פרק הכונס – שיעור 23
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- תקציר הפרקים הקודמים בשומרים
- מעבר לנזיקין וסוגיית דף כ״א
- פלגא ניזקא קנסא או ממונא
- תוספות בדף כ״א: הקושי העובדתי ושני תירוצים
- ביאור ההשלכות ההלכתיות בתירוץ הראשון של תוספות
- תוספות בתירוץ השני: כלי ארוך וחילוק בין יעד הפשיעה ליעד האונס
- חיבור ליסוד רבי עקיבא איגר על הרי״ף והבנת מנגנון החיוב
- המאירי: כלים סמוכים מאוד לכותל וקריאה של ״שני מקרים״
- רבנו פרץ, תלמיד רבנו פרץ, ורבנו ישעיה (תוספות רי״ד) בשיטה מקובצת
- הבחנה בין תוספות לבין שיטות שני הכלים והשלכה אפשרית לדינא
- צורך באיום קונקרטי בנזיקין והקבלה לשומרים
- הרי״ף והשתקת פרטי הסוגיה
- קושיית האבי עזרי על רבי עקיבא איגר בנזיקין
- הנחיה להמשך לימוד
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מסכם את הדיון ב״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״ בשומרים ובנזיקין, ומעמיד את עיקר המחלוקות על הצורך בקשר בין הפשיעה לאונס ועל ההבחנה בין תחילתו בפשיעה לבין תחילתו בגניבה ואבידה. בהמשך נידונה סוגיית דף כ״א בכלב וגדי שנפלו או קפצו מהגג ושברו כלים, ונבחנים קשיים עובדתיים והלכתיים כיצד ייתכן אותו ציור, מהו גדר החיוב בקפיצה ומהו יסוד הפטור בנפילה. מובאות דרכי ביאור שונות בראשונים, ובפרט בתוספות ושיטות נוספות בשיטה מקובצת, ונבנה יסוד שלפיו אין דין ״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״ כאשר הפשיעה מאיימת על כלי אחד והאונס פוגע בכלי אחר או בחלק אחר. לבסוף מובאות הערות על הרי״ף שאינו מביא את פרטי הסוגיה להלכה, ועל קושיית האבי עזרי על יישום סברת רבי עקיבא איגר בנזיקין לעומת שומרים, וכן ניתנת הנחיה לעיון בסוגיות נ״ו ונ״ב.
תקציר הפרקים הקודמים בשומרים
הדיון מתחיל ב״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״ בשומרים ומסקנת ההלכה היא שחייב. החיוב נתפס כקשר שלילי ולא קשר חיובי, ולרוב הדעות נדרש קשר בין הפשיעה לבין האונס למעט הרי״ף בדעת אביי עם מפרשים שם ברי״ף. נקבע ש״תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס״ לרוב הדעות פטור, ורבי עקיבא איגר בדעת הרי״ף טוען שחייב, אך נטען שאין הכרח בדעת הרי״ף משום שאפשר שיסכים לתוספות בדעת רבא ויהיה פטור אף בלי ראיה מהסוגיה בדף צ״ג.
מעבר לנזיקין וסוגיית דף כ״א
בשיעור הקודם עוברים ל״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״ בנזיקין מתוך סוגיית דף כ״א, שבה נאמר שכלב וגדי שקפצו מראש הגג חייבים, ואם נפלו פטורים. הגמרא תולה את ההבחנה בכלים רחוקים מול כלים קרובים, ונוצרות שתי שאלות מרכזיות: כיצד ייתכן מבחינה טכנית שכלים יישברו הן בקפיצה הן בנפילה, וכיצד מתיישב הפטור בנפילה עם הכלל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. הרשב״א מעלה שאלה נוספת מדוע בקפיצה יהיה נזק שלם ולא חצי נזק כאשר הקפיצה על כלים קרובים היא משונה, ונידון שגם אם החיוב הוא חצי נזק עדיין יש לברר את דין ״תחילתו בקרן תמה וסופו באונס״ אם פטור או חייב חצי.
פלגא ניזקא קנסא או ממונא
נאמר שהשאלה אם לחייב על סופו באונס בחצי נזק או לפטור תלויה ב״פלגא ניזקא קנסא או ממונא״. אם פלגא ניזקא הוא קנס, התחלת החיוב אינה פשיעה אלא קנס על מצב שמור עקרונית, ולכן מתקבל ציור של ״תחילתו באונס וסופו באונס״ שמוביל לפטור גמור. אם פלגא ניזקא הוא ממון, ההתחלה היא פשיעה שחסו עליה ולכן משלמים חצי, ואז יש מקום לומר שגם על סופו באונס יש חיוב אך רק חצי ולא נזק שלם.
תוספות בדף כ״א: הקושי העובדתי ושני תירוצים
תוספות שואל קושיה עובדתית: אם הכלים קרובים לכותל כיצד נשברים בקפיצה, ואם הם רחוקים כיצד נשברים בנפילה. בתירוץ הראשון תוספות מעמיד בכלים שאינם לא מרוחקים ולא מקורבים, באופן שיכולים להישבר גם בנפילה וגם בקפיצה. בתירוץ השני תוספות מעמיד ב״כלי ארוך״ שנשבר בנפילה בצד הסמוך לכותל ונשבר בקפיצה בצד המרוחק.
ביאור ההשלכות ההלכתיות בתירוץ הראשון של תוספות
בתירוץ הראשון מוסבר שעצם הנפילה היא האונס ולא העובדה שהכלים נשברים בנפילה, ולכן עדיין מדובר ב״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״. נטען שהסיכוי לשבירה בקפיצה במרחק הביניים קטן יותר, ולכן הפשיעה כלפי קפיצה יכולה להיות ברמת גניבה ואבידה ולא פשיעה גמורה, ואז מתקבל פטור של ״תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס״. מוצעת אפשרות אחרת לפרש שהקפיצה היא משונה כחיוב קרן תמה, אך נאמר שקשה מפני שלשון הגמרא משמיעה נזק שלם ולא חצי, ולכן אין לדייק מתוספות עמדה לגבי ״תחילתו בקרן תמה וסופו באונס״.
תוספות בתירוץ השני: כלי ארוך וחילוק בין יעד הפשיעה ליעד האונס
בתירוץ השני עולה קושי גדול יותר, כי כאשר החלק הרחוק של הכלי מועד להישבר בקפיצה מדובר בפשיעה גמורה ונזק שלם, ואז לא ברור מדוע בנפילה פטור. מוצע יסוד שלפיו אין אומרים ״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״ כאשר הפשיעה סיכנה דבר אחד והאונס פגע בדבר אחר, ובתוספות מתפרש שהדין בכלי ארוך דומה לדין של שני כלים. נאמר שתוספות נוקט שזה פשיטא בשני כלים ולכן נצרך חידוש דווקא בכלי ארוך, שבו היה מקום לחשוב שייחשב אותו כלי לעניין ״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״.
חיבור ליסוד רבי עקיבא איגר על הרי״ף והבנת מנגנון החיוב
מוצג הסבר רבי עקיבא איגר בדעת הרי״ף בדעת אביי שלפיו עצם הפשיעה מחייבת והאונס רק מונע השבה בפועל, כך שהחיוב נוצר ברגע הפשיעה גם בלי קשר בין פשיעה לאונס. נטען שיסוד זה מסביר היטב מדוע כאשר הפשיעה מאיימת על כלי א׳ והאונס פוגע בכלי ב׳ אין חיוב על כלי ב׳, משום שהחיוב נוצר רק ביחס לכלי שנכנס למסגרת הפשיעה. מוצע שגם לשיטת תוספות הדורשת קשר בין פשיעה לאונס ניתן להבין את החיוב כ״מעשה פשיעה מתמשך״ שמושלם באונס רק כאשר הפשיעה והאונס מיוחסים לאותו חפץ.
המאירי: כלים סמוכים מאוד לכותל וקריאה של ״שני מקרים״
המאירי מעמיד שכאשר הכלים סמוכים מאוד לכותל אין דרך הקופץ להזדמן עליהם אלא לקפוץ חוץ להם, ולכן אם נפלו עליהם ונשברו פטורים כי ״תחילתו וסופו באונס״. המאירי כותב שבקפיצה על כלים כאלה אין חיוב חצי נזק משום שאין כוונתה להזיק, ומביא ״יש חולקים״ המחייבים חצי נזק ואומר ״ואין נראה לי״. מן המאירי נבנה מהלך שלפיו הגמרא מדברת למעשה בשני מצבים שונים: קפיצה המחייבת היא בכלים רחוקים, והנפילה הפוטרת היא בכלים קרובים, כך שהסוגיה אינה מוכרחת לעסוק ב״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״ באותו מקרה.
רבנו פרץ, תלמיד רבנו פרץ, ורבנו ישעיה (תוספות רי״ד) בשיטה מקובצת
רבנו פרץ מפרש בפירוש ״דלצדדין קתני״: קפצו ושברו כלים דמרחקי משלמים נזק שלם, נפלו ושברו כלים דמקרבי פטורים. תלמיד רבנו פרץ מתרץ ציור של שני כלים כך שהביטוי ״לבראי״ מתפרש כ״לבראי מכלים ראשונים דנשברים מנפילה״. רבנו ישעיה כותב שאף אם לגבי רחוקים פושע הוא, לא מיקרי לגבי קרובים תחילתו בפשיעה דלדידהו ליכא פשיעה, ובכך מעגן במפורש את היסוד שאין תחילתו בפשיעה לגבי חפץ שלא עמד תחת סיכון הפשיעה.
הבחנה בין תוספות לבין שיטות שני הכלים והשלכה אפשרית לדינא
נאמר שלתוספות בתירוץ כלי ארוך נראה שהפטור בשני כלים הוא פשוט ולכן אינו צריך חידוש בגמרא, ואילו לשיטות המעמידות בשני כלים ייתכן שהדבר אינו פשוט והגמרא מחדשת שאין גוררים את הפשיעה על כלי רחוק לחיוב על כלי קרוב שנשבר באונס. מוצעת אפשרות שהעמדתם בשני כלים מלמדת שלדעתם בכלי ארוך הדין שונה ותיתכן חובה כאשר זה אותו כלי, אך נאמר שגם ייתכן שלא עסקו בציור כלי ארוך.
צורך באיום קונקרטי בנזיקין והקבלה לשומרים
מוצע שבסוגיית הכלב והגדי נדרש חפץ קונקרטי שנמצא תחת איום כדי להפעיל ״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״, ולא די באפשרות היפותטית שבעל החצר יניח כלים במקום רחוק. נאמר שהטעם לכך הוא שתפיסת החיוב מתארת את החפץ כנחשב שבור מרגע הפשיעה או כמעשה היזק מתמשך, ולכן בלי חפץ מאוים אין למה לייחס את תחילת המעשה. עם זאת נטען שאם לאחר העלאת הכלב והגדי לגג הניח אדם כלים רחוקים והם קפצו ושברו, אפשר לחייב על נזק הקפיצה אף בלי שהיה חפץ קונקרטי מאוים בשעת ההנחה, ורק אין לחייב על סיום באונס שאינו קשור לחפץ שאוים.
הרי״ף והשתקת פרטי הסוגיה
נאמר שהרי״ף על דף כ״א ע״ב אינו מביא את החילוקים של כלים קרובים ורחוקים ואינו מפרט את הדיון בנפלו וקפצו אלא מביא את לשון המשנה בלבד. מוצעת אפשרות שלפי רבי עקיבא איגר הרי״ף הבין את הסוגיה כתלויה בדעת אביי ו״תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס״, ולכן לא הביאה להלכה כשפוסק כרבא שלדעתו חייב, וממילא אין צורך בפרטי האוקימתות. מוצעת גם אפשרות עקרונית להבחין בין שומרים לנזיקין כך שדין תחילתו בגניבה ואבידה בנזיקין יישאר פטור אף אם בשומרים הוא חייב, ונאמר שיופיע בהמשך שיטה מפורשת בראשונים בכיוון זה אצל הראב״ד.
קושיית האבי עזרי על רבי עקיבא איגר בנזיקין
האבי עזרי מקשה על רבי עקיבא איגר שהסברו מתאים לשומרים שבהם החפץ הניזוק מוגדר מראש, אך בנזיקין בשעת הפשיעה אין חפץ ניזוק מוגדר כי הבהמה המזיקה עתידה להזיק למי שתמצא. מוצעת תשובה אפשרית שגם בנזיקין ניתן לומר שלאחר שהנזק אירע מייחסים את מעשה ההיזק לפשיעה הראשונית, אך נשארת ההבחנה שהסוגיה שלנו מדגישה כלים קונקרטיים מאוימים. נקשר הדבר לחקירה האם חיובי נזיקין הם חיוב על רשלנות ופעולת היזק או חיוב אחריות על ממונו המזיק, ונאמר שלחקירה זו ייתכנו השלכות בדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס.
