ענייני שליחות – שיעור 4 – הרב מיכאל אברהם

[הרב מיכאל אברהם] טוב. אנחנו בענייני שליחות. דיברנו בפעם הקודמת על המקור משליחות לגירושין. השאלה של הגמרא מאי שליחות, מה הגמרא חיפשה, מה היא הניחה לפני השאלה. המקור הראשון שמביאים זה ברייתא שלומדת את דיני שליחות בגירושין מושלח ושלחה. הוא עושה שליח, היא עושה שליח, והשליח עושה שליח. ראינו שבסוגיה עצמה עושים צריכותות בין ההקשרים השונים שבהם אנחנו לומדים את דין שליחות, אבל בין שלושת הסוגים, שלושת המקורות האלה לגבי שליחות בגירושין לא עושים צריכותא. הגמרא. ראשונים כן עוסקים בזה, ואמרתי שאני חושב שזה בגלל ששלושת המקורות האלה שמובאים בברייתא הם לא מקורות לאותה שליחות בשלושה הקשרים שונים, אלא הם מקורות לשלושה סוגים שונים של שליחות. בצריכותות אנחנו עושים כשמיישמים את דין השליחות המסוים, דין אחד, בהקשרים שונים. ואז השאלה אם לימדו אותי בהקשר הזה, למה שאני לא אלמד ממנו להקשר ההוא, אז עושים צריכותא, פן שאחד לא יכול ללמד על השני. אבל אם אנחנו מדברים על סוג אחר של שליח, אז זה לא שייך לצריכותא, אלא אם התורה לא חידשה את הסוג הזה אלא רק את הסוג ההוא לא היינו יודעים את זה. זאת אומרת, ברור שהתורה צריכה לחדש כל סוג של שליח בלי שום קשר לצריכותות. לכן הגמרא לא עושה צריכותא בין שלושת המקורות האלה. אבל הראשונים כן עושים צריכותא. והראשונים בעצם מסבירים בצריכותא הזאת למה מדובר בשלושה סוגים של שליחים, וממילא לא צריך צריכותא. והתורף העניין, לפחות חלק מהראשונים, זה שהשליח של הבעל הוא שליח שמיופה כוח, והשליח של האישה הוא שליח על מעשה, כי האישה בעצם אין לה חלק בכלל בתהליך הקידושין או הגירושין. ולכן השליח הוא בסך הכל משמש כידא ארוכתא של האישה, והשאלה אם דבר כזה בכלל אפשר למנות שליח, איזה סוג שליח זה, אז לכן צריך חידוש מיוחד של התורה שיש שליח שנקרא שליח על מעשה, זאת אומרת שהמעשה של השליח בעצם נחשב כמעשה של המשלח. לעומת שליח שהוא מיופה כוח, שליח על כוח, שזה בעצם שליח שהפעולה שלו יכולה אולי להיעשות על ידו, אבל ההשלכות ייחשבו לטובת המשלח. לא שהמשלח עשה את הפעולה, אלא ההשלכות של הפעולה מתייחסות למשלח. אז כשהבעל שולח שליח לגרש אישה, אז כשהשליח פועל, מי שפועל פה הוא השליח, השליח עושה את הגירושין. התוצאה מתייחסת למשלח, זאת אומרת האישה מתגרשת לא מהשליח, היא מתגרשת מבעלה. אוקיי, זה שליח על כוח, שליח רגיל. בשליח לקבלה אין פה תוצאות, זה השאלה האישה בכלל לא עושה פעולה, האישה רק מקבלת את הגט, הפעולה נעשית על ידי הבעל. לכן השליח פה מתפקד בתור ידא ארוכתא של האישה, אמרתי שזה אולי קצת קשור לידא אריכתא וייפוי כוח, ולכן זה שליחות מסוג אחר. זה שליחות שבעצם אומרת שהפעולה שנעשתה על השליח, לתת לו את הגט, היא כמו פעולה שנעשתה על האישה. לא רק שההשלכות, התוצאות עוברות אל האישה, אלא הפעולה עצמה נחשבת כפעולה שעשתה האישה, ואמרתי שיש בזה חידוש. זאת אומרת, אם היה לנו שליח על הולכה לא הייתי יודע שיש שליח לקבלה. למה לא? כיוון ששלוחו של אדם כמותו לא באמת, זאת לא באמת זהות. זה לא באמת שכל מה שהשליח עשה כאילו שהמשלח עשה. למשל, אי אפשר לשלוח שליח להניח תפילין, או לשבת בסוכה במקומי. נכון? זה אומרים הראשונים, האחרונים, הקצות והתוספות רי"ד ועוד, מסבירים למה, כי המצווה צריכה להיעשות על ידך. אתה צריך לשבת בסוכה, אתה צריך להניח תפילין. אם אתה משלח שליח נכון שאומרים שלוחו של אדם כמותו, אבל זה נחשב משפטית כמותו. אבל זה לא שאתה באמת הנחת תפילין עכשיו. עכשיו בתפילין לא צריך שום דבר משפטי, אין שם השלכות משפטיות, צריך שאתה תניח תפילין. אז השליח לא יכול להיחשב כמותך פיזית, זאת אומרת כאילו שאתה הנחת תפילין. לכל היותר הפעולה של השליח נחשבת משפטית כפעולה שלך, או ההשלכה של הפעולה מתייחסת משפטית אליך. אבל זה לא שאתה עצמך עשית את הפעולה. והראיה, אז אמרתי לגבי מצוות למשל, כנ"ל לגבי עבירות, אפשר לדון, זה עוד נדבר, והגמרא בבבא מציעא בדף צ"ו, הבאתי אותה גם, שמדברת על שליח לשאלה בבעלים ולהפרת נדרים. שבשני המקומות האלה אנחנו רואים מחלוקת תנאים האם שלוחו של אדם כמותו או לא. שלא מוצאים בשום מקום בש"ס מישהו שחולק על הכלל שלוחו של אדם כמותו. כולם מסכימים ששלוחו של אדם כמותו. אז למה שם לא? אז ברור שלפחות לדעת אחת יש שם הקשרים הלכתיים שבהם נדרשת הפעולה של האדם עצמו, ולא מספיק הכלל ששלוחו של אדם כמותו כדי להחשיב את הפעולה כפעולה שלך. אם אתה לא נשאלת עם הבהמה אלא שלחת שליח להישאל עם הבהמה, תכלס, פיזית, לא אתה זה שנשאל עם הבהמה. זה שמשפטית מעשיו של השליח נחשבים כמו מעשה שלך, זה לא מספיק לעניין שאלה בבעלים, כמו שלא מספיק למצוות. שלוחו של אדם כמותו זה לא כלל שאומר מה שהוא עשה זה בעצם אני עשיתי. לא, משפטית זה נחשב כאילו שאתה עשית. אבל כשאנחנו לא מדברים על שאלות משפטיות, אנחנו מדברים על שאלות פיזיות, האם עשית או לא עשית. תשובה לא עשית. אוקיי, אותו דבר יש בבשמי יער והחתם סופר, הם מביאים יש רש"י בתחילת מי שהחשיך שהוא אומר שאמירה לנוכרי בשבת אסורה מדין שליחות. יש שליחות לנוכרי לחומרא, זה תוספות באיזהו נשך. אז רש"י בפרק מי שהחשיך אומר יש שליחות לנוכרי לחומרא, ולכן אסור לך להגיד לנוכרי לעשות פעולה בשבת כי הוא בעצם שליח שלך, זה כאילו שאתה עצמך עשית את הפעולה. ועל זה שואלים הבשמי יער והחתם סופר, מה שייך שליחות על דבר כזה? אתה צריך לנוח בשבת. נכון? אתה צריך לנוח בשבת, לא לעשות מלאכה. עכשיו עשיתי שליח שיעשה עבורי מלאכה. אז לא נחתי? תכלס נחתי, לא? בדיוק. שלוחו של אדם כמותו לא רלוונטי במקום שבו שואלים האם אתה פיזית עשית את הפעולה או לא. נכון? זה לא שלוחו של אדם כמותו. לא נאמר הדבר הזה שלוחו של אדם כמותו. מכל המקומות האלה אפשר לראות ששליח לקבלה זה באמת חידוש. כי בשליח לקבלה הבעיה היא לא שיש לשליח כוח לפעול בשם המשלח. לא המשלח צריך לפעול, האישה היא המשלח במקרה הזה, ולא השליח פועל. שמים לו את הגט ביד, זה הכל. מאיפה אנחנו יודעים שיש שליח כזה שאתה יכול בכלל להיות שהפעולה שלך נחשבת כפעולה שאני עשיתי פיזית? שזה ניתן לידה של האישה? זה החידוש של הגמרא, של התורה זאת אומרת לפי הגמרא, שיש שלוחו של אדם כמותו בשליח לקבלה, זה סוג אחר של שליחות. אי אפשר ללמוד אותו משליחות להולכה. זה שליחות על מעשה, לא שליחות על כוח. אנחנו רואים שמה שהראשונים כותבים זה שמה שצריך מקור לשליח לקבלה ומקור לשליח להולכה זה בגלל שמדובר בשני סוגי שליחות. זה לא אותו סוג שליחות גם בקבלה וגם בהולכה, ואז יש מקום לדון צריכותא, לא צריכותא, אפשר ללמוד אחד מהשני, אי אפשר ללמוד אחד מהשני. כאן מדובר בשני סוגים שונים של שליח. המנגנון של שליחות על מעשה הוא בכלל לא קיים אם התורה לא הייתה מחדשת אותו. אם התורה הייתה מחדשת שיש שליחות, גם אם אין מקום לחלק בין ההקשרים, מאיפה לי לדעת שיש דבר כזה שליחות על מעשה? מה, אם התורה מחדשת שיש שליחות אז אני יודע גם שיש דיני תנאים? לא בצריכותא אלא מה זה קשור, זה דבר שונה. בשביל שהדבר הזה יהיה בהלכה צריך שהתורה תגדיר אותו.

