרח יותר חמורה מרשות הרבים, לא נכון. זה לא תמיד. הנה עובדה, הנה דוגמא נגדית, בזנב לא. אוקיי? זאת אומרת, העובדה שמאחורי ההיסק הזה יושבת הכללה, זה בדיוק מה שמפריד את ההיסק הזה מדדוקציות. מאחוריו יושבת הכללה. והפירכה תמיד תוקפת את ההכללה. היא לא תוקפת, פירכה לא יכולה לתקוף דדוקציה. הפירכה תוקפת את ההכללה. ההכללה שאותה עשית לא הכרחית, הנה יש דוגמא נגדית. אגב, זה מאוד מזכיר את הערעור של סטיוארט מיל על הדדוקציה. כן, אנחנו רגילים לחלק את ההיסקים הלוגיים לשלושה סוגים: אנלוגיה, אינדוקציה ודדוקציה. דדוקציה זה היסק מהכלל אל הפרט. סוקרטס הוא מקרה פרטי בתוך הקבוצה של כל בני האדם. אז זה היסק מהכלל אל הפרט. זה היסק הכרחי. יש היסק מהפרט אל הכלל, זה נקרא אינדוקציה. סוקרטס הוא בן תמותה, מוישה הוא בן תמותה, אז לכן כל בני האדם הם בני תמותה. אני לוקח דוגמאות פרטיות ויוצר מהם חוק כללי. אז אם ההוא היה מעבר מהכלל אל הפרט, זה מעבר מהפרט אל הכלל. ואנלוגיה זה מפרט לפרט. אם משה הוא בן תמותה, אז גם יאנקלה הוא בן תמותה. אוקיי? זה היסק מפרט לפרט, לא הכללה ולא הפרטה. או אם לכל החמורים יש להם ארבע רגליים, אז גם לכל הסוסים יש ארבע רגליים. למרות שבשני הצדדים זה כלליים, אבל זאת אנלוגיה. למה? כיוון שמהכלל לא למדתי לפרט שבתוכו או לכלל שמכיל אותו, אלא למדתי לכלל אחר שהוא זר אליו. אז זה אותו דבר כמו מפרט לפרט, רק הפרט פה הוא קבוצה, זה לא משנה. אוקיי, אז זאת אנלוגיה. ומה שסטיוארט מיל טוען זה שבניגוד למה שאנחנו חושבים שבדידוקציה המסקנה היא הכרחית, זה שטויות. כי נגיד שכל בני אדם הם בני תמותה וסוקרטס הוא בן אדם, מסקנה סוקרטס הוא בן תמותה. איך אנחנו יודעים שכל בני אדם הם בני תמותה אבל? מאינדוקציה. אז בעצם בבסיס הדידוקציה יושבת תמיד אינדוקציה סמויה. אנחנו לא שמים אותה על השולחן, אבל היא שם. ולכן אם תמצא דוגמה למישהו שהוא לא בן תמותה, אם תמצא שסוקרטס לא בן תמותה, אין בעיה עקרונית עם זה. פשוט ההנחה שלך שכל בני אדם הם בני תמותה לא הייתה נכונה. עשית שם הכללה לא מוצדקת. הנה יש לנו דוגמה נגדית. אז במובן הזה הקל וחומר אתם יכולים לראות אותו כדידוקציה. דידוקציה אם אתה מוותר על ההכרחיות של הדידוקציה. זאת אומרת אם אתה לוקח בחשבון גם איך הגעתי להנחה הגדולה של הדידוקציה. אוקיי? אז גם פה אותו דבר. אני לוקח שני דינים, יוצר מהם הכללה ואני מיישם את זה על השורה התחתונה. עכשיו מביאים לי שורה עוד יותר תחתונה שמראה לי שההכללה הזאת היא הכללה מופרכת. זאת אומרת יש דוגמאות שבהם היא לא עובדת. וכיוון שכך אתה כבר לא יכול לדעת. אוקיי, אתה לא יכול לדעת האם בקרן זה כן או בקרן זה לא, וזה מספיק. כן? בשביל לפרוך אתה לא צריך להוכיח שזה לא נכון. מספיק לך להעלות אפשרות שזה לא נכון. כי נטל הראיה הוא על מי שרוצה ללמוד את הדין. בסדר? אז אני מראה לך לא הכרחי להסיק את הדין הזה. אוקיי, אז בעצם יוצא שכל פירכא הייתה אמורה לפרוך רק ניסוח אחד של הקל וחומר, ואז יכולתי לסובב אותו ולהשאיר אותו בתוקף. בין אם זה פירכת עמודא ובין אם זה פירכת שורא. אוקיי? אבל בגמרא אנחנו רואים שזה לא נכון. ברגע שאתה מביא פירכא הקל וחומר נפל. מה תוספות אמר פה? בת ישראל תוכיח. למה בת ישראל תוכיח? בוא תסובב את הקל וחומר. מה הבעיה? לא. ברגע שמצאתי דוגמה נגדית, למרות שזו דוגמת עמודא, זה מפריך את שני הניסוחים של הקל וחומר. ככה רואים בגמרא. עוד לא ברור הגיונית למה, אבל זה מה שרואים בגמרא. אוקיי? כן. אז רואים בעצם שזה כנראה כן שני ניסוחים של אותו טיעון. זה לא שני טיעונים שונים. זה שני ניסוחים של אותו טיעון. למה? ההיגיון לא מראה ככה. ראינו גם בדיו, שבדיו אנחנו רואים שאפילו התוצאה של שני הניסוחים היא שונה. אז ברור שיש פה שני ניסוחים שונים. אז למה בנפול האחד נופל תמיד גם האחר? זאת בעצם החידה, כן? בהקשר הזה. אז פה אני רוצה להסביר רגע מה בעצם עומד מאחורי הדברים.