הנחיה להמשך לימוד
ניתנת הוראה לחזור לסוגיה בנ״ו עמוד א׳ ולבחון את ״תחילתו בפשיעה וסופו באונס״ לאור הצורך בקשר בין פשיעה לאונס ולדין תחילתו בגניבה ואבידה. ניתנת גם הפניה לסוגיה בדף נ״ב בעניין כיסוי בור ונפילת גמלים ושוורים כדי לעמוד על מסקנות נוספות בנושא בנזיקין.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] קודם כל תקציר הפרקים הקודמים. עסקנו בתחילתו בפשיעה וסופו באונס בשומרים. ראינו ש, אולי תדליקו רק את המצלמות, למעט אם יש איזה אילוץ מיוחד. אז תחילתו בפשיעה וסופו באונס להלכה חייב. דיברנו על זה שזה קשר שלילי ולא קשר חיובי. ראינו שלרוב הדעות צריך קשר בין הפשיעה לבין האונס, למעט הרי"ף בדעת אביי, ויש מפרשים שם ברי"ף. ראינו שתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס לרוב הדעות פטור. רבי עקיבא איגר בדעת הרי"ף טוען שחייב, ואני טענתי שזה לא הכרחי בדעת הרי"ף, כי לפי הרי"ף אולי אין ראיה מהסוגיה בדף צ"ג שפטור, אבל זה לא אומר שהוא לא פטור בלי הראיה. זאת אומרת פשוט בגלל שהסברה של הרי"ף כמו שלפי תוספות בדעת רבא הוא פטור, אז גם לפי הרי"ף יכול להיות שמצטרף לתוספות בדעת רבא וגם יהיה פטור. זה היה עד השיעור לפני הקודם. בשיעור הקודם עברנו לתחילתו בפשיעה וסופו באונס בנזיקין. ושם התחלנו את הסוגיה של דף כ"א. והגמרא שמה אומרת שאם הכלב והגדי שקפצו מראש הגג, יש הבדל בין קפצו לבין נפלו, שאם נפלו אז הם פטורים ואם קפצו אז הם חייבים. והדיון שמה מה קורה לכאורה הרי זה תחילתו בפשיעה וסופו באונס, אז אם הייתה פשיעה לגבי זה שהם יכלו לקפוץ ולשבור את הכלים, אז בעצם צריך להיות חייב גם על הנפילה, והגמרא אומרת שזה תלוי אם זה כלים רחוקים או כלים קרובים. והראשונים מתחילים לדון איך הציור של הגמרא בכלל מדבר, כי אם מדובר בכלים קרובים אז הם בכלל לא מועדים לקפיצה. צריך להיות פטור גם על הקפיצה או חייב חצי נזק מקרן תמה, ועל הנפילה אז עוד פעם זה תלוי בשאלה אם תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אם הכלים הם רחוקים אז על הקפיצה הם חייבים, אבל אז הנפילה, א' אם נפלו לכאורה צריך להיות חייב כי זה תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ב' בכלל לא ברור עובדתית איך בנפילה שוברים כלים רחוקים כי בנפילה הכלב והגדי נופלים קרוב, קרוב לקיר. אז יש פה בעצם כמו שאמרתי שני סוגי שאלות שאותן צריך לברר. א', השאלה העובדתית, זאת אומרת אם הכלים היו קרובים אז איך הם נשברו בקפיצה, אם הם היו רחוקים איך הם נשברו בנפילה, איך זה קרה טכנית. ב', אפילו אם זה קרה, יש את השאלה ההלכתית מה קורה פה עם דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס, אם על קפיצה חייבים אז לכאורה אמורים להיות חייבים גם על הנפילה כי זה תחילתו בפשיעה לגבי קפיצה וסופו באונס לגבי נפילה. ושאלה הלכתית שלישית שזה עורר הרשב"א, שגם לגבי הקפיצה אפילו אם נגיד שהם חייבים, למה יהיו חייבים נזק שלם, חייבים חצי נזק כיוון שזה משונה בכלים קרובים כשהם קפצו, אז זה בעצם משונה וצריך להיות חצי נזק. ודיברנו על זה שגם אם אני מחליט שזה באמת חייב חצי נזק וראינו בראשונים שיטות שבאמת אומרים את זה להלכה שחייב חצי נזק, עדיין יש מקום לדון מה יהיה בנפילה כי תחילתו בקרן תמה וסופו באונס זאת שאלה אם חייב או פטור. מה השאלה, או מה זאת אומרת, השאלה משולשת: חייב, פטור, או חייב חצי. אז לגבי חייב ממש זה לא סביר, כי אם תחילתו בחיוב של חצי נזק אין סיבה שהסופו באונס יוכל לחייב נזק שלם. אז הדיון רק בשאלה אם על הסופו באונס לחייב גם כן חצי או שעל הסופו באונס אתה פוטר. אמרתי שלכאורה זה תלוי בשאלה האם פלגא ניזקא קנסא או ממונא. זאת אומרת כי אם זה קנס זה בעצם אומר שהתחילתו גם כן לא היה בפשיעה, זה רק קנס שקנסו אותו, באופן עקרוני שוורים הם בחזקת שימור ולכן בעצם צריך להיות פטור לגמרי, וקנסו אותו קנס של חצי נזק, אז זה בעצם תחילתו באונס וסופו באונס, אמור להיות פטור לגמרי. מצד שני אם אני אומר שזה פלגא ניזקא ממונא, אז הטענה היא שבעצם זאת פשיעה, חסו עליו ולכן הוא משלם רק חצי נזק אבל זאת פשיעה. ואם זאת פשיעה אז לכאורה גם על הסופו באונס צריך להיות חייב, אלא שיהיה חייב חצי ולא שלם כי אפילו על הסופו בפשיעה. אפילו אפילו על הפשיעה עצמה מתחייב רק חצי נזק, אז לא סביר שעל האונס שבא בסוף יתחייב נזק שלם. וראינו שיטות שונות בראשונים לגבי כל השאלות האלה. יש מחלוקת בשאלה אם לקפוץ על כלים קרובים זה קרן תמה או שזה אונס גמור. יש דיון בשאלה אם גם בהנחה שזה קרן תמה, האם כשסופו באונס פטור או חייב חצי נזק. אוקיי, אז ראינו בעניין הזה שיטות שונות. אוקיי, עכשיו אני רוצה לעבור לשיטת התוספות שאותה עוד לא ראינו. נראה שמה נראה עוד כמה ראשונים בעניין הזה שקצת יחדדו לנו יותר את התמונה. אז אני מתחיל בתוספות שם בסוגיה בדף כ"א. הנפלו פטורין. אומר התוספות, אלמא קסבר וכולי, כן תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור. ואם תאמר היכי דמי, אם קרובים הכלים לגבי כותל, היכי מיתברי בקפיצה? ואמרינן בסמוך דכי קפצי מהבראי קפצי. ואם הרחק, אם הכלים רחוקים, היכי משתברי בנפילה. תוספות בבירור שואל את השאלה העובדתית, לא את השאלה ההלכתית. הוא פשוט איך איך זה קורה שאותם כלים עצמם יכולים להישבר גם בנפילה וגם בקפיצה. אם הם קרובים אז זה נשבר בנפילה אבל לא בקפיצה. אם הם רחוקים אז זה בקפיצה ולא בנפילה. אין מצב שבו הכלים יכולים להיות מונחים ויכולים להישבר גם בקפיצה וגם בנפילה. והרי הברייתא והמשנה מדברות על גם על קפיצה ששברה אותם וגם על נפילה ששברה אותם, שבקפיצה חייבים ובנפילה פוטרים. אז נראה שיש פה מצב של כלים שיכולים להישבר גם בנפילה וגם בקפיצה ואיך זה יכול להיות? התוספות מתרץ פה שני תירוצים. תירוץ ראשון, ויש לומר, אני אגדיל קצת, ויש לומר כגון שהיו לא מרוחקות ולא מקורבות דמיתברי בין בנפילה בין בקפיצה. מה זאת אומרת? הכלים היו נמצאים באיזשהו מרחק ביניים, לא מאוד קרובים לקיר ולא מאוד רחוקים מהקיר. ובמרחק המסוים הזה יש מצב שנשברים בנפילה וגם יכולים להישבר בקפיצה. זהו שום מצב כזה שהקרובים לגמרי נשברים רק בנפילה ולא בקפיצה. הרחוקים נשברים רק בקפיצה ולא בנפילה. אלו שבאמצע לפעמים יכולים להישבר גם בנפילה וגם בקפיצה, כי הרי גם הקפיצות יכולות להיות בטווחים שונים, הנפילות גם הן לא תמיד בדיוק לאותו מקום, אז זה נמצא ממוקם במקום כזה שזה יכול להישבר בין בנפילה ובין בקפיצה. טוב, זה עונה על הקושי העובדתי. איך יכול להיות שיש מצב שבו כלים מונחים במקום מסוים והם יכולים להישבר גם בקפיצה וגם בנפילה? עובדתי, איך זה יכול לקרות? אבל כמובן כל השאלות ההלכתיות נותרות בעינן. א, למה על הקפיצה לא צריך לשלם חצי נזק? זה לכאורה ברור, נכון? כי זה לא שינוי וזה לא קרן, זה מראש יכול או מסוכן להישבר בקפיצה. אז אם זה נשבר בקפיצה זה דבר צפוי, זה לא משונה. וכיוון שכך אז משלם נזק שלם לא חצי נזק, השאלה של הרשב"א יורדת. אלא שאם זה כך אז לא ברור למה בנפילה פטור, הרי תחילתו בפשיעה וסופו באונס להלכה חייב, אז איך יכול להיות שפטור? היה מקום אפילו לומר, כן, שאלה שמי אמר בכלל שזה תחילתו בפשיעה וסופו באונס? לכאורה זה כולה פשיעה, הרי זה כלים שיכולים להישבר גם בקפיצה וגם בנפילה. אז בעצם זה מועד גם להישבר בקפיצה וגם בנפילה. אז זה לא תחילתו בפשיעה לגבי הקפיצה וסופו באונס לגבי הנפילה, גם הנפילה נועדה לשבור אותו, אז זה בעצם כולו פשיעה, זה בכלל לא קשור למאן דאמרים של תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב או פטור, זה כולה פשיעה היא. זה כמובן לא נכון. למה? כי האונס בשבר הנפילה הוא לא בגלל שנפילה לא מיועדת לשבור את הכלים, אלא כי נפילה לא אמורה לקרות. בדרך כלל גדי וכלב לא נופלים מהגג. הנפילה היא האונס, לא זה שהנפילה שברה את הכלים. אם הם נופלים, אז הכלים היו מיועדים להישבר. אבל עצם זה שהם נפלו, זה נקרא אונס. ואז ששמתי אותם בגג בעצם פשעתי בהתחלה כי הם יכלו לקפוץ ולהזיק, בקפיצה זה דבר שהייתי אמור לצפות אותו, וזה גם היה יכול לשבור את הכלים, והנפילה זה אונס. לא בגלל שבנפילה הכלים לא היו אמורים להישבר, כי הרי הם נמצאים במקום שבו גם נפילה יכולה לשבור אותם, אלא עצם הנפילה היא אונס. הנפילה לא הייתה אמורה לקרות. אז לכן נשארת פה רק השאלה ההלכתית, למה בנפילה פטור, הרי זה תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אין מנוס נדמה לי, אלא ללכת עם התוספות עוד פעם לאותו יסוד שראינו גם בראשונים האחרים של תחילתו בגניבה ואבידה. מה פירוש? הטענה היא בעצם שברגע שאתה ממקם את הכלי במקום שבו הוא יכול להישבר בקפיצה ויכול להישבר בנפילה, ברור שהסיכוי שלו להישבר בקפיצה קטן יותר מאשר סתם כלי שנמצא במרחק הקפיצה הרגיל, כן, במרכז הטווח של הקפיצות של גדיים וכלבים. הכלי הזה נמצא בקצה הטווח של הקפיצה בקצה הטווח של הנפילה, כך שיכול לקרות לו גם זה וגם זה. יכול. אבל גם יכול שלא. הסיכוי שזה יישבר בקפיצה הוא קטן. זה לא מופרך, אבל הוא קטן. אז מה? אז בעצם במצב