[Speaker B] למה אמירה לנוכרי…

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בסדר, אפשר להתווכח עם רש"י. הרבה, רש"י זה שיטת יחיד שהוא מסביר משום שליחות לחומרא. פשוט יש כאלה שאומרים שזה מצד ודבר דבר, רש"י עצמו כותב את זה במקום אחר שזה ודבר דבר. יש אחרים שאומרים שזה סתם גזירה דרבנן שאומרת אל תעשה באמצעות נוכרי כי זה בעצם דרך לעקוף את האיסור של התורה. אפשר שזה שיש הסברים יותר פשוטים. כן, אז זה לגבי שליח קבלה ושליח להולכה. אבל יש סוג שלישי של שליח שמופיע בברייתא וזה שליח שעושה שליח. אוקיי, עכשיו השאלה למה צריך מקור לזה? עכשיו מתברר, נמשיך צעד אחד הלאה. אמרתי, הגמרא עושה צריכותות בין הקשרים שונים למושג השליחות, שליחות על כוח בדרך כלל. הקשרים שונים שבהם מופיע שליחות על כוח. בשליח לקבלה ובשליח להולכה הגמרא לא דנה למה צריך את שניהם, היא לא עושה צריכותות, והראשונים כן עושים את זה. והראשונים מסבירים שפשוט זה שני סוגי שליחות, לא צריכותות, לכן הגמרא לא עושה צריכותא. שני סוגים של שליחות, זה לא אותו שליח שמופיע בשני הקשרים. פשוט מנגנון אחר. שליח שעושה שליח, אפילו הראשונים לא מתייחסים. זה רק אחרונים. למה צריך מקור נפרד לזה ששליח עושה שליח? יש לי מקור לשליח להולכה, יש לי מקור לשליח לקבלה. זה לא מספיק כדי ללמד אותי ששליח עושה שליח? למה לא? ופה זה עוד יותר רחוק. למה זה עוד יותר רחוק? כנראה שגם פה זה פשוט סוג אחר של שליחות. ולכן לא צריך לעשות צריכות. ברור שצריך מקור גם לזה. שליח שעושה שליח זה סוג אחר של שליחות. עכשיו את זה צריך להבין, למה? שליח שעושה שליח בשליח להולכה, שליח שעושה שליח בשליח לקבלה, לא יודע, משהו אחר. למה שליח שעושה שליח פתאום נהיה שליח הולכה שעשה שליח? השליח השני הוא גם שליח להולכה, לא? למה זה עוד סוג של שליחות? או שליח קבלה שעשה שליח? אנחנו נצטרך להבין מה שונה בשליח שעושה שליח מהמקרים של שליח להולכה ושליח לקבלה, מעצם העובדה שהוא שליח שני. בלי להיכנס כרגע לשאלה אם הוא שליח של שליח להולכה או שליח של שליח לקבלה. נדבר, נדבר, נגיע לזה. אז זה בעצם מה שהנקודה שאני רוצה לעסוק בה היום. עכשיו, באופן עקרוני אפשר היה להבין את הצורך במקור ששליח עושה שליח בשתי צורות. הצורה הראשונה זה מה שאמרתי עכשיו, שאם לא היה לי מקור ששליח יכול לעשות שליח, הייתי חושב שהוא לא יכול. זאת אומרת, בעל המעשה יכול לעשות שליח, אבל השליח לא יכול למנות שליח נוסף. לכן התורה הייתה צריכה לחדש שכן. וזה מה שאמרתי קודם, כנראה ששליח שעושה שליח זה פשוט סוג אחר של שליחות. ולכן צריך מקור נפרד שמחדש אותו. אי אפשר ללמוד אותו משליח הולכה או שליח קבלה או שניהם או מה שלא יהיה. אז את זה עוד נסביר. אני רק אעיר במילה שזה מחזיר אותנו לסוגיית מילי. סוגיית מילי לא מימסרן לשליח, זו סוגיה שעוסקת בשליח שעושה שליח ואנחנו נראה את זה היום בהמשך. אבל שמה אנחנו בעצם, אני רק שם את הדברים בקונטקסט, אנחנו נראה ששליח שעושה שליח זה באמת סוג אחר של שליחות. זה לא ניתן ללמוד אותו מבעל המעשה שעושה שליח. אבל יש אפשרות שנייה שיכול להיות שגם אם לא היה מקור, אז היינו יודעים ששליח עושה שליח. רק לא היינו יודעים שזה בעצם סוג אחר של שליחות, כי אם הייתי לומד את זה משליח להולכה או משליח לקבלה, הייתי חושב שזה אותו סוג שליח כמו שליח הולכה או קבלה, ולכן אפשר ללמוד אחד מהשני. וכשמביאים מקור, אז באים להגיד לי: לא לא, זה שליח מסוג אחר. אתה לא יכול ללמוד את זה משליח הולכה או משליח לקבלה. לכן זה מנגנון הפוך, זה מנגנון שאומר שגם אם לא היה מקור, הייתי יודע ששליח עושה שליח. כן הייתי יודע, כמו הכיוון הקודם שאמרתי. הייתי יודע ששליח עושה שליח, רק הייתי טועה בהגדרה, בגדר השליחות שלו. הייתי חושב שזו שליחות רגילה, כוח מעשה או מה שלמדנו עד עכשיו. והשליח שעושה שליח בעצם בא ללמד אותי לא, זה סוג שלישי של שליח. עכשיו זה מתקשר לשאלה באמת איך אני מבין את השליח שעושה שליח. האם השליח השני הוא שליח של השליח הראשון, או השליח השני הוא שליח של הבעלים? זאת אומרת, השליח הראשון מינה אותו, אבל אחרי שהוא התמנה הוא פועל כשלוחו של הבעלים ולא כשלוחו של השליח הראשון. נפקא מינא למשל, מה קורה אם השליח הראשון מת? האם השליח השני עדיין יכול לבצע את הפעולה כי הוא שליח של הבעלים או שלא, הוא שליח של השליח הראשון? וברגע שהשליח הראשון מת, ראינו את זה בשיעור הקודם, אז אין, לא יכול להיות שליח לבן אדם מת, חוץ משיטת הקצות, עוד נעיר עליה היום, אבל לא יכול להיות שליח לבן אדם מת. אז השאלה היא האם השליח הוא שליח של השליח הראשון או של הבעלים? וזה בעצמו יכול להיות הבסיס למה שאמרתי קודם, שאם לא היה פסוק שמלמד אותי שליח עושה שליח, אז הייתי מבין ששליח השני הוא בעצם אחד מסוגי השליחים הרגילים שאני מכיר, כי הייתי לומד את זה מהם. ואז הייתי אומר שאולי הוא שליח של הבעלים או שליח של השליח הראשון, ולא הייתי יודע את ההפך, כל אחד לפי איך שהוא מבין מה זה שליח עושה שליח. טוב, אני אחזור לזה עוד רגע. אני רק רוצה להגיד שבאמת ההצעה השנייה שאמרתי, שלא הייתי יודע את הגדרים של שליח שני בגלל שהוא אולי שליח של המשלח ואולי הוא שליח של השליח הראשון, קשורה גם להצעה הראשונה. מה זאת אומרת? נגיד אם הייתי חושב שהשליח השני הוא השליח של השליח הראשון, נניח, ולא של הבעלים. אז אם לא היה מקור ששליח עושה שליח, אז לא הייתי יודע. הייתי חושב שרק הבעלים יכול למנות שליח, ואז הייתי חושב שבעצם אי אפשר בכלל לעשות שליח שני. זאת אומרת החילוק שעשיתי בהצעה הראשונה הייתה שבלי המקור לא הייתי יודע בכלל ששליח עושה שליח. הצעה שנייה הייתה שבלי המקור הייתי יודע שליח עושה שליח רק לא הייתי מבין את זה נכון. אבל יכול להיות שאפשר לחבר אותם. העובדה שאם לא היה מקור הייתי מבין את זה לא נכון ואז הייתי חושב שדבר כזה לא ייתכן, כי הייתי חושב שרק בעל המעשה יכול למנות שליח ולא השליח, ולכן בכלל הייתי חושב ששליח באמת לא יכול לעשות שליח. אז זה גם יכול להיות הסבר להצעה הראשונה, לא רק להצעה השנייה. תראו את רב שמואל, שו"ע רב שמואל כאן ש"ל ג'. מה כך? מלמד שהשליח עושה שליח. האחרונים הסתפקו אם רק בשליחות על כוח הפעולה כגון גירושין שליח עושה שליח או דגם בשליחות מעשה איתא להאי דינא. כן, האם שליח עושה שליח רק על כוח הפעולה, שליח לכוח, או שגם בשליח על מעשה שליח עושה שליח? ויש אומרים שבשליחות מעשה אין שליח עושה שליח. אנחנו נראה גם בהמשך עוד מעט. ולמי שיש לומר אדרבה איפכא, ששליחות כוח הוא דבעינן קרא לזה שגם שליח יכול למסור הכוח לאחר, אבל בשליחות מעשה ילפינן לה מסברה דכיוון שלמדנו שמה שנעשה בציווי המשלח מתייחס אליו המעשה, אם כן מה לי שליח ראשון מה לי שליח שני, ופשיטא שבזה שליח עושה שליח. מה שהוא בעצם עושה פה זה סוג של צריכותא. נכון? הוא אומר למה צריך מקור לשליח עושה שליח? גם לראשונים שאומרים שזה שייך רק בשליחות על מעשה וגם לראשונים שאומרים שזה שייך רק בשליחות על כוח, ממה נפשך צריך את המקור כדי ללמד אותי שזה שייך בשניהם. אפשרות או באמת אלה שאומרים שזה שייך רק בשליחות על מעשה ולא על כוח גם למסקנה, או להפך אז המקור מלמד את זה עצמו שבשליחות על כוח שייך שליח שעושה שליח, בשליחות המעשה זה לא התחדש אז באמת לא. זה יכול להיות אגב להיות תלוי בשאלות שדיברנו עליהם בשיעור הקודם, מאיפה לומדים את השליח עושה שליח. ראינו מחלוקת ראשונים האם מהה', מהו', כי השאלה האם שליח שעושה שליח מתרבה על גבי שליח הולכה או מתרבה על גבי שניהם, גם שליח הולכה וגם שליח קבלה. כי אז זה בעצם אומר ששליח שעושה שליח, אם הוא מתרבה על גבי שליח הולכה, אז זה אומר שהתחדש לנו פה ששליחות על כוח יכולה לעבור לשליח שני, אבל שליחות על מעשה לא למדנו. אבל אם זה על שניהם, אז זה אומר שגם שליחות על כוח וגם שליחות על מעשה יכולה לעבור לשליח שני. אז יהיה תלוי בשאלה איך בדיוק לומדים את זה מהפסוק. אוקיי. עכשיו בואו ננסה רגע להבין קצת יותר את המשמעויות של זה, מה זה השליח השני, האם הוא שליח של הראשון או שליח של הבעלים. שליח של השליח הראשון או שליח של הבעלים. אז יש דיון שמתחיל בגמרא בגיטין כ"ט ע"ב. אמר רבא שליח בארץ ישראל עושה כמה שלוחים. כמה שלוחים הכוונה הוא ממנה שליח והשליח יכול למנות שליח ובשרשרת. אמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולן. מי זה ראשון? השליח הראשון. אם מת השליח הראשון נקטעה השרשרת. מה זה אומר? שהשליח השני הוא שליח של השליח הראשון, לא של הבעלים. לכן אם מת השליח הראשון אין שליחות יותר. אמר מר בר רב אשי, הבן שלו כן, הא דאבא דקטנותיה היא. אבא אמר את זה כשהוא היה צעיר. לא, זה לא נכון. אף פעם קשה לדעת אם הוא אומר את זה בתור כן כדי להוציא את אבא שלו בסדר, בעצם הוא רוצה לחלוק עליו והוא עושה את זה בנימוס, או שהוא באמת פשוט מעיד שאבא שלו אמר את זה כשהוא היה צעיר. כן, יש בתחילת איזהו נשך. אבא אמר את זה כשהוא היה צעיר, לא זה לא נכון. אף פעם קשה לדעת אם הוא אומר את זה בתור כדי להוציא את אבא שלו בסדר, בעצם רוצה לחלוק עליו. עושה את זה בנימוס או שהוא באמת פשוט מעיד שאבא שלו אמר את זה כשהוא היה צעיר. כן יש בתחילת איזהו נשך שמה, יש בתחילת פרק הזהב, יש שמה רבי בקטנותו ורבי בזקנותו עם הזהב קונה את הכסף והכסף קונה את הזהב. גם כן יהודי מתבגר. יהודים מתבגרים אז הם חוזרים בהם.

[Speaker B] זה לתת כבוד אב הוא אומר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז אני אומר השאלה אם זה לתת כבוד או שהוא באמת מתאר פה שאבא שלו אמר את זה כשהוא היה צעיר. אילו מת בעל, מידי דמששאית בהו? כולהו מכוח מאן קאתו, מכוח דבעל קאתו. איתיה לבעל איתנהו לכולהו, ליתיה לבעל ליתנהו לכולהו. מה הוא אומר? האם מת הבעל, אז ברור שהם לא יכולים לעשות כלום, נכון? אז אומר אז אם ככה מה זה אומר? ברור שהם שליחים של הבעל ולא של השליח הראשון. גם השליח השני הוא בעצם שליח של הבעל, לא של השליח הראשון, נכון? וכיוון שכך כל עוד הבעל קיים, אז גם אם מת השליח הראשון, השליח השני עדיין יכול לפעול כי הוא שליח של הבעל ולא של השליח הראשון. אוקיי? אז יש פה מחלוקת בין רב אשי לבין הבן שלו. רב אשי אומר שהשליח השני הוא שליח של השליח הראשון, והבן שלו אומר שהשליח השני הוא שליח של הבעל. אוקיי? עכשיו הראיה מאוד מוזרה, הראיה של מר בר רב אשי. למה? מה הוא אומר? אומר ככה אם הבעל עצמו היה מת, אז וודאי שכל השליחויות היו מתבטלות, נכון? מכאן ראיה שכל השליחים הם שליחים של הבעל, לא של השליח הראשון.

