פרק שמיני של יומא – שיעור 6 (חלקי)

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, שכחתי להקליט משום מה. טוב. בכל מקרה אז הטענה היא, טוב זה כבר, הטענה היא שאם אתה לומד כמו הרמב"ם שיום כיפור הרגיל שהוא שביתה יותר רחבה, אז הרבה יותר קל להבין איך יום כיפור שחל בשבת בולע את השבת ונהיה מרכבה מיזוגית, בעצם שבת מורחבת. אוקיי? טוב, אני רוצה רק לעבור באמת יחסית מהר לכמה הבדלים שיש בין יום כיפור לשבת ובזה לסיים את ההתייחסות למלאכות בכלל. אז אני אסכם את ההבדלים שמצאתי, ככה עשיתי איזה רשימה של הבדלים ואני אסכם אותם. הבדל אחד זה לגבי העונש ראינו, נכון? ששבת זה סקילה ויום כיפור זה כרת. ובשגגה אז בשניהם זה חטאת. אבל מבחינת ההגדרה של ההלכות עצמן זה אותו דבר. ההבדל השני זה אולי הבדל בשאלה אם יש עשה על המלאכה. לפי רש"י לפחות אבן עזרא מצדד שאין עשה על המלאכה ביום כיפור. יש רק לאו. ובשבת יש גם עשה וגם לאו. וזה הבדל מסוים שיש בין יום כיפור לבין שבת, ואולי זה גם אומר שיום כיפור הוא לא באמת שבת רחבה. אולי. למרות שאפשר להגיד שהוא שבת רחבה רק על הצד של הלאו בלי הצד של העשה. פה אפשר להתפלפל בעניין הזה.

[Speaker B] הבנתי, אז אין עשה על יום כיפור?

[הרב מיכאל אברהם] לא הקשבתי. לפי אבן עזרא ברש"י, אין עשה על מלאכה ביום כיפור. דיברנו על זה בשיעור הרביעי. לגבי מזיק וחובל ביום כיפור, אז הגמרא במגילה מדברת עליו, מה קורה אם מישהו הזיק ביום כיפור. אז דנים שם יש קים ליה בדרבה מיניה על כרת או אין קים ליה בדרבה מיניה על כרת? רגע, זה כן, זה ההשלכה, כן זה ההשלכה על העונש. ההבדל לגבי העונש יכול להיות לו השלכה כי לא ברור שיש קים ליה בדרבה מיניה על כרת. יש קים ליה בדרבה מיניה על עונש סקילה כמו בשבת, אבל לא, גם על חייבי מיתות שוגגים. אבל אם העונש במזיד הוא כרת, אז לא בהכרח יש קים ליה בדרבה מיניה, זה מחלוקת שם בגמרא, אז ההשלכה של ההבדל על העונש ייצא גם לגבי דינו של מזיק ביום כיפור. אותו יש השלכה גם לגבי אם יש עשה על מלאכה, אז יש מקום להתלבט מה קורה בעשה דוחה לא תעשה. לגבי שבת יש גם עשה וגם לא תעשה. לגבי יום כיפור אם יש רק לא תעשה לפי רש"י, יכול להיות שעשה מסוים יכול לדחות את הלאו של יום כיפור. אמנם זה לאו שיש בו כרת וזה לא כל כך פשוט, בפשטות הוא לא נדחה לפחות לא בפני עשה רגיל. אבל יכולה להיות השלכה לכל אחד משני ההבדלים שאמרתי, הן ההבדל אם יש עשה במלאכה והן ההבדל של העונש, שפה זה סקילה ופה זה כרת. יש את ההבדל של כניבת ירק שעליו עמדנו, וזה בפשטות דרבנן. יכול להיות שזה איזושהי שבות דאורייתא, וראינו שם שתי אפשרויות להסביר למה ביום כיפור התירו את זה. או שהתירו את זה כי רצו להקל עלינו או שהתירו את זה כי רצו להחמיר עלינו. כיוון שזה גורם לעינוי יותר של הנפש, אז לכן התירו את זה. מלאכת אוכל נפש זה עוד הבדל, אולי. כי השאלה אם מלאכת אוכל נפש לא הותרה פשוט בגלל שלא אוכלים, אבל זה מדיני יום טוב, או שזה מדיני שבת. הנצי"ב מדבר על זה קצת ואולי עוד אני אעיר על זה בהמשך. ההבדל שמעורר הרבה דיון ומתחיל בגמרא עצמה כבר, זה הבדל לגבי תחומין והוצאה. מלאכת הוצאה ותחומין יש בשבת ואין ביום טוב, והשאלה אם יש את זה ביום כיפור. לכאורה, זה ממש ההשלכה של הדיון שלנו אם יום כיפור הוא בעצם יום טוב שלא הותרו לגביו מלאכות אוכל נפש כי לא אוכלים בו ובעצם מהותית הוא יום טוב. לפי זה לכאורה איסור הוצאה ותחומין לא יהיה בו. או שתגיד שיום כיפור הוא שבת, ולכן לא הותר מלאכת אוכל נפש לא סתם כי לא אוכלים בו טכנית, אלא אין היתר של מלאכת אוכל נפש הכל נאסר, כי זה כמו שבת שבתון. ואם זה כך, אז כמובן גם הוצאה ותחומין יהיה אסור כמו בשבת.