הזה נכון שאם הם קפצו אז אתה חייב, אבל אתה חייב מרמת גניבה ואבידה לא ברמת פשיעה. ולכן בעצם, אם זה מסתיים בנפילה אתה תהיה פטור. אם זה קרה בקפיצה אתה תהיה חייב כי בגניבה ואבידה אתה גם חייב. אבל אם זה מסתיים בנפילה זה תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס, שפה יהיה פטור. היה מקום להגיד כמובן בשני ניסוחים לאור מה שראינו בשיעור הקודם. אפשר היה להגיד שאם הם נשברים בקפיצה, אז זה משונה. והתוספות אומר, אם זה ממש קרוב לכותל אז לא משנה, זה פשוט לא יכול לקרות, זה אונס גמור. לכן הוא מעמיד את זה עובדתית, בשביל שזה יוכל בכלל לקרות, הוא מעמיד את זה באיזשהו טווח ביניים. אבל גם בטווח הביניים הזה זה לא אמור להישבר בקפיצה. ואם בכל זאת קפצו ושברו את זה, אז זה משונה. אז אתה לא תהיה פטור, זה לא אונס גמור, אתה תהיה חייב חצי נזק כמו קרן תמה. ולכן סופו בנפילה, אז זה תחילתו בקרן תמה וסופו בנפילה שאתה פטור. זה אפשרות אחת להסביר את התוספות, וזה כמובן מניח שתחילתו בקרן תמה וסופו באונס פטור. ועל זה כבר הערתי שקשה, שבסוגיה עצמה כתוב שבקפיצה חייב לשלם נזק שלם, לא חצי נזק. אז לכן זה לא קרן תמה. אמרנו שבנימוקי יוסף וברמ"ה ובראשונים שהולכים בכיוון הזה כנראה הייתה איזושהי גרסה שונה בגמרא, ודיברתי על זה פעם קודמת. אפשרות יותר סבירה בתוספות, כי הוא לא מזכיר את כל זה, זה שבקפיצה באמת חייבים נזק שלם, זה לא קרן תמה. זה רגל. וזה יכול להישבר בקפיצה וזה לא נכנס לרמת הקרן. זה נשבר ברמה של רגל, ואתה חייב נזק שלם. אז למה בסופו באונס אתה פטור? כי הצפי שזה יוכל להישבר ברגל הוא צפי קלוש יחסית. זאת אומרת, זה לא לגמרי, זה ברמת גניבה ואבידה, ולכן אם סופו באונס של נפילה אתה פטור. למה תוספות לא העמיד בתחילתו בקרן תמה? זה ברור, כי זה דוחק בניסוח הגמרא, ובניסוח הגמרא כתוב שבקפיצה משלמים נזק שלם. והראשונים האחרים צריכים לדחוק את הגרסה של להגיד שמשלמים חצי נזק. אז לכן אי אפשר להסיק מתוספות מה הוא סובר לגבי תחילתו בקרן תמה. יכול להיות שתחילתו בקרן תמה וסופו באונס גם יהיה פטור, או שיהיה חייב, מה שתוספות לא מעמיד פה זה רק בגלל השיקול הלשוני. בגמרא עצמה נראה שחייב נזק שלם ולא חצי נזק, אז לכן אין מה להעמיד בחצי נזק למרות שתיאורטית אולי גם בחצי נזק אפשר היה להסביר את אותו דבר. אי אפשר לדייק שתוספות תופס פה איזושהי עמדה לגבי תחילתו בקרן תמה וסופו באונס. אוקיי, מה יקרה אם הכלים יהיו קרובים לגמרי לכותל? לפי תוספות הוא מעמיד שהם קרובים במרחק ביניים. מה קורה אם הם קרובים לגמרי לכותל? על פניו מלשון התוספות נראה שהם פשוט לא יכולים להישבר בקפיצה. פשוט לא קורה. ולכן אם הם בכל זאת הכלב והגדי קפצו איזו קפיצה כזאת צמודה לכותל מאיזושהי סיבה, אתה תהיה פטור כנראה. כי זה לא יכול לקרות, זה ממש זה נחשב שמור ביחס לזה. אפשרות שנייה זה להגיד שבאמת במקרה כזה יהיה חייב חצי נזק כי זה קרן תמה. מה יקרה בנפילה במצב כזה? תלוי במחלוקת אם תחילתו בקרן תמה וסופו באונס חייב חצי נזק או שפטור, ואמרתי שמתוספות אי אפשר לדייק שום דבר בעניין הזה. זה לגבי הכלים צמודים לכותל. אם הכלים יהיו רחוקים במרחק גמור מהכותל, אז בקפיצה הוא חייב נזק שלם כי זה רגל. מה יקרה בנפילה? בנפילה פשוט הם זה לא יכול להישבר, הם לא יכולים ליפול למרחק כזה. ואם הם יפלו למרחק כזה ברור שזה תחילתו בפשיעה וסופו באונס ולכן בעצם יהיה חייב, כי הפשיעה בהתחלה היא פשיעה גמורה, לא פשיעה ברמת גנבה ואבדה. אז כך נראה בשיטת התוספות בתירוץ הראשון. אומר תוספות תירוץ שני, אי נמי בכלי ארוך דאי נפלי לצד הסמוך לכותל מתבר, ואי קפצי מתבר לצד המרוחק. אומר התוספות מדובר כאן בכלי ארוך שהוא מגיע מהמרחק שבו נשברים בנפילה עד למרחק שבו נשברים בקפיצה. ולמעשה הכלי הזה מיועד או יכול צריך להתמודד עם שתי סכנות. אם הכלב והגדי יקפצו הם ישברו את החלק הרחוק שלו, אם הם נופלים, יפלו, אז הם שוברים את החלק הקרוב שלו. אז האלטרנטיבה של תוספות זה לא מרחק ביניים, אולי אין דבר כזה מרחק ביניים, אלא יש כלי ארוך, והכלי ארוך מגיע מהטווח של הקפיצה לטווח של הנפילה. מה הרווחנו פה? מה זאת אומרת, מה איך עכשיו נסביר את הדינים? נגיד שאם הם קפצו אז אני חייב נזק שלם, למה? כי ברור שזה מועד להישבר, החלק הרחוק מועד להישבר וזה בדיוק מה שקרה, אז חייב נזק שלם, זה פשוט. מה קורה בנפילה? בגמרא כתוב שפטור, תוספות צריך להסביר לי שפטור. למה פטור? אז נכון שעצם הנפילה היא אונס, זה שאם הם נופלים הם שוברים את החלק הקרוב זה לא הקושי שלי, עם זה אין לי בעיה, למה? כי זה לא מפקע את זה מדין אונס, כי עצם זה שהם נפלו זה האונס, לא זה שהם שברו בהנחה שהם נפלו שהם שברו את החלק הקרוב, אלא עצם הנפילה היא אונס. השאלה שלי אבל זה השאלה ההלכתית, גם אם נגדיר את הנפילה כאונס הרי יש פה תחילתו בפשיעה לגבי הקפיצה ועובדה שחייבים על זה נזק שלם וסופו באונס לגבי הנפילה ולהלכה תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, אז איך תוספות יסביר פה שפטור? וכאן שימו לב כבר אין את המוצא של תחילתו בגנבה ואבדה, כי הרי לגבי הנזק, זו קושיית הגמרא עצמה, אתה חייב נזק שלם אז הפשיעה גמורה, זה לא גנבה ואבדה ולא כלום. לא כמו בתירוץ הקודם שהכלי נמצא במרחק ביניים שאפשר להגיד שהסיכוי של הכלי להישבר בקפיצה במרחק הזה הוא סיכוי קטן יותר ולכן הפשיעה כנגד קפיצה היא פשיעה ברמת גנבה ואבדה ולכן בסוף אם זה נסתיים באונס של נפילה אז אתה פטור. אבל בכלי ארוך החלק הרחוק מועד לגמרי להישבר, אז זה תחילתו בפשיעה גמורה לא בגנבה ואבדה. אז למה לפי תוספות בסופו באונס פטור?
[Speaker B] זאת לא קושיית הגמרא עצמה? זה הגמרא שואלת.
[הרב מיכאל אברהם] רגע, אולי אצלי זה מונמך, שנייה אחת, אה כן אצלי זה מונמך. כן?
[Speaker B] זה קושיית הגמרא, זה מה שהגמרא שואלת. הא דאמרת תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב אז למה כשנופלים פטור?
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני שואל למסקנת הגמרא. הגמרא אומרת שהכלים היו קרובים, זה התירוץ שלה, נכון? כן. אז עכשיו אני שואל, בסדר, אם הם היו קרובים עולות כל השאלות האלו ההלכתיות והעובדתיות. אז איך הם נשברים גם בקפיצה וגם בנפילה? ואם הם נשברים אז למה זה לא תחילתו בפשיעה וסופו באונס? אני שואל למסקנת הגמרא. למסקנת הגמרא מדובר בכלי ארוך לפי התירוץ השני של תוספות. נו, אז מה זה עוזר עכשיו? אז איך על הנפילה יהיה פטור? הרי זה תחילתו בפשיעה וסופו באונס.
[Speaker C] מה אתם אומרים?
[Speaker B] אני בכלל הבנתי שהתוספות מדבר על הוה אמינא של הגמרא, כל השני תירוצים שלו זה על ההוה אמינא, למסקנה ברור שמדובר בכלים שקרובים מאוד לכותל.
[הרב מיכאל אברהם] אם הם קרובים לכותל אז כל השאלות מתחילות, מה תוספות שאל? תסתכל. אי אמרת היכי דמי אם קרובי כלים לגבי כותל היכי מיתברי בקפיצה. נו, אז עכשיו…
[Speaker B] אז התוספות הולך לפי המסקנה, ככה. אוקיי.
[הרב מיכאל אברהם] להיפך, באפשר היה להגיד שהוא מקשה גם על ההוה אמינא אבל ודאי זה קשה גם על המסקנה. אני נוטה עכשיו שהוא מקשה רק על המסקנה. למה? כי בהוה אמינא עוד לא נכנס בכלל העניין הזה של כלים קרובים או כלים רחוקים. עוד לא ידעו שיש הבדל בטווח הקפיצה והנפילה. ההבדל הזה מתחדש רק במסקנת הגמרא, ואחרי שזה התחדש מתחיל התוספות לעשות חשבון, אז איך בעצם מדובר כאן. יש פה וכו', תשים לב בדיבור המתחיל של תוספות, אתה רואה וכו'? כן, כן. והוכו' הזה כנראה מגיע עד המסקנה. ויודעים שתמיד כשיש וכו' אז
[Speaker B] הדיון
[הרב מיכאל אברהם] הוא על מה שכלול בוכו' ולא על מה שמצוטט, בדרך כלל.
[Speaker B] זה הכלל בדרך כלל.
[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן אז איך להסביר את הפטור בנפילה? הרי זה תחילתו בפשיעה גמורה, לא בגניבה ואבידה. כאן כבר אין את האופציה שהייתה לנו בתירוץ הראשון, שזה תחילתו בגניבה ואבידה. אז איך בכל זאת יהיה פטור? כנראה שתוספות מבין, בואו נחשוב רגע על מקרה שהיו שני כלים, אחד בטווח רחוק ואחד בטווח קרוב. אז תחילתו בפשיעה זה לגבי הכלי הרחוק, כי הגדי והכלב היו אמורים לקפוץ ויכולים לשבור את הכלי הרחוק. סופו באונס זה שהם נפלו ושברו את הכלי הקרוב. אוקיי? אז מה קורה במצב כזה? אז תחילתו ה… לגבי אם הם קפצו ושברו את הרחוק, אז ברור שהם חייבים. השאלה היא למה אם הם נפלו ושברו את הקרוב הם פטורים. אנחנו נראה בהמשך שיש ראשונים שממש מסבירים בשני כלים, אבל אני מתחיל כרגע לדון בזה, אחרי זה נעבור לכלי ארוך. אז למה באמת בנפילה כשהם שוברים את הכלי הקרוב אז הם פטורים? הטענה היא בגלל שהפשיעה הייתה לגבי הכלי הרחוק, האונס קרה לגבי הכלי הקרוב. וזה חידוש שתוספות מחדש כאן, שאם הפשיעה לא סיכנה את אותו כלי שניזוק בסוף על ידי האונס, אין כאן דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. כך צריך לומר בתוספות, אחרת אי אפשר להסביר אותו. אך תוספות מעמיד את זה
[Speaker C] בכלי ארוך, לא בשני כלים. יש לכם רעיון למה? אולי זה בשני כלים?
