קול הנבואה שיעור 18

חליל, בסדר? אנחנו באות י"ג. צפיית היופי. ההיגיון ההלני העליון שראשיתו ותכליתו היופי וכולו צפייה, תאוריה, שהוא עמד בראש התשיעיות, עניאדות של פלוטין. פלוטינוס, אחד הפילוסופים היווניים הידועים, כתב את העניאדות. בעצם הוא כתב אותם כל אחד לחוד. מי שחיבר את זה זה יהודי בשם פורפיריוס. לא לא, והוא בעצם סידר את זה. יש על זה הרבה ויכוחים בחוקרים אם יש לזה בכלל משמעות לסידור שלו או שהוא סתם עשה שם שש פעמים תשעה מאמרים. יש שם חמישים וארבעה מאמרים שהוא סידר את זה בשישה חלקים שלכל אחד יש תשעה מאמרים, ובדרך כלל נוטים לחשוב שאין שום משמעות לסדר. הוא מעיר את זה גם פה למטה שהוא לגבי מאמר מסוים, אבל זה נכון כללי. זאת אומרת, יש בעיה עם הסידור של העניאדות. בכל אופן אז פורפיריוס העמיד את המאמר על התאוריה של פלוטינוס באמצע, איפה שהוא כותב את זה פה, איפה? אני יודע, בעניאדה השלישית בספר ח'. בסדר? בחלק השמיני של העניאדה השלישית. אבל למעשה לדעתו של הנזיר היה צריך להעמיד את זה בהתחלה. זאת אומרת זה הקטע שבעצם קובע את תבניתן של כל העניאדות. טוב. הכל שואף לצפייה. כל לימוד וכל עשייה. גם הטבע הבלתי מתנועע שהוא הכוח המניע. הטבע הבלתי מתנועע שהוא הכוח המניע לא הכוונה לאוסף העצמים הדוממים, כן? אוסף העצמים הדוממים הם לא הכוח המניע. הוא מדבר על אותן אידאות נחות שדיבר בסעיף י' למעלה. הכוח המניע בתמונה האפלטונית היוונית זה דבר נח. הוא בהתמניה. הוא הטבע, הוא מתכוון לומר טבעו של הדבר, לא הטבע במובן נייצ'ר. טבעו של הדבר, לזה הוא מתכוון לומר הטבע. טבעו של הדבר הוא החוק שטמון בתוכו, החוק שמפעיל אותו, החוק ששולט על פעולתו. זה מה שמציין פה הטבע. והדבר הזה אצלו, שזה האידאה האפלטונית, זה דבר נייח. והבלתי מתנועע שהוא הפועל המניע. ההוויה בקבלת צורה היא מעשה צפייה דוממת. זה כאילו חיקוי, זה מזכיר את זה בסימן ט'. אומר אור עולם האידאות בתור דוגמת סדר עולם נאה שהעולם הזה מחוקה הימנו חיקוי נאה. העולם הזה זה איזה שהוא חיקוי של האידאות, כן? זה גם כן זו פעולה סטטית. אתה מחקה את האידאות, אתה לא שואף אליהם, אתה לא עושה איזה שהיא פעולה, אתה בנוי בתבניתם כמו חותם ונחתם כזה. הטבע נח בצפייה דוממת והלוגוס העושה בהוויה שהוא בעצמו נח, זה מה שדיברנו קודם. הלוגוס האפלטוני. הוא בעצמו נח, זה אידאות נחות. נחזור לזה, אני רק נותן פה כמה הערות באמצע. אינו אלא צפייה, לוגוס דומם. גם הנפש היא כולה צפייה ואין גבול לצפייה. היופי הוא בראות, יופי החושים ולמעלה מזה יופי המעלות הטובות שלכולם חלק באידאה היוצרת. וכולם אידאות מאותו סוג. המעלות הטובות, היופי, הטוב. כל זה זה בעצם דברים מאותו סוג. כולם שייכים לאותו עולם אידאות נייח שבתבניתו העולם שלנו בנוי, מחוקה. הנפש הצופה במעלות הטובות נטהרה בהן ונעשית אידאה ולוגוס טהור, אי גשמית, השכלית, לא יודע מה זה, זה צריך להיות שכלית אני חושב. השכלית, יכול להיות, כולה לאלוהים מקור היופי. עוד פעם, גם האלוהים נתפס כמקור היופי, זאת ההגדרה היוונית לאלוהים. האידאה הכי גבוהה, עדיין דבר נייח, לא דבר פועל בעולם אלא הרעיון של העולם. אבל משהו עומד, משהו נייח, לא משהו שפועל. כן? זו התפיסה היוונית של האלוהים. עוד נחזור גם לזה. כי הוא האחד, הטוב, היופי. היופי. מן היופי ישר הוא השכל, נוס, איזה שהוא ביטוי שעוד לא הספקתי לבדוק אפילו מהו. רוח היפה. בשכל הנפש יפה. הנפש היוצרת כל צורה, כל החוכמות, כל המעשים הם יפים. טוב, בואו ניתן איזושהי תמונה, פה יש משהו שהוא משהו שקצת אני בדרך כלל לא יודע טוב כל כך לעשות אותו, אני אנסה בכל זאת, לנסות להסביר מטפורה. זו עבודה ספרותית, לא עבודה פילוסופית. זאת אומרת פה הוא מסביר בעצם למה המטפורה של צפייה או של ראייה היא זו שמתארת נכון את כל אופן החשיבה היווני. את התפיסה של כל הדברים בעולם היווני. גם האלוהים שם הוא אלוהים חזותי, או אלוהים בעצם חזותי שם. והלוגוס זה דבר נייח, וכאילו החיקוי של הלוגוס, העולם הזה שהוא בנוי בתבניתו, בתבניתה של האידיאה, זה בעצם פעולה של ראייה ולא פעולה של שמיעה. זאת אומרת הכל נסוב סביב איזושהי פעולה שהוא קורא לה ראייה. זאת המטפורה שמתארת את היווניות. וכמובן לעומת זה כל הזמן ברקע, הוא לא מוזכר בקטע הזה, אבל ברור שכל הזמן ברקע לעומת זה עומדת התפיסה היהודית שהוא מגדיר אותה כמשהו שמעי, כשמיעה. זה בעצם השורה התחתונה של כל העניין הזה. זה כל מיני אוסף של כל מיני פרטים שהוא משייך את כולם בעצם לאופן הכללי הזה שנקרא ראייה או צפייה. למה הוא אמר את זה עכשיו? לא הבנתי אם זה משהו