[Speaker B] לא כולם מתו, אם השליח הראשון מת. אם הבעל מת, השליח הראשון בטל.

[הרב מיכאל אברהם] הו, הרי אם הוא בטל גם האחרון בטל. בדיוק, אני לא מבין את הטענה בכלל. זאת אומרת מה הנימוק שלו? הנימוק שלו זה שאם הבעל מת הרי אי אפשר לגרש, נכון? אז מכאן הוא מוכיח שמה שכל השליחים, גם השליח השני הוא בעצם שליח של הבעל, לא של השליח הראשון. ולכן בעצם לא משנה אם מת השליח הראשון או לא. איזה מין ראיה זאת? ברור שאם הבעל מת אי אפשר לגרש משתי סיבות. דיברנו על זה בשיעור הקודם. או מהסיבה של הקצות או מהסיבה של אלו שחולקים על הקצות. הקצות אומר שאי אפשר לגרש בגלל שאין את מי לגרש, האישה כבר אלמנה. את מי תגרש? אין לה בעל. לא יכול לגרש אותה לא כי אין לך כוח לגרש, אלא כי היא כבר לא נשואה. את מי תגרש? נכון? מכאן מוכיח הקצות כמו שיטת הרמב"ם ששליחות זה ייפוי כוח. כי באופן עקרוני השליח יכול היה לגרש לו היה את מי לגרש, רק מה לעשות אין את מי לגרש כי האישה כבר לא נשואה. אז רואים שהכוח של השליח קיים גם כאשר המשלח שלו מת, שזה ייפוי כוח ולא ידא אריכתא. זאת הראיה של הקצות, ראינו את זה בשיעור הקודם. אז אפשרות אחת. ויש אפשרות יותר פשוטה ממה שאתה אמרת. גם אם לא, גם אם זה ידא אריכתא, השליח השני הוא ידו הארוכה של הבעל, נכון? אבל אם הבעל מת, אז השליח הראשון מת, נכון? זאת אומרת לא מת אלא הוא כבר לא שליח. ברגע שהשליח הראשון הוא לא שליח, אז השליח השני לא יכול להיות שליח של השליח הראשון, נכון? זאת אומרת גם אם אני מבין שהשליח השני הוא כן הוא שליח של השליח הראשון ולא של הבעל, עדיין ברור שהוא יאבד את היכולת לפעול אם הבעל מת. איך אתה יכול להוכיח מכאן שהוא כנראה שליח של הבעל? לא, גם אם הוא שליח של השליח הראשון, אם הבעל מת איך הוא יכול לפעול? הרי השליח הראשון איבד את כוחו, אז הוא שליח של השליח הראשון אבל הוא לא יכול לפעול כבר. במר בר רב אשי מאוד ברור, אם הוא שליח שני… מה? אז מה? זאת המחלוקת.

[Speaker C] לא, אם הבעל מת בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] אם השליח הראשון מת זאת המחלוקת. רב אשי אומר שהשליח השני לא בתוקף ומר בר רב אשי אומר שהוא בתוקף. זה הוויכוח. רק מר בר רב אשי מביא ראיה מזה מה קורה אם הבעל עצמו מת. בסדר? אז הראיה הזאת ראיה מאוד מוזרה. איך אפשר להבין אותה בכל זאת? הוא כנראה מבין ששליחות זה ייפוי כוח מר בר רב אשי. ואז מה? ואז ברגע שאתה העברת כמו הקצות, ברגע שאתה העברת לשליח הראשון את הכוח, עכשיו השליח הראשון הוא המגרש. עכשיו אם השליח הראשון העביר לשליח השני, אז השליח השני הוא המגרש, נכון? לכן באופן עקרוני אם השליח הראשון מת זה לא אמור להפריע. להפריע לו לתפקד בשם הבעל, כיוון שהוא זה שכבר קיבל את הכוח, נכון שהוא קיבל את זה מהשליח הראשון, אבל הוא כבר קיבל את הכוח, עכשיו זה אצלו. נכון? לכן אומר מר בר רב אשי, אז למה באמת אם הבעל מת הוא לא יכול, אם הבעל מת הוא לא יכול לפעול? יש לו את הכוח. וכנראה ההנחה היא שזה לא בגלל שהאישה כבר אלמנה, אין את מי לגרש. הוא מניח שאפשר לגרש. למה הוא לא יכול לפעול? כנראה בגלל שהוא שליח של הבעל ולא של השליח הראשון. אבל רב אשי כמובן לא חייב כלום לראיה הזאת, רב אשי יכול להתגונן כנגד הראיה הזאת בטענה מה פתאום, או שזה יד אריכתא, או שזה ייפוי כוח כמו שאמרתי קודם, לכן זה לא, זאת לא ראיה. אז בואו נראה רגע, יש בקהילות יעקב, הוא דן בעניין הזה, נראה את זה בקצרה. הנה הקצות החושן שם כתב להוכיח, דאפילו אחר מיתת המשלח לא בטלה השליחות. הקצות מוכיח שגם אם המשלח מת, השליח עדיין הוא שלוחו, לא בטלה השליחות, משום שהשליח עצמו נעשה בעלים למעשה זאת. וזה התפיסה של ייפוי כוח. מהא דאמרינן בגיטין דף כ"ט גבי שליח עושה שליח, דאמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולם. ומר בר רב אשי אמר, בכולו מכוח בעל קאתי, ומשום הכי אפילו מת ראשון לא בטלה שליחות השני. והרי באמת השני אינו שליח הבעלים אלא שלוחו של ראשון, איך אני יודע? כדמוכח ממה שכתב המהר"ם פדוואה, דהשליח הראשון יכול לבטל את השני. המהר"ם פדוואה טוען שאם השליח הראשון מבטל את השליח השני, אז השליח השני בטל. אז רואים שהשליח השני הוא שלוחו של הראשון. ובכל זאת מר בר רב אשי אומר שאם מת השליח הראשון הוא יכול לפעול, נכון? ומכל מקום קיימא לן כמר בר רב אשי, דמת ראשון לא בטלה השני. אלמא דהשליח נעשה בעל המעשה ושליחותו קיים גם לאחר מיתת המשלח.

[Speaker B] כמו מייל, כמו מייל. המשלח מת, המשלח יכול למות, המייל דופק.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. או טעויות, יותר טוב טעויות. שלחת את המייל עכשיו אתה נזכרת איזה פדיחות, אתה רוצה למחוק אותו. המייל כבר נשלח. בוואטסאפ עוד אפשר לעשות משהו, אבל במייל לא. הוא נכתב. לא, בוואטסאפ אתה יכול למחוק. אם שלחת וואטסאפ אתה יכול למחוק. מה? אם הוא לא פתח. אם הוא פתח אז כבר ראו? אם הוא פתח זה כבר לא משנה, הוא ראה.

[Speaker B] אי אפשר לבקש מהעין שלו לא לראות מה שכתבת.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, קטונתי. בכל אופן, אז מה שהוא אמר פה זה שמהמהר"ם פדוואה רואים שהשליח השני הוא שלוחו של הראשון. בכל מקרה. גם לפי מר בר רב אשי. כי להלכה אנחנו פוסקים כמו מר בר רב אשי. אז אם להלכה אנחנו פוסקים כמו מר בר רב אשי, אז כשהמהר"ם פדוואה אומר שהשליח השני שייך, הוא שלוחו של הראשון, הוא כנראה אומר את זה גם בשיטת מר בר רב אשי. אז למה אם הראשון מת השליח יכול להמשיך לפעול לפי מר בר רב אשי? כי זה ייפוי כוח. ובייפוי כוח אתה יכול לפעול גם אם המשלח שלך מת. זה הקצות, הקצות שהזכרתי בשיעור הקודם. וטעמא דלא יתנו לאחר מיתה אינו אלא משום דכבר ליתא מאן לגרש, כיוון דכבר פקע אישות דבעל ממנה. אז למה לא יתנו לאחר מיתה? כי אלמנה כבר אין את מי לגרש. אבל מבחינת היכולת של השליח לפעול הוא עדיין שליח. רק תכל'ס אין לו מה לעשות עם הכוח הזה להיות שליח, כי האישה כבר אלמנה. והכא במית שליח ראשון, אבל אם הוא שליח של השליח הראשון, עכשיו השליח הראשון מת, אז את הכוח לפעול יש לו למרות שהוא שליח של השליח הראשון, כי שליחות זה ייפוי כוח, זה לא יד אריכתא. בסדר? אז את הכוח לפעול יש לו. והרי הבעל עוד קיים, אז האישה היא כן אשת איש, יש את מי לגרש. זה הנפקא מינה. לכן אומר מר בר רב אשי שאם הבעל מת ואתה לא יכול לפעול, סימן שהוא שליח של הבעל ולא של השליח הראשון. כי אם הוא היה שליח של השליח הראשון הוא היה יכול לפעול גם אם השליח הראשון מת. אלו תורף דברי הקצות החושן. ולעניות דעתי אינו מוכרח כלל. לעניות דעתי אינו מוכרח כלל, דשפיר יש לומר בהא דלמר בר רב אשי לא בטל שני במיתת הראשון, ומשום שהשני שלוחו של הבעל, שזהו עיקר דין דשליח עושה שליח, שעושהו שלוחו של בעל, לא של עצמו, וכדמשמע לשון הגמרא כולהו מכח בעל קאתו. מה שכתב המהר"ם פדובה דהראשון יכול לבטל את השני ניחא, אפילו אי השני נעשה שלוחו של הבעל, דמכל מקום כיוון דמכח פיו ודיבורו של הראשון נעשה שלוחו של הבעל, יש לומר דהראשון יכול לבטלו, דעל כל פנים דיבור שלו יכול לבטל, דאתי דיבור ומבטל דיבור, והדיבור הלא שלו הוא. מה הוא אומר? הוא אומר הרי בגמרא עצמה מר בר רב אשי אומר שהם כולם שלוחים של הבעל, נכון? למה? אז הוא אומר ככה: זה שהראשון לפי המהר"ם פדובה יכול הראשון יכול לבטל את השני, זה אומר שבאמת זה לא אומר שהשני הוא שלוחו של הראשון, השני הוא שלוחו של הבעלים. אבל מי מינה אותו להיות השליח של הבעלים? השליח הראשון. הוא מינה את השני להיות שליח של הבעלים. עכשיו אחרי המינוי הוא שליח של הבעלים. אבל כיוון שהמינוי שלו בא מכח דיבורו של השליח הראשון, אז השליח הראשון בדיבור אחר יכול לבטל את הדיבור הראשון שלו, דאתי דיבור ומבטל דיבור. ולכן הוא יכול לבטל את השליחות שלו למרות שהוא שליח של הבעלים, לא שליח של השליח הראשון. אוקיי.

[Speaker B] תדמה את זה לאימייל.

[הרב מיכאל אברהם] אם אינפורמציה יוצאת ממני, אז

[Speaker B] המייל שלי והמייל בא ממני. אוקיי, כן. בדיוק ממש.

[הרב מיכאל אברהם] יפה, אז רמז למייל מן התורה מניין? המייל מן התורה מניין? כן. המן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת.