[הרב מיכאל אברהם] נדמה לי שמה שתוספות מניח כאן זה שאם מדובר בשני כלים אז פשוט שאין פה תחילתו בפשיעה וסופו באונס. ברור שיהיה פטור על הכלי הקרוב. בכלי ארוך אתה מסכן את אותו כלי עצמו, רק חלקים אחרים שלו, החלק הרחוק או החלק הקרוב. כאן הייתה הוה אמינא להגיד שזה תחילתו בפשיעה וסופו באונס לגבי אותו כלי, מה אכפת לי שזה חלקים אחרים של הכלי? וכאן יהיה חייב. מחדשת הגמרא לפי תוספות שאפילו במצב כזה זה כמו מצב של שני כלים. זאת אומרת, מה שיוצא לפי תוספות זה שאם היה מדובר פה בשני כלים אז פשיטא שהיה פטור על הכלי הקרוב אם הוא נשבר בנפילה. כי זה ברור שבשני כלים לא אומרים תחילתו בפשיעה לגבי כלי א' וסופו באונס לגבי כלי ב'. זה ברור היה לתוספות, זה לא צריך חידוש לגמרא אפילו. אין לזה שום מקור בגמרות לכאורה, אבל זה ברור לתוספות מסברא. ולכן אומר התוספות צריך להגיד שהגמרא מדברת בכלי ארוך. שמה? שגם שם הדין הוא שאתה פטור על הנפילה, אבל שם יש בזה חידוש, לכן יש טעם להביא את זה. הייתה הוה אמינא להגיד ששם אתה תהיה חייב כיוון שאתה מסכן את אותו כלי עצמו בפשיעה ובאונס, קא משמע לן שזה כמו מקרה של שני כלים. ואז יוצא שבתוספות יש בעצם שני חידושים. חידוש אחד שבמצב של שני כלים כשאתה מסכן כלי א' בפשיעה והאונס קרה לכלי ב' אתה פטור. זה לא חידוש לגמרא, זה סברא פשוטה אצל תוספות, אבל אני אומר זה מחודש… יוצא החידוש הזה יוצא לנו מתוספות למרות שבעיניו זה סברא פשוטה. החידוש השני שהוא גם לא פשוט בעיני התוספות אבל עדיין הוא נכון, זה שדינו של כלי אחד ארוך הוא כמו שני כלים. זה בעצם החידוש של הגמרא אצלנו. עכשיו אפשר להתחיל לשאול את עצמנו איך להסביר את היסוד הזה, למה אם נדבר על שני כלים כרגע, למה אם תחילתו בפשיעה לגבי… למה אם תחילתו בפשיעה לגבי כלי א' בסופו באונס לגבי כלי ב', באמת יהיה פטור גם למאן דאמר תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב? למה שיהיה כך? אני מזכיר לכם את ההסבר של רבי עקיבא איגר לרי"ף בנזיקין. מה הוא אמר? לפי הרי"ף שלא צריך קשר בין הפשיעה לבין האונס, אז למה חייבים? כי עצם הפשיעה מחייבת. ברגע שפשעת, מבחינתי הכלי הזה נגנב, נשבר, זאת אומרת אתה כבר חייב לשלם עליו. האונס צריך אותו רק כדי שלא תוכל פשוט לקחת את הכלי הזה ולהשתמש בו בתור תשלום, אבל לא שהאונס באמת הוא רלוונטי לעצם החיוב שלך. החיוב שלך נבע ברגע הפשיעה. אוקיי? אם אנחנו היינו מבינים כך, אז ברור היסוד של תוספות הוא ברור. נכון? כי אם אתה פשעת לגבי הכלי הרחוק והסופו באונס היה לגבי הכלי הקרוב, אז מה אתה אומר לי? שעצם הפשיעה בעצם הופכת את הכלי הרחוק לשבור. ולכן אני חייב על עצם הפשיעה בלי קשר לאונס שקרה בסוף. מצוין, אז אני חייב לך על הכלי הרחוק, אוקיי, לוקח את הכלי הרחוק ומחזיר לך אותו. זה הפירעון שלי. הרי הוא לא נשבר בסוף. לגבי הכלי הקרוב, אני לא חייב, זה אונס, מה אתה רוצה? הרי לפי היסוד של רבי עקיבא איגר אתה לא מתחייב על אונס שקרה בסוף, אתה מתחייב על הפשיעה שהייתה בהתחלה. נכון שהפשיעה בסופו של דבר לא הביאה לתוצאה הבעייתית, אבל מספיק שעשית את הפשיעה כדי לחייב אותך. לפי היסוד הזה המסקנה של תוספות היא מתבקשת מאליה. זה ברור. כי אם אנחנו מבינים שהחיוב על תחילתו בפשיעה וסופו באונס זה שהפשיעה הופכת את הכלי להיות כלי שבור, אז ברור שאם הפשיעה הייתה לגבי כלי א' והאונס קרה לכלי ב', בסוף מי נשבר? כלי ב'. כלי א' הוא נשאר פה, הוא עדיין פה. הרי הכלב והגדי בסוף נפלו, לא קפצו. הפשיעה הייתה שהם יכלו לקפוץ. אז עצם זה ששמתי אותם על הגג הפך את כלי א' הרחוק לשבור. עכשיו הם נפלו ושברו את כלי ב'. אז על מה אתה רוצה לחייב אותי? אתה רוצה לחייב אותי על כלי א'. כלי א' נחשב שבור ברגע שפשעתי. בסדר גמור, הנה אני לוקח את כלי א' ומשלם לך את חובי. הנה כלי א' בחזרה שלך. כלי ב' אתה לא יכול לחייב אותי עליו. כלי ב' זה אונס ולגביו לא פשעתי בכלל. אז על מה אתה רוצה לחייב אותי בכלי ב'? אז לפי רבי עקיבא איגר זה פשוט. אלא מה? שזה הכל נאמר בדעת אביי, אבל להלכה גם הרי"ף מסכים שצריך קשר בין הפשיעה לבין האונס. ולפי תוספות לא רק להלכה אלא גם בדעת אביי צריך קשר בין הפשיעה לבין האונס. אז כל הוורט הזה יכול להיאמר ברי"ף בדעת אביי לפי רבי עקיבא איגר. אבל אנחנו מדברים פה להלכה. והשאלה איך להסביר את הדבר הזה להלכה. הטענה שלי שאם אנחנו ניקח את התוספות, והצעתי את ההסבר הזה בתוספות בשיעור הקודם, אם ניקח את התוספות באופן דומה לרבי עקיבא איגר, אז בעצם אנחנו נאמר כך: גם לפי תוספות שדורשים קשר בין הפשיעה לבין האונס וגם הרי"ף בדעת רבא, אמרתי שיכול להיות שהרי"ף בדעת רבא הוא כמו תוספות, אז אנחנו דורשים קשר בין הפשיעה לבין האונס. מה היסוד המחייב? עדיין יכול להיות שבסוף בסוף אתה מתייחס לפעולה הזאת כפעולת שבירה מתמשכת שהתחילה בפשיעה ומסתיימת באונס. וזה קורה רק כאשר יש קשר בין הפשיעה לבין האונס. אז למה בתחילתו בגנבה ואבידה וסופו באונס פטור נגד מה שרבי עקיבא איגר אומר? בגלל שתחילתו בגנבה ואבידה זה לא נקרא פעולת שבירה, כמו שאמרתי קודם. ועל האונס בסוף אי אפשר לחייב אותי כי לא קרה כלום, זה היה אונס. זה דיברתי בשיעור, בשיעורים על שומרים עוד לפני השיעור האחרון. אני אומר אותו דבר כאן. תוספות יכול להגיד: בעצם גם אם יש קשר בין הפשיעה לבין האונס, אתה מתחייב על הפשיעה. רק הפשיעה גורמת לזה שאנחנו נחייב אותך על האונס שקרה בסוף, כיוון שהאונס שקרה בסוף נחשב כהשלמת מעשה הפשיעה שלך. ולכן בסוף יש פה מעשה פשיעה מתמשך, ועליו חייב. ואם זה באמת, זאת התפיסה בתוספות כשיש קשר בין הפשיעה לבין האונס, אז עדיין אנחנו מחייבים על הפשיעה. למרות שתוספות דורש קשר בין הפשיעה לבין האונס, היסוד דומה לרבי עקיבא איגר ברי"ף. אנחנו עדיין מחייבים. מחייבים על הפשיעה, רק לשיטת התוספות צריך קשר בין הפשיעה לבין האונס ובשיטת הרי"ף כדעת רב. אז מה? אז אם הפשיעה הייתה לגבי כלי א' הרחוק, והאונס היה לגבי כלי ב' הקרוב, אז אפשר להגיד שהיה פה פעולת פשיעה מתמשכת על כלי א', כי הרי לגביו פשעתי. אבל מי שנשבר זה כלי ב'. אז איך אפשר לחייב אותי על כלי ב'? את כלי א' אתה רוצה לחייב אותי? אני לוקח את כלי א' ומחזיר לך אותו עצמו. על כלי ב' אתה לא יכול לחייב אותי, כי הרי אתה סוף סוף גם לפי תוספות מחייב אותי על הפשיעה. החילוק שתוספות אומר כאן לכאורה הוא הוכחה לאחת משתי ההבנות שאמרתי בשיעורים על שומרים. וזה אמרתי שגם לפי תוס' שלפי תוספות יכול להיות שההבנה היא שמתחייבים על הפשיעה ולא על האונס, אלא שהאונס שקרה בסוף נחשב כהמשכה של הפשיעה שהייתה בהתחלה, ועכשיו אני מתייחס לזה כאילו שהפשיעה שעשיתי בהתחלה היא זו שהביאה לשבירה שקרתה בסוף. זה דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אבל זה הכל אם הפשיעה והאונס הם על אותו כלי. אתה יכול להגיד לי שמהתחלה ועד הסוף עשיתי פעולת שבירה מתמשכת על הכלי הרחוק. אבל אם אתה מתייחס לכלי הרחוק, הכלי הרחוק הרי בסוף לא נשבר. אתה רוצה להגיד שהפשיעה שלי נחשבת כאילו ששברה אותו, לבריאות, אתה יכול להגיד את זה. אז אני חייב לך על הכלי הרחוק, מצוין. אני לוקח את כלי הרחוק ונותן לך אותו בתור תשלום על הכלי הרחוק. על הכלי הקרוב אתה לא יכול לחייב אותי כי לגביו לא פשעתי. אי אפשר להגיד שעשיתי פעולת שבירה מתמשכת על הכלי הקרוב. לגביו לא פשעתי בכלל. לכן אומר תוספות אתה תהיה פטור. לא רק זה, תוספות אומר את זה כסברא פשוטה. לכן אמרתי שתוספות לא מעמיד את זה במקרה של שני כלים אלא במקרה של כלי ארוך, כי לפי תוספות אם היה מדובר בשני כלים אז לא היה פה שום חידוש. לכן הוא מעמיד פה בכלי ארוך. זאת אומרת תוספות רואה את הדבר הזה כסברא פשוטה. לכן די ברור שבאמת כך תוספות למד את הדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. תוספות למד שתחילתו בפשיעה וסופו באונס הכוונה זה לא שאתה אחראי לאונס שקרה בסוף, דיברנו על מנגנון של אחריות, כך הסברתי את הפטור של תחילתו בגניבה ואבידה, אלא שמעשה הפשיעה הראשון מתפשט על הסיום באונס, וזה נחשב מעשה פשיעה מתמשך, ולכן תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. ואם זה בשני כלים אז זה מה שתוספות אומר פה שיהיה פטור. זאת אומרת ההבחנה שתוספות עושה בין כלי אחד לבין שני כלים היא בעצם מניחה מוכיחה ששיטת התוספות היא שחיוב תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא כאילו שהיה פה מעשה היזק מתמשך. מה קורה בכלי אחד? בכלי אחד זה באמת חידוש יותר גדול. ולכן תוספות מעמיד את זה בכלי אחד ולא בשני כלים כי בשני כלים זה פשיטא לו. בכלי אחד אפשר להגיד שזה מעשה שבירה מתמשך כי הרי הפשיעה והאונס שניהם קרו לאותו כלי. אומר תוספות כן, אבל הרי החלק הפשיעה סיכנה את החלק הרחוק של הכלי. האונס פגע בחלק הקרוב של הכלי. אז איך אפשר להגיד שהייתה פה פעולת שבירה מתמשכת כאשר הפשיעה עסקה בחלק אחר של הכלי ממה שנשבר בסוף? על מה הייתה הפעולה המתמשכת? על החלק הקרוב? על החלק הקרוב לא פשעתי. זה מחדד עוד הרבה יותר את מה שהוכחתי בתוספות שלפי תוספות התפיסה בתחילתו בפשיעה וסופו באונס שיש פה פעולת שבירה מתמשכת. בכלי ארוך זה עוד הרבה יותר חזק כי ממש רואים את זה כאילו שפעולת השבירה זה לא שרואים שהכלי שבור לאורך הדרך אלא הפעולה היא פעולת שבירה מתמשכת. ולכן אני אומר, פעולת השבירה המתמשכת לא יכולה להתייחס לחלק הקרוב כי הרי ההתחלה של הפעולת שבירה עסקה בחלק הרחוק של הכלי. אתה רואה פה את הפעולת שבירה כפעולה מתמשכת, הפעולה נעשתה על החלק הקרוב. לכן היישום של תוספות על כלי ארוך לעומת שני כלים מחדד עוד יותר את הדיוק שעשיתי בתוספות לאיך הוא מבין בכלל את היסוד את יסוד החיוב בתחילתו בפשיעה וסופו באונס. עכשיו בוא נראה את המאירי. ומכל מקום, אם היו הכלים סמוכים לכותל כל כך שאין דרך הקופץ להיות קפיצתו מזדמנת עליהם אלא חוץ להם, ונפלו עליהם ונשברו פטורים, שהרי תחילתו וסופו באונס. וזהו שאמרו בגמרא כאן דמקרבי כלים וכולי, דכי קפצי לבראי קפצי, ונמצא שאף לעניין הקפיצה אונס הוא, ונמצא תחילתו וסופו באונס. ובדין חצי נזק אין כאן, שהרי אין כוונתה להזיק. ויש חולקים לחייב חצי נזק ואין נראה לי. ואם אם החבר'ה האלה קופצים על הכלי הקרוב, אם הם קופצים על הכלי הקרוב הוא מביא פה שתי דעות האם יתחייב חצי נזק מדין קרן או שזה אונס גמור ופטור. וראינו בזה מחלוקת ראשונים בשיעור הקודם. אבל איך הוא מעמיד את הגמרא? אז למה בקפיצה חייבים? הרי מי שאומר שחייבים חצי נזק, אותה שיטה שהוא אומר שהיש חולקים שמחייבים חצי נזק, אז הם יסבירו שבגמרא מדובר שהכלים היו קרובים לכותל, נכון? כלים היו קרובים לכותל. עכשיו אם הכלב והגדי קפצו עליהם, שזה מאוד משונה כי הם קפצו ושברו כלי מאוד קרוב לכותל, משלם חצי נזק. איי כתוב בגמרא נזק שלם, אז דיברנו על זה שאולי הייתה להם גרסה אחרת או משהו כזה. אם הם נפלו, אז הם פטורים כי זה אונס. מה עם תחילתו בפשיעה וסופו באונס? אמרנו תחילתו בקרן תמה וסופו באונס פטור. כך מסבירים היש חולקים. היש חולקים יסבירו שהכלים בעצמם היו סמוכים לכותל כל כך שאין דרך הקופץ להיות קפיצה לא מזדמנת עליהם. מה מסביר המאירי אבל?