לא חדש בסיפור, הגדרתי את זה כבר הרבה פעמים. הוא מדבר עכשיו על התפיסה היוונית, הוא מנסה להגדיר עכשיו את התפיסה היוונית. החידוש שלו הוא לא במה נקרא חזותיות, החידוש שלו הוא בזה שהיווניות ניזונה ממושג החזותיות שאותה אנחנו כבר מכירים קודם. גם היווניות האפלטונית. זה חידוש קצת יותר גדול. היווניות האריסטוטלית היא באופן יותר ברור חזותית, כן? זה מה שדיברנו על הרמב"ן הזה בפרשת אחרי מות, על אותו יווני שאומר ששום דבר שלא השיג אותו בשכלו ולא תפס אותו לא קיים. זה אריסטו. אפלטון לכאורה הוא משהו קצת יותר קרוב להגיון שמעי. הוא רואה את האידיאות כדבר קיים בתוך הדברים, זה לא רק איזושהי הפשטה תיאורטית שלנו ולא דבר. עדיין אפלטון גם הוא בעצם מייצג איזושהי תפיסה ראייתית, תפיסה חזותית אולי דקה יותר. יש ביטוי כזה בסוף הסימן הבא י"ד, שכתוב הרי זו סוף סוף אידיאליות הסתכלותית, אלילית דקה. זאת אומרת ההבדל בין אפלטון לבין אריסטו זה עד כמה החזותיות שלהם דקה, אבל זה עדיין חזותיות ולא שמיעתיות. אז פה הוא מנסה קצת לחזור לעניין הזה, למה באמת המאפיין החזותי הזה הוא המאפיין המתאים. קודם כל נחזור רגע לראייה ושמיעה, אבל הפעם אולי לא בהיבט של העומק והעמימות לעומת השטחיות והבהירות, שעליו כבר דיברנו, נכון? שראייה היא שטחית אבל בהירה, חד משמעית, והשמיעה היא עמומה אבל תופסת גם דברים שהם מאחורה. זה מה שהסברנו עד עכשיו באותן מטפורות של ראייה ושמיעה. כאן יש עוד חידוש, אולי מעבר למה שאמרתי קודם, שהחידוש שלו הוא רק לגבי האפיון של היוונים ולא לגבי מה זאת חזותיות. יש כאן בכל זאת איזשהו חידוש שהוזכר במה שאמרתי קודם, עולם האידיאות הנחות, הן בסימן י' שבו מסודר העולם המחוקק קוסמוס וכולי, איך הכוח פועל בו, אז כאן הוא מגדיר יותר טוב למה זה נייח וכולי, עסק כזה. ולמה הנייחות זאת תכונה שמתארת חזותיות, או הפוך, למה בעולם נייח ההתבוננות בו היא צפייה ולא האזנה. כן, זה בעצם המטרה של הקטע הזה. קודם כל להתחיל אפילו פיזית לגמרי. כשמסתכלים, תמונה זה הדבר שעליו מסתכלים, זה דבר נייח. כשאני מאזין למשהו, דבר נייח לא משמיע קול. אי אפשר להאזין לדבר נייח. ורק דברים, קול זה איזושהי תנועה, נובע מאיזושהי תנועה. לא רק הוא עצמו שזה גלים, זה נכון גם לגבי אור, אבל אני אומר מה שיוצר את הקול. קול לא נוצר מדבר עומד. משהו, איזשהו תהליך צריך לקרות כדי שייצא קול. משהו צריך להכות על משהו, משהו צריך לזוז, משהו צריך להתחכך עם משהו, כן? אין דבר נייח שמוציא קול, זאת אומרת כל קול שיוצא הוא תוצאה של משהו שקורה, משהו שזז. לעומת זאת תמונה זה לכאורה לא רק כך, אבל עוד מעט נראה שזה בדיוק ההיפך, זאת אומרת זה רק לא כך. קודם כל סתם בתפיסה הפשוטה מה זאת תמונה, תמונה אפשר לראות גם דברים. דברים זזים וגם דברים עומדים, נכון? זאת אומרת המקור של מה שאני רואה יכול להיות עומד ויכול להיות זז, אין איזושהי דרישה שהוא דווקא יזוז. אז כבר רואים איזושהי הבדל, נכון? משמיעה זה לתפוס דבר חי, דבר זז, דבר פעיל, דבר שפועל, וראייה זה לתפוס את הדבר כמו שהוא סטטי, לצלם אותו. באיזשהו מובן, גם מה שאנחנו רואים אבל שב-א' יותר קשה לראות דברים זזים כי התזוזה מטשטשת את הראייה. שזה גם מה שהרב כל הזמן מדבר על החץ של החץ. נכון, בדיוק. זה מה שהתכוונתי לומר שאנחנו עוד מעט נראה שזה בדיוק ההיפך, לא רק שזה לא לגמרי שמיעה אלא אני חושב שזה לגמרי לא שמיעה. הראייה זה במושכל הראשון, בוא נחזור רגע לנקודה שבה היינו. במושכל הראשון ראייה זה משהו שהוא יותר משמיעה, לא משהו הפוך לשמיעה. שמיעה זה רק לתפוס דברים פועלים, רק דברים זזים, וראייה תופסת גם דברים זזים וגם דברים עומדים. אבל באמת האמת היא שזה לא נכון. ראייה זה לתפוס דבר נייח בלבד, רק דבר נייח. ושמיעה זה לתפוס רק דבר זז, רק את התהליך. לכן במובן הזה זה ממש שתי תמונות דואליות, שכל אחת תופסת אספקט אחר של המציאות. קודם כל, עוד לפני שנגיע אפילו לחץ ולמה שכבר הזכרנו בעצם, כשאני מסתכל אפילו כשאני מסתכל על דבר זז, מה אני רואה בו? אני לא רואה את התזוזה, נכון? מה יוצרת התמונה שאותה אני רואה? בקול מה שיוצר את הקול זו תזוזה של משהו. מה שיוצר את האור זאת לא תזוזה של משהו, או את התמונה שהאור מביא אליי, זאת לא תזוזה של משהו. זה עצם קיומו של משהו שם שפגע בו אור והחזיר אותו אליי. נכון? אז גם אם הוא במקרה זז, התזוזה היא מקרית. זה לא שהמקור של האור הוא יכול להיות זז, הוא יכול להיות נייח. המקור הוא נייח. אולי הוא יכול להיות גם נייח בנקודות שונות, נכון? זאת אומרת, אז ככה אני אראה תנועה, אבל למעשה