[Speaker B] לעומת זאת כשמביאים וידאו, הוידאו הוא מחובר אחד לשני ומי שכתבו הוא המפסיק. נחשב כ… אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן אז מה שהוא אומר בעצם זה שבניגוד למה שאתה הוכחת, הקצות הוכיח מהמהר"ם פדובה שהשליח השני הוא שלוחו של הראשון, ובכל זאת מר בר רב אשי אומר שאם הראשון מת, השני לא מתבטל, נכון? זה ראיה שזה ייפוי כוח, אומר הקהילות יעקב לא נכון. אפשר להסביר את זה גם לפי יד אריכתא לא לפי ייפוי כוח. השליח השני יכול לפעול בשם הבעלים אם השליח מת כי הוא שלוחו של הבעלים, לא שליח של הראשון. אז למה הראשון יכול לבטל אותו? כי אתי דיבור ומבטל דיבור. אני מיניתי אותו על ידי דיבור, אז אתי דיבור ומבטל דיבור. זה… תדמה את זה לאימייל. כמו שגם במייל אתה יכול למחוק נגיד שהמייל נשלח דרך סרבר אחר. בעל השרת יכול למחוק את המייל מהשרת. הוא לא יגיע אליך. אבל אם המייל מגיע אליך הוא מגיע מהשולח, לא מהשרת. לא אתה, בעל השרת. בעל השרת הוא השליח של השליח. לא קשור, בעל השרת. בעל השרת הוא השליח השני. כן, בעל השרת. עכשיו הוא יכול למחוק את מה שיש בשרת, נכון? ואז המייל לא יגיע אליך. אבל אם הוא לא ימחוק, אז המייל מגיע אליך ואני השולח, לא בעל השרת. זהו, אז הוא השליח הראשון הוא שקוף. למרות שהוא יכול לבטל את המייל, למחוק אותו.

[Speaker C] לא, אבל לגופו של עניין הוא שליח. הראשון? הראשון הוא לא שקוף.

[הרב מיכאל אברהם] למה לא? הוא יכול למחוק את השליח השני ואז הוא לא יהיה שליח, נכון? ואם הוא לא ימחוק אותו השליח השני הוא שליח של הבעלים, של הבעל, לא של הראשון.

[Speaker C] השליח הראשון יכול למחוק את השליחות.

[הרב מיכאל אברהם] זהו. כמו שבעל השרת יכול למחוק את השרת.

[Speaker C] בוא אני אסביר לך משהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] בעל השרת יכול למחוק את המייל עם השרת שלו, הוא יכול לשרוף את השרת שלו. אז הוא יכול לשבור את כלי המשחק. הוא יכול למחוק את מה שכתוב אצלו בשרת. בסדר. הוא יכול למחוק את מה שכתוב אצלו בשרת, נכון? לא להיכנס יותר מדי לאנלוגיה הזאת. הוא יכול לעשות את זה, אבל אם הוא לא עשה את זה, המייל כשהוא יגיע אליך הוא בא ממני, לא ממנו.

[Speaker B] פורוורד.

[Speaker C] יותר נכון לעשות פורוורד. אם אתה משווה את זה למיילים, אני שלחתי מייל לבן אדם אחד. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] זה אותו דבר, בסדר, זה אותו דבר. בסדר. בסדר, לא משנה. בסדר, נפקא מינה, בסדר. אז זה אותו דבר, זה לא אוקיי. בכל אופן, אז אני רק אביא פה דוגמה לעניין הזה, זה גמרא בנזיר. גמרא בנזיר אומרת ככה, מי שנודר נזירות בלי יין, הוא לא רוצה להיאסר ביין, כן? אז הוא נזיר והתנאי בטל כי זה מתנה על מה שכתוב בתורה, בסדר? גמרא בנזיר י"א. תוספות שואל שמה דכשאמר הריני נזיר חל עליו נזירות לכל מילי, וכי אמר על מנת מטיל התנאי על מה שכתוב בתורה ובטל התנאי. ואם תאמר ותיפוק ליה דנזירות אי אפשר לקיים על ידי שליח, ראינו בשיעור הקודם שדבר שאינו בשליח אינו בתנאי, נכון? אז הוא אומר נזירות אי אפשר לקיים על ידי שליח אז לכן לא אמור להועיל גם תנאי דבעינא תנאי דומיא דבני גד ובני ראובן. אומר התוספות ויש לומר דאחרי שאחרים יכולים להביא קורבנות תחתיו נחשב כאילו כל המעשה יכול להיעשות על ידי שליח. טוב. בשיטה מקובצת שמה מיישב אחרת, שזה רבנו עזריאל. והרב עזריאל ז"ל כתב והכא לא שייך למיבעי תנאי דאפשר על ידי שליח כתנאי בני גד ובני ראובן, ודווקא גבי מעשה בידיים הוא כגון קניין חליצה, גט, קידושין וכיוצא בהן דהתם וודאי אם אי אפשר לקיים על ידי אחר אלא על ידי עצמו אלים המעשה ואפילו לא נתקיים התנאי לא נתבטל המעשה. אבל נדר ונזירות דאין צריך מעשה בידיים אלא שיזהיר וישמור מעצמו לא אלים שיתקיים אם לא נתקיים התנאי. מה הוא אומר? הוא אומר נדר ונזירות זה דבר שלא נעשה על ידי מעשה נכון אלא על ידי דיבור, אני מחיל את הנדר ואת הנזירות על ידי דיבור. כיוון שכך אז התנאי יכול לבטל אותו, למה? כי אתי דיבור ומבטל דיבור. אבל במעשה כמו חליצה, גירושין וגיטין שם יש חידוש מיוחד של התורה שהתנאי מבטל למרות שזה מעשה ולא דיבור. יש חידוש מיוחד של התורה שהתנאי מבטל אותו, אבל זה הכל אם המעשה לגמרי בידך, כלומר אם אתה יכול לעשות אותו על ידי שליח. אם אתה לא יכול לעשות אותו על ידי שליח אז התורה לא חידשה את זה וממילא אתה לא יכול לעשות. פה התנאים יכולים לפעול גם בלי תנאי בני גד ובני ראובן, זה לא צריך את תנאי בני גד ובני ראובן כי אתי דיבור ומבטל דיבור, אז ממילא גם אין מגבלה שאם זה לא בידך אתה לא יכול להתנות, בסדר? לכן לא אכפת לי אם אתה לא יכול לעשות את זה בשליח. זאת הטענה. לענייננו מה שחשוב זה שהוא רואה את הנדר ואת הנזירות כדיבור ולכן יכול דיבור לבוא ולבטל אותם. אז מעיר פה הקובץ שיעורים דבר מוזר, נכון שאת הנזירות ואת הנדרים החלתי על ידי דיבור אבל עכשיו חלה חלות על החפץ, כלומר יש פה מעשה. איך דיבור יכול לשנות מציאות? ומה זה לא אתי דיבור ומבטל דיבור? לא אתי דיבור ומבטל דיבור הכוונה אם יש משהו שהוא דיבור ולא מציאות אז דיבור אחר יכול לבטל אותו. אבל אם נוצרה פה מציאות דיבור לא יכול לבטל מציאות. עכשיו פה נוצרה מציאות, נכון שהיא נוצרה על ידי דיבור אבל נוצרה מציאות, חלות של נזירות או של נדר נוצרה, איך דיבור יכול לבטל את זה? רואים בגמרא פה או לפחות בשיטה מקובצת שאם יש תוצאה מעשית שנוצרה על ידי דיבור עדיין דיבור יכול לבטל את זה כיוון שהתוצאה המעשית הזאת כל הזמן כנראה מתבססת על הדיבור שיצר אותה. ואם הדיבור יבטל את הדיבור הראשוני אז התוצאה תתפוגג, זאת אומרת היא כבר לא תהיה. זאת אומרת זה לא שהדיבור עשה את התוצאה ועכשיו הלך הביתה, עכשיו יש פה תוצאה מעשית דיבור לא יכול לעשות איתה שום דבר, לא. כל הזמן הדיבור יושב פה ויוצר את התוצאה המעשית ואם הדיבור השני מבטל את הדיבור הראשון גם התוצאה המעשית תיעלם מהשטח. אוקיי, אז מה רואים פה? שכאשר יש תוצאה מעשית שנעשית על ידי דיבור יש לה משמעות של דיבור לא של מעשה ולכן דיבור יכול לבטל אותה, נכון? זה בעצם מה שהוא אומר כאן. השליח הראשון יצר את השליח השני, עכשיו השליח השני הוא כבר שלוחו של הבעלים, מעשה נעשה יש פה מציאות, השליח השני הוא שלוחו של הבעלים. אבל איך הוא נעשה שליח של הבעלים? מכוח הדיבור של השליח הראשון שמינה אותו. עכשיו אם השליח הראשון יבטל את הדיבור שלו למרות שהוא לא המשלח של השליח השני. המשלח זה הבעלים, אבל הדיבור שלו מבטל את דיבור המינוי של השליח השני, ממילא התוצאה, שהשליח השני הוא שלוחו של הבעלים לא תהיה קיימת. בסדר? זה אותו אותו רעיון. אני חוזר לקהלות יעקב. מה אם מישהו שלח גט?

[Speaker C] אם מישהו שלח גט?

[הרב מיכאל אברהם] כן,

[Speaker C] נתן את זה לשליח הראשון, השליח הראשון מינה את השני, הראשון פתאום התחרט, אומר לו לא, אני לא רוצה שתעביר את הגט.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, אם הוא יכול לבטל את השליחות של השני, כמו שאומר המהר"ם פדובה, אפילו שהבעל הוא המשלח.

[Speaker C] כי אם

[הרב מיכאל אברהם] הבעל ימנה אותו מחדש אז הוא שליח של הבעל, אבל את השליחות הזאת שהוא קיבל מהשליח הראשון כבר לא תהיה קיימת. זה מה שהמהר"ם פדובה כותב, שהשליח הראשון יכול לבטל את השליח השני. באור שמח פרק ב' מגירושין הוכיח איפכא. כן, אז הקצות הוכיח ממר בר רב אשי ששליחות זה ייפוי כוח, כי עובדה שגם אם המשלח שלך מת, אתה יכול, יש לך את הכוח לפעול. באור שמח פרק ב' מגירושין הוכיח איפכא, הזכרתי את האור שמח הזה, זה האור שמח שאומר שיש מחלוקת קצות ורמב"ם אם זה ייפוי כוח או ידה אריכתא. הוכיח איפכא, דהא לא אמר מר בר רב אשי דכי מת ראשון לא בטיל שני, אלא משום דכולו מכוח בעל קאתי. היינו שהשני הוא שלוחו של הבעל. הא, אילו היה שלוחו של הראשון, היה בטל במיתת הראשון, אף על פי שעדיין איכא אישות לגרש. אלמא, דהשליח אינו נעשה בעצמו בעל המעשה, רק נחשב ידו של משלחו. והוא הדין נשתטה, כיוון דהמשלח לא יכול לעשות, אין מעשה שלוחו מועיל. עיין שם באור שמח. האור שמח מוכיח ממר בר רב אשי הפוך מהקצות. הקצות הוכיח זה ייפוי כוח, האור שמח מוכיח זה ידה אריכתא, מאותו מקרה. למה? אז הוא אומר ככה: מה מר בר רב אשי אומר? אם מת הראשון, לא בטל השליח השני. למה? בגלל שהוא שלוחו של הבעל, נכון? אבל אם הוא היה שליח של הראשון, של השליח הראשון, אז הוא כן היה מתבטל. למה? כי זה ידה אריכתא. נכון?