[Speaker E] ואני אעשה את זה, אני אחזור רגע ל… אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אני אחזור רגע לטבלה המקורית עם האפס והאחת, תעזבו רגע את הדיו. אוקיי? אגב, יש שני מקומות בכל הש"ס, נדמה לי, עד כמה שאני יודע, שבהם מסובבים קל וחומר. מסובבים את הקל וחומר. זאת אומרת אתה מביא איזה פירכא או משהו, יש בעיה עם ניסוח אחד, אתה מסובב ומציע את הניסוח האלטרנטיבי. אחד בנדה ואחד בבבא קמא שם במשנה שהזכרתי קודם. ובשני המקומות האלה זה קל וחומר שיש בו דיו. כיוון שמה שכתוב פה הוא לא אחד אלא חצי. אבל בכל הקל וחומר שכתוב פה אחד, כמו פה, כן? אם זה וזה הם אותו דבר האלכסון הוא, כן? מטריצת יחידה. אז בכל המקומות האלה לא מסובבים קל וחומר. זה גם חידה מעניינת למה. זאת אומרת למה דווקא בדיו פתאום אנחנו שמים לב שזה שני טיעונים שונים, אבל בקל וחומר רגיל עם פירכות זה אותו טיעון מבחינתנו. אז לזה אני לא יודע אם אני אגיע אבל זה רק הערה. אז אני רוצה להסביר רגע מה בעצם עומד מאחורי הדברים. בוא נסתכל רגע, כן, אני עוזב את הפירכות עכשיו. מה הפ… המחק שלי לא יעיל. אז יש לנו זה המבנה של קל וחומר, נכון? יכולתם לשים פה. אז הטענה שלי היא הבאה. בעצם, וזה מה שיוצא מהסוגיה שהראיתי לכם קודם וכאן אני חוזר לנקודה החשובה הזאת. אני בעצם טוען שקל וחומר לא מבוסס על הדינים שמופיעים בטבלה. או לא רק עליהם. אתה צריך לחשוב מה עומד מאחורי הדינים האלה ולהבין האם הדינים האלה באמת משקפים יחסי חומרא וקולא או לא. ורק אז אתה יכול לבצע את הקל וחומר. בואו אני אראה לכם מה זה אומר ותראו מיד את ההשלכות של העניין. כשאני מסתכל על הטבלה הזאת, אז אני אומר לעצמי, אני מסתכל על השורה העליונה. בואו נדבר על הקל וחומר של העמודות. אני מסתכל על השורה העליונה ואני מסיק שרשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים. בואו נתרגם את זה. כשאני אומר שרשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים פירוש הדבר שיש לרשות היחיד איזושהי תכונה, כן, שבמובן מסוים גורמת לכך שהיא תהיה יותר חמורה מרשות הרבים. בואו נקרא לתכונה הזאת אלפא. אוקיי? אז לרשות הרבים יש תכונה ברמת אלפא, לרשות הרבים, ולרשות היחיד יש תכונה, טוב כתב חרטומים, מה, שני אלפא. אוקיי? זה לא למדא, כן, זה צייר, צייר גדול הוא אלוקיכם כמו שנאמר במדרש, לא אני. אז הרשות היחיד זה שני אלפא ורשות הרבים זה אלפא, נכון? ואז אני אומר שאם שן ורגל פטור ברשות הרבים, פטור ברשות הרבים וחייב ברשות היחיד, אז אומר שיש איזשהו פרמטר אלפא שנוכח בו גם רשות הרבים וגם רשות היחיד. זה יוצר יחס היררכיה ביניהם. ואולי אני אגדיר את זה הפוך, עוד מעט תראו למה, נכתוב פה שני אלפא. אוקיי. למה אני אומר את זה? תראו. לשן ורגל יש תכונה אלפא בעצם. עכשיו, רשות הרבים דורשת שני אלפא כדי שנחייב בה. צריך להיות למזיק חומרא מיוחדת כדי שהוא יהיה חייב ברשות הרבים. רק מזיקים חמורים חייבים ברשות הרבים, אוקיי? עכשיו שן ורגל רמת החומרא שלו זה אלפא. לא מספיק חמור. צריך חומרא של שני אלפא כדי לחייב. לכן זה אפס. לעומת זאת ברשות היחיד מספיקה חומרא אלפא כדי לחייב. לכן פה חייבים. אתם רואים למה סימנתי אלפא ושני אלפא? כשלרשות היחיד יש אלפא פירושו שרשות היחיד יותר חמור, לא יותר קל. זה אומר שממנת אלפא אתה כבר תהיה חייב שם. זה יותר רגיש לחיוב, אוקיי? זאת אומרת, כל מזיק שיש לו רמת חומרה אלפא כבר יהיה חייב. אז זה יותר חמור, נכון? במזיקים גם שכיח או לא? שן ורגל הוא שכיח.