המקור לראייה הוא תמיד עומד, הוא לא זז. אתם מבינים מה אני אומר? ניטרלי? הוא לא זז? לא לא, הוא כן אני חושב שהוא לא ניטרלי, הוא עומד. וזה אני אדגיש יותר בהמשך. הראייה באשר היא, מה שיוצר את התמונה זה עצם קיומו של דבר בעולם. אם הוא במקרה זז, אז הוא קודם קיים פה ואחרי זה קיים פה, אז אני אראה אותו קודם פה ואחרי זה פה. או מקרה הוא נייח. הקיום זה דבר חיצוני? כן, אבל עצם ברור שהפעולה זה משהו שנוסף על עצם הקיום. כאילו עצם הקיום זה דבר נכון אתה צודק שהוא ניטרלי עקרוני, עוד מעט נראה שאפילו זה לא. אבל אתה צודק שהוא עקרונית ניטרלי, אבל ברור שכשאתה מדבר על עצם קיומו של הדבר, עוד לפני שאתה שואל… מה זה החצוצרות האלו? רגע. כשאתה שואל על עצם קיומו של הדבר אתה מדבר עליו עוד לפני השאלה אם הוא זז או עומד. נכון? במובן הזה אני מתכוון לומר שזה עצם קיומו של העצם זה דבר נייח. זה לא השאלה אם הוא פועם או לא פועם, זה עוד קודם לשאלה הזאת. בסדר? אתה צודק שב לכאורה נראה ניטרלי, אבל אני חושב שזאת שאלה שהיא מעבר. זאת אומרת זה לא שגם גוף נייח וגם גוף זז יוצרים תמונה. זה נכון, אבל זה נכון בגלל שמה שיוצר את התמונה לא קשור לשאלה הזאת, הוא נמצא עוד ברובד קודם. בסדר? מעצם קיומו של הגוף, לא משנה כרגע אם הוא נייח או עומד. גוף באשר הוא כשהוא קיים, זה דבר סטטי. נכון? הוא יכול במקרה לזוז, אבל עצם קיומו של הגוף זה דבר סטטי. בסדר? עכשיו מעבר לזה, זה מה שהזכיר אבי קודם, הזכרנו כבר, רצינו להגיד שקול זה משהו שנוצר כאילו מעצם הדבר וראייה זה תלוי בזה שהשמש, האור… כל זה יצירה של הדבר עצמו והאור בדיוק בגלל זה. זאת אומרת, בגלל שהדבר עצמו הרי לא עושה כלום, אז איך אני יכול לראות אותו? אך ורק אם מישהו משליך עליו קרניים שחוזרות אליי וככה אני יכול לראות אותו. דווקא בגלל שהוא לא עושה כלום. זה שני מאפיינים קשורים. הקול, אני עצמי יוצר את הקול, אני לא צריך מישהו אחר שיזרוק עליי קול. למה? כי באמת פעולת יצירת הקול היא זו שיוצרת אותו. זאת אומרת, אני עושה פה פעולה ולכן הוא נוצר. אבל איך נוצר האור שדרכו אני יכול לראות את הדבר? אך ורק כי מישהו אחר, כי הדבר עצמו הרי לא פעיל כשאני רואה אותו. לכן ברור שהאופן שבו רואים זה בעצם להיעזר במשהו אחר, לא הדבר עצמו מראה את עצמו לעיניי. הדבר עצמו משמיע את עצמו אליי לאוזניי. הדבר לא מראה את עצמו לעיניי. זאת אומרת, זה לא נכון לומר על ראייה. חוץ מאולי השמש עצמה שהיא כן עושה פעולה כלשהי. נכון, נכון. בשמש אולי זה משהו אחר באמת, אבל למעשה על השמש אי אפשר להסתכל. זה הרבה פעמים מביא לעיוורון במקרה הגרוע. טוב, סתם בגלל העוצמה. כמובן שעל נר נגיד כן אפשר להסתכל. טוב. נכון, אבל סתם בראייה הרגילה אני אומר, אז דרוש איזה מקור אור אחר ואני חושב שזה קשור למאפיין שאנחנו דיברנו עליו. אז הזכרנו כבר באמת את הפרדוקס הזה של החץ. שם למעשה רואים יותר מזה. המשל הזה נדמה לי גם השנה, גם בשיעורים האלה על הנבואה, נכון? טוב. אני בטוח שהזכרתי. רגע, איפה אתה שמעת את זה ממני? אז? לפני שלוש שנים עברנו. שנה ראשונה דיברנו על זה. טוב, אז בוא נזכיר את זה בקצרה, נדמה לי שהזכרתי את זה גם פה, אבל אולי טוב, אולי אני טועה. הפרדוקס של החץ של זנון הולך כך. בוא נסתכל על חץ שעף. אומר זנון, איך זה יכול להיות שהוא עף? או לחילופין נשאל את זה אחרת, מתי הוא עף? הרי בכל רגע ורגע שאני אסתכל עליו הוא סך הכול עומד, רק עומד במקום אחר, נכון? קח מצלמה, תצלם את החץ, בכל רגע ורגע שאתה מצלם את החץ אתה תראה אותו עומד, רק עומד במקום אחר. נכון, מדובר על מצלמה של זמן חשיפה נקודתי, כן, בלי אפקטים טכניים. אז למעשה, אומר זנון, אז בכל רגע הוא בעצם עומד החץ, רק עומד במקום אחר. אז באיזה רגע הוא זז? מתי הוא עובר בין המקומות? הרי בכל רגע עומד במקום אחר, אז באיזה רגע הוא זז? למה שהוא יעמוד? הא? למה שהוא יעמוד ברגע נקודתי, הוא עומד. אתה רואה שהוא עומד בכל רגע, הוא עומד במקום אחר. ומה זה אשליה אופטית? ברגע הוא לא יכול לזוז. ברגע אחד הוא לא יכול לזוז, בנקודת זמן דבר לא יכול לזוז. אז בכל נקודת זמן הוא עומד במקום אחר, נכון. אז באיזה נקודת זמן הוא זז? אבל הרי הוא לא זז בכל נקודת זמן כאן, אז מתי הוא זז? הוא לא יכול לשנות מקום בנקודת זמן, אחרת זה אומר שיש מהירות אינסופית. בנקודת זמן אחת המרחק חלקי הזמן יוצא אינסוף. נקודת זמן מרווח הזמן הוא אפס. אם הוא זז איזה אפסילון שאתה רוצה במרחב, לא משנה כמה, עשר במינוס עשרים מטר, הוא זז, חלק את זה בזמן שלקח לו לעבור את זה, תקבל מהירות אינסופית. בנקודת