[Speaker C] כי

[הרב מיכאל אברהם] אתה לא יכול לפעול בשם מישהו שמת, שלא קיים. אז זה דווקא ראיה לזה שזה ידה אריכתא, לא ראיה לזה שזה ייפוי כוח. זה הטענה שלו. אומר: אכן לפי דרך הירושלמי הנ"ל, אין ראיה ממת לנשתטה, דיש לומר דאף על פי שאין השליח אלא ידו של משלח, מכל מקום מהני מעשיו אף על פי שהמשלח שוטה, דגם שוטה יכול לעשות היכא דליכא חסרון דעת. ורק כשמת משלחו, שפיר אין השליח יכול לעשות, כיוון דהמת עצמו ודאי אין לו תורת הקנאות וקניינים. ועל כל פנים בעניין גדר שליחות אם נעשה בעל המעשה או כיד המשלח, הראיה של האור שמח נכונה. מה הוא אומר? אומר יש הבדל בין שוטה לבין מת. בייפוי כוח, דיברתי על זה בפעם הקודמת, בייפוי כוח, אם המשלח השתטה, אז השליח יכול לפעול, כי הכוח נמצא אצלו. אבל אם המשלח מת, אם המשלח מת, אז גם לפי התפיסה של ייפוי כוח השליח לא יכול לפעול. כי גם אתה לא יכול להיות מיופה כוח של מישהו שמת. הקצות מבין שאתה כבר נהיית ממש המשלח עצמו. ייפוי כוח זה לא שנעשית המשלח עצמו. זה רק מנגנון איך עובד השליחות. הוא עובד כמנגנון של ייפוי כוח. אבל אתה עדיין שליח, ואם המשלח שלך מת, שליח של מי אתה? אם המשלח השתטה, אתה שליח שלו, רק מה? אין לו דעת. בסדר, הדעת שלך היא תיחשב הדעת של המעשה. המשלח שמת הבעיה היא לא שאין לו דעת, אין משלח. אם אין משלח איך יהיה שליח? המשלח שהשתטה, יש משלח, רק אין לו דעת. השליח קיבל את הייפוי כוח, אז הדעת של השליח היא זו שתעשה את הפעולה. בסדר? לכן אין לדמות נשתטה למת. דיברתי על זה.

[Speaker C] מה? נשתטה בגלל שהוא מת?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אין משלח, זה לא שייך לדיבור מבטל דיבור, אין משמעות לשליחות אם אין משלח. שליח של מי אתה? אכן לעניות דעתי יש לומר. דאפילו אם נימא דהשליח נעשה בעל המעשה ומשום הכי יכול לעשות שליחותו אפילו בנשתטה המשלח, מיהו כשמת המשלח פקע כוח הבעלות מהשליח לפי שלא נעשה השליח בעל המעשה אלא משום שיש לו תואר בכוח וממלא מקומו של משלחו ומורשה לפעול במקומו וידו כידו. ולכן היכא שנשתטה המשלח דאכתי איכא על השליח תואר ממלא מקומו ובא כוחו של בעל האישה, שפיר אית ליה לשליח עצמו כוח לגרש כדין בעלים. אבל כשמת משלחו דעל כורחך פקע מהשליח תואר ממלא מקומו ובא כוחו של משלח, כיוון דהוי כמאן דליתא כלל האי משלח בעולם הזה, ממילא שוב פקע נמי כוח הבעלות של השליח דעל כורח הבעלים לא היה לו אלא מחמת כוחו ובא כוחו מחמת היותו בא כוחו וממלא מקומו של השלח וכנ"ל. אחר כך הוא מאיר וזה רק הערה מעניינת וניחא בהכי, בואו נראה פה. וניחא בהכי ליישב מה דמוכיח מר בר רב אשי דבאמת ראשון לא ביטל שני מהא דאילו מת בעל מיד משתייד בהו כולהו. מכוח מן קאתי? מכוח בעל. אית ליה לבעל אית ליה לכולהו וכולי. דתמוה מה ראיה מהא דאם מת בעל ליכא ממש בכל השלוחים שהשני אינו שליח של ראשון אלא שליחו של בעל. הלא בפשוטו אפילו אם השני אינו אלא שליחו של ראשון כי מת בעל בטלו כולהו משום דכבר אין מה לגרש דהא פקע האישות. וכבר תמה בזה האור שמח ונשאר בצריך עיון, כן זה מה שדיברנו קודם. ולפי מה שכתבתי ניחא, יש לומר דזה פשוט לגמרא דבין אם נאמר דהשליח הוא כיד משלח בין אם נאמר שהשליח נעשה בעלים לגרש מכל מקום כל כוחו אינו אלא מחמת תואר ממלא מקומו ובא כוחו של בעל האישה. וכשמת הבעל ממילא פקע כוח השליחות מלבד הטעם שאין מה לגרש. ומהא מוכיח מר בר רב אשי דעל כורחך כל כוחו של השני אלא משום שעל ידי מינויו של הראשון הוא נעשה בעל כוחו של בעל. דבתור בא כוחו של הראשון אי אפשר לגרש אישה של בעל, כן? זה מה שאמרנו קודם. שאם מת הבעל אז גם אם הוא שליח של השליח הראשון הוא כבר לא יכול להיות שליח, כי השליח הראשון הוא לא שליח אז אתה לא יכול להיות שליח של השליח הראשון גם. אחר כך הוא אומר אחר כך מצאתי בבית מאיר זה עוד הערה מעניינת סימן קכ"א שעמד בזה מה שהוכיח מר בר רב אשי מהא דמת בעל בטלו כולהו דהשני הוא שליחו של בעל ולא של ראשון. הא אפילו היה השני שליחו של ראשון אם מת בעל על כורחך בטלו כולהו משום דליכא מה דמגרש כיוון דפקעה השליחות. ותרץ עכשיו הוא דוחה את הדחייה דהא דכל הנפקא מינה אם יכול לגרש לאחר מיתה הוא בשביל לפוטרה מייבום. אז מה זה משנה אם הוא יכול לגרש אחרי שהבעל מת? אם הבעל מת היא כבר אלמנה מה נגיד שהוא היה יכול לגרש אז מה? למה נפקא מינה? נפקא מינה היא לייבום, נכון? כי אם הוא מגרש אותה אז היא גרושה ולא אלמנה אז היא לא חייבת ייבום. אוקיי? ותרץ דהא כל הנפקא מינה אם יכול לגרש אחר מיתה הוא בשביל לפוטרה מייבום. וכל היכא דזקוקה לייבום דעת הבית מאיר הוא דאכתי איכא עלה אישות דבעל הראשון. וממילא איכא מה לגרש דהיינו להפקיע כוח הבעל שנשאר באשתו ועל ידי זה תפקע זיקה. כן זה סוגיית זיקה הידועה ביבמות שמה הנקודה כשהיא זקוקה לייבום מה זה אומר? שעדיין יש לה זיקה לבעל המת. ועד שאתה לא עושה את הייבום או את החליצה אז הזיקה שלה עדיין נשארת לבעל המת. זה אומר שיש את מי לגרש למרות שהוא כבר מת היא בעצם אשתו. אז מצד השאלה את מי אפשר לגרש הרי היא כבר אלמנה? לא נכון. היא לא אלמנה היא זקוקה. ברגע שהיא זקוקה בעצם יש זיקה לבעל הראשון. אז לעניין זה יש את מי לגרש, אם יש את מי לגרש אז יש משמעות לכוחו של השליח לגרש אותה. זה לא נכון שכיוון שהבעל מת אז מה הרלוונטיות לדון בכוחו של השליח הרי כבר אין את מי לגרש, לא, יש את מי לגרש. וכל הדיון לגבי כוחו של השליח הוא דיון רלוונטי. ולכן מוכיח בצדק מר בר רב אשי שאם השליח לא יכול לפעול סימן שהוא שליחו של הבעל. כן? מה שהוא שאל עליו זה לא סימן שהוא שליחו של הבעל פשוט אין את מי לגרש הבעל מת, לא, יש את מי לגרש, ואם הוא לא יכול לפעול זה אומר שהוא שליחו של הבעל ולא שליחו של השליח הראשון. טוב, אז זה לגבי מה? לא הבנתי.

[Speaker C] איך נחשב? אם בן אדם נותן למישהו חפץ שליח ואומר לו להעביר את זה לפלוני שאני חייב לו כסף ובזמן שהוא מעביר לו את זה הבן אדם נפטר החוב נשאר?

[הרב מיכאל אברהם] חוב הוא של תפוסת הבית, היורשים יצטרכו לפרוע אותו.

[Speaker C] לא, אבל השליח איבד את,

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה אם זה ייפוי כוח אז השליח לא איבד, כי השליח קיבל את הכוח ולא משנה שהמשלח מת. והרי חוב לפרוע יש פה, כי החוב קיים גם אם הבעלים מת.

[Speaker C] חוב זה לא מתנה.

[הרב מיכאל אברהם] קח עכשיו נתן מתנה, זאת שאלה אחרת, אנחנו נראה את זה בהמשך בנתן מתנה. כי בנתן מתנה אין פה חוב, החוב קיים גם אם בעל החוב מת, החוב הוא על הנכסים. במתנה הוא רצה לתת מתנה אבל אין משהו בנכסים עצמם, אז כאן באמת יכול להיות שיתעורר כל הדיון של הרמב"ם והטור מה קורה עם שליח שמת המשלח, או שהשליח עדיין יוכל לתת מתנה. אולי, לא יודע, יש מקום לדון בזה.

[Speaker B] ייפוי כוח למכור, למכור משהו ואני מת בינתיים.

[הרב מיכאל אברהם] אותו דבר, אותו דבר, זה השאלה. לא יודע מה אומר החוק, מבחינת ההלכה זה השאלה פה, האם זה ייפוי כוח או ידא אריכתא? בפרט אם זה ייפוי כוח והייפוי כוח קיים גם אם מת המשלח לפי הקצות, לפי הקצות אתה תוכל לתת. לפי האחרונים שדוחים את הקצות והם אומרים מה, זה לא משנה, גם אם אתה מיופה כוח אם מת המשלח אז מיופה של מי אתה? אין לך למי להיות, אז אי אפשר. אוקיי? אבל במקרה של חוב אז באמת את הטענה שאין פה חוב בכלל אם מת המשלח היא לא קיימת. כל השאלה היא עכשיו האם יש לשליח כוח לפעול או אין לו כוח לפעול, אבל העובדה שיש חוב ודאי שיש חוב.

[Speaker B] היורשים מצד החוב צריכים לשלם את הכל ולא את מה שנשאר אצלנו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, עזוב את השבועה. אם ברור שהוא חייב לשלם אז הוא חייב לשלם. זה שעבוד על הנכסים. תמיד חייבים לשלם. אבל מה אומרת שיתמי לאו בני מיעבד מצווה נינהו ופריעת חוב מצווה? אז זה מחלוקת תנאים שמה שיתמי לאו בני מיעבד מצווה נינהו, אבל באופן עקרוני החוב קיים. הם קטנים, יכול להיות שהם לא בני מיעבד מצווה. טוב, אז עכשיו אני רוצה, זה לגבי שליח עושה שליח. אנחנו רואים שיש פה צדדים שהוא שליח של הראשון או שליח של השני ומתקשר לכל מה שדיברנו למעלה בשאלה למה בכלל צריך מקור לזה ששליח עושה שליח. בסדר? אז יש שני צדדים, אם הוא שליח של הראשון אולי לא הייתי יודע שיש לו שליחות כזאת או אם הוא שליח של הבעלים לא הייתי יודע שיש שליחות כזאת, אז יש פה צדדים מה שרב שמואל אמר לכאן או לכאן. עכשיו אני רוצה לדבר על דין מילי בשליח עושה שליח. אז העניין של שליח עושה שליח אצלנו בסוגיה התחדש שליח עושה שליח. על מה זה התחדש? על שליח הולכה? שליח קבלה? על שניהם? על אף אחד מהם? על מה שזה התחדש. אבל השאלה על מי זה התחדש. יותר מזה, זה נאמר פה לגבי שליח בגירושין. מה קורה בשליח לקידושין? אז בשליח הולכה בגט כולם מסכימים ששליח עושה שליח כי זה הברייתא. שליח הולכה בגט ברור ששליח עושה שליח. עכשיו השאלה היא מה קורה בשליח קבלה בגט שגם מופיע בברייתא אבל לא ברור האם שליח עושה שליח התחדש גם על זה או רק על שליח הולכה, וכנ"ל עולה השאלה לגבי שליח הולכה וקבלה בקידושין, האם שם שליח עושה שליח? בקיצור, יש לנו ארבעה סוגי שלוחים: שליח הולכה וקבלה בגט, שליח הולכה וקבלה בקידושין. שליח הולכה בגט שליח עושה שליח, זה הברייתא. בכל שלושת הסוגים האחרים נחלקו הראשונים האם שליח עושה שליח. וזה מביא אותנו לסוגיית מילי. הא בגיטין ס"ו. מה? מה זה מילי?