[Speaker B] לא הבנתי, הוצאה ותחומין זה שתי דינים שונים נכון? הוצאה זה מלאכה ותחומין זה.

[הרב מיכאל אברהם] שניהם, אבל שניהם אין אותם ביום טוב, והשאלה אם יש אותם ביום כיפור.

[Speaker B] אבל ביום כיפור ודאי שיש הוצאה, זה אין ספק נכון? למה? כי זה חייב במלאכה, לא תעשה כל מלאכה, הוצאה זה מלאכה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז יש כאלה שאומרים הוצאה

[Speaker B] זה לא מלאכה.

[הרב מיכאל אברהם] כן. לא, הוצאה זה. אם יום כיפור הוא יום טוב, אז כיוון שהוא יום טוב, אז לא יאסרו בו הוצאה. זה שמלאכת אוכל נפש לא התירו בגלל שלא אוכלים בו, זה על מלאכות אוכל נפש, אבל לא על מלאכת הוצאה. בעניין מלאכת הוצאה הוא נשאר כמו יום טוב.

[Speaker B] אבל בפשטות, אני לא למדתי את כל האחרונים, אבל בפשטות לכאורה יש דין מלאכה גמור ביום כיפור כי כתוב לא תעשה כל מלאכה. לא כתוב עבודה, אין הבדל בין הביטוי של מלאכה בשבת לביטוי של יום כיפור, ויש הבדל ביום טוב. ביום טוב כתוב מלאכת עבודה כל הזמן.

[הרב מיכאל אברהם] זה הרמב"ן, אבל רוב הראשונים גם את זה לא לומדים. מלאכת עבודה הכוונה מלאכה. באמת? וואו. ברור. רק מה שהתירו את מלאכות אוכל נפש, זה היתר.

[Speaker C] הרב, את הדעה הזאת שאין הוצאה ביום כיפור הגמרא אומרת על זה בדיותי! רגע רגע. הגמרא דוחה את זה מכל וכל, זאת אומרת אין הוה אמינא בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] עוד רגע, עוד רגע, יש בהחלט הוה אמינא, עוד רגע נראה.

[Speaker B] טוב. לגבי תחומין, למה שיהיה תחומין אם זה לא כתוב? כאילו מה פתאום יהיה תחומין? יש איזה דרשה שלומדים יום כיפור משבת באיזה מקום?

[הרב מיכאל אברהם] שנייה, השאלה אתה מקדים אותי, זה בדיוק הדיון שלי, אני מביא את זה כדי להראות האם יום כיפור הוא יום טוב או שהוא שבת. אם הוא כמו שבת אז יהיה כל מה שיש בשבת. אם הוא כמו יום טוב אז לא יהיה בו אלא מה שיש ביום טוב.

[Speaker B] יכול להיות שהוא יהיה כמו שבת במלאכות כי כתוב לא תעשה כל מלאכה, אבל במה שלא כתוב לא. תחומין לא כתוב. תחומין כתוב אל יצא איש ממקומו בשבת.

[הרב מיכאל אברהם] תחומין מתקשר להוצאה. איפה שיש הוצאה יש תחומין, איפה שאין הוצאה.

[Speaker B] למה למה מה מה? יש פסוק שזה קשור להוצאה?

[הרב מיכאל אברהם] לא קשור למלאכת הוצאה, זה הרחבה של מושג ההוצאה. לכן ביום טוב אין את זה.

[Speaker B] למה לא להגיד שאין כי לא כתוב?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת אין כי לא כתוב?