זמן הוא לא יכול לזוז, נכון? אז בכל נקודת זמן הוא עומד במקום אחר. אז השאלה באיזה נקודת זמן הוא זז? מתי הוא זז? מתי הוא עובר ממקום למקום? זה לא נכון שציינת את האחד הזה של הזמן שאנחנו תופסים הרי כנקודת זמן היא לא כמו שאנחנו אף פעם לא נגיע לנקודת זמן של זמן מוחלט שהוא לא כאילו של חוסר זמן. אנחנו תמיד תופסים רק את התהליך, אולי קשור לדבר השני שאנחנו תופסים את התהליך ולא את החילוק. מה שרציתי לומר שאין דבר כזה נקודת זמן? כאילו יש רק קטע זמן קטן כרצוננו? לא יודע אם אין דבר כזה, נניח שיש דבר כזה, אבל אנחנו תופסים את התהליך, או הפוך, לא תופסים את התהליך, אנחנו מנסים כאילו לפרק ולשים את האצבע כאילו על משהו, אנחנו לא תופסים את התהליך, אבל ברור שיש פה כאילו תהליך. זה שברור שיש זה לא קשור, השאלה מה אנחנו רואים. וזה שברור שיש זה בדיוק הפרדוקס, אם לא היה ברור שיש אז אין שום פרדוקס, נכון? אז אין תהליך והכול בסדר. מה הבעיה? כל פרדוקס בנוי כך שאני מוכיח לך באופן הגיוני משהו אחד, אבל הרי ברור לגמרי שהוא לא נכון. אם האגף השני לא קיים אז זה לא פרדוקס, אז הוכחתי לך באופן ברור דבר אחד והוא אכן הדבר הנכון. כל פרדוקס תמיד בנוי כך שיש פה הוכחה בנויה לתלפיות על משהו אחד, ומצד שני ברור שהמשהו הזה לא נכון. זה המבנה של כל פרדוקס. אי אפשר לטעון כנגד הפרדוקס ש… טוב, אבל הרי ברור שההוכחה הזאת לא נכונה כי הרי ברור שיש תהליך. זה גופא מה ששואל הפרדוקס, איך זה יכול להיות? למה אני מתכוון? כל פרדוקס בנוי כך. אתם מכירים את הפרדוקס שאני יכול להראות לכם שאחד שווה לשניים למשל? אתם מכירים את הפרדוקס אחד שווה לשניים? איקס בריבוע פחות איקס בריבוע שווה לאיקס בריבוע פחות איקס בריבוע. עד כאן זה נכון, מסכימים? איקס כפול איקס מינוס איקס שווה לאיקס פלוס איקס כפול איקס מינוס איקס. זה גם נכון, מסכימים? פתחו את הסוגריים תקבלו את זה. איי ועוד בי כפול איי פחות בי זה איי בריבוע פחות בי בריבוע, נכון? עכשיו בוא נצמצם באיקס פחות איקס, נקבל איקס שווה לשני איקס. נצמצם באיקס, אחת שווה לשתיים. הבעיה פה כמובן שצמצמתי באפס. איקס פחות איקס זה אפס, אסור לצמצם באפס. אפס כפול כל דבר הוא אותו דבר, אי אפשר לצמצם באפס. אבל מה? מדי פעם כשדיברנו על הפרדוקס הזה בא מישהו ואמר "הרי ברור שזה לא נכון", אומרים "ברור שאחת לא שווה לשתיים", מה זאת אומרת ברור שאחת לא שווה לשתיים? בדיוק זה. כל פרדוקס בנוי כך שיש לי הוכחה לכאורה נקייה ומסודרת שמובילה אותי למסקנה, אבל מצד שני או השכל הישר או העובדות או העיניים לא משנה יש לי אינדיקציות ברורות לגמרי שהמסקנה הזאת לא נכונה. כך תמיד בנוי פרדוקס, בסדר? אז לכן לא כדי לטעון כנגד פרדוקס לא מספיק להגיד רגע אבל ההוכחה הזאת הרי ברור שהתוצאה ברור שהיא לא נכונה. אז צריך להסביר לי באיזה שלב בהוכחה שגיתי או איזה הנחה שהנחתי במהלך ההוכחה לא נכונה. כי אם ההוכחה הזאת נכונה והיא מובילה אותי למסקנה הזאת אז אתה לא יכול סתם לטעון המסקנה הזאת לא נכונה כי אין לזה שום משמעות. בסדר? אבל הכלים שלנו לתפוס את המציאות הם לא משליכים דווקא על המציאות. באמת יכול להיות פרדוקס, יש פה חץ עף אבל אני לא… אין לי כלי לתפוס את התהליך כתהליך אלא רק כאוסף תמונות. בסדר, עכשיו אני שואל אבל באיזה שהוא רגע של הזמן קורה שהוא עובר ממקום למקום, נכון? אז אם בכל רגע הוא נמצא במקום אחר אז מתי הוא עובר בין המקומות? זה שאלה לוגית לא על התפיסה שלנו. מתי הוא עובר? מתי הוא נמצא בין המקומות? כן? מתי הוא זז? הוא כל רגע הוא במקום אחר. פה מציג את זה פה בכמה ניואנסים לא באחד את הפרדוקס הזה. אפשר להגדיר אותו בכמה דרכים לשאול אותו בכמה צורות. לא משנה בכל אופן לענייננו אני לא יותר מדי אכנס לזה. בואו נחזור למה שנוגע אלינו. בעצם מה שבמה טעה זנון? זנון טעה בדיוק באותה תפיסה חזותית. זנון היה יווני כידוע והוא תפס את העולם באופן חזותי וזאת בדיוק הבעיה. כשאתה לוקח מצלמה ומצלם את החץ ואתה רואה אותו עומד באיזשהו מקום, כל מה שאתה יכול להסיק זה לא שהוא לא זז, אלא זה שמצלמה לא יכולה לתפוס תזוזה. נכון? כשאתה מצלם את החץ אתה רואה אותו עומד באיזשהו מקום. אז מה אתה לא יכול להסיק מכאן שהוא לא זז. אתה יכול להסיק מכאן שמצלמה זה לא הכלי לצפות בתזוזה. נכון? מצלמה תופסת רק מיקום היא לא תופסת תנועה. נכון? עכשיו שאלו אותי קודם בסדר לא שאלו אותי להפך הציעו את זה ואני שאלתי איך זה יכול להיות שיש תנועה על נקודת זמן? הרי בנקודת זמן אתה לא יכול לשנות מקום אחרת… דרך אגב לשנות מקום בנקודת זמן זה פרדוקס לוגי לא