[Speaker B] אמרה מילי ומסרה עוד מעט נראה, כן.

[הרב מיכאל אברהם] הא בגיטין ס"ו, אמר רבי ירמיה בר אבא, שלחו ליה מבי רב לשמואל, ילמדנו רבנו, אמר לשניים כתבו ותנו גט לאשתי, כן, לוקח שניים ואומר להם כתבו גט ותנו לאשתי, ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן. הם היו העדים אבל הם לא כתבו את הגט בעצמם, הם אמרו לסופר לכתוב. מהו? מה הדין? שלח להו, תצא והדבר צריך תלמוד. תצא הכוונה הגט כשר, זאת אומרת היא מגורשת, אבל אני מסופק לגבי זה. מאי והדבר צריך תלמוד? מה היה הספק שלו? למה זה לא היה פשוט לו? אילימא משום דהוו להו מילי ומספקא ליה אי מילי מימסרן לשליח אי לא מימסרן לשליח? והאמר שמואל אמר רבי, הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח. מה הכוונה? הגמרא אומרת שיש דבר כזה שנקרא מילי, שליחות על מילים, ומילי לא מימסרן לשליח. אז יכול להיות שהספק של שמואל היה בשאלה האם מדובר פה במילי. השליחות לכתוב את הגט זה מילי, ומילי לא מימסרן לשליח. לכן הם לא יכולים למנות את הסופר כשליח לכתוב את הגט. אז אומרת הגמרא זה לא יכול להיות שזה היה הספק. למה? כי אנחנו פוסקים הלכה כרבי יוסי שמילי לא מימסרן לשליח, אז היה צריך להיות לו פשוט שהגט לא גט. הם חתמו אבל הכתיבה, אמרו לסופר לכתוב את הגט. כן. עכשיו השאלה האם הם יכולים למנות את הסופר כשליח לכתוב את הגט? בסדר, זה הספק. אומרת הגמרא לא יכול להיות שזה היה הספק של שמואל, כי בדיני מילי להלכה ההלכה היא ברורה. הלכה כרבי יוסי שמילי לא מימסרן לשליח. כן, זה מה שהגמרא אומרת בהמשך. גופא אמר שמואל אמר רב יהודה אמר רבי, הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח. אם אתה ממנה שליח למילין, לא למעשים, לכתוב את הגט. עוד מעט נראה מה זה מילי. נגיד שליחות להגיד משהו למישהו, בדיוק. שליחות לא לעשות מעשה אלא שליחות להגיד מילים. ואי סבירא לן, אני עובר לחלק השני של הגמרא, יש פה מה? כן. ההמשך של הגמרא אני מדלג קצת, ואי סבירא לן דכתובו כתב ידנו הא כתב הגט כשר. כן, הוא אמר להם כתובו. השאלה היא מה הוא התכוון. כתבו גט זה הכוונה חתמו מה שאתם כותבים, או כתבו את הגט הכוונה תכתבו את הגט עצמו. כי הם מסרו לסופר לכתוב והם עצמם חתמו. אז אם הוא התכוון, אם ברור, זאת אומרת אם הספק שלנו הוא בשאלה מה התכוון המשלח כשהוא אמר כתבו. כתבו הכוונה חתמו?

[Speaker B] אמר להם תכתבו

[הרב מיכאל אברהם] ואתם תחתמו, מה שאתם כותבים תכתבו במו ידיכם. אבל את הגט עצמו אתם יכולים גם למסור לסופר. כן, אז אומר והאמר שמואל אמר רבי הלכה כרבי יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח. אמרי אי סבירא לן דכתובו כתב ידנו כתב הגט נעשה כמי שאמר אמרו. ומודי רבי יוסי באומר אמרו. מה זאת אומרת? אם אתה אומר שהכוונה שלו זה שהם יחתמו, כן, אז למה לגבי כתב הגט זה כן כשר? הרי ההלכה היא שרבי יוסי אומר שמילי לא מימסרן לשליח. אז נכון שהחתימה שלהם זה בסדר, אבל כתיבת הגט צריכה הייתה להיות פסולה כי הם מסרו את זה לסופר ומילי לא מימסרן לשליח. אז למה כתב הגט כשר? עזוב את החתימה שלהם, למה כתב הגט כשר? אז אומרת הגמרא לא זה בסדר כי נעשה כמי שאמר אמרו. מודי רבי יוסי באומר אמרו. אם הוא אומר להם אמרו לסופר שיכתוב זה כן בסדר גם לפי רבי יוסי. כי כשרבי יוסי אומר שמילי לא מימסרן לשליח זה כשהוא אמר להם לכתוב ואז הם באים ואומרים לסופר לכתוב זה לא. אבל אם הבעל אומר להם מראש תגידו לסופר שיכתוב, אמרו לסופר שיכתוב, זה כן בסדר גם לפי רבי יוסי. כל מה שרבי יוסי פוסל זה אם הוא אומר להם לכתוב והם מוסרים את זה לסופר זה נקרא מילי. אבל באומר אמרו, זאת אומרת אם הוא אומר להם מראש תגידו לסופר שיכתוב, זה כן בסדר. אוקיי, עכשיו רק השאלה היא מה התכוון, הספק של שמואל היה מה התכוון הבעל. האם הוא התכוון אומר אמרו או שהוא אמר להם לכתוב את הגט לכן הוא היה פסול. כי באומר אמרו זה היה כשר אבל אם הוא אמר להם לכתוב את הגט והם מסרו אז זה פסול. וזה היה הספק של שמואל. אז מילי לא מימסרן לשליח זה מוסכם לגמרי, אין ויכוח על זה. אין ויכוח גם על זה שבאומר אמרו זה כשר. כל השאלה זה מה כוונתו של המשלח, האם הוא אמר אמרו או שהוא אמר להם לכתוב. בסדר? נגיד שהם כן סופרים, או שהוא לא יודע לא משנה. אבל אמת גט זה נושא הוא קצת יותר בעייתי בשביל שיכתבו. מה זאת אומרת?

[Speaker C] אם אני משווה את זה לחוב או לתשלום שטרות זה משהו אחר לעומת לא חוב מתנה לצורך העניין. כי אתה כאילו צריך יש פה עניין שמשהו שאתה מוציא משהו מהמשלח שיכול לצאת גם לא לפי דעתו. לא הבנתי.

[הרב מיכאל אברהם] נניח שבן אדם.

[Speaker C] לא רוצה לגרש את אשתו. לצורך העניין הוא אמר למישהו תכתוב לי את הגט, ואחר כך הוא התחרט. הוא יכול להתחרט ולא לתת את הגט.

[הרב מיכאל אברהם] וזה בכל עניין של השליחות. אז מה?

[Speaker C] יש עכשיו את השלב שהוא מתחיל עכשיו חושב שהוא רוצה להתגרש מאשתו. אוקיי. ואז הוא מתחיל להוציא את זה לפועל. אז הוא אומר לו תכתוב את

[הרב מיכאל אברהם] הגט, תעשה לו, תיקח את ה… לא, אולי אם הוא אמר כתבו ותנו. הוא גמר כבר, זהו, מינה אותם.

[Speaker C] הוא לא יכול לעצור את זה?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אבל הוא לא עצר, אז מה? לא, בסדר,

[Speaker C] זה מקרה קלאסי, אבל השליחות היא פה יותר מורכבת. מורכבת ממה? משליחות פשוטה שאני אומר למישהו קח מאה שקל תעביר לזה.

[הרב מיכאל אברהם] גם יכול לבטל את זה. מה? אתה יכול לבטל את זה. כל עניין של…

[Speaker B] אתה

[הרב מיכאל אברהם] יכול לבטל את השליחות.

[Speaker C] לא, אני חושב שעשו יותר סייגים, הגמרא אגב מדברת, שכאילו יהיה נזק הרבה יותר גדול אם הגט יגיע לאישה.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע נזקים, זה הכל דרבננים אולי. לא קשור, אנחנו מדברים על עיקר הדין. מעיקר הדין מינית שליח אתה יכול לבטל אותו. גם אם מינה

[Speaker B] ארבעים פעם?

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אתה יכול להחמיר מדרבנן, אבל באופן עקרוני אם עשית שליח אתה יכול לבטל אותו, אני לא רואה בזה שום חילוק כזה. יש אמנם הרמב"ן, הקצות מביא שהרמב"ן אומר שב"אומר אמרו" יש מחלוקת אמוראים ב"אומר אמרו". הברייתא אומרת שמודה רבי יוסי ב"אומר אמרו", אבל יש אמורא אחר שאומר שרבי יוסי פוסל גם ב"אומר אמרו". בסדר? אומר הרמב"ן, מי שפוסל ב"אומר אמרו" זה רק בגט. שבגט יש דין שאתה צריך לכתוב אותו לשמה. ואם אתה צריך לכתוב אותו לשמה, אז כשהסופר כותב, מה פירוש לשמה? זה צריך להיות בציווי של הבעל, שהבעל אומר לו תכתוב. לכן ב"אומר אמרו" זה פסול, כיוון שאם השליחים אמרו לו לכתוב זה לא נחשב שהבעל אמר לו לכתוב. כי הדרישה בגט זה שתהיה אמירה של הבעל, ואנחנו דיברנו על זה ששלוחו של אדם כמותו לא הופך אותך ממש לבעל. זה לא הבעל אמר את זה, זה השליח של הבעל אמר את זה. אז אומר הרמב"ן על דבר כזה לא נאמר דין שליחות. זה מה שאומר רבי יוסי שב"אומר אמרו" פסול. אבל ב"אומר אמרו" בהקשרים אחרים שלא צריך את הכתיבה, את הלשמה, אז שם יכול להיות ש"אומר אמרו" יהיה כשר לכל הדעות. זה מה שהוא אומר, ויש מכשירים ב"אומר אמרו", דהיינו דאף על גב דמילי לא מימסרן לשליח, היינו דאחד נעשה שליח בדבר אינו יכול למנות שליח אחר במקומו היכא דהוי ליה מילי. אבל ב"אומר אמרו" כשר. ועיין בטור שכתב כן בשם הרמב"ן, שמחלק בין גט למתנה. דהיינו דלגבי גט פסול אפילו "אומר אמרו" משום דבעי לשמה. אבל לגבי מתנה מהני "אומר אמרו". בסדר? כי גט הוא מיוחד, צריך לשמה. אבל עקרונית ב"אומר אמרו" כשר וזה לא, אין פה בעיית מילי. אוקיי, אז זה לגבי בעיית המילי באופן כללי. עכשיו, מתחיל לעבור עכשיו לגבי כל סוגי השלוחים ולראות איך, האם יש בעיית מילי. האם שליח עושה שליח או לא עושה שליח. אז אני מתחיל בשליח לקבלה בגירושין. התוספות רי"ד בקידושין כותב ככה, שהשליח עושה שליח, פירוש שליח דבעל משווי שליח. כן, שליח הולכה של הבעל יכול לעשות שליח, כדתנן בפרק שני דגיטין: עושה בית דין ומשלחו וכולי. אבל שליח דאישה לא מצי לשוויי שליח, משום דמילי נינהו. שליח קבלה לא יכול לעשות שליח כי זה מילי. ומילי לא מימסרן לשליח. שלא מסרה לו האישה אלא דברים בעלמא "התקבל לי גיטי", וקיימא לן כרבי יוסי בפרק האומר התקבל, דאמר מילי לא מימסרן לשליח. ולא דמי לשליח דבעל דמסר ליה חפצא ומצי לשוויי שליח, כדפרישית בקונטרס התשובות. מה הכוונה?