[Speaker B] כמו ביום טוב, כי לא כתוב את הדין הזה ביום טוב, לא כתוב בתורה.

[הרב מיכאל אברהם] זה דרבנן, זה מחלוקת אם זה דרבנן או דאורייתא, חייב להיות כתוב, אבל גם אם זה כתוב אז לומדים את זה משבת.

[Speaker B] על הצד שזה מהתורה לפי

[הרב מיכאל אברהם] הרי"ף, גם אם זה לא כתוב לומדים את זה משבת, כי יום כיפור הוא שבת.

[Speaker B] מה, חז"ל דרשו שיום כיפור דינו כשבת? יש איזה דרשה כזאת? שבת שבתון. מה שיום כיפור זה כמו שבת?

[הרב מיכאל אברהם] כן, יש השוואה בין יום כיפור לשבת. ראינו את זה בגמרא. זה השוואה לא היקש, סליחה. תראו את הגמרא ביומא. זה בדיוק השאלה, נגיד לפי רש"י שבת שבתון נאמר על העינוי ואז באמת יוצא שיום כיפור הוא לא שבת, הוא יום טוב, ואז זה גם מסתדר לפי שיטת רש"י שאין לו עשה על מלאכה ביום כיפור, כי יום כיפור הוא יום טוב והוא לא שבת, אז כל דבר לגופו. אבל לפי הרמב"ם זה שבת שבתון והוא לוקח את הדרשה של הספרי, את הגזירה שווה שעושים בגמרא ונראה שהוא מבין שיום כיפור הוא שבת, ואז הייתי מצפה שיהיה הכל ביום כיפור, גם הוצאה ותחומין והכל לומדים את זה משבת, וגם את העשה אגב לומדים מהיקש של שבת, אותו היקש. אין היקש, גזירה שווה, גזירה שווה.

[Speaker B] איפה היה ההיקש הזה? איפה זה היה? באיזה מקום היה ההיקש הזה?

[הרב מיכאל אברהם] בספרי וגם בדף פ"א שמה בקי"ד, מה שדיברנו שמה בשתי הסוגיות שראינו. קי"ד. בגמרא ביומא כתוב ככה, איטי ואפילו בשבת, כן האיש איטי שעושה שילוח, אפילו בשבת. למה הילכתא שואלת הגמרא? מה באים ללמד אותי שאיטי עושה את זה אפילו בשבת? אמר רב ששת לומר שאם היה חולה מרכיבו על כתפו, כמו המת עם השעיר הוא חולה אז הוא מרכיב אותו על כתפו. כמאן? דלא כרבי נתן, דאי רבי נתן הא אמר חי נושא את עצמו, ואז אין בעיה של הוצאה. אפילו תימא רבי נתן, חולה שאני, אם הוא חולה אז הוא לא נושא את עצמו ולכן יש איסור. אמר רפרם, מפה לומד רפרם, זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים. בסדר? רפרם לומד מכאן שאין איסורי עירוב והוצאה ליום הכיפורים. איך הוא לומד את זה? כי אם היה עירוב והוצאה ליום הכיפורים, תראו את רש"י. זאת אומרת מדיצטריך למתני איטי אפילו בשבת, איכא למימר דאין איסור הוצאה ליום הכיפורים, דאי יום הכיפורים כשבת להוצאה למה לי קרא להתיר משאו בשבת הרי כשחל בחול נמי כשבת דמי. ואם יום כיפור עצמו התירו לאיש עתי, אז גם יום כיפור שחל בשבת זה מותר. מה ההבדל? זה אותו איסור. אלא על כורחנו, שהאיסור קיים רק ביום כיפור שחל בשבת. ביום כיפור אין איסור. ומה שהפסוק בא זה ללמד אותי, שאפילו ביום כיפור שחל בשבת התירו לאיש עתי לסחוב אותו על כתפו. ומה יוצא לנו כאן? שאין איסור הוצאה ואין איסור תחומין או עירוב ביום כיפור. אוקיי?

[Speaker D] עכשיו שוב אני אומר, בסוגיה המקבילה בכריתות… רגע, אני מגיע, אומרים זה בדותא. אני לא חושב שמישהו פוסק כך בכלל, מישהו מהפוסקים.