פיזיקלי. זה שהמהירות היא אינסופית זה לא הבעיה של תורת היחסות שאי אפשר לזוז במהירות מעל מהירות האור. זה בעיה לוגית כי אם החץ נמצא פה אז הוא לא נמצא פה באותה נקודת זמן. אז זה לא בעיה בפיזיקה זה בעיה בלוגיקה השאלה אם החפץ נמצא פה או נמצא פה זו סתירה לוגית. בסדר? פה אפילו לו יצויר שתורת היחסות לא הייתה נכונה את זה אי אפשר היה לעשות. בסדר. לענייננו מה קורה. החפץ דבר אחד ברור זה מערבב שני דברים. היותו של חפץ בתנועה והיותו של חפץ משנה מקום. או היותו של חפץ בעל מהירות והיותו של חפץ משנה מקום. אלו שני דברים שונים. שהרבה פעמים באים ביחד אבל הם שני דברים שונים. וחפץ יכול לזוז גם בנקודת זמן. לזוז במובן הזה שאני אגיד שיש לו מהירות. זאת אומרת בנקודת הזמן הזאת הוא אומנם יש הבדל בין השאלה בין לומר שהחפץ נמצא בנקודה מסוימת לבין לומר שהחפץ נח בנקודה מסוימת, נכון? זו שתי אמירות שונות. חפץ שנח בנקודה מסוימת זה לא אומר רק שהוא נמצא שם. זה אומר שהוא נמצא שם וגם מהירותו אפס, נכון? חפץ שזז גם הוא בכל רגע נמצא בנקודה מסוימת. אבל המהירות בכל רגע ורגע היא לא אפס. אז לכן לומר שהוא נמצא בנקודה מסוימת אין פירושו לומר שהוא לא זז. יש לו מהירות. נכון הוא לא יכול לשנות מקום בנקודת זמן כמו שאמרנו קודם שזה בעיה. אבל מהירות יכולה להיות לו בנקודת זמן. כל חישוב של מהירות הרי התוצאה שלו זה מהירות בכל נקודת זמן. בכל נקודת זמן יש מהירות מוגדרת לגוף. אז המהירות זה גודל שקיים גם על נקודה לא על קטע של זמן. בסדר? רק מה? רק שאנחנו העיניים שלנו פועלות כמו מצלמה. ולכן כשאנחנו מסתכלים על החץ הזה אנחנו למעשה לא יכולים לראות את עצם זה שיש לו מהירות. כל מה שאנחנו יכולים לראות זה רק שהוא נמצא פה ואחרי רגע הוא נמצא פה. אז אני מסיק וזה כבר השכל עושה לא העיניים. השכל עושה מסיק שכנראה גם כשהוא היה קודם הייתה לו מהירות ושבעצם כל הזמן יש לו מהירות. אבל העיניים כשלעצמן בלי העיבוד שהשכל עושה על הנתונים העיניים עצמן רואות רק מיקום הם לא רואות מהירות. העיניים לא יכולות לראות מהירות. בסדר? ולכן בעצם זנון חשב שאין דבר כזה מהירות כי זנון חשב שכל מה שהעיניים רואות זה מה שיש ומה שהעיניים לא רואות זה מה שאין. אין דבר כזה. בדיוק מה שכתוב פה שהיוונים חושבים בצורה חזותית מה שהעין רואה. מה שהם רואים קיים ומה שלא רואים לא קיים. אבל זה לא נכון. מה שאנחנו רואים, הראייה זה אמצעי אחד לצפות על העולם. לו יצויר שהיה לי מכשיר שנקרא מסרטה, עם הסרטה אידיאלית. כן, מסרטה שלא בנויה כמו המסרטות שלנו היום שאנחנו מצלמים סיטואציה, מצלמים עוד סיטואציה במהירויות גבוהות ומקרינים אותם אחת אחרי השנייה, זה נראה לנו כמו תנועה. זה כמובן מסרטות שהן בסך הכל מצלמות, בדיוק. זה מסרטות יווניות. זה אוסף של מצלמות אחת אחרי השנייה. אני מדבר על מסרטה שרואה את התנועה עצמה. זאת אומרת, מסרטה שתופסת תנועה, לא תופסת מיקום ואחר כך עוד מיקום והמוח בעצם עושה את הפעולה ומגיע למסקנה שיש תנועה. זה מה שקורה הרי בסרט, זה מה שקורה בכל מסרטה. מה שקורה בעיניים. מה? מה שקורה בעיניים. מה שקורה בעיניים. אין בעצם, בעולם שלנו היום אין הבדל בין מסרטה לבין מצלמה. מסרטה זה רק הרבה מצלמות, זה הכל. השאלה אם יש דבר כזה תיאורטי, אני לא יודע איך בונים, חשבתי פעם אם אפשר לבנות דבר כזה. אה? זה לא בעיה טכנית, זה בעיה מצד העיניים של האדם, זה לא בעיה טכנית. שהעיניים לא יוכלו לתפוס את התוצאה של מסרטה כזאת. ודאי, אני רואה, הרי בעיניים אני רואה מהירות. אני אוכל אבל לארגן מכשיר חושי תיאורטי שיפנה ישר למוח, לא דרך העיניים, שיראה תנועה. האוזניים, אני חושב. מבינים? זה בדיוק לאן שאני חותר. זאת אומרת, טוב, אני כבר חשבתי, יש אפקט דופלר למשל, יכול להיות שזה משהו שמזכיר את זה קצת. אפקט דופלר זה אפקט שמודד ישר את המהירות של גוף לא על ידי למדוד מתי הוא נמצא איפה הוא נמצא בזמן זה ואחרי זה איפה הוא נמצא בזמן זה ולחלק את המרחק במהירות. זה מדי המהירות הרגילים. הם כמובן עובדים בצורה יוונית, או החשבון האינפיניטסימלי בעצם עובד בצורה יוונית. הוא מגדיר את הנגזרת דרך הפרשים של המקום, נכון? מה זה איך מגדירים אצלנו נגזרת במתמטיקה? איך מגיעים למהירות? מה זה מהירות של גוף? זה המקום שלו בזמן מסוים פחות המקום שלו בזמן קודם חלקי הפרש הזמנים. וכשלוקחים את זה להיות מאוד קטן, זה מה שנקרא נגזרת. אני לא יודע אם אתם למדתם, אני חושב שחלקכם למדתם. אז זה בעצם הגדרה שמנסה לתפוס את התהליך דרך התפיסות הסטטיות. זאת אומרת, אני יודע לתפוס מקום, זו תפיסה סטטית, אין