[Speaker B] מה

[הרב מיכאל אברהם] זה משנה אם הוא שכיח או לא? אז אתה אומר לי מה זה אלפא, לא מעניין מה זה אלפא. אני אומר יש איזשהו אלפא, אתה אומר שאלפא זה השכיחות, שיהיה, לא אכפת לי. יש איזשהו מאפיין אלפא שבשן ורגל יש אותו ברמה אחת, ובקרן יש אותו ברמה של שני אלפא, אה? כן, בדיוק. אז אני אומר, לקרן יש אותו ברמה שני אלפא, קרן זה יותר חמור. ואז אני אומר ככה: כיוון שיותר חמור, אז הוא אפילו יהיה חייב ברשות הרבים. ברשות הרבים אתה צריך ממש מזיק חמור כדי לחייב, אוקיי? לכן קרן יהיה חייב ברשות הרבים, ושן ורגל לא יהיה חייב, כי הוא יש לו רק רמת חומרה אלפא. הסברתי את שלושת הדינים האלה, נכון? יש לי עכשיו הסבר. ומה התוצאה? מה המסקנה? עכשיו אני שואל האם קרן חייב ברשות היחיד, סליחה? מה התשובה? ודאי שכן. כי בשביל לחייב ברשות היחיד מספיק אפילו רמה אלפא. אז קרן שיש לו רמת חומרה של שני אלפא, ודאי שהוא יהיה חייב, נכון? לכן ברור שהתשובה היא אחד. אבל תשימו לב, מה זה אומר בעצם? זה בעצם אומר שכאשר אני מסביר עושה את קל וחומר העמודות, אני מסתכל על השורה העליונה ובונה יחס היררכיה בין רשות היחיד לרשות הרבים, במובלע הנחתי גם יחס היררכיה בין השורות. נכון? אתה לא יכול להגיד שיש יחס היררכיה בין העמודות והוא לא קשור ל-נגיד ששן ורגל הוא בכלל בטא. בסדר? הוא לא אלפא הוא בטא. וזה שני בטא, הוא יותר חמור ממנו אבל בפרמטר אחר, בפרמטר שלא רלוונטי. אוקיי? נגיד שזה שני בטא. זה לא יעזור, נכון? אז זה לא יסביר לי את העמודות בטבלה. למה שן ורגל פטור ברשות הרבים וחייב בחצר הניזק? הבטא לא מהווה שום הסבר לכלום. אתה חייב שהפרמטר אלפא יופיע בתוך שן ורגל. אם זה הפרמטר שקובע את ההיררכיה בין הרשויות, הוא חייב גם להיות מאפיין של המזיקים. אחרת ההיררכיה בין הרשויות לא תוסבר, לא תסביר את הנתונים שבטבלה. מבינים מה שאני אומר? עוד פעם. אם המאפיינים של, נגיד שמה פתאום היררכיה, אבל

[Speaker C] לא חייב להיות שזה דווקא המאפיין. חייב להיות. אם זה בטא ושני בטא, אז לא יעזור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא יעזור. כי בטא ושני בטא זה לא רלוונטי לרשויות, כיוון שהיחס בין הרשויות קבעתי רף. בשביל לחייב ברשות הרבים צריך שני אלפא. עכשיו לי, אני לא יודע מה עם אלפא, אבל יש לי בטא. אין לי מושג מה הדין. לא יודע.

[Speaker C] בטא שווה שני אלפא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, בטא שווה שני אלפא זה לא בטא, אז אתה בעצם קורא לזה בשם אחר. אתה אומר בטא זה פרמטר אחר, הוא לא קשור לאלפא, אחר, לא יעזור. אתה צריך שהמאפיינים אלפא יהיו מאפיינים גם של המזיקים, לא רק של הרשויות. אחרת ההיררכיה שעשית בין הרשויות לא תספיק כדי להסביר את הדינים שמופיעים בטבלה. הרי בשביל להסביר את הדינים האלה אתה צריך להגיד לי שלשן ורגל יש רמת אלפא, ואז אני יכול להבין למה ברשות הרבים הוא פטור כי אין לו מספיק כדי לחייב. למה ברשות היחיד הוא חייב כי יש לו מספיק כדי לחייב. ואתה חייב להניח איזושהי תכונת אלפא בשן ורגל וגם בקרן. לא רק שאתה חייב להניח את זה, אלא אתה גם חייב להניח שיש היררכיה ביניהם. זאת אומרת שאם שן ורגל זה אלפא, כן? אם שן ורגל זה אלפא, אז קרן חייבת להיות יותר בסולם האלפות, היא חייבת להיות יותר. זאת אומרת אם זה אלפא אז זה שני אלפא. אתם רואים שההיררכיה בין הרשויות בעצם משרה או מכתיבה היררכיה בין המזיקים? חייב להיות. זאת אומרת, אתה לא יכול לנתק את ההיררכיה בין הרשויות מההיררכיה בין המזיקים ולהיפך. זאת אומרת, אם אני אסביר עכשיו את הקל וחומר של השורות, אז