[Speaker B] עוד פעם, מה אומרים היש חולקים? מה השיטה של היש חולקים?
[הרב מיכאל אברהם] היש חולקים הם כנראה אומרים כמו הרימ"ה, יד רמ"ה, שהכלים היו קרובים לכותל. אז אם הם קפצו על הכלים הם חייבים, למה? כי זה קרן תמה, חייבים חצי נזק. איי כתוב נזק שלם, כנראה גרסה אחרת. אוקיי? אם הם נפלו הם פטורים, למה הם פטורים? כי זה אונס. תגיד לי אבל תחילתו בקרן תמה וסופו באונס? תחילתו בקרן תמה וסופו באונס פטור, כי קרן תמה זה אונס, רק פלגא ניזקא קנסא. בסדר? זה שיטת היד רמ"ה מה שראינו. כן כן. היש חולקים. אבל המאירי עצמו טוען שבקפיצה על הכלים הקרובים אין בכלל חיוב, גם לא חצי נזק. פטורים לגמרי. אז איך הוא מסביר את הגמרא? הרי בגמרא כתוב שהכלים אם קפצו עליהם חייבים נזק שלם ואם נפלו עליהם פטורים. אז אם נפלו עליהם פטורים אני מבין, כי זה תחילתו באונס וסופו באונס בכלים קרובים, נכון? אבל מה זה הדין שאם קפצו עליהם חייבים? הרי אם הכלים הם קרובים, אז המאירי כותב במפורש שלא חייבים אפילו חצי נזק, פטורים לגמרי. אבל בגמרא כתוב שאם קפצו עליהם חייבים. זה הוכחה למה שאמרתי בשיעור הקודם, שאני חושב שיש ראשונים שלומדים את הגמרא באופן שמדובר בשני מקרים. לפחות את המימרא, אמרתי שיש לחלק בין המשנה לבין המימרא. שבמימרא בגמרא מדובר בשני מקרים שונים. אם הם היו קרובים לכותל ונפלו עליהם, אז הם פטורים כי זה אונס. אם הם היו רחוקים וקפצו עליהם, הם חייבים כי זה נזק רגיל, זה רגל. זה מה שכתוב בגמרא. בגמרא מדברת על שני מקרים שונים. אם קפצו חייבים הכוונה בכלים רחוקים, כי הרי בכלים קרובים קפיצה לא שוברת אותם. ואם נפלו על מה מדובר? כלים קרובים, כי הרי על הרחוקים הנפילה לא שוברת אותם. ואם נפלו בכלים קרובים פטורים. ואז הסוגיה שלנו בכלל לא עוסקת בתחילתו בפשיעה וסופו באונס. זאת הייתה הקושיה. כשהגמרא הקשתה בהתחלה היא שאלה איך יכול להיות שעל קפיצה חייבים ועל נפילה פטורים ממה נפשך? אם הכלים קרובים אז ככה, אם הכלים רחוקים זה ככה. מה אומרת הגמרא? לא, כשבנפילה פטורים כי הכלים קרובים. אוקיי, ובקפיצה על מה מדבר? קפיצה מדבר כמו שחשבנו קודם על כלים רחוקים. ואז אין פה בכלל דיון תחילתו בפשיעה וסופו באונס. בסוף בסוף למסקנת הגמרא לפי המאירי, הגמרא לא עוסקת בדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. הגמרא מדברת על שני מקרים שונים. אם הכלי היה רחוק והוא נשבר בקפיצה אתה חייב, כי זה נזק של רגל, נזק שלם. אם הכלי היה קרוב והוא נשבר בנפילה אתה פטור כי זה אונס, וזאת תחילתו וסופו באונס. שאין פה תחילתו בפשיעה, כי אין שום סיכון שישברו אותו בקפיצה כי הוא קרוב. עד כדי כך שאפילו אם קפצו במקרה באופן נורא משונה ושברו אותו, אתה עדיין תהיה פטור לגמרי, אפילו לא חצי נזק אתה חייב. זה תחילתו וסופו באונס גמור. ובסך הכל מדובר פה בשני מקרים שונים בגמרא.
[Speaker B] נראה לי שרש"י הבין ככה. לא שומע? נראה לי שרש"י משמע, נראה לי שהוא הבין ככה.
[הרב מיכאל אברהם] כן? למה? איך אתה רואה?
[Speaker B] רש"י דיבור המתחיל. דמקרב כלים לגבי כותל טובא דליכא תחילתו בפשיעה דאי הוו קפצי לבר ממאני הוו קפצי. זאת אומרת כן הוא אומר בקיצור שזה באמת אם הם קפצו זה באמת היה פטור. נראה לי שהוא הבין שזה שני מקרים.
[הרב מיכאל אברהם] צריך להמשיך את אותו חשבון שעשינו במאירי, אתה צודק. אם ממשיכים את, הוא לא כותב את זה אבל אם ממשיכים את החשבון שעשינו במאירי אז כך צריך לצאת. כי אחרת הרי על קפיצה במקרה כזה פטורים. אז מה זה הדין שכתוב בגמרא שבקפיצה חייבים נזק שלם? צריך להגיד שזה פשוט מקרה אחר.
[Speaker B] ברור שהוא לא הבין כמו התוספות כי הוא אומר מקרב לכותל טובא. הוא לא הבין שזה באמצע או שזה כלי ארוך. הוא הבין שמקרב זה מקרב לגמרי לכותל.
[הרב מיכאל אברהם] וגם היד רמ"ה מבין ככה. הוא טוען שהחיוב בקפיצה הוא חיוב של חצי נזק. תחילתו בקרן תמה וסופו באונס פטור, לכן בנפילה הוא פטור. רש"י לא מזכיר חצי נזק. עוד פעם תקריא את לשונו, הוא לא מולי כרגע, מה הוא אומר כשמקרבים והוא קפץ עליהם?
[Speaker B] דמקרב כלים לגבי כותל טובא דליכא תחילתו בפשיעה דאי הוו קפצי לבר ממאני הוו קפצי וכי נפלו אהאי כותל ואיתבר מאני אנוסו.
[הרב מיכאל אברהם] אז ברש"י זה לא בטוח. לא בטוח. כי רש"י יכול להגיד שאם הם קרובים לגבי הכותל ובכל זאת הם קפצו עליהם, בדרך כלל בקפיצה הם לא היו נשברים לכן זה לא פשיעה. קרה ובכל זאת קפצו עליהם ושברו את הכלים הקרובים. רש"י עקרונית יכול ללכת עם היד רמ"ה.
[Speaker B] שזה חצי נזק?
[הרב מיכאל אברהם] חצי נזק. למה פטור על הנפילה? כי תחילתו בקרן תמה וסופו באונס פטור.
[Speaker B] אוקיי, אוקיי.
[הרב מיכאל אברהם] ובמאירי כתוב במפורש שאם הם קפצו על הכלים הקרובים הם פטורים לגמרי, הוא חולק על היש חולקים. אז הוא אומר שפטורים לגמרי אז במאירי החשבון הזה הוא מוכרח שמדובר בשני מקרים.
[Speaker B] וברש"י יש פה מקום להתלבט.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי?
[Speaker C] טוב בואו נצא רגע להפסקה קצרה וחמש דקות ונחזור. טוב, חוזרים חברים, בואו נדליק מצלמות. שלמה, אתה איתנו? שלמה? כן, איתכם.
[הרב מיכאל אברהם] טוב, עכשיו בתוספות רבנו פרץ פה בשיטה מקובצת, ורבי פרץ תירץ וזה לשונו, ונראה לי דלצדדין קתני, קפצו ושברו כלים דמרחקי משלמים נזק שלם, נפלו ושברו כלים דמקרבי פטורים. זה בדיוק מה שהסברתי בהמאירי קודם, נכון? בעצם מדובר בשני מצבים שונים נגד תוספות. תוספות אומר שמדובר באותה סיטואציה, כלי ארוך, או דיברנו על אפשרות של שני כלים, או כלים שנמצאים במרחק ביניים. רבנו פרץ אומר לא, מה פתאום? כמו שראינו בהמאירי, רק הוא כותב את זה במפורש. בהמאירי זה היה בחשבון, פה הוא אומר במפורש, בקפצו מדובר על כלים רחוקים, בנפלו מדובר על כלים קרובים והכול בסדר. אבל תלמיד הרב רבנו פרץ ז"ל תירץ, כי קפצי לבראי קפצי, וקשה, דאמאי חייבין אפילו דשברו בקפיצה, האמרת לבראי קפצי? כן, מדובר בכלים שהיו קרובים, אז בעצם אפילו אם הם קפצו ושברו את הכלים האלה למה הם חייבים? הרי הקפיצה הצפויה הייתה קפיצה למרחק. ויש לומר דמיירי בשני כלים דבין על ידי נפילה בין על ידי קפיצה משבר, והאי דאמר לבראי רצה לומר לבראי מכלים ראשונים דנשברים מנפילה. הוא מעמיד את זה, אמרתי שנגיע לזה, הוא מעמיד בכמו בתוספות אבל עם שני כלים, כשאתה מאיים על הכלי הרחוק ונופל על הכלי הקרוב. וכן תירץ הרב רבנו ישעיה, זה התוספות רי"ד, ואי קשיא דבקפיצה אשמעינן יש לומר שיש עוד כלים אחרים רחוקים דמיתברי בקפיצה, ומכל מקום אף על גב דלגבי רחוקים פושע הוא, לא מיקרי לגבי קרובים תחילתו בפשיעה דלדידהו ליכא פשיעה. זאת אומרת הוא הולך כמו בעקבות רבנו פרץ, בעקבותיו, הוא היה לפניו, אבל כמו תלמיד רבנו פרץ ובכיוון העקרוני של תוספות. אבל כאן כבר אפשר לראות את ההסבר, מה שבתוספות רק עשיתי את החשבון פה רואים את ההסבר, שאם האיום של הפשיעה מדבר על כלי אחד והאונס קורה לכלי אחר אין פה את הדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. רק הערה אחת עוד נשארת, אז בעצם תלמיד רבנו פרץ, רבנו ישעיה זה ממש אותה שיטה, המאירי זה גם אותה שיטה. הם הולכים עקרונית בשיטת התוספות שזה לא לצדדין קתני כמו רבנו פרץ עצמו אלא שמדובר במקרה אחד שבו קרו, יכולה לקרות גם קפיצה וגם נפילה. חשבתם שהתוספות בעצם הולך על זה? אבל בכל זאת יש הבדל קטן ביניהם לבין התוספות, בין תלמיד רבנו פרץ והתוספות רי"ד לבין התוספות. מה אתם אומרים? מה בכל זאת ההבדל?