לי בעיה עם זה. גם נקודת זמן אני יודע לתפוס. מהירות זה גודל שאני לא יודע לתפוס אותו, אני צריך להגדיר אותו באמצעות המקום והזמן. אז אני מגדיר אותו דרך הפרשים. זו הגדרה של מהירות. לא, זו בדיוק הטעות היוונית. פחות או יותר מה ששמעתי בכיתה ד' זה היה ככה. לא, זה איך מודדים מהירות, זו שאלה אחרת מאשר איך מגדירים מהירות. זה בדיוק הנקודה. אנחנו מודדים מהירות כך כי יש לנו מגבלות תפיסתיות, זה נכון, אבל זה לא אומר שזאת באמת המהירות. היוונים תופסים שאיך שאנחנו מודדים מהירות זה באמת מהירות. זו רק תפיסה אנושית, שאין באמת מהירות. מי אמר שיש מהירות בתוך משהו ממשי? אני יכול להביא לזה כל מיני ראיות. למשל, כשיש כשאתה מוסר תנע לדוגמה לגוף, נכון? נניח כדור פוגע בקיר. בסדר? אז כשהוא מגיע לקיר הרי יש לו מהירות, ובכל זאת הוא לא מתקדם, הקיר עוצר אותו. מה זה אומר? זה אומר שיש לו מהירות שלא באה לידי ביטוי באופן של שינוי מקום, נכון? כי הקיר לא נותן לו. איך זה כן בא לידי ביטוי? הוא מוסר תנע לקיר או לגוף שבו הוא מתנגש, הוא מוסר לו תנע. מה הוא מסר לו? הוא מסר לו שינויי מקום? הוא מסר לו מהירות. זאת אומרת יש דבר כזה שנקרא מהירות שמוסרים אותו אפילו אם הוא לא משנה מקום. זה לא מהירות, זה היכולת לשנות מקום. בסדר, זה המהירות. מהירות זה גודל פוטנציאלי בכל מקרה. זה פוטנציאלי כשאתה מסתכל על המיקום. מהירות זה הפוטנציאל שלך לשנות מקום. אם אתה מסתכל דרך אפיונים של מקום, אז המהירות זה דבר פוטנציאלי. אבל יש צורה אחרת להסתכל על המהירות שבו זה הדבר עצמו. דרך אגב, בתורת הקוונטים, מי שמי שלמד את זה פעם ויסתכל על זה באופן הזה, אז בתורת הקוונטים באמת יש, מגדירים שם שתי תמונות לגמרי מקבילות. אחת נקראת תמונת המקום ותמונת התנע. ואפשר להסתכל בתמונת התנע ושם באמת הצירים, מערכת הצירים שלך זה תנעים, זה לא מיקומים. זאת אומרת, זה מהירויות. ולהיפך, דווקא המקום שם זה גודל לא נתפס. זאת אומרת, שם באמת מסתכלים בצורה של מסרטה אידיאלית, מה שקראנו קודם. וזאת הצורה השמיעתית. תמונת התנע זו הצורה השמיעתית להסתכל על העולם. זה אחד מה שזה מעיד כך, מי שקצת מכיר את הדברים האלה. זה פתאום נהיה פה שיעור פיזיקה. המדע מובל בעל כורחו להיות שמיעתי והוא כל הזמן בועט ומסרב להכיר בזה, לכן הוא לא מבין את העולם. חלק גדול מהבעיות שיש היום במדע, אני חושב, לעניות דעתי, זה בעיות שנובעות מזה שהמדע ככל שהוא מתקדם הוא נאלץ להבין שיש חלקים שמיעתיים במציאות. שיש דבר כזה שנקרא תנע, זה לא רק אבסטרקציה. וכיוון שיש דבר כזה ואני לא יודע לתפוס את זה, אז אני לא יודע, זאת אומרת אני נכנס לכל מיני פרדוקסים. עיקרון אי-הוודאות, שאומר שאני לא יכול למדוד לדעת מקום של גוף ובו-זמנית גם לדעת את המהירות שלו. למה לא? פשוט מאוד. זה ברור, כי מצלמה לא יכולה לתפוס גם מקום וגם מהירות. אמרנו כבר קודם, נכון? במסרטה לא יכולה לתפוס גם מקום וגם מהירות, כי תופסת רק מהירות, לא תופסת מקום. אבל צריך לדעת שמצלמה לא נותנת תמונה מלאה וגם מסרטה לא נותנת תמונה מלאה. אם תסתכל גם על מצלמה וגם על מסרטה, אם תוכל להסתכל כביכול בו זמנית דרך שתיהן, אני מדבר כרגע על השכל לא על העיניים, אז אתה תוכל לדעת גם מקום וגם מהירות ביחד. תמיד כשאתה תסתכל עם העיניים זו התמצית של הפרדוקס של זינון. כשתסתכל עם העיניים אתה אף פעם לא תדע מהירות, כי העיניים תופסות מקום. אבל אתה יודע את המהירות הפוטנציאלית, איך אתה שומע את זה? מה? אתה יודע את המהירות האמיתית שלה, אתה חייב לעשות את זה על פי הפרשים. לא נכון, זה לא, לא נכון. לא נכון. לא, זה ודאי שלא נכון. אפקט דופלר למשל לא עובד ככה. זה ברור לו. כמדידה אני יכול להראות לך מדידות שלא נסמכות על הפרשים. אפקט דופלר, מה זה אפקט דופלר? אפקט דופלר שולח קרן אור אל דבר שזז, כמו המכמונות של המשטרה, או קרן לייזר או קרן אור, גל אלקטרומגנטי כלשהו, לא משנה כרגע. הוא חוזר אלי בתדר קצת שונה, שהתדר הזה הוא תלוי ליניארית במהירות של הגוף שבו הוא פוגע. זאת אומרת, אם יש השינוי בתדר הזה הוא משהו כפול המהירות של הגוף שבו הוא פוגע, לא משנה כרגע. בסדר? אתם מבינים שמדידה כזאת היא לא מדידה הפרשית. ברגע שיש לגוף מהירות אני יודע מה היא. קצת מרמה אתכם פה, אבל תיאורטית זה נכון. זה לא אומר שאדם שעומד על הר אני אגדיר אותו שיש לו מהירות אפילו אם הוא נח בגלל שהוא נמצא איפשהו? מה זאת אומרת המהירות אפס. מה זאת אומרת עומד על הר? מה זאת אומרת יש לו פה אנרגיה פוטנציאלית, הוא יכול לשמוע… לא, זה אנרגיה פוטנציאלית, זה משהו אחר. אני לא מדבר