[Speaker C] אני אומר, זה בגלל קל וחומר, כאילו כי אני אומר שמה שיש ברשות הרבים, אם הקרן יותר חמורה ברשות הרבים, אז ממילא הקרן יותר חמורה, כאילו. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] והטענה היא שאני עושה

[Speaker C] כבר קל וחומר קודם כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא קל וחומר קודם, אלא אם הקרן יותר חמורה משן ורגל ברשות הרבים, פירוש הדבר שאותו מאפיין שיותר חמור בקרן מאשר בשן ורגל הוא רלוונטי לחיוב ברשות הרבים. כי אם היא הייתה חמורה במובן שהוא לא רלוונטי לחיוב ברשות הרבים, אז זה לא מעניין, לא היית יכול להסביר את הדינים בטבלה. בשביל להסביר את הדינים בטבלה אתה צריך להגיד לי שהפרמטר אלפא שמבחין בין שני המזיקים הוא גם רלוונטי לרשויות ברמה כלשהי. ועכשיו כשאני מבין את זה, אני מסתכל על הדינים וזה מיד מכתיב שפה יש אלפא ופה יש שני אלפא. בתור הנחה יחידה, זה חייב להיות. אוקיי? עכשיו אתם רואים גילינו פה נס ופלא. אנחנו בעצם גילינו שכאשר קבעתי היררכיה בין השורות, זה בהכרח מניח במובלע גם היררכיה בין העמודות, אחרת זה לא יעזור. ולהיפך. אתם מבינים מה זה אומר? זה בעצם אומר ששני הניסוחים הם אותו ניסוח.

[Speaker E] זה אותו שיקול.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת זה שני ניסוחים שונים של אותו טיעון. אני בעצם אומר שיש היררכיה גם בין הרשויות וגם בין המזיקים שהיא בנויה באופן הזה. וזה לא משנה אם אני לוקח את העמודה הזאת בתור נקודת הבסיס או לוקח את השורה הזאת בתור נקודת הבסיס. בסוף בסוף, אם אני רוצה להסביר את הדינים שמופיעים בטבלה, אז אני חייב להניח היררכיה גם בין השורות וגם בין העמודות בשביל כל אחד מהניסוחים. אם אני אתרגם עכשיו את הניסוחים שאמרתי קודם, קרן יותר חמורה משן ורגל ברשות הרבים אז היא גם יותר חמורה ברשות היחיד. אז אמרתי לכאורה זה טיעון אחר מאשר רשות היחיד יותר חמורה מרשות הרבים לגבי שן ורגל אז היא גם יותר חמורה בקרן. לא, זה לא עובד ככה. זה לא שני ניסוחים שונים. זה אותו ניסוח עצמו. זה אותו ניסוח עצמו. הניסוח בעצם אומר, תן לי בבקשה מודל של אלפות בתות וכולי שמאפיין את רמות החומרה הרלוונטיות של המזיקים ושל הרשויות ושיוסביר את שלושת הדינים הנתונים. אתם רואים? שלושת הדינים האלה, זה, זה וזה. תן לי מודל. זה המודל שיוצא. ברגע שזה המודל שיוצא, אני יודע שפה אני ממלא אחד. כי לקרן יש שני אלפא וברשות היחיד מספיק אלפא כדי לחייב, אז ברור שפה הדין החסר שאותו אני מחפש הוא אחד.

[Speaker B] וזו פגיעה אחת. והיחס השני הוא בסיס להפרשים בממד השני.

[הרב מיכאל אברהם] שניהם נכונים, אבל אתה צריך את שניהם, אתה לא יכול אחד מהם בלי השני.

[Speaker B] שתיים נותנים, השלישי הוא האחרון. לא, לא, לא.

[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק הנקודה. אתה כשאתה קובע יחס נגיד בעמודה הימנית, אז אתה קובע יחס בין קרן לשן ורגל שקרן זה שתי אלפא ושן ורגל זה אלפא. עכשיו, אתה רוצה ליישם את הדבר הזה לעמודה השמאלית, אבל אתה לא יכול. למה אתה לא יכול? כי אתה צריך להגיד לי שבעמודות האלפא גם משחק תפקיד. אחרת אתה לא יכול ליישם את זה. ואיזה תפקיד הוא משחק? בהכרח את התפקיד הזה, שזה אלפא וזה שתי אלפא. חייב להיות. לכן אין אף אחד משני הניסוחים לא יכול להסתפק בהיררכיה בציר אחד. זאת אומרת, כל אחד משני הניסוחים בעצם מבטא היררכיה בשני הצירים, גם בציר האופקי וגם בציר האנכי. נכון, פה

[Speaker D] הרכבנו מודל משותף לשניהם?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אין פה שני טיעונים, זה טיעון אחד. פשוט שתי זוויות להסתכל עליו. זה טיעון אחד, זה לא שניים. מה?