[הרב מיכאל אברהם] פוסקים פוסקים? עוד רגע. פוסקים ככה? אוקיי, עוד רגע. בגמרא בכריתות כתוב ככה: יש אוכל אכילה אחת וחייבים עליה ארבע חטאות ואשם אחד. טמא שאכל חלב והיה נותר מן המוקדשין ביום הכיפורים. רבי מאיר אומר, אם היה שבת והוציאו חייב, אמרו לו, אינו מן השם. אוקיי? זאת אומרת, בין היתר מדובר על יום כיפור שחל בשבת, וחייבים על הוצאה. בסדר? אם היה שבת והוציאו חייב, עכשיו מדובר פה ביום כיפור. בואו תסתכלו פה. מדובר ביום הכיפורים, ורבי מאיר אומר, אם היה שבת והוציאו חייב, מה רואים? שאם זה סתם יום כיפור שהוא לא בשבת, אז אין הוצאה, לא חייב. נכון, כמו שרב פראם אמר למעלה. ובאמת גם כאן הוא מביא אותו דבר, אמר רב פראם, זאת אומרת, עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים. ממאי? שואלת הגמרא. דילמא יש עירוב והוצאה ליום הכיפורים, והכי קתני, מה אם הייתה שבת והוציאו, חייב אף משום שבת ויום הכיפורים. בסדר? באים להוסיף שאם הייתה שבת, אז זה מוסיף עוד איסור, לא רק האיסור של יום כיפור, אלא גם את האיסור של שבת. בסדר? עכשיו, מה המסקנה בעצם מפה? בינתיים שימו לב, הגמרא לא חולקת על רב פראם. היא רק טוענת שאתה לא יכול להוכיח את דבריך מהמשנה. כי במשנה יכול להיות שבאו ללמד שיש גם איסור שבת, ויש גם איסור ביום כיפור רגיל. אז ראיה לדבריך רב פראם אין מהמשנה. אבל עדיין הדברים של רב פראם בהחלט יכולים להישאר בתוקף. אוקיי? עכשיו יש מקום להתלבט, מה החידוש פה? מה החידוש של הגמרא שאומרת אם זה שבת אז הוא עובר גם על שבת? נו ברור. כלומר, לכאורה היה מקום להגיד כמו האור שמח שראינו למעלה, שהיה מקום להגיד שכיוון שזה שבת ויום הכיפורים אולי יהיה חייב רק אחד, או כמו רבי עקיבא מה שראינו, להגיד לא, אם זה שבת ויום הכיפורים חייב על כל אחד לחוד. וזה גופא החידוש. אבל אני לא חושב שצריך להגיע לזה כי פה כל ההקשר זה איך לייצר משהו שחייבים עליו ארבע חטאות ואשם אחד. אנחנו מנסים להראות ציור שבו חייבים הרבה קורבנות בבת אחת. אז אין פה חידוש בזה שחייב גם על השבת, אלא החידוש הוא שהנה תראה ציור שבו יש הרבה חטאות. אז לכן הוסיפו גם את השבת, לא בגלל שיש פה חידוש שחייבים גם על השבת בנוסף ליום כיפור. לכן אני לא בטוח שזה ראיה מכאן. עכשיו אומרת הגמרא, אלא אי, אז דחו את דברי רב פראם, אלא אי איתמר דרב פראם על הא דאיתמר: דתניא, ושלח ביד איש עתי, זה הגמרא שראינו, איש להכשיר את הזר, עתי אפילו בטומאה ואפילו בשבת. עתי במזומן. קתני עתי אפילו בשבת. אמר רב פראם, זאת אומרת, עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום הכיפורים. מה שראינו אצלו בגמרא. אז רב פראם מדייק מכאן שאין עירוב והוצאה ליום הכיפורים. בינתיים זה לא סותר, כי במשנה למעלה אין דיוק, אבל גם לא צריך להגיד ההיפך. הדיוק שלו מהמשנה למעלה נדחה, הוא לא הכרחי, אבל הדין שאין הוצאה ביום כיפורים יכול להישאר נכון. ומהאיש עתי, מהדרשה לגבי איש עתי, באמת אפשר לדייק שזה נכון. עכשיו כשנחזור לגמרא ביומא למעלה, בהחלט יכול להיות שהגמרא מדברת על שבת בגלל שביום כיפורים לבד אין איסור הוצאה. אי נמי. אוקיי? אבל למסקנה הגמרא דוחה את זה. היא אומרת: ממאי? שאני שעיר המשתלח דהכשרו ביום הכיפורים בכך. מה זאת אומרת? ביום הכיפורים התירו שעיר המשתלח. הרי מה הייתה הראיה של רב פראם? ראינו את זה ברש"י למעלה. שאם גם ביום הכיפורים יש איסור הוצאה, והאיש עתי הרי וודאי מותר לו ללכת ביום כיפור רגיל, זה כל הדין של התורה, אז רואים שלהאיש עתי מותר לעבור על האיסור הזה. אז ברור שגם יום כיפור שחל בשבת מותר לו לעבור על האיסור הזה, מה ההבדל? הרי זה תמיד כרוך באיסור הוצאה. אלא על כורחנו. אלא על כורחינו שביום כיפורים רגיל אין. דוחה הגמרא: מה פתאום? יכול להיות שגם ביום כיפורים רגיל יש איסור הוצאה, אבל ביום כיפורים בגלל שהאיש עיתי זה מעבודת היום, אז זה דוחה, עבודת היום כמו במקדש שמקריבים קורבנות זה דוחה את מלאכות שבת. אז גם האיש עיתי את איסורי יום כיפור הוא דוחה כי זאת עבודת היום. אבל כשיום כיפור חל בשבת, אז שם אולי הוא לא ידחה את עבודת השבת? זאת אומרת עבודת היום לא תדחה את איסורי השבת. ולכן הגמרא צריכה לחדש שגם כשיום כיפור חל בשבת, האיש עיתי יכול לעשות את זה. ולכן אין לדייק מכאן שביום כיפור בעלמא אין איסור הוצאה. יש איסור הוצאה, אלא לאיש עיתי הוא מותר. בסדר, והפסוק בא לחדש שגם יום כיפור שחל בשבת מותר את זה לאיש עיתי. עכשיו עוד פעם, מה המסקנה? אז הגמרא אומרת אלא דרפרם בדותא היא. בדותא, ברותא, משהו כזה.