[Speaker C] ההבדל בין מי למי? בין
[הרב מיכאל אברהם] תלמיד רבנו פרץ והתוספות רי"ד לבין תוספות בתירוץ של הכלי הארוך, התירוץ השני. שאלתי הרי אצל תוספות למה הוא לא מעמיד בשני כלים שונים? אז הנה, הם כן מעמידים בשני כלים שונים. למה הוא לא מעמיד בשני כלים שונים? איך הסברתי? כי כנראה לשיטתו אם זה היה שני כלים אז בגמרא לא היה חידוש, זה פשיטא. ברור שעל הרחוק אתה חייב כי זה פשיעה, זה אין מה לדבר. אבל ברור שעל הקרוב אתה פטור בגלל שפה ברור שאין את הדין תחילתו בפשיעה וסופו באונס, זה פשיטא. לכן היה צריך להעמיד בכלי ארוך ששם הייתה הוה אמינא שכן יחול דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס, והחידוש של הגמרא הוא שגם במצב כזה זה כמו שני כלים. נכון? כך הסברתי בתוספות. בואו נעשה את אותו חשבון בתלמיד רבנו פרץ ובתוספות רי"ד. הם מעמידים דווקא בשני כלים, לא בכלי ארוך. אז א', לשיטתם כנראה זה לא פשיטא, כי אחרת בשביל מה הגמרא בכלל אומרת את הדין הזה? ברור, זה פשיטא. לא, לשיטתם זה לא פשיטא. למה? כי עדיין היה מקום לומר שאם אתה פשעת לגבי הכלי הרחוק אתה תהיה חייב על הכלי הקרוב. למה? כי יש פה איזשהו מעשה היזק מתמשך לכלי הקרוב. למרות שהאיום הראשוני היה על הרחוק. השאלה היא מה העוגן שלך. דיברנו על, הוכחתי הרי בתוספות שהוא מבין שתחילתו בפשיעה וסופו באונס כמעשה היזק מתמשך ושחייבים על הפשיעה. הווא אמינא שממנה הגמרא באה להוציא, שלפי תוספות בכלל לא קיים, זה שמתחייבים על האונס. ברגע שפשעת בהתחלה אנחנו לא מחשיבים את האונס בסוף כסיומה של הפשיעה אלא מחשיבים את הפשיעה בהתחלה כתחילתו של האונס. אז אם האונס קרה לכלים שנשברו הקרובים, שנשברו בסוף בנפילה, אז זה שפשעת לגבי הכלים הרחוקים זה מחיל עליך דין כאילו שעשית פעולת שבירה מתמשכת על הכלים הקרובים לא הרחוקים. ולכן הייתה פה הווא אמינא שהוא יהיה חייב על הכלים הקרובים. יהיה פה דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. קא משמע לן שתוספות צודק. זה לא פשיטא לפי התוספות רי"ד והרבנו פרץ. אבל למסקנה זה מה שהגמרא אומרת. תוספות לא מעמיד פה כי תוספות כנראה מבין זה פשיטא. רבנו פרץ והתוספות רי"ד מעלים אפשרות שזה לא יהיה נכון, זה לא פשיטא. נכון שלמסקנה הגמרא אומרת זה כן נכון בשני כלים, אבל הייתה הווא אמינא להגיד שלא. למה לא? כי השאלה אם אנחנו גוררים את הפשיעה אל האונס או את האונס אל הפשיעה. אם אנחנו גוררים את הפשיעה אל האונס אז האונס ששבר בסוף את הכלים הקרובים, גם הפשיעה נחשבת כמתייחסת לכלים הקרובים. ואז אתה עשית מעשה פשיעה על הכלים הקרובים ואתה תהיה חייב. וזאת הווא אמינא שלפי תוספות לא מתחילה. אבל בסוף בסוף הגמרא אומרת שבאמת הוא פטור על הנפילה של הכלים הקרובים. למה? כי האיום על הכלים הרחוקים הוא הדבר המחייב. והאונס שמסיים את התהליך הוא בסך הכל אומר שהייתה פה פעולת שבירה מתמשכת שהתחילה בפשיעה. אבל את זה אי אפשר להגיד אם בסוף מה שנשבר זה הכלים הקרובים. לכן אתה פטור. אז זה הבדל שהוא בעצם לא הבדל לדינא, רק הבדל בשאלה אם יש הווא אמינא אחרת שלא מתאימה לדין. לפי תוספות אין אפילו הווא אמינא אחרת ולפי הראשונים האלה יש הווא אמינא אחרת אבל הגמרא אומרת שלא. אבל יכול להיות שיש ביניהם גם הבדל להלכה, כי תוספות מעמיד בכלי ארוך. אם הדין הזה היה נכון גם בכלי ארוך הייתי מצפה שהראשונים האלה גם יעמידו בכלי ארוך כי שמה הרי זה יותר מחודש. כמו שתוספות אמר, זה יותר מחודש מאשר בשני כלים. אם אתה חושב שזה נכון גם בכלי ארוך שיהיה פטור על הנפילה כי שברת את החלק הקרוב של הכלי ואתה מאיים בפשיעה על החלק הרחוק, אם הראשונים האלה חושבים שהדין הזה נכון גם לגבי כלי ארוך כמו שני כלים שונים, הייתי מצפה שהם יסבירו את הגמרא בכלי ארוך ולא בשני כלים שונים. לכאורה עולה מכאן שהם חולקים על תוספות לדינא שבכלי ארוך זה לא יהיה המצב. בכלי ארוך, בקיצור, לשיטתם יש הווא אמינא בשני כלים מה שלפי תוספות אין. אבל לשיטתם ההווא אמינא שיש בכלי ארוך נשארת גם למסקנה לשיטתם. היא לא הווא אמינא, היא המסקנה. אתה באמת חייב על הנפילה שקרתה בסוף למרות שזה שובר חלק אחר של הכלי. כל עוד זה אותו כלי אתה חייב. רק לכן הם העמידו בשני כלים כדי להסביר למה על הנפילה פטור. כמובן זה לא הכרחי, זה תמיד שאלה קשה איך להתייחס לחשבון בראשונים. כי אפשר להגיד הם לא חשבו על המושג של כלי ארוך. תוספות המציא איזושהי סיטואציה כזאת של כלי ארוך, אבל זו סיטואציה פתולוגית. בדרך כלל אתה מתייחס לכלי מקומי כזה שהוא נשבר או בשבירה או בקפיצה או בנפילה. ההמצאה הזאת של כלי ארוך זו המצאה יצירתית. מי אמר שהם חשבו על זה? אז לכן הם העמידו בשני כלים, אבל תיאורטית יכול להיות שגם בכלי ארוך הם יגידו אותו דבר. זו תמיד שאלה עד כמה אתה יכול ללמוד מזה שראשון מסוים לא הביא תירוץ אחר. אולי הוא לא הביא אותו כי הוא לא חשב עליו. עוד פעם, פה זה מופיע בתוספות. רבנו פרץ לכאורה היה אמור לראות את זה. אני לא יודע איזה מבעלי התוספות כתב את זה, רבנו פרץ הוא גם מבעלי התוספות. אז לא יודע, בקיצור זאת שאלה שאני לא שם את הראש שלי עליה, שתמיד רבנו פרץ חולק על תוספות והתוספות רי"ד, אבל יש אפשרות כזאת לפחות. אוקיי, אז זה לגבי הראשונים האלה.
[Speaker C] אז בעצם מה שיוצא זה שלפי כל הראשונים האלה
[הרב מיכאל אברהם] הגמרא מעמידה את זה. במצב שבו יש האיום בפשיעה והאונס שקרה קרו לשני דברים שונים. וזאת לא אותה סיטואציה. תוספות לעומת זאת מעמיד את זה באותה סיטואציה. אבל היסוד שעומד בבסיס החילוק של תוספות, בתירוץ השני של תוספות, הוא מקובל גם עליהם. תוספות מדבר באותה סיטואציה, אבל זה עדיין שני חלקים שונים של הכלי, והם מעמידים בשני כלים שונים, או לצדדין קתני, סליחה, אבל זה שתי סיטואציות. זה איום על כלי אחד ונפילה על כלי אחר, אבל זו אותה סיטואציה. הסיטואציה היא שיש שני כלים, אחד קרוב ואחד רחוק. ורבנו פרץ עצמו, כמו שראינו במאירי, אומר שלצדדין קתני. מה הכוונה? הדין שקפיצה חייב והדין של הנפילה פטור הם שני דינים שונים, מדברים על שתי סיטואציות שונות. כי מבחינת המציאות, מה שמסוכן בקפיצה זה כלי רחוק, מה שמסוכן בנפילה זה כלי קרוב. אז לכן הגמרא לא צריכה לציין שזה שתי סיטואציות. זה ברור, אם הוא ניזק בנפילה זה כלי קרוב, אם הוא ניזק בקפיצה זה כלי רחוק. אוקיי? אז זה לצדדין קתני. זה סיכום השיטות כאן. ועכשיו ועוד הערה, זה שרואים לפחות בשיטות האלה של תוספות ושל תוספות רי"ד והתלמיד רבנו פרץ, רואים שאם אתה מאיים על חלק אחד או כלי אחד, בתירוץ תוספות השני, והאונס קרה למשהו אחר, אז אין דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. זה חידוש גדול בדיני תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ואמרתי שכנראה היסוד הוא שרואים את תחילתו בפשיעה וסופו באונס כמעשה פשיעה מתמשך, ובעצם מתחייב על הפשיעה כמו שרבי עקיבא איגר הסביר ברי"ף בדעת אביי. הצעתי את זה כבר אז כשדיברנו על תחילתו בפשיעה וסופו באונס בשומרים, אבל מכאן בראשונים האלה זה די ברור שכך הם למדו. והמעשה הזה הוא מעשה פשיעה מתמשך וככה הם מבינים את תחילתו בפשיעה וסופו באונס. אז למה תחילתו בגנבה ואבדה וסופו באונס פטור? אז קודם כל אני לא יודע אם פטור לשיטתם. רק בתוספות בתירוץ הראשון, אם אתם זוכרים, שהוא אמר שמדובר בטווח ביניים בין הנפילה לבין הסביאה, נאלצנו להגיע לזה שיש פה פטור של תחילתו בגנבה ואבדה. התירוץ השני של תוספות, מה הוא לא מקבל בתירוץ הראשון? אולי את זה גופא. הוא טוען שתחילתו בגנבה ואבדה וסופו באונס חייב. אז יכול וזה טוב מאוד לשיטתו, כי כמו שרבי עקיבא איגר מניח, אם מבינים שזאת פעולה מתמשכת, אין שום סיבה לחלק בין תחילתו בפשיעה לתחילתו בגנבה ואבדה. כי הרי תחילתו בגנבה ואבדה וסופו באונס, אז זו פעולת גנבה ואבדה מתמשכת, בסדר, ואתה עדיין חייב. רק אם אתה מדבר על השאלה אם הכלי כבר עכשיו נחשב שבור, אז יש מקום לחלק בין גנבה ואבדה לבין פשיעה. בפשיעה שברת את הכלי, בגנבה ואבדה רק התחייבת באחריותו. אוקיי, אבל אם זאת פעולה מתמשכת, אמר לנו רבי עקיבא איגר, אז אין הבדל בין תחילתו בגנבה ואבדה לתחילתו בפשיעה. ואם זה ככה, זה יכול להיות שתוספות באמת בתירוץ השני, שהוא מדבר על פעולה מתמשכת, באמת זה גופא מה שהוא לא מקבל מהתירוץ הראשון של תוספות, שהוא טוען שתחילתו בגנבה ואבדה וסופו באונס יהיה חייב. לפי הרשב"א ולפי תירוץ הראשון של תוספות ועוד ראשונים, ראינו לא כך, שתחילתו בגנבה ואבדה וסופו באונס פה באמת פטור. וזה מעורר את השאלה מה יגיד רבי עקיבא איגר ברי"ף. רבי עקיבא איגר ברי"ף אומר שלהלכה יש מחלוקת בין הרי"ף לבין תוספות, למרות שהם חולקים רק בדעת אביי, יש ביניהם מחלוקת גם להלכה, שלפי הרי"ף תחילתו בגנבה ואבדה וסופו באונס חייב. כך רבי עקיבא איגר