[Speaker D] מה אנחנו עושים עם השורות לעמודות?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אי אפשר להפריד אחד מהשני. כי אתה צריך להניח שהאלפא שמסביר את ההבדל בין השורות הוא רלוונטי גם להבדל בין העמודות. אם ההבדל בין העמודות נקבע על פי פרמטר אחר, אז לא עשינו כלום, אז לא מעניין אותי ההיררכיה בין השורות. אוקיי? פשוט לכן זה חייב להיות, אתה לא יכול לנתק את העמודות מהשורות. עכשיו תראו מה זה אומר. אני עכשיו, יש לי פירכא, נכון? הירח חוזר וזורח עלינו. נגיד לפי הכתב שלי אני באמת יכול להיות אסטרונאוט. נכון, זאת הפירכא. אוקיי? נחשוב שזה אפס לצורך הדיון. אוקיי. אז זאת הפירכא, נכון? עכשיו אמרתי, הפירכא הזאת שוברת את ההנחה של היחס בין השורות, נכון? כי מראה לי ששן ורגל לא בהכרח יותר חמור מקרן. אבל עדיין הקל וחומר של העמודות יכול לעבוד. רשות היחיד מי אמר שהיא לא יותר חמורה מרשות הרבים? היא עדיין יכולה להיות יותר חמורה מרשות הרבים. הפירכא הזאת לא שוברת שום דבר פה, נכון? אז זהו שלא. למה? כי בוא נסתכל עכשיו, נגיד, הרי אני רוצה עכשיו בשביל למלא פה אחד, אני צריך למצוא מודל כהסבר עם אלפות וביתות לדינים הקיימים. עכשיו שימו לב, הדינים הקיימים כרגע הם לא שלושה אלא חמישה. נכון? זה הנתונים. ועכשיו אני שואל מה רשום בתוך המשבצת החסרה, הלקונה. אני רוצה למלא את הלקונה. אוקיי? אז אני אומר ככה: אני מנסה לעשות קל וחומר. כך התחלתי, נכון? ששן ורגל זה אלפא, קרן זה שתי אלפא, רשות הרבים זה שתי אלפא, ורשות היחיד זה אלפא. ואז אני אומר, צריך למלא פה אחד. אומר: רגע, יש ירח. הירח אומר ששן ורגל זה אחד וקרן זה אפס. מה זה אומר בעצם? שלא מספיק לי הפרמטר אלפא כדי להסביר את חמשת הנתונים. כי אם היחס הוא כל כך פשוט בין אלפא לבין שתי אלפא, כן? אז בעצם זה מסביר את זה אבל זה נסתר מזה. מה זה אומר? שחייב להיות עוד פרמטר במשחק. או במילים אחרות, צריך גם איזשהו ביתא. לא, לא צריך אלפא פלוס ביתא, מספיק ביתא לבד. מיד תראו. עקרונית אתה יכול גם, אבל יותר פשוט ביתא לבד. תסתכלו. מה אתה אומר, פרמטר שונה מאלפא? נכון.

[Speaker H] הוא לא שתי אלפא, הוא שונה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זהו, לא צריך לצרף לו את האלפא. תראו. אוקיי, זה המודל. עכשיו אתם רואים המודל הזה הוא בסדר גמור. תראו. בואו נראה עכשיו מה קורה. באופן עקרוני, זה מסביר הכל, נכון? המודל הזה. תראו, אין שום בעיה עם שני פרמטרים. זאת אומרת, לקרן יש את ביתא, לכן הוא חייב ברשות הרבים, כי בשביל לחייב ברשות הרבים צריך ביתא. למה שן ורגל לא חייב ברשות הרבים? כי אין לו ביתא, יש לו אלפא, זה יפה מאוד אבל מה שצריך בשביל לחייב זה את ביתא. אין לו. אוקיי? מה קורה פה? ברשות היחיד שן ורגל חייב כי יש לו אלפא ובשביל לחייב מספיק אלפא. בואו נמשיך למלא עכשיו בירח. הירח גם שן ורגל חייב, זאת אומרת הירח לא יכול להיות שתי אלפא, כן? צריך להיות נגיד אלפא שיהיה לו. אוקיי? אבל ביתא קרן… רגע, זה גם אלפא. בסדר? קרן לא חייב בירח, למה? כי לקרן יש ביתא אבל אין לו אלפא, ובשביל לחייב צריך את אלפא. אז אתם רואים שבעצם מילאתי מודל, יש לי מודל שמסביר את חמשת הנתונים, ועכשיו כשאני אשאל את עצמי מה הדין פה? נשאר פתוח, לא אפס. לא, נשאר פתוח. אני לא יכול להסיק. למה? כי גם אחד אפשרי וגם אפס אפשרי. למה? אם אני אשים פה אחד, אז אני יכול להגיד שרגע, אם אני אשים פה אפס, אז זה ברור, נכון? כי אם יש לך בטא, אז השותף היחיד אלפא, אז זה אפס. אני יכול למצוא מודל עם אלפא ובטא שיהיה קונסיסטנטי גם עם אחד. אני יכול למצוא. אז כיוון שכך זה כרגע אני לא אראה את זה, אבל אני יכול למצוא, וכיוון שכך זה לפחות נשאר פתוח. גם אין פה הוכחה שזה אפס, אבל זה נשאר פתוח. ברגע שזה נשאר פתוח, זאת פרכה. זאת אומרת, מה שעשתה העמודה שהוספתי, עמודת הפרכה שהוספתי משמאל, היא בעצם אמרה לי את הנתונים לא תצליח להסביר עם פרמטר אחד. אתה תצטרך עוד פרמטר. ברגע שאתה צריך עוד פרמטר, כל המשחק נפתח מחדש, כי עכשיו אתה יכול כבר לסדר את זה כך שיהיה פה אחד, ואתה יכול לסדר שזה יהיה פה אפס. זה ממש לא משנה. בפרכה אתה מוכיח תמיד שהחמור והקל,