[Speaker B] אין ראיה.

[הרב מיכאל אברהם] זהו. עכשיו השאלה היא מה כתוב פה? כתוב פה שרפרם לא צודק בדין, זאת אומרת יש הוצאה ביום כיפור כמו שהניח דורון קודם, או שכתוב פה לא, ממילא אין ראיה לא מהמשנה ולא מהלימוד של האיש עיתי, אבל הדין עדיין יכול להיות נכון. הראיה נפלה, אבל הדין יכול להיות נכון.

[Speaker B] ובגמרא הדין לא ילמד מהברייתות. מהברייתות מתגלה לנו שככה הדין?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. הוא יודע את זה מאיזשהו מקור אחר, מסורת, מי יודע ממה. הוא לא יכול לדייק את זה מהמשנה או מהברייתא, אבל זה לא אומר שהדין לא נכון. אני אומר יותר מזה, לכל אורך שתי הסוגיות לא מופיעה דעה שחולקת על רפרם. אין מישהו שחלק על רפרם. כל הוויכוח הוא בשאלה אם הדיוק שלו נכון. אף אחד לא מדבר על השאלה אם הוא צודק להלכה. גם כשהגמרא אומרת הא דרפרם בדותא היא, יכול להיות שזה הדיוק של רפרם הוא בדותא, לא הדין של רפרם. ולכן יכול להיות באופן עקרוני שלמסקנה רפרם צודק לדינא, רק הדיוק שלו לא נכון או לא הכרחי. תוספות "אמר רפרם" בסוגיה ביומא, אמרינן בפרק אמרו לו הא דרפרם בדותא היא. דפריך ליה: ודילמא שאני שעיר המשתלח דהכשרו ביום הכיפורים בכך? אלא הא דרפרם בדותא היא. עד כאן. איך אתם מבינים את התוספות הזה?

[Speaker B] עוד פעם, לא הוסיף כלום.