טוען. אני טענתי שזה לא מוכרח, ואז אין שום בעיה. אבל לשיטת רבי עקיבא איגר ברי"ף, אז יוצא שלהלכה תחילתו בגנבה ואבדה וסופו באונס זה כמו תחילתו בפשיעה וסופו באונס, חייב. זה ודאי לא מתיישב עם התירוץ הראשון של תוספות פה ועם הרשב"א פה ועוד. אבל זה בסדר כי רבי עקיבא איגר או הרי"ף לא מקבל את התוספות גם בסוגיה שם. אוקיי? אז לכן בסדר, אז הרשב"א והתירוץ הראשון של תוספות פה לא מתיישבים עם רבי עקיבא איגר ברי"ף, אבל יש לרבי עקיבא איגר ברי"ף את האפשרות ללמוד כמו הראשונים האחרים שראינו עכשיו, שהם טוענים שתחילתו בגנבה ואבדה וסופו באונס באמת יהיה חייב. ופטור הוא לא בגלל שתחילתו בגניבה ואבדה אלא בגלל שתחילתו בפשיעה לגבי זה וסופו באונס לגבי משהו אחר, וזה פטור, לא קשור לתחילתו בגניבה ואבדה. ולשיטתי שגם ברי"ף רבי עקיבא איגר לא צודק, אז רבי עקיבא איגר יכול ללכת למה ראשונים האלה, אז גם עם הרשב"א זאת אומרת, אז כבר זה לא משנה, אז הכל פתוח. אוקיי? עכשיו עוד הערה. יש באבי עזרי, כן הרב שך באבי עזרי מקשה על רבי עקיבא איגר, כן כשרבי עקיבא איגר הסביר בדעת הרי"ף באביי, למה לפי אביי לא צריך קשר בין הפשיעה לבין האונס, כי מרגע הפשיעה בעצם הכלי נחשב אבוד. על עצם הפשיעה אתה מתחייב, ולכן גם אם סופו באונס אתה בעצם חייב. כך הרי"ף בדעת אביי, ויש מפרשים לפי רבי עקיבא איגר. שואל על זה הרב שך: את זה אתה יכול להגיד בשומרים, אבל בנזיקין אתה לא יכול להגיד דבר כזה. כי בשומרים הופקד אצלך חפץ לשמירה, נגיד פרה. השארת את הדלת פתוחה, אז פשעת. בסוף היא מתה כדרכה. בסדר? אומר אביי תחילתו בפשיעה וסופו באונס אתה חייב. למה אתה חייב? כי ברגע שהשארת את הדלת פתוחה הפרה הזאת מבחינתי לא קיימת. עכשיו אם היא לא הייתה מתה בסוף הייתי מחזיר את הפרה הזאת עצמה בתור התשלום. אבל עכשיו הפרה הלכה, אז אתה לא יכול להחזיר אותה, אז תשלם. לא צריך קשר בין הפשיעה לבין האונס וכולי. כן זה מה שרבי עקיבא איגר הסביר בדעת הרי"ף. את זה אי אפשר להגיד בנזיקין, רק בשומרים. למה? כי בנזיקין מדובר על הבהמה המזיקה שלא שמרתי. אני פשעתי ולא שמרתי על הבהמה המזיקה, לא על הבהמה הניזוקה. אז מה? אז מי נחשב שבור מהרגע הראשון, או הרוג או פגוע, ניזוק מהרגע הראשון? אין פה עדיין בכלל מולנו עצם שנמצא בסכנה. תחילתו בפשיעה וסופו באונס לפי רבי עקיבא איגר ברי"ף בדעת אביי זה שהפשיעה הפכה את החפץ שניזוק בסוף לניזוק כבר עכשיו. כבר ברגע הפשיעה מבחינתי הוא ניזוק. אבל בשלב הפשיעה בשמירה כשאני השארתי את הדלת פתוחה, אז הפרה כאילו עומדת לצאת ולהזיק. להזיק את מי? הרי אין פה אף אחד. אחרי שהיא תצא ותחפש מישהו היא תמצא מישהו ותזיק אותו, אבל כרגע הוא עוד לא מאוים כאן בכלל. אז מה שייך להגיד בכלל את הכיוון של רבי עקיבא איגר ברי"ף? כך מקשה הרב שך באבי עזרי. ויכול להיות באמת שבנזיקין תמיד נצטרך קשר בין הפשיעה לבין האונס. למה? כי ברגע שיש קשר בין הפשיעה לבין האונס, אז זה מעשה היזק מתמשך, וכשהאונס קרה בסוף הוא כבר קרה לעצם מוגדר, ולכן אין בעיה, אז אני משייך גם את הפשיעה ואני אומר שהעצם הזה ניזוק כבר מרגע הפשיעה. אבל אם אין קשר בין הפשיעה לבין האונס, אז ברגע שעשיתי את הפשיעה עוד אין פה שום עצם שעומד להינזק, שום דבר לא קשור. ולכן אי אפשר להגיד את מה שרבי עקיבא איגר אומר בדעת הרי"ף בהקשר של נזיקין, ככה הוא טוען. זה לא הכרחי, כי גם אם אין קשר בין הפשיעה לבין האונס, קודם כל זה לא להלכה כי זה רק בדעת אביי, אז לא נורא, בסדר, אז אביי לא יגיד את מה שהוא אומר בנזיקין, הוא אמר את זה רק בשומרים. להלכה כשאנחנו פוסקים כמו רבא, נזיקין ושומרים זה אותו דבר. אבל אני אומר אפילו בדעת אביי לא בטוח, כי בסוף בסוף הרי הדיון מתחיל כאשר הבהמה הזאת כן הזיקה משהו. אני השארתי דלת פתוחה ואז היא יצאה והזיקה. אוקיי? והיא הזיקה באופן שהיא הייתה יוצאת גם בלי הדלת הפתוחה. כן היא חתרה. בסדר? היא חתרה מתחת לדלת הפתוחה, זו הסוגיה שלנו כבר. היא חתרה מתחת לדלת שהשארתי פתוחה. אז זה תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ואין קשר בין הפשיעה לבין האונס, היא הייתה חותרת גם אם לא הייתי משאיר את הדלת פתוחה. אוקיי? אז אין קשר בין הפשיעה לבין האונס. אני טוען שעדיין אפשר להגיד שחייבים גם בנזיקין. למה? כיוון שאני טוען שהשארת הדלת פתוחה הפכה את החפץ שניזוק בסוף לניזוק כבר עכשיו מבחינה הלכתית. אתה אחראי למה שקרה בסוף ורואים את פתיחת הדלת כמעשה שהוא מעשה היזק שקרה בסוף מכאן אולי למפרע. ברגע שהבהמה הזיקה, רואים את מעשה הנזק כאילו שהוא קרה ברגע פתיחת הדלת. אז זה אפשרות להסביר את הרי"ף בדעת אביי גם בהקשר של נזיקין. אבל הרב שך שם פה על השולחן הבחנה חשובה בין נזיקין לבין שומרים, שצריך לקחת אותה בחשבון. שבשומרים יש חפץ מוגדר היטב מהתחלה, החפץ שניזוק זה החפץ שנמסר לי לשמור. בנזיקין החפץ הניזוק הוא לא מוגדר. זה מה שהבהמה אחרי שהיא תצא תזיק, זה החפץ הניזוק. אז אנחנו נראה בהמשך שיכול להיות לזה השלכות. אבל בואו נחזור רגע חזרה למקרה שלנו של הכלב והגדי שקפצו. הרי פה מדובר בנזיקין ולא בשומרים. ושימו לב שהגמרא מקפידה כל הזמן, בטח לפי הסברי הראשונים, מקפידה כל הזמן להראות לנו שמדובר במצב שיש כלים קונקרטיים שנמצאים תחת איום. אחרת מה אכפת לי אם הכלים היו קרובים או רחוקים? עצם העובדה שיכולים להיות כלים רחוקים ואתה שמת את הגדי ואת הכלב על הגג, אז פשעת. למה צריך שהם יהיו בפועל? הרי מדובר בחצר של מישהו אחר, הוא תמיד יכול לשים שם כלים במקום ההוא. למה צריך שהכלים כבר יהיו שם בשביל שהכלב והגדי יהיו על הגג ואז זה ייחשב פשיעה? זה פשיעה גם בלי זה. כיוון שיכול להיות מצב שהבן אדם ישים שם כלים וזו זכותו, זה חצר שלו. ועכשיו הם יקפצו למטה וישברו לו את הכלים. למה הגמרא כל כך מתעקשת שהכלים כבר נמצאים מראש ומאוימים ובפרט לפי תוספות או לפי רבנו פרץ יותר אפילו, תלמידי רבנו פרץ בתוספות רי"ד, שמעמידים בשני כלים. אז פה ממש בבירור רואים שתחילתו בפשיעה נחשב תחילתו בפשיעה רק לגבי חפץ שכבר נמצא במקום שמאוים. זה לא אמירה כללית שאם שמת את הכלב והגדי על הגג זה נקרא פשיעה עקרונית הם יכולים להזיק. צריך להיות חפץ קונקרטי שנמצא תחת איום של הכלב והגדי בשביל שאני אתייחס לזה כתחילתו בפשיעה. למה? איפה מצאנו דבר כזה? בסוגיה שלנו למשל זה לא יהיה כך. בסוגיה שלנו כשמדובר שאני פשעתי בדלת, הייתה דלת רעועה והבהמה חתרה תחת הדלת. עכשיו על מה רוצים לחייב אותי? אחרי זה יצאה החוצה הלכה עשרה קילומטר והזיקה למשהו. אין פה שום דבר שהוא כרגע מועד לנזק. לא משהו קונקרטי. היא תלך ותחפש ואם היא תיתקל במשהו היא יכולה להזיק אותו. אוקיי? פה, למרות שמדובר בנזיקין במובן הזה זה דומה לשומרים. כי זה מקרה של נזיקין שיש חפץ קונקרטי מולי שמאוים בפשיעה שלי. במובן הזה זה כמו שומרים. כאן אין את הקושיה של הרב שך ורבי עקיבא איגר. כאן אפשר לומר שהכלים שמאוימים, הכלים הרחוקים שמאוימים בפשיעה שלי, הרי אפשר לקפוץ עליהם ולשבור אותם, נחשבים כשבורים מרגע שפשעתי. אין בעיה. זה כמובן אבל לא יעזור אם בסוף הנפילה שברה את הכלים הקרובים. כי זה שהם נחשבים כשבורים בסדר גמור, אז אני חייב עליהם, מצוין, אני לוקח אותם ומשלם באמצעותם. כמו שאמרתי קודם בדעת תוספות רי"ד ותלמידי רבנו פרץ. אוקיי? אבל עצם הרעיון שכל הסוגיה הזאת הולכת סביבו, שהרי הסוגיה מעמידה בכלים קרובים בכלים רחוקים, למה בכלל לעשות אוקימתות? עצם העובדה שיכולים להיות כלים או קרובים או רחוקים שיינזקו, אני אתן לכם פתרון הכי פשוט שיש שאף ראשון לא מעלה אותו פה בסוגיה. פתרון לכל הקושיות המעשיות וההלכתיות. הגמרא אומרת שמדובר בכלים קרובים, ואז בנפילה אתה פטור. כן? עכשיו למה אני אומר שזה תחילתו בפשיעה וסופו באונס וצריך להיות חייב? בגלל, לא בגלל שיש כלים רחוקים או כי זה כלי ארוך או כי מה שאתם רוצים. אלא בגלל שיכולים להיות כלים רחוקים. הרי שמתי אותם על הגג, הם יכולים לקפוץ רחוק ולשבור כלים אם מישהו ישים שם כלים. למה צריך לחפש אוקימתות איפה בדיוק עמדו כלים שהם לא הכלים שנשברו בסוף? הכלי שנשבר בסוף זה הכלי הקרוב, הוא נשבר בנפילה. למה אני צריך שיהיו כלים קונקרטיים שיהיו תחת איום בקפיצה? למה לא מספיק האפשרות העקרונית שאם מישהו יניח שם כלים והכלב והגדי יקפצו הם יזיקו? ורואים לכל אורך הסוגיה זה לא מספיק. למה לא? למה צריך איום קונקרטי? אז א', בהחלט ייתכן שזה בדיוק בגלל קושיית רבי עקיבא איגר. כי לפי הראשונים האלה כמו שאמרתי בעצם זה תהליך מתמשך שרואים את הכלי כשבור מהרגע שבו פשעתי. כבר אז רואים את הכלי כשבור. אוקיי, אז לפי הראשונים האלה כן צריך קשר בין הפשיעה לבין האונס וכל מה שכל מה שדיברנו אבל על הרמה העקרונית רואים את הכלי כשבור מההתחלה. בשביל להגיד דבר כזה ברור שצריך להיות כלי