[Speaker B] ברגע שיש לך פרכה אין לך חמור וקל.

[הרב מיכאל אברהם] אין לך חמור וקל, אבל אז אתה

[Speaker B] חוזר

[הרב מיכאל אברהם] לניסוח הבעל-בתי, אבל זה לא עובד. כי אם אין לך חמור וקל בשורות, יש לך חמור וקל בעמודות. זאת הבעיה שבאתי לפתור. לכן אני לא מדבר עכשיו בכלל בשפה של חמור וקל. אני אומר, תן לי את המודל שיסביר את הנתונים. המודל פירושו מי זה ההרכב פרמטרי של שן ורגל, מי הרכב הפרמטרים של קרן, הרכב הפרמטרים של כל שלושת הרשויות. זה נקרא מודל. המודל הזה מסביר את הדינים. אני בעצם אומר, לכל אחד מהמזיקים ומהרשויות יש מאפיינים, המאפיינים האלה זה אלפא ובטא ברמות שונות. מודל זה רשימת מאפיינים שנצמדת לכל מזיק ולכל רשות שבאמצעותה אני יכול להסביר את חמשת הדינים. עכשיו אני יכול להציע מודל שהתוצאה פה תהיה אחד, ואני יכול להציע מודל שהתוצאה פה תהיה אפס, ברגע שיש עמודה שמאלית. וכיוון שכך, זאת פרכה. אם אין עמודה שמאלית, אז המודל מכתיב שיהיה פה אחד. ולכן הקל וחומר פועל. כך עובדת פרכה. ולכן כשאני שם פרכת עמודה, כן, המוסיף עמודה משמאל, היא מפילה את שני הניסוחים, לא רק את אחד מהם. ומה שבעצם זה אומר, הוכחתי לכם למעשה שרב חיים לא צודק. כי בעצם הראיתי לכם, לפי רב חיים שזה עניין פורמלי, אז בעצם היה צריך להגיד שפרכת עמודה פורכת רק את ההיררכיה בין העמודות, לא בין השורות. בין השורות בעצם במקרה הזה, לא בין העמודות. אבל אם בש"ס אנחנו רואים שכל פרכה, עמודה או שורה, פורכת את הקל וחומר לגמרי, אני לא מסובב את הקל וחומר, אז זה בעצם אומר שמדובר פה בשני ניסוחים שונים של אותו טיעון, ולא בשני טיעונים שונים. ולכן בנפול האחד נפל גם השני, זה אותו אין שני, זה אותו אחד. אוקיי? זאת בעצם הטענה. או במילים אחרות, הגענו למסקנה שקל וחומר הוא לא מידה פורמלית. לא מספיק לראות את הדינים, אני צריך לראות את הפרמטרים שיש מאחוריהם. בואו אני אראה לכם למשל דוגמה מעניינת אחרת, שמסבירה למה זה ככה. מה קורה אם יש לי טבלה שיש לי בה שני נתונים? אחד ואחד באלכסון, אבל אין לי את האפס פה כמו שבדרך כלל יש בקל וחומר. אין לי את האפס פה. איפה אנחנו מוצאים דוגמה כזאת? יש בגמרא בברכות בדף כ"א. גמרא מנסה ללמוד שמה את ברכת המזון שצריך לברך על המזון לפניו, או על התורה אחריה. אז מה הגמרא אומרת? ומה תורה שלא טעונה ברכה אחריה, טעונה ברכה לפניה, מזון שטעון ברכה אחריו, אינו דין שיהיה טעון ברכה לפניו? אז הוכחתי שצריך לברך ברכה על המזון, ברכת הנהנין, מקל וחומר. באותה מידה אפשר להגיד הפוך, בואו אני אראה לכם שצריך לברך על התורה אחריה. ומה ברכת המזון שלא טעונה ברכה לפניה, טעונה ברכה אחריה, תורה שטעונה ברכה לפניה, אינו דין שתהא טעונה ברכה אחריה?

[Speaker B] עכשיו אתם מבינים, זה הקל וחומר המפורסם של החפץ חיים, שמה?

[הרב מיכאל אברהם] אם מהכיס שלי

[Speaker B] מותר לי להוציא מהכיס שלי בסמכות שלך, אתה שמותר לך להוציא מהכיס שלך, ודאי שמותר לך להוציא מהכיס שלי.