[Speaker C] אז הוא אומר ככה, בשליח להולכה

[הרב מיכאל אברהם] השליח של הבעל יכול לעשות שליח שני. למה? כי זה לא מילי. למה זה לא מילי? כי בידיו של השליח נמצא הגט. זה לא מילים, זה חפץ מוחשי. את החפץ הזה הוא מוסר לשליח השני, אז הוא לא מוסר לו רק מילים, הוא מוסר לו חפץ. זה יכול שליח ראשון למנות את השליח השני. לכן בשליח להולכה יכול למנות שליח. אבל שליח לקבלה של האישה אין לו שום חפץ ביד. היא אומרת לו מילים, "תקבל את הגט בשמי". מילים, מילי לא מימסרן לשליח. לכן השליח לקבלה לא יכול למנות שליח שני. בסדר? עכשיו שימו לב, אני כבר מסב את תשומת ליבכם למשהו שנדבר עליו בהמשך. אם מילי לא מימסרן לשליח, אז איך יש בכלל שליח לקבלה עצמה? אתה אומר לי שהשליח לקבלה לא יכול למנות שליח שני בשמו. אבל איך האישה יכולה למנות שליח לקבלה? הרי זה מילי. מילי לא מימסרן לשליח. שליח. אתם רואים שבעיית המילי מתעוררת רק כשהשליח הראשון מעביר את המילי לשליח השני. אבל השליח הראשון בעצמו, גם אם זה מילי, כן יכול להיות שליח של הבעלים. נכון? אז זה הערה של רבי עקיבא איגר, אנחנו נדבר על זה, אבל כרגע אני רק שם את זה בסימן שאלה בצד. בסדר? אז מה שאומר לנו התוספות רי"ד בעצם, ששליח הולכה יכול למנות שליח שני, שליח קבלה לא יכול, והבעיה היא בעיית מילי. שליח קבלה זה מילי, לכן הוא לא יכול למנות שליח שני. שליח הולכה זה לא מילי כי הוא מחזיק גט ביד. אז לא מילי זה חפץ. מה רואים? שמושג המילי בא להוציא ממצב שבו אתה מוסר לשליח איזשהו חפץ. נגיד שאתה שולח שליח לקנות משהו, בסדר? אז אתה מוסר לשליח חפץ ואתה אומר לו תקנה את זה לפלוני. זה בסדר, זה לא מילי. מה קורה אם אתה שולח שליח לקנות משהו? לא מסרת לו שום דבר ביד. הוא יקנה, כשהוא יקנה יהיה לו משהו ביד, נכון? לכאורה זה מילי, אי אפשר. אבל כמובן כמו שאמרתי פה, אי אפשר הכוונה אתה יכול למנות שליח כזה, השליח הזה לא יוכל למנות שליח שני כדי לקנות משהו. אבל אם אתה שולח שליח לקנות משהו זה כנראה כן אפשרי, כי גם בשליח לקבלה האישה ממנה שליח לקבלה, רק השליח קבלה לא ממנה שליח שני שיקבל בשמו. אוקיי? כך אומר התוספות רי"ד. אבל הרשב"א למשל וגם הריטב"א כך חולק עליו. הוא אומר מלמד שהשליח עושה שליח. ואם תאמר בשלמא שליח דידיה משוי שליח של הבעל, אבל שליח דידה של האישה היכי משוי שליח? והא מילי נינהו, ומילי לא מימסרן לשליח. ושוב פעם מה הוא שואל? הוא לא שואל איך יש שליח לקבלה, זה ברור. השאלה איך שליח לקבלה עושה שליח שני. עכשיו למה בשליח לקבלה עצמו זה לא מפריע לו שזה מילי? רק השאלה אם שליח לקבלה יכול למנות שליח שני שיעבוד בשמו. זה הוא אומר זה לא יכול להיות. ותירץ הרב ברצלוני ז"ל, דהכא בדשויה איש שליח בקנין דאלים לשוויה שליח. ומסתברא כשנתנה לו רשות לשוויה שליח, דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשהשליח עושה אותו שליח מדעתו. אבל מדעת בעלים משוי שליח.

[Speaker B] כן, אם היא נתנה לו רשות למנות שליח,

[הרב מיכאל אברהם] אז הוא כן יכול למנות שליח. מה שמסתבר שאם הוא יכול למנות… אמר אמרו. או, עכשיו השאלה מה זה נקרא נתנה לו רשות?

[Speaker B] על מה מדובר?

[הרב מיכאל אברהם] מנה שליח. זה בעצם אומר אמר אמרו. בקיצור זה החילוק שראינו בגמרא בדף ס"ו שבאמר אמרו רבי יוסי מודה שכן אפשר. כל בעיית מילי קיימת אם זה לא אמר אמרו, אם זה אמר אמרו אז לא. אבל זה לא בדיוק אותו דבר כמו לתת רשות. באמר אמרו זאת שליחות שאני האישה אומרת לו, אתה לא שליח לקבלה שלי, אתה שליח שלי למנות שליח קבלה. נכון? נותן רשות זה לא זה. אתה שליח קבלה שלי, רק יש לך רשות גם למנות שליח שני. אתם מבינים? זה לא אותו דבר כמו אמר אמרו. באמר אמרו אתה בכלל לא שליח לקבלה. כל השליחות שלך זה רק למנות שליח אחר לקבלה שיהיה שליח לקבלה שלי, אתה לא שליח לקבלה שלי, לא התמנית בכלל לקבל את הגט בשמי, התמנית רק למנות שליח קבלה. זה נקרא אמר אמרו. ברשב"א כתוב לא כך. ברשב"א כתוב שאם האישה נותנת לו רשות למנות, הוא שליח קבלה, רק הוא לא ממנה מיוזמתו, אלא הוא קיבל רשות מהאישה למנות שליח שני. זה גם בסדר. זאת אופציה, נכון? אבל הוא כן שליח לקבלה, רק יש לו רשות למנות שליח שני. אומר הרשבבא, ומסתברא בשנתנה לו רשות לשוויה שליח, דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשהשליח עושה אותו שליח מדעתו. אבל מדעת בעלים משוי שליח. וכדמוכח התם, דהא באמר אמרו שליח עושה שליח. מה הראיה? באמר אמרו עוד פעם, באמר אמרו השליח הראשון הוא בכלל לא שליח לקבלה. הוא שליח שתפקידו למנות את השני להיות שליח לקבלה. זה עובד. אומר הרשב"א משם ראיה שאם האישה מינתה אותך שליח לקבלה אבל נתנה לך רשות למנות שליח אחר, זה גם בסדר. זו הראיה. באמר אמרו. הוא לא חיה. הרשב"א הבין שאומר אמרו זה יכול להיות שהראשון הוא גם שליח קבלה, רק יש לו רשות למנות שליח שני שיהיה שליח לקבלה. נכון? אני הייתי מבין שאומר אמרו הכוונה שהראשון הוא בכלל לא שליח לקבלה. כל שליחותו זה למנות מישהו אחר שיהיה שליח קבלה. אבל שליח קבלה שהתמנה בעצמו לא יכול להעביר את זה לשליח השני כי זה מילי. אם אתה מתמנה למנות שליח לקבלה, אז זה לא מילי. למה זה לא מילי? כי אתה לא שליח לקבלה, כל מה שאתה לא מעביר לו את הכוח שלך. אתה מבצע את השליחות שלך. מה השליחות שלך? למנות מישהו אחר שליח לקבלה. זה מה שעשיתי, מיניתי. לכן אומר אמרו כשר. אבל אם אתה עצמך שליח קבלה, אתה לא יכול להעביר את הכוח הזה לשני כי להעביר כוח שהוא מילי אי אפשר. הרשב"א הבין לא כך. אנחנו נראה בהמשך ברבי עקיבא איגר שהוא דן בדיוק בנקודה הזאת. הרשב"א הבין שגם אם אתה שליח לקבלה, אם לאישה לא אכפת לה שאתה תמנה מישהו אחר זה גם בסדר. אתה יכול להעביר לו את הכוח שלך למרות שזה מילי. ובפשטות זה לא מה שכתוב באומר אמרו, והרשב"א מביא לזה ראיה מדין אומר אמרו. זה הראיה שלו. יכול להיות שמה שהרשב"א מתכוון זה ככה: אתה התמנית להיות שליח קבלה, אבל האישה נתנה לך רשות למנות שליח אחר.

[Speaker B] אם נתנה לך.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה אומר שבעצם אתה התמנית לשתי שליחויות, או שאתה שליח קבלה או שאתה ממנה מישהו אחר להיות שליח קבלה ואז אתה לא שליח קבלה. יש שתי אפשרויות, תבחר ביניהם. זה לא שאתה התמנית לשליח קבלה ועכשיו אתה כשליח קבלה מעביר את הכוח הזה לשליח השני. זה לא אפשרי, זה מילי. בסדר? אבל אם האישה נתנה לך רשות למנות, אז מה פירוש רשות למנות? היא מינתה אותך להיות אומר אמרו. אתה יכול להיות בעצמך שליח קבלה, אופציה אחת, אופציה שנייה אתה יכול למנות מישהו אחר שהוא יהיה שליח קבלה. או זה או זה, מיניתי אותך לשתי שליחויות, תבחר אתה באיזה דרך אתה בוחר. אם זה ככה אז זה בסדר. אז באמת יוצא שלפי הרשב"א אם זה ככה, יוצא שלפי הרשב"א אם אתה התמנית להיות שליח קבלה אתה לא תוכל למנות מישהו אחר שליח קבלה. גם אם האישה מסכימה, זאת אומרת זה לא הנקודה, אתה לא יכול, זה מילי. אם האישה אמרה לך תראה אם תרצה תמנה מישהו אחר אז אתה כן יכול. למה? כי פה זה בעצם אומר אמרו. כי אתה מראש התמנית או להיות שליח קבלה או למנות מישהו אחר לשליח קבלה. זה כמו אומר אמרו, פשוט אתה התמנית או לאומר אמרו או שליח קבלה. תבחר אתה לאיזה משניהם. אז אם אומר אמרו עובד, הכל בסדר. וזה שאתה שליח קבלה זה כשלעצמו לא מאפשר לך למנות שליח שני כי זה מילי. מילי אתה לא יכול להעביר לשליח שני.

[Speaker B] ומה אם הוא אמר לו אמר לו מה דהוא אמר לו שליח קבלה מני אידך הרי אמר לי סכומיה.

[הרב מיכאל אברהם] אומר שתי אפשרויות: או שאתה שליח קבלה או שאתה שליח למנות שליח קבלה, לאומר אמרו. אז האומר אמרו פה הוא אחת משתי אופציות: או שמיניתי אותך שליח קבלה או שמיניתי אותך לומר אמרו. ומכיוון שאומר אמרו זה בסדר, אז הוא בחר באופציה השנייה. בסדר, מותר לו.