[הרב מיכאל אברהם] לא ברור, נכון? אפשר לפרש שבדותא הדיוק. לא ברור למה הוא מתכוון לומר. למרות שמלשון התוספות קצת נראה שהבדותא זה הדיוק. כי אחרת הוא היה אומר וקיימא לן לא כרפרם בסוגיה שמה. מה אתה אומר להלכה בסוף? אמרינן בפרק אמרו לו רואים הפוך, שהא דרפרם בדותא היא. אוקיי, אז איזה סוגיה צודקת? יש מחלוקת סוגיות. איזה סוגיה צודקת? התוספות לא מוסיף מילה. למה לא? אולי בגלל שתוספות אומר שכל מה שדחוי זה רק הדיוק. הדין נשאר, לכן אין מחלוקת בסוגיות. אולי לעניין משמעות דורשים יש מחלוקת, האם אפשר ללמוד את זה מהדין של איש עיתי. אבל מבחינת הדין יכול להיות שאין ויכוח, כולם מסכימים שאין הוצאה. גם בתוספות בכריתות קצת דומה: הא דרפרם בדותא היא. ובפרק שני שעירים מיתני הכא ולא דחי, דילמא שאני שעיר המשתלח דדחי הכא, אלא רגילות היא דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. איך אתם מבינים פה? פה לדעתי זה אפילו עוד יותר משתמע כמו שאמרתי. כי מה זה דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר? לפי איך שקוראים את זה באופן פשוט זו סתירה. זה לא תוספת. דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר הכוונה לא כל המידע נמצא באותו מקום, לפעמים חלק מהמידע נמצא במקום אחר. אתה יכול להעשיר את המידע שלך אם תסתכל בסוגיות מקבילות. אבל אם הסוגיות סותרות, אז זו סתירה, זה לא העשרה.

[Speaker B] זה משהו נוסף שפה לא כתוב, זה לא מוכרח שזה סותר גם אם נגיד שבדותא…

[הרב מיכאל אברהם] אמרתי שזה לא מוכרח, אמרתי אבל שמסתבר בתוספות יותר, בתוספת הזה מסתבר יותר ממה שבתוספת שם, כי תוספות בסך הכל קורא לזה דברי תורה פה הם עניים ושם הם עשירים. כאילו שם אתה תראה עוד אספקט שפה לא קיים. אבל זה אבסורד, לכאורה זה ממש אבסורד, כי הרי פה אתה בעצם אומר לי דין לא נכון. אתה משאיר אותי למסקנה עם דין לא נכון וסותם. ובמקום אחר דברי תורה הם עשירים. אז זה לא סתם העשרה, אתה מבלבל אותי. לא יודע, אני שם את הראש שלי על הדיוק הזה, אבל אני חיושב שבאופן הפשוט נראה לי שתוספות מדבר על הדיוק ולא על הדין.

[Speaker B] אבל בכל אופן סתם הגמרא לא נשארת ברורה, גם אם נגיד שבדותא זה על הראיה. במקום אחד היא אומרת די הלכה ובמקום שני משאירה אותי פתוח כזה. בדיוק. הגמרא גם אם נגיד שזה בדיותא רק על שאין ראיה, מכל מקום במקום אחד הצגת את זה כאילו יש ראיה וזה סופי, במקום שני אתה משאיר את זה פתוח.

[הרב מיכאל אברהם] מה אכפת לי? כל עוד הדין נכון מה אכפת לי?

[Speaker B] זה בדיוק הנקודה. מה, מה אני יודע שזה, איך אני יודע שזה נכון אם אין ראיה? אני נשאר בספק.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.

[Speaker D] בדין בגמרא בשני המקומות הראיה נדחתה.

[Speaker B] הראיה נדחתה בשביל שככה הדין. אבל במקום שני אמרו אין ראיה לדין. נכון, אז מה הדין? אם אין ראיה אני לא יודע שככה הדין. אין ראיה.

[הרב מיכאל אברהם] הדין נאמר כמו בסוגיה השנייה: דברי תורה

[Speaker B] עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ככה זו תהיה המסקנה שההלכה?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שתוספות אומר. תוספות אומר דברי תורה עשירים במקום אחד ועניים במקום אחר.

[Speaker B] אבל הוא אומר את זה לצד השני שזה נשאר בספק. אל תחשוב שככה זה הוכרע, אלא זה נשאר בספק כי הראיה נדחתה.

[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום? דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר זה בדיוק הכוונה. מה שכתוב פה הוא נכון, אין לך את כל המידע, בשביל כל המידע תסתכל במקום אחר. אבל לא עשו פה משהו שהוא לא נכון. הדין הוא נכון, אין איסור הוצאה.

[Speaker B] איפה אומר את זה התוספות? אני לא מבין את זה בתוספות.

[הרב מיכאל אברהם] לא אומר את זה. אני קראתי, קראתי את שני התוספותים ואמרתי שמהניסוח של התוספות משתמע שזה מה שהוא אומר. אם זו סתירה, אז מה זה דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר? דברי תורה, כתוב פה מותר ושם כתוב אסור. זה נקרא דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר? זה נקרא לבלבל את הקורא.

[Speaker B] אבל איפה השיטות? השיטות נמצאות איפה שכתוב בדיותא, היא נכונה? כן.