[הרב מיכאל אברהם] ברור. אבל אני אומר את זה עליי, לא עליך, כן, הרעיון נכון.

[Speaker B] חה

[Speaker G] חה חה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז זה הקל וחומר שמוכיח את זה. בעלי הכיס. בעלי הכללים, יש כמה בעלי כללים שמביאים את הדוגמה הבאה, בואו אני אוכיח לכם שצריך לשים ארבע כנפות על משקוף של דלת. ומה בגד של ארבע כנפות, זאת אומרת ציצית, ומה בגד של ארבע כנפות שפטור ממזוזה חייב בציצית, משקוף שחייב במזוזה אינו דין שיהיה חייב בציצית? או להפך, אני יכול להוכיח לכם שצריך לשים מזוזה על בגד של ארבע כנפות. ומה משקוף שפטור מציצית חייב במזוזה, בגד של ארבע כנפות שחייב בציצית אינו דין שיהיה חייב במזוזה? עכשיו מה הבעיה בכל הקל וחומרים האלה?

[Speaker G] שהם עקומים.

[הרב מיכאל אברהם] זה קל להגיד, השאלה למה הם עקומים. נכון, בגלל שהמבנה הוא כזה כמו שמצויר פה, אתם רואים את המבנה? יש פה שני נתונים, לא שלושה. ואתה יכול למלא את זה, אתה יכול למלא את זה, ושני הניסוחים בעצם עושים תרגילים הפוכים. ניסוח ראשון בעצם מניח שיש פה אפס, ואז עושה קל וחומר וממלא פה אחד. הניסוח השני מניח הפוך, הרי אין פה דין בתורה, אני מניח מה שאני מניח. הוא מניח שפה יש אפס, ואז הוא ממלא פה אחד מכוח קל וחומר. אוקיי? הרי ברגע שיש לך שני נתונים חסרים, אתה תמיד יכול להניח מילוי של האחד ולהסיק את השני, או להניח את המילוי של השני ולהסיק את הראשון, נכון? ולכן אתה מגיע לשני כיוונים הפוכים, יותר מזה, כל אחד מהכיוונים האלה פורך את הכיוון השני. כי אם מילאתי בקל וחומר שפה יש אחד, אז ממילא כבר אי אפשר לעשות קל וחומר למלא פה אחד, כי הקל וחומר הזה מבוסס על זה שפה יש אפס. זאת אומרת כל אחד מהניסוחים פורך את הניסוח ההפוך. למה באמת זה לא עובד? נגיד לכם למה זה לא עובד, זה לא עובד בגלל שבסיטואציה כזאת זה לא נגיד אם היה כתוב פה אפס ופה אפס, מה זה אומר? זה אומר שאין רלוונטיות בין שני הטורים. הטורים לא נשלטים על ידי אותו פרמטר. הטור הזה נשלט על ידי פרמטר אלפא והטור הזה נשלט על ידי פרמטר ביתא. וזה חמור מזה במונחי אלפא, אבל לא חמור מזה במונחי ביתא. אוקיי? בעצם משחקים פה שני פרמטרים ואין רלוונטיות בין הטורים. זאת אומרת אי תלות מתמטית, מה שקורין באלגברה ליניארית אי תלות בין טורים, זה בעצם המצב הזה, בעצם משקפת ברמה הלוגית חוסר רלוונטיות בין הרשויות. וכשאתה מגלה משהו על רשות הרבים אתה לא יכול להסיק מזה שום דבר על רשות היחיד, כי רשות היחיד נשלטת על ידי פרמטר אחר, לא הפרמטר ששולט על רשות הרבים. ולכן בעצם מה שהדבר הזה אומר, וזה גם מה שעולה מהניתוח שעשיתי קודם לקל וחומר הרגיל, שמאחורי הדינים שמופיעים בטבלה מאוד חשוב להניח רלוונטיות. חייבים להניח שהדינים שייכים לאותו סט של פרמטרים שקובעים יחסי חומרה. למשל עם המשקוף ובגד של ארבע כנפות, הטענה היא שחיוב בציצית נשלט על ידי פרמטר אלפא כלשהו וחיוב במזוזה נשלט על ידי פרמטר ביתא. אז העובדה שיש איזה שהוא יחס הפוך בין בגד לבין משקוף אומר שאין בכלל יחס היררכי פשוט ביניהם. מבחינת אלפא זה יותר חמור, מבחינת ביתא זה יותר חמור. בסדר? אז לכן בעצם הטענה היא שבשביל להסיק מטבלה עם דינים מסקנה הלכתית, אתה בעצם צריך להניח משהו על הרלוונטיות של הדינים, שהם שייכים לאותו שדה סמנטי, שהם שייכים לאותו מרחב סברות, לאותו מרחב פרמטרים, לאותו מרחב הסברים. וכשהם לא שייכים לאותו מרחב הסברים, אז למרות שהמבנה הוא נראה כמו המבנה של קל וחומר, אתה לא תעשה את הקל וחומר. עכשיו הנה דוגמה, נחזור לסוגיה שלנו. בסוגיה