[Speaker C] או שתכתוב או שתכתוב תתנו לסופר.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. ואז זה בסדר. אז תכלס הרשב"א טוען כשליח קבלה כן יכול למנות שליח, נגד התוספות ריד. נכון? תוספות ריד אמר שליח קבלה לא יכול למנות שליח כי זה מילי. הרשב"א אומר שליח קבלה כן יכול למנות שליח, אבל זה לא לגמרי מדויק. בדיוק, כי אם הוא קיבל רשות אז בעצם זה אומר אמרו, ובאומר אמרו גם הרשב"א מסכים שאין פה מילי שגם התוספות ריד מסכים שאין פה מילי והוא ממנה שליח. המרדכי בגיטין גם אומר דברים דומים: הקשה רבנו ברוך ספר החכמה, פרק ב דקידושין כן ספר החכמה, והא אמרינן ושלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח, ואין זה כי אם מילי והיכי משוי שליח? איך הוא יכול למנות שליח, זה מילי? ויש מפרשים דקבלה דגירושין הגט או קידושין הוי מעשה גמור. זה כבר כן חולק על התוספות ריד. הרשב"א לא בהכרח חולק על התוספות ריד, כי הרשב"א מדמה את זה לאומר אמרו, נכון? אבל פה הוא אומר ששליח לקבלה יכול למנות שליח וזה לא מילי. לא בגלל שהיא נתנה לו רשות או, לא, זה לא מילי. למה? כי שליח קבלה זה לקבל קבלת גירושין או קבלת קידושין זה מעשה גמור. זה לא מילי, זה לא דיבורים. זה מעשה. ועל מעשה לא נאמר מילי. אז מה זה כן מילי? ראינו בגמרא, שליחות לכתוב את הגט. שליחות לכתוב את הגט זה מילי, אבל שליחות לקבל גט זה לא מילי. למה, מה ההבדל? כי לכתוב את הגט זה פעולה. אין פה חפץ. לקבל את הגט זה שליחות על פעולה על חפץ. אתה מקבל את הגט. נכון שאתה מקבל לא נותן, אבל זה שליחות על לעשות פעולה. לכתוב את הגט זה לא לייצר חפץ, זה פעולה, זה דבר מופשט. על דבר כזה זה נקרא מילי. זה רבנו ברוך בעל ספר החכמה. וממורי הכהן קיבלתי, כל היכא שאין הדבר נגמר על פי השליח חשיב מילי ולא מימסר לשליח. אבל קבלת הגט זהו גמר דבר. חילוק אחר. לא החילוק של בעל ספר החכמה. הגמרא, כשאתה מסיים את הפעולה זה לא מילי. כשזה לא סיום זה מילי. כשאתה כותב את הגט לא סיימת שום דבר, זה רק אתה צריך אחרי זה לתת אותו כדי לסיים את הגירושין. זה מילי. אבל קבלת הגט זה מסיימת את הדבר, מסיימת הגירושין, אז זה לא מילי. זאת פעולה ממש. זה לא אותו דבר כמו ספר החכמה, ספר החכמה אמר כיוון שבקבלת הגט אתה עושה פעולה אז זה לא מילים, זה פעולה. כתיבת הגט זה רק סתם. פה הוא אומר זה קבלת הגט זה מסיימת הדבר, לא בגלל שמעורב פה חפץ אלא בגלל שאתה מסיים, המשמעות של העניין. המשמעות של העניין כשאתה מסיים את הדבר וברגע שאתה מסיים את הדבר אז זה משמעותי, זה לא מילי. כמו קצת כמו נגיד בכתיבה בשבת, אתם יודעים שצריך שתי אותיות. אות אחת זה לא כתיבה, אבל אם האות הזאת מסיימת ספר אז זה כן כתיבה. כשאתה מסיים את הדבר זה נותן חשיבות לדבר, זה כמו שכתבת שתי אותיות. אוקיי? אוקיי, אז זה לגבי שליח לקבלה. ושליח להולכה בקידושין. שליח להולכה בגירושין זה הברייתא במפורש. מה קורה בשליח הולכה בקידושין? אז מה אתם אומרים בשליח הולכה בקידושין? יש פה

[Speaker B] חפץ, לא?

[הרב מיכאל אברהם] הוא מקבל משהו, נכון?

[Speaker B] ברגע שהוא

[הרב מיכאל אברהם] מקבל משהו מהמשלח, זה ראינו במרדכי, שהדבר הזה הוא לא מילי, נכון? זה גם יותר מזה, זה גם מעשה שמסיים את הדבר. כשאתה עושה קידושין זה מסיים. לפי שתי השיטות במרדכי, שליח הולכה בקידושין זה לא מילי, כמו שליח הולכה בגירושין, נכון? אבל תוספות רי"ד: אשכחן בגירושין בקידושין מנלן? פירוש, האי דילפינן בקידושין שיהיה האיש מקדש על ידי שליח, אבל לא שהשליח יעשה שליח, משום דמילי נינהו. ושליח הולכה בקידושין זה מילי, שאמר לו צא וקדש לי אישה, ואפילו אם מסר לו שום חפץ לא דמי לגט, שהגט הוא דבר המגרש, שאם נאבד הגט אין כוח לשליח לגרשה, אבל חפץ הקידושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדשה לו משלו, נמצא שעיקר השליחות מילי הוי, הלכך לא מימסר לשליח. שליחות הולכה בקידושין שונה משליחות הולכה בגירושין. למה? כי בגירושין אתה מקבל גט והגט זה הדבר המגרש. אם נאבד הגט אבוד לך, אתה לא יכול לגרש. בקידושין נגיד שקיבלת פרוטה מהבעלים, בסדר? נאבדה הפרוטה, אתה יכול לקחת פרוטה משלך ולקדש. אז בעצם אתה… אתה לא שליח להעביר את הפרוטה הזאת לאישה, הפרוטה הזאת זה רק היכי תמצא. אתה שליח לקדש, אבל לקדש זה מילים. החפץ שיש פה הוא לא חפץ מהותי. אם אתה תאבד את החפץ הזה, יהיה חפץ אחר שתעשה איתו. מהותה של השליחות שלך זה לא להעביר לאישה את החפץ הזה, זה לקדש אותה. נכון שאני לא רוצה שתפסיד פרוטה, אני נותן לך את הפרוטה שלי, אבל הפרוטה היא לא הדבר המקדש, לא בדווקא. אתה יכול לקדש גם עם משהו אחר. לכן זה לא נקרא שקיבלת חפץ. זה לא שליחות על חפץ, זה שליחות על פעולה. שליחות על פעולה זה מילי. בגירושין זה שליחות להעביר את הגט עצמו לאישה. החפץ הוא חפץ מהותי, זה לא במקרה. אתה לא יכול להחליף את זה במשהו אחר. לא, יש דין עבד כנעני, יש גמרא בקידושין דף ז. המקדש יכול לקדש אותה משלו, השליח, סליחה, יכול לקדש אותה משלו עבור המשלח.

[Speaker B] בכל מקרה הוא

[הרב מיכאל אברהם] צריך להגיד את זה, זה לא קשור לדין עבד כנעני. גם אם אתה מקדש בכספו של המשלח אתה צריך להגיד הרי את מקודשת לו, וגם אם אתה מקדש בשלך אתה צריך להגיד הרי את מקודשת לו, כן, זה ברור. גם בפסקי רי"ד כותב, אשכחן בגירושין, בקידושין מנלן? וכי תימא נילף מגירושין, איכא למיפרך מה לגירושין שכן ישנן בעל כורחה, אמר קרא ויצאה והייתה, הקיש הוויה ליציאה. כתב רבינו יצחק, וכי היכי דבגירושין מצי שליח לשוויי שליח, הכי נמי גבי קידושין. אלא מיהו לא משכחת שליח אלא היכא דאניס, דומיה דשליח גירושין. אבל הוא יכול למנות שליח גם בקידושין. ואינו נראה לי, אומר הרי"ד, דכי אלפין קידושין מגירושין דווקא שליח ראשון, אבל לא שהשליח יעשה שליח דמילי נינהו, שהוא אומר לו צא וקדש לי אישה, ואפילו אם מסר לו שום חפץ לא דמי לגט, שהגט הוא דבר המגרש, שאם נאבד אין כוח בשליח לגרשה. אם הוא יכתוב גט אחר למשל, נגיד הגט נאבד, הוא יכתוב גט אחר? לא יעזור. אתה צריך למנות אותו מחדש לשליח על הגט החדש, כי השליח זה שליח על הגט הזה. אבל בכסף, אם נאבד הכסף הוא יקח כסף אחר או שיקח כסף משל השליח, הוא לא צריך מינוי שליחות חדש, השליחות עדיין בעינה. אנחנו רואים שהשליחות לא קשורה לחפץ. אבל חפץ הקידושין שמסר לו אם נאבד יכול לקדשה משלו, נמצא שעיקר השליחות מילי הוה ואיכא למימרא לשליח, אך אם קידשה בשטר הוא דומה לגט. בקידושין בשטר השליח כן עושה שליח, כי שטר קידושין זה כמו שטר גירושין. אם הוא ממנה אותו לקדש את האישה בשטר קידושין, אז זה דווקא בשטר הזה. הוא לא יכול לקדש אותה במשהו אחר, ואם נאבד השטר בטלה השליחות. לכן זה לא מילי. פסק הקדוש מראדוש במרדכי, דהעושה שליח לקדש אישה ומסר לו הטבעת לקדש, אפילו איטניס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר, משום דמילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח. ואף על גב דגבי גט קיימא לן שליח עושה שליח ולא הוי מילי משום מסירת הגט, הכא נמי איכא מסירת הטבעת, אז זו פעולה על חפץ. לא דמי. דגבי גט אישה מתגרשת בעל כורחה ומיד כשיגיע הגט ליד השליח הרי היא כאילו מגורשת, הילכך לא הוי מילי, שהרי השליח יכול לגרשה בעל כורחה דיד השליח כיד הבעל. אבל שליח של קידושין אם לא תתרצה אישה אינה מתקדשת, הילכך הוי ליה מילי. הנימוק שלו הוא נימוק שונה מהרי"ד. אומר שיש הבדל בין גט לבין קידושין. קידושין זה מילי והשליח להלכה לא יכול לעשות שליח שני. בגט כן, בקידושין לא. אבל ההסבר הוא לא כמו שאמר קודם, שאם הכסף נאבד יכול לקחת כסף אחר, אלא קידושין לא יכולים להיעשות בעל כורחה של האישה. אם האישה לא מסכימה אז היא לא יכולה להתקדש. זה אומר שלא קיבלת את מלוא הכוח השליח, לא הכל בידך. אתה תלוי בהסכמת האישה. רק במקום שהכל בידך אתה יכול למנות שליח אחר, כי מי שבידו הכל יכול גם להאציל סמכות לשליח אחר. אז בגט ברגע שאתה קיבלת את המינוי לגרש, אתה הולך לאישה, האישה לא יעזור כלום, אתה יכול לגרש אותה בעל כורחה. אז אתה גם יכול למנות שליח אחר שיעשה את זה, כי השליטה שלך היא מלאה. אבל בקידושין השליטה שלך היא לא מלאה, האישה יכולה לא להסכים והיא לא תהיה מקודשת. אז במצב כזה אתה יכול להיות שליח אבל אתה לא יכול למנות שליח אחר כי זה מילי. זה הסבר אחר ממה שראינו קודם. למה?

[Speaker C] בקידושין אתה יכול למנות מי שאתה רוצה, בסוף אם האישה לא מסכימה אז זה מת. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול למנות, לא, אין לך שליטה, למה שתוכל למנות?

[Speaker C] למנות זה לא משנה, רק בא עם המסר, תן לה את ה…

[הרב מיכאל אברהם] הלא משנה הזה זה מילי. אז אתה עצמך יכול להיות שליח, ואתה לא יכול למנות שליח אחר, כי אין לך מספיק שליטה בשביל לעשות את זה. כמו שראינו שאם אתה לא יכול לעשות תנאי, אתה לא יכול למנות שליח. אם אין לך שליטה מלאה בדבר, אז אתה לא יכול למנות שליח. ובקידושין יש לך שליטה מלאה בדבר? בגירושין. בקידושין לא. ישאלו עוד פעם, אז למה השליח הראשון אני כן יכול למנות בקידושין? הרי אין לי שליטה, אולי האישה תסרב? אני הבעל עכשיו. גם הבעל לא יכול לקדש אישה על כורחה. אם היא לא הסכימה, היא לא הסכימה. אז איך הוא יכול למנות שליח ראשון, לא שני? תהא שאלה. אז על זה נדבר בפעם הבאה. רבי עקיבא איגר, אם ראיתם, אתם מסתכלים קצת בדף הכנה שאני שולח? רבי עקיבא איגר מדבר על זה. תסתכלו שם מי שלא ראה.