[הרב מיכאל אברהם] איפה השיטות? בבדיותא. בדיותא, אז שמה אין ראיה, אז שמה הדין נשאר פתוח. שם מופיע הדין של רב פפא. הדין של רב פפא מופיע שם שאין הוצאה. הדיוק שמה נדחה. זה בדיוק מלוא המידע. הדין נכון והדיוק נדחה.

[Speaker B] אין בסיס לדין לפי מה שעולה משם.

[הרב מיכאל אברהם] אין בסיס לדין, אין ראיה לדין. הבסיס לדין בא מהתורה. לא מדברי תורה ומשניות. הוא לא אומר.

[Speaker B] אם היה בא מהתורה והיינו יודעים את זה, אז לא היינו מתווכחים איתו. לא היינו דנים בראיות.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא אומר את המקור, הוא אומר את הדין. ואת הראיות שלו דחו אבל המקור נשאר. זה מה שתוספות אומר פה. אם יש לו מקור אז

[Speaker B] יש לו ראיה, למה הגמרא לא מביאה את זה?

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה מקשה את זה, תקשה על תוספות. אבל מה שתוספות אומר זה מה שאני אומר פה. אני לא הבנתי אותו ככה. למה השארתם את זה ככה? אבל הנה מה שתוספות אומר זה זה.

[Speaker E] בלשון בדיותא, כאילו בדיותא, בגמרא מלאה בדחייה של הראיות. כאילו בדיותא זה קצת לשון חזקה מדי אם זה רק לזאת אומרת, לא? לא בטוח.

[הרב מיכאל אברהם] אם כל מה שרב פפא אמר זה הראיה, הראיה נדחתה. הדין של רב פפא לא עלה לדיון. הדין של רב פפא מופיע פה כדין ללא חולק. איפה יש מישהו שחולק עליו? רק רב פפא רצה להביא ראיה או מקור מהמשנה או מהאיש הזה, אז על זה אומרים זה לא ראיה. בסדר. הוא אומר, אפשר היה להבין שזה נדחה, אבל אז באמת זה סתירה בין שתי סוגיות. הרבה יותר קשה להגיד שזה נדחה ולהשאיר את הסוגיה שלנו סתומה, מביאה את רב פפא בלי להעיר על זה. להפך, אני חושב שהרבה יותר סביר להגיד שהדיוק נדחה אבל הדין נכון. עכשיו הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש באמת פוסקים שיש איסור הוצאה ביום כיפור. הם למדו כמו שלמה. הדין נדחה, אבל אז באמת לשיטתם יש סתירה בין הסוגיות, נכון? כי בסוגיה אצלנו זה מופיע כדין נכון. כן, אבל

[Speaker B] יש מלא מקומות

[הרב מיכאל אברהם] שיש סוגיות חולקות?