שלנו המצב הוא לא אף אחד ממה שתיארתי קודם. הנה יש מצב ממש כזה בסוגיה שלנו. בואו נסתכל. יש בעצם נגיד בת ישראל, אז בת ישראל אסורה בתרומה ומותרת להינשא לכהן. בסדר? אסורה בתרומה ומותרת להינשא לכהן. למה שאני לא אלמד מזה שגרושה שמותרת בתרומה יהיה מותר לה להינשא לכהן? קל וחומר, נכון? הנה, זה בת ישראל וזה גרושה. בסדר? עכשיו בת ישראל אסורה בתרומה ומותרת לכהן, נכון? אז גרושה שמותרת בתרומה, סליחה, שמותרת בתרומה אינו דין שתהיה מותרת לכהן? הנה קל וחומר. למה לא עושים את זה? כי ההנחה היא שהאיסור של בת ישראל בתרומה הוא לא איסור. הוא לא איסור. לא כתוב פה אפס. לא כתוב פה כלום. זה ריק. אז לא כתוב פה אפס אלא פשוט זה נשאר ריק. וכבר ראינו שברגע שזה ריק ופה זה ריק, אסור למלא פה אחד. קל וחומר כבר לא נכון, כיוון שברגע שזה ריק זה אומר שאין רלוונטיות בין העמודות, אין יחס, זה לא אותו סט של פרמטרים ששולט על שתיהן. לא רלוונטי, אי אפשר להכניס אותם לטבלה אחת בכלל. לא נכון, הטעות הייתה בעצם זה שכתבתי אותם בתוך אותה טבלה. לא נכון, אסור היה לעשות את זה, כי הם לא רלוונטיים, הם לא שייכים לאותו שדה, הם לא משחקים על אותו מגרש. אוקיי? אז לכן למעשה מה שעומד מאחורי כל התופעות שראינו כשקראנו את הגמרא, שראינו שבעצם למרות שהדינים לכאורה נראים כמו טבלה של דיני קל וחומר, לא עושים קל וחומר. או דינים נראים כמו פירכא, לא עושים פירכא. למה לא עושים פירכא? כי בת ישראל היא לא פירכא על הקל וחומר. מה זאת אומרת למה? כי עכשיו אנחנו כבר מדברים על קל וחומר עם פירכא, קל וחומר כזה. כן, אז יש לי פה בת ישראל. פה זה בת ישראל. ופה, רגע. בת ישראל, יש לי סוטה וגרושה, נכון? סוטה וגרושה. אוקיי. ופה, תרומה וכהן, נכון? תרומה וכהן. אל תגלו לאף אחד את המסמך הזה כי מיד שולחים אותי לקלינאי תקשורת. אוקיי, אז תרומה וכהן. אוקיי, אני בעצם אומר תרומה, גרושה, שפה יש אפס, כן? שהיא מותרת בתרומה, אין איסור בתרומה. אפס זה שאין איסור, אוקיי? מותרת בכהן, אסורה בכהן, שיש איסור. אז סוטה שאסורה בתרומה, אינו דין שתהיה אסורה בכהן? ולכן רוצים להגיד אחד, נכון? אומר תוספות, מה הקל וחומר? הרי בת ישראל אסורה בתרומה, יש עליה איסור, נכון? והיא בכל זאת מותרת לכהן, אין איסור להינשא לכהן. אז זה פירכא. למה זה לא פירכא? אז התשובה היא בגלל שמה שכתוב פה זה לא אחד. מה שכתוב פה זה ריק. אין איסור לאכול בתרומה, וגם לא היתר. אין כלום, פשוט היא לא רלוונטית לסוגיה. זה כמו לשאול האם המידה הטובה היא משולשת. מידות טובות, במובן של מידות הנפש. האם המידה הטובה היא משולשת? התשובה היא לא כן ולא לא, זה לא רלוונטי, היא לא שייכת לשדה הסמנטי של כן משולש או לא משולש. צורות גיאומטריות לא רלוונטיות לתאר מידות נפש, נכון? אותו דבר פה. כשאתה אומר לי שבת ישראל אסורה בתרומה, היא לא אסורה בתרומה, היא לא רלוונטית לשאלת התרומה, זה לא עולה לגביה. אז לכן לא נכון לרשום פה אפס, אלא צריך לרשום פה כלום. אחד, לא נכון לרשום פה אחד שיש לה איסור בתרומה, אלא צריך להשאיר את זה ריק, זאת אומרת לא לרשום פה כלום. ברגע שלא רשמתי כלום, אני אומר בת ישראל היא למעשה לא רלוונטית לטבלה, לא שהוא פירכא או לא פירכא. הוא לא רלוונטי, צריך למחוק את כל העמודה. כל העמודה צריכה להימחק כי זה לא רלוונטי. ועכשיו חזרנו חזרה לפה, וזה נשאר קל וחומר רגיל כמו שעשינו קודם. אוקיי? זאת אומרת המה שעומד מאחורי העניין הזה בעצם הוא שאלת הרלוונטיות. טוב, באמת על קצה המזלג, זה אפשר לעשות מזה תורות שלמות, אבל נעצור כאן. עד כאן. זהו.