קונקרטי שנמצא תחת האיום. אחרת איזה כלי אני רואה כשבור? עוד אין פה שום כלי שהוא בסיכון בכלל. ולכן כל הסוגיה פה מניחה שיש כלי מסוים שנמצא תחת האיום הזה. לא מספיק איום עקרוני, איום היפותטי, איום שיכול להתממש. צריך איום על כלי קונקרטי. למה? כי כל התפיסה היא שהכלי נחשב שבור מרגע שפשעתי ונוצר האיום. כמובן יש אפשרות אחרת והיא שזה פשוט אילוץ כתוצאה מלשון הגמרא. כי הגמרא אומרת שבקפצו חייב ובנפלו פטור. איך יכול להיות מצב שבקפצו חייב כשהכלי הוא רחוק? ובנפלו פטור כשהכלי הוא קרוב? מה לצדדין קתני. אם זה לצדדין קתני אז לא צריך שיהיו שני כלים גם הקרוב וגם הרחוק. אבל אז תשימו לב, אז באמת על הנפילה אני פטור. למה? הרי זה תחילתו בפשיעה לגבי כלי היפותטי שיכול לעמוד רחוק. לא, אין תחילתו בפשיעה במצב כזה. תחילתו בפשיעה וסופו באונס וכאן אנחנו מגיעים ליסוד שאמרתי בתוספות או בתלמיד רבנו פרץ או בתוספות רי"ד. תחילתו בפשיעה וסופו באונס לפחות בנזיקין זה תחילתו בפשיעה וסופו באונס שרואה את החפץ כשבור. בשביל לראות חפץ כשבור מההתחלה צריך שזה יהיה חפץ קונקרטי תחת האיום. זה לא כמו תחילתו בפשיעה בשומרים. סליחה בנזיקין רגילים, לא בשומרים. בנזיקין רגילים שהבהמה יכולה לצאת החוצה ולהזיק משהו. זה אחרת לגמרי. פה צריך איום קונקרטי. ואם אין איום קונקרטי אז באמת על הסופו באונס אני לא אתחייב. מה יקרה אם שמתי את הכלב והגדי על הגג, בא מישהו ושם כלים רחוקים אחרי שהכלב והגדי היו על הגג? ועכשיו הם קפצו ושברו את הכלים. אני טוען שיכול להיות שיהיה חייב בעל הגדי והכלב. כי הוא אסור לו לשים אותם על הגג כי יש אפשרות שיקפצו וישברו את הכלים הרחוקים גם אם לא היו שם כלים קונקרטיים קודם. אבל זה הכל כמובן אם בסוף מה שקרה הוא באמת הנזק של הפשיעה שהם קפצו ושברו את הכלים. אבל אפשרות היפותטית שיהיו שם כלים שהופכת אותי לפושע לא תחייב אותי על סופו באונס לגבי כלים קרובים. זה אני רוצה לטעון. מבינים מה אני אומר? זאת אומרת אם הכלב והגדי עומדים על הגג ואין שום כלים למטה. בסדר? עכשיו בא מישהו ושם כלים רחוקים אחרי ששמת אותם על הגג. שם כלים רחוקים והכלב והגדי קפצו ושברו את הכלים הרחוקים. אני טוען שהוא יהיה חייב. למה הוא יהיה חייב? הוא פושע. הרי לא היו כלים במקום הרחוק כנגד הכלב והגדי עוד לא היו כלים כשהעליתי אותם לגג. בסדר, אבל זאת חצר של השני ואתה צריך לקחת בחשבון שיכול לשים שם כלים כמו בכל פשיעה בנזיקין. כשאני פותח דלת בפני פרה או שור, אני יודע איזה חפץ בדיוק נמצא שם ממול שיכול להינזק? לא. אבל הוא יוצא החוצה ואם הוא ימצא חפץ ויזיק אותו עצם זה שהשארתי דלת פתוחה אני פושע אני חייב לשלם. אותו דבר גם כאן. כל מה שאני צריך כלים שיהיו פה קונקרטיים זה רק כדי שאני אחייב גם על הסיום באונס. לא על הפשיעה, על הפשיעה אני חייב גם בלי זה. על הסיום באונס אני לא יכול לחייב. למה? כי בשביל לחייב על הסיום באונס צריך שתהיה פעולת שבירה מתמשכת. פעולת שבירה מתמשכת לא יכולה לקרות אלא אם כן הכלי שנשבר בסוף הוא זה שהיה תחת האיום מהתחלה. כי אם איימתי על כלי אחד ושברתי את הכלי הזה או איימתי רק איום היפותטי על שום כלי קונקרטי ושברתי בסוף את הכלי הזה בהקשר אחר באונס לא יהיה פה דין תחילתו בפשיעה וסופו באונס. עוד הערה אחרונה בשיטת הרי"ף. הרי"ף על הסוגיה בדף כ"א עמוד ב' לא מפרט, לא מביא בכלל את החילוקים האלה, כלים קרובים, כלים רחוקים, מה הדין בנפלו, בקפצו, כלום. הוא פשוט מביא את לשון המשנה וזהו. כל הדיון הזה מושמט מהגמרא. וזה מאוד מעניין. כי יכול להיות שלפי רבי עקיבא איגר, הרי הרי"ף טוען שלהלכה תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס חייב. אז יכול להיות שהרי"ף באמת למד את הגמרא כן כמו הרשב"א. שהפטור בגמרא הוא בגלל תחילתו בגניבה ואבידה. אבל מי סובר שתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס פטור? אביי. הרי זה גופא כל החשבון של רבי עקיבא איגר. אביי של דף צ"ג ואביי של דף ל"ו. אבל הרי"ף אומר כן, אבל ההלכה לא קיימא לן כאביי, קיימא לן כרבא. ורבא הרי סובר שתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס חייב. לכן הוא לא מביא את הסוגיה הזאת להלכה. כל הכלים הקרובים והרחוקים זה לא רלוונטי. ואז זה ממש יכול להתיישב עם רבי עקיבא איגר ברי"ף. שרבי עקיבא איגר ברי"ף בעצם אומר שלהלכה תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס חייב, והרי"ף דווקא כן לומד כמו הרשב"א, לא כמו שאמרתי קודם שהוא לא יכול ללמוד כמו הרשב"א, הוא כן לומד כמו הרשב"א את הגמרא, שפה מדובר בתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס וכמו תירוץ הראשון של תוספות, שתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס ולכן פטור. אומר הרי"ף כן, אבל זה הולך בדעת אביי. וכמו שסתמי סוגיה בדף צ"ג הרי"ף תלה בדעת אביי ולכן לא פסק אותה להלכה, אז רואים שיש אצלו סתמי סוגיות שהולכות בשיטת אביי שהוא לא פוסק אותן להלכה. אז בהחלט אפשרי שגם הסוגיה הזאת הולכת בדעת אביי ולכן הוא לא פסק אותה להלכה את כל הכלים קרובים והרחוקים. אלא מה? לצדדין קתני, אם זה היה רחוק והם קפצו אז הוא חייב, אם זה היה קרוב והם נפלו אז הוא פטור, אין שום קשר לתחילתו בפשיעה וסופו באונס זה לא רלוונטי. ואז באמת לא צריך לקשור את הרי"ף למחלוקת הראשונים פה. זה קשור אבל מבחינת מהלך הגמרא הוא יכול פשוט לא לפסוק את הגמרא. אם הוא פוסק את הגמרא אז הוא לא יכול ללכת עם הרשב"א. אם אני מסביר את הרי"ף כרבי עקיבא איגר, אם מסביר את הרי"ף כשיטתי אז כן יכול. אני אומר כרבי עקיבא איגר. אבל אם הוא לא פוסק את הגמרא אז להיפך, אולי זו גופא הסיבה שלא פסק את הגמרא, בגלל שהוא למד כמו הרשב"א. וכמובן כל זה מניח שיש קשר בין תחילתו בפשיעה וסופו באונס בנזיקין ובשומרים. וראינו שמי שלוקח את הדין שתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס פטור, בעצם הציטוט של השיטה שתחילתו בפשיעה וסופו באונס שחייב, שרש"י מביא את הגמרא בבבא מציעא מ"ב, שזה עוסק בדיני שומרים, מסתם הראשונים נראה שמבחינתם זה אותו דיון בשומרים ובנזיקין. אבל באופן עקרוני היה גם מקום לבוא ולומר בכיוון אחר לגמרי, שבאמת זה לא אותו דיון, ולמסקנת הגמרא תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס חייב, כמו לפי הרי"ף בשומרים, וגם צ"ג וגם סוגיית ל"ו מדברות על שומרים, דיברו על שומרים. אבל אצלנו בדיני נזיקין זה משהו אחר, שם גם הוא יסכים שתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס יהיה פטור. למשל אם נלמד שתחילתו בגניבה ואבידה זה חיוב אחריות בנזיקין, ולכן אם סופו באונס אין אחריות, אין ביטוח על כוח עליון. בשומרים הוא טוען שזה חיוב על הרשלנות, לא אחריות, ולכן אתה חייב גם בתחילתו בגניבה ואבידה לפי רבא להלכה. אבל בנזיקין יכול להיות שהוא תופס שזה חיוב אחריות, ואם זה חיוב אחריות אז תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס יהיה פטור גם להלכה. ואנחנו נראה בהמשך שיש כזאת שיטה מפורשת בראשונים, שיטת הראב"ד ועוד שיטות, שיש שיטה מפורשת כזאת שבנזיקין תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס פטור. ראינו את זה גם ברשב"א פה, אבל אנחנו נראה את זה עוד מעט שאפילו שאין קשר בין הפשיעה לבין האונס, שבנזיקין שאין קשר בין הפשיעה לבין האונס גם כן יהיה פטור, וממילא בתחילתו בגניבה ואבידה יהיה פטור, כל מה שדיברנו בדעת אביי בשומרים ייפסק להלכה בנזיקין. אוקיי, אנחנו נראה את זה בשיטת הראב"ד. אוקיי, ידעתי שיש לי הערה אחרונה שרציתי. זה יכול להיות תלוי בשאלה איך תופסים את חיובי נזיקין. האם חיובי נזיקין זה חיוב על הרשלנות, סנקציה על הרשלנות, ואז זה כמו ממש חיוב על פעולת היזק, על הפעולה עצמה. או שאתה מבין את זה כאחריות על אם ממונך מזיק, אתה אחראי לזה. אתם מבינים שבניסוח השני שמדובר פה בחיובי אחריות, בהחלט אפשר לומר שאם זה חיובי אחריות אז יכול להיות שאולי לא צריך קשר בין הפשיעה לבין האונס, או שתחילתו בגנבה ואבידה וסופו באונס יהיה פטור, בכל אופן זה יכול כבר להיות שונה מהלכות שומרים. אז הדבר הזה יכול להיות תלוי בחקירה המפורסמת על החיובים בנזקי ממון. זאת הערה שעוד ניגע בה. מה שאני רוצה, אם אתם מספיקים לקראת הפעם הבאה, תחזרו לסוגיה שלנו בנ"ו עמוד א'. יש שמה דיון על תחילתו בפשיעה וסופו באונס, ותנסו לראות את זה לאור הגמרא, לאור מה שראינו עד עכשיו. תחילתו בגנבה ואבידה, יש קשר בין פשיעה לבין האונס, אין קשר בין הפשיעה לבין האונס. ואם יצא לכם, אפשר לראות גם סוגיה בדף נ"ב על כיסוי בור, שהוא אם נפלו גמלים, נפלו שוורים לתוכו, מה הדין במקרים השונים האלה. גם שמה עולות מסקנות מעניינות לגבי תחילתו בפשיעה וסופו באונס בנזיקין. אז נ"ו ונ"ב. אוקיי. זהו. שאלות או הערות? טוב.