[Speaker B] יש מלא מקומות. אבל התוספות יותר מתאמץ ליישב, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, זו ההערה הבאה שלי עוד רגע. בתוספות, מה שאמרתי למעלה, יוצא שאין סתירה בין הסוגיות, יש רק העשרה במקום אחד שאין במקום אחר. ראיה מסוימת שחשבת שהיא נכונה, שם התברר שלא, אבל הדין הוא נכון. אם אני צודק אז תוספות הולך לפי שיטתם. ואגב, בדיוק מה ששלמה העיר כאן, וזה כבר לא חוקרים, פה זה כבר ראשונים כותבים. המהרש"ל הידוע, המהרש"ל כותב את זה שיש הבדל בין גישת התוספות לבין גישת הרי"ף וחכמי הספרדים. שהתוספות עשו את הש"ס ככדור, ככה זה הביטוי שלו, שהם בעצם מנסים לעשות הרמוניזציה בין כל הסוגיות. ככה חוקרים קוראים לזה. לחוקרים יש לא מעט עבודה על ההבדל הזה בין הגישה של האשכנזים של התוספות לגישה של הספרדים. שהאשכנזים בעצם מנסים לעשות הרמוניזציה בין כל הסוגיות, והספרדים אין להם בעיה עקרונית עם זה שיש סוגיות חולקות. וזו תפיסה שונה של מה עושה העריכה של הגמרא. האם העריכה באה לעשות קוהרנטיות, הרמוניזציה בין כל הסוגיות, או שהעריכה באה רק לשים את הכל במקום אחד ועכשיו תלמד אבל יש סוגיות חולקות בתוך הקומפלקס הזה. עכשיו שיטת התוספות פה ממש מתאימה אני חושב. כי אם תוספות רוצה ליישב את שתי הסוגיות… ליישב אותם אפשר רק כמוני. אבל הרי"ף והרמב"ם שהם חכמים ספרדים, להם לא מפריע שהסוגיות חלוקות והם פוסקים כמו אחת מהן נגד השנייה. אז בהחלט יכול להיות שזאת דוגמה נחמדה לעניין הזה. אגב, רש"י ביבמות בדף ל"ד ובסוטה פוסק כמו רב רם שאין איסור הוצאה ביום כיפור. זוכרים את שיטת רש"י הכללית שראינו? רש"י באופן כללי אומר שיום כיפור הוא לא שבת. נכון? הוא אומר שאין עשה ביום כיפור. לפי האבני נזר הוא לא לומד משבת שבתון את איסורי המלאכה אלא רק את איסורי העינוי, נגד הרמב"ם. אבל רש"י באמת הולך בשיטה שיום כיפור הוא לא שבת. אז אם ככה זה מתיישב היטב עם מה שהוא פוסק כמו רב רם שאין איסור הוצאה ביום כיפור. לא הוצאה ולא תחומין ולא עירובין כמובן ולא כל מיני דברים כאלה. בסדר? הרמב"ם שאומר שיום כיפור הוא שבת, גם הוא הולך לשיטתו. לכן הוא פוסק שיש איסור הוצאה בשבת. אז הדיון הזה על רב רם יכול להיות שמהווה איזשהו מקור לשאלה העקרונית שמלווה אותנו בכל השיעורים, האם יום כיפור הוא באמת שבת או שהוא יום טוב משודרג? שבת משודרגת או יום טוב משודרג בעצם, נקרא לזה ככה. אוקיי, טוב. אולי אני רק אעיר עוד ביעף, כי אני לא רוצה לחזור לזה עוד פעם בשיעור הבא כבר. יש יש דיון לגבי הבערה, תראו בסיכום שלי. לפחות למאן דאמר הבערה ללאו יצאת. השאלה אם היא קיימת ביום כיפור. ביום טוב וביום כיפור. בשאגת אריה בסימן ע"א טוען שביום כיפור לכולי עלמא נאסרה גם הבערה, וזה הוכחה לזה שיום כיפור הוא שבת. כל בקיצור כל הנפקא מינות האלה מבחינתי הם אינדיקציות לשאלה שמלווה אותנו כל הזמן, האם יום כיפור הוא שבת או יום טוב. אז תראו בסיכום, יש שביתת בהמתו שגם כן אפשר לדון על העניין הזה. לא חושב שמצאתי מקור לגבי יום כיפור, אבל זו נפקא מינה שצריך לדון בה. וחמר גם לא מצאתי מקור, אבל גם כן זה מה שאמרתי שמה. חילוק מלאכות ביום כיפור. יש גם כן איזשהו דיון. יש חילוק מלאכות בשבת ואין חילוק מלאכות ליום טוב, אז מה קורה לגבי יום כיפור? אז האחרונים דנו בזה, יש בית הלוי ארוך ועוד אחרונים שדנו בזה. מומר לחלל יום כיפור. יש שאלה האם הוא כמו מומר לחלל שבתות? למרות חומרתו של יום כיפור, יום כיפור הוא יום טוב, אז הוא לא שייך למעשה בראשית. זכר למעשה בראשית זה לא כפירה בבורא עולם. יכול להיות שמומר לחלל יום כיפור הוא לא כמו מומר לכל התורה, לא כמו מומר לחלל שבתות. אז בשולחן ערוך מופיע בקכ"ג באבן העזר שסופר שכותב גט בזדון ביום כיפור, הגט פסול כי הסופר נעשה מומר. אז רואים שהוא תפס שיום כיפור הוא כמו שבת. עוד פעם, כמו הרמב"ם והרי"ף כמובן, בשיטה הספרדית. טוב, גם לגבי הקורבנות של יום כיפור יש מקום להתלבט האם זה מדין שבת או יום טוב, אבל לזה אני לא אכנס לזה כאן. טוב, אני אעצור כאן. תודה רבה.

[Speaker B] יישר כוח. תודה רבה הרב.

[הרב מיכאל אברהם] להתראות. אני רואה שלא הייתה פה הקלטה, אני אשאיר את החצי שעה הזאת אבל זה לא

[Speaker E] שבת שלום הרב.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי שבת מצוינת.