על אנרגיה אני מדבר על תנע. גם כשקודם לא דיברתי על אנרגיה קינטית. אנרגיה קינטית זה משהו אחר. דיברתי על תנע. ולפי זה אנחנו חושבים נגיד אנחנו נמצאים עכשיו במהירות… אני כן במהירות יחסית כי מצד אחד כדור הארץ כן מסתובב וזז לא יודע באיזה מהירות ואני חושב אני מסתכל על עצמי בתור בן אדם נח. זאת אומרת שהמהירות זה דבר שביחס למשהו. בדיוק. ביחס לכדור הארץ אתה נח. ביחס לשמש אתה… אז זה בדיוק מה שאני אומר. זאת אומרת שהמהירות זה דבר שביחס למשהו, זה חייב לבוא ביחס למשהו, זאת אומרת שזה דבר הפרשי. אבל לא הפרשים בתנועה שלי. לא, זה לא קשור בכלל. זה לא שחייב הפרשים בתנועה שלי, זה ביחס למישהו אחר. אנחנו לא מדברים על ההפרשים האלו. אני מדבר בהינתן מערכת צירים נתונה כשהראשית שלה ידועה לך איפה היא. עדיין בשביל לדעת מהירות אתה צריך לקחת הפרש. לא הפרש ממערכת הצירים, הפרש בין שני זמנים עוקבים במיקום של הגוף. אני מדבר על זה. טוב, אבל לענייננו בעצם, איך קראו לפרדוקס הלוגי שכתבנו, שיש פרדוקס לוגי שאם כאילו מחלקים אז הגוף אף פעם לא נע כאילו מזמן לזמן? הגוף אף פעם לא משנה מקום על נקודת זמן, זה ברור. אבל זה שהוא לא משנה מקום זה לא אומר… מזמן לזמן? מה הבעיה? כל בדיוק זאת הנקודה. מה שזינון טעה זה בזיהוי בין שינוי מקום לבין מהירות. זינון תפס שאם אין שינוי מקום אז גם אין מהירות. אבל זה לא נכון. על נקודת זמן נכון אין שינוי מקום. על נקודת זמן זה כמובן הפשט ואי אפשר לשנות מקום בנקודה אחת של זמן. אבל זה לא אומר שאין מהירות באותה נקודת זמן. תוצאה של פונקציית הנגזרת זאת פונקציה שמוגדרת על כל נקודה. כשאתה מחשב מהירות של גוף על כל נקודה מוגדרת יש מהירות מוגדרת. המהירות היא לא גודל שקיים רק על קטע. זה גודל שקיים גם על נקודה. איך אבל על זמן שווה אפס? הרבה כאילו קטעים כאלו שזמן שווה… לא, אני לא מדבר על חלוקה של קטעים אני מדבר על לרדת לנקודה. בחלוקות תלך עד אינסוף לא תגיע לנקודה אף פעם. תמיד תגיע לחצי ממה שהיית קודם. נקודה זה לא חצי ממה שהיית קודם. נקודה זה דבר שמימדו אפס, לא רק אורכו אפס. מבין? בקו מימדו אחד אם תחלק אותו עד הסוף תקבל דבר שמימדו אחד אבל אורכו אפס. זה עדיין לא נקודה. נקודה גם מימדה אפס. לכן לנקודה אי אפשר להגיע על ידי חלוקה אינסופית של הקו. נקודה זה מושג מעולם מושגי אחר. ועדיין יש פרדוקס שאי אפשר לעבור מנקודה לנקודה. למה לא? מנקודה לנקודה הן לא יוצרות קו. בטח שהן יוצרות. בתכונות מסוימות הן כן יוצרות קו. הנקודות האלו אין ביניהן רווח כאילו. הן עומדות אחת צמודה לשנייה כביכול. זו טענה מאוד נאיבית. עדיין אין כאילו אין שינוי מקום. מה אומר שינוי מקום? אני אומר לך החץ היה בנקודה במקום מסוים ובנקודה שנייה הוא היה במקום אחר. איך הוא הגיע לשם? בכל זמן שתיתן לי אני אגיד לך באיזו נקודה הוא יעמוד. מה זאת אומרת? מה הבעיה פה? הוא פשוט נע. פשוט זז. כל הזמן זז. מה זאת אומרת מתי הוא זז? זאת בדיוק הנקודה. בכל רגע שאתה קורא לו עומד הוא גם זז. הוא לא משנה מקום הוא זז. יש לו מהירות. זאת בדיוק הנקודה. בטח שהוא לא זז כי אי אפשר לזוז על נקודה. מה זה קשור לעניין? על נקודה אי אפשר לזוז. זאת בדיוק הנקודה, על נקודה רק יכולה להיות לך מהירות. אתה לא יכול לזוז. ועדיין לא מתי הוא זז מתי הוא משנה מקום. אבל מתי הוא משנה… למה המקום זה שאלה פרדוקסלית גם כן. השאלה פרדוקסלית, לא התשובה. כי מה זאת אומרת? אתה מצפה למה? לנקודת זמן? בנקודת זמן אי אפשר לשנות מקום. אז לכן כשאתה שואל אותי מתי הוא משנה מקום, אז תשאל אותי באיזה קטע. טוב, מתי הוא משנה מקום, אין בעיה. אמן. השאלה לא… השאלה היא פרדוקסלית, לא התשובה. אין עם זה בעיה בכלל, זה לא פרדוקסלי בכלל. עכשיו תראו, קודם אתה רצית קודם לטעון משהו אחר שזה היה הוויכוח בין ברגסון לאיינשטיין. ברגסון טען שהתפיסה האיינשטיינית של הזמן זה שהזמן מורכב מאינספור נקודות סטטיות אחת ליד השנייה נורא צפוף. וברגסון טען שזה רק הרצף הוא קיים. מה זה שילוב של שניהם? כן. אני חושב שאולי אפילו שני זמנים למעשה, לא לפחות שני זמנים יש בעולם. שני צירי זמן. טוב. אם אתה מרגיש שהזמן זורם, אבל אמרת בזה שיש שני צירי זמן, נכון? מה זאת אומרת הזמן זורם? על איזה ציר הוא זורם? ביחס לאיזה ציר הוא זורם? אתה מרגיש היום שהזמן כאילו נמשך, נכון? הזמן איך שהוא עובר מן העתיד לעבר. במרחב אתה לא מרגיש את התכונה הדינמית הזאת. נכון? יש איזשהו הבדל בהרגשה בין מה זה זמן לבין מה זה מרחב. אבל אם באמת אתה מאמין שהזמן הוא זורם, אז אתה צריך להגדיר מי הוא הציר הנייח שביחס אליו הוא זורם. ביחס לאיזו תודעה שעומדת מבחוץ? יפה, אבל התודעה היא יש ציר זמן סטטי. כל דבר שהוא זורם, הוא זורם על פני ציר זמן, נכון? מה זה נקרא לזרום? מה נקרא להשתנות? שברגע כזה הוא היה כך וברגע ההוא הוא יהיה כך. אבל כשאתה מדבר על הזמן עצמו איך הוא משתנה, אז אתה צריך להגדיר איזשהו עוד ציר זמן אחר שעל בסיסו הזמן הזה משתנה. אתה חייב להניח שיש שני צירי זמן אם אתה אומר שהזמן זורם. אפשר להגיע לזה מכל מיני כיוונים גם מכיוונים הלכתיים שיש שני צירי זמן. ציר השבתות הוא שונה מאשר ציר ימי החול. מה? עכשיו זה מנותק מהמציאות. מה? זה בדיוק הנקודה שזה לא מנותק מהמציאות. צריך לחפש את זה גם במציאות ולא רק בהלכה. הא? מציאות רוחנית. מה זה רוחנית? תסביר רגע, אני מדבר איתך כאן… לא, לא, אני מדבר על הזמן עצמו. מיגו דאיתקצאי. מיגו דאיתקצאי הופכת כל השבת ליחידת זמן אחת. אז אתה רואה שהזמן בשבת הוא לא… הוא לא משהו זורם. הוא משהו קבוע. זאת אומרת משהו סטטי. זו אותה שבת שהייתה בבריאת העולם, זו השבת שיש היום, זו שבת אחרת? זו אותה שבת בדיוק. יש מדרש שאומר שמי ששומר שבת אחת מעלה עליו הכתוב כאילו שמר את כל השבתות מבריאת העולם עד ביאת המשיח. למה? כי זו אותה שבת בדיוק. אין שתי שבתות שונות. אתה בציר הזמן של השבתות אתה תמיד נמצא באותה נקודה. אז איך זה יכול להיות שונה? רק על ציר הזמן של ימי החול זה שונה. פשוט עברו שישה ימי חול בינתיים, אז אתה פשוט כל פעם כל שישה ימים עולה למעלה נפגש עם אותה נקודת זמן למעלה עם הזמן הרוחני הזה שעומד. אחרי זה אתה יורד למטה אתה זז עוד שישה ימים בציר הזמן למטה ועוד פעם עולה למעלה לאותה נקודה. אבל הציר של למטה זה אומר ששבת זה קטע ולא נקודה. לא, העשרים וארבע שעות של השבת זה קטע על הציר של למטה. על ציר הימים שאתה מודד גם עם ימי החול, עם ששת ימי החול. אבל למעלה זו נקודה. זה מיגו דאיתקצאי. ואם אני עושה הלוואה בשבת? וזה לא ייחשב בריבית? לא, הוא התחייב בגלל שריבית לא נקבע לפי הציר של השבת אלא לפי הציר של ימי החול. טוב, יש לזה נפקא מינות אחרות אתה מבין? קטן שהגדיל באמצע שבת יש לזה הרבה נפקא מינות. מיגו דאיתקצאי. טוב, מה לעשות. בכל אופן אם נחזור לענייננו אם נחזור לענייננו אז אנחנו רואים עכשיו התקדמנו צעד אחד הלאה. עכשיו אנחנו רואים שהראייה לא רק שהיא תופסת גם דברים זזים וגם דברים נייחים היא תופסת רק דברים נייחים. כשאני תופס דברים זזים זה סך הכל אינטרפולציה שהמוח שלי עושה בין תפיסות של נייחות. אבל הראייה זה בדיוק ההיפך משמיעה. הראייה תופסת רק דברים נייחים. כשהראייה תופסת דברים זזים כשאני מסתכל על גוף זז אני לא באמת תופס את התנועה שלו. אני רק עושה המוח שלי או השכל שלי עושה איזשהו חישוב על הנתונים שהוא נמצא קודם פה ואחרי זה פה ואחרי זה פה ואני יוצר אצלי בראש איזושהי תודעה איזשהו סרט דמיוני. אבל כשאני רואה אני רואה אוסף צילומים כן כמו כמו בקולנוע. בסדר? אני חושב שזאת אחת הבעיות שיש בסרט אילם דרך אגב. סרט אילם יש איזושהי הרגשה יצא לכם לראות סרט אילם? מישהו מכם? הא? צ'ארלי צ'פלין מהראשונים כן. יש יש איזושהי בעיה בסיסית בסרט אילם מעבר לזה שחסר חלק מהמציאות. זה לא רק שחסר חלק מהמציאות לדעתי. יש הרגשה שזה בכלל לא מציאות. זה לא אתה איך שהוא זה לפעמים משייכים את זה לזה שאתה כאילו בתוך איזה חדר סגור ולא שומע את הקולות. אתה מנותק ממה שקורה. אני חושב שזה מעבר לזה. זה מעבר לזה. הנקודה היא שכשאתה רק רואה אז אתה בעצם לא תופס את. את הדבר החי. אתה תופס אותו מת פה ואחרי זה מת פה ואחרי זה מת פה. הדבר היחידי שיכול לתפוס את עצם החיות שלו, לא ליצור אינטרפולציה של חיות, אלא לתפוס את את עצם זה שהדבר פועל, לא את לא את איזה אינדיקציות עקיפות לזה שהוא פועל. הוא היה קודם פה ואחרי זה הוא זז לשם, אז כנראה שהוא זז, כנראה שמדובר באדם חי. זאת לא גווייה שקודם הייתה מונחת פה ואחרי זה פה. אבל זה פעולה של השכל. מתי אתה יכול לראות את זה שהוא זז או לחוש? לא לראות, אלא לתפוס את זה בחושים שהוא זז? רק באוזן. אולי בגלל שזה לא חוויה, זה לא שהבן אדם שתופס, זאת חוויה הרבה יותר אישית? בין אדם לבן אדם, השתיקה אצל בן אדם מול משהו שאתה לא זה, דווקא זה מה שגורם לך יותר להיות בפנים ופחות זה במישור החוויה, אני מדבר כרגע במישור התפיסה. הרי אנחנו מדברים כרגע על ראייה ושמיעה זה באמת נכנס לזה הרבה יותר, ואז זה חוויה חושית הרבה יותר חזקה. חוויה, אבל עוד פעם אני אומר, אני מדבר כרגע לא, אני מדבר על המטאפורות, לא על משמעותן. המטאפורות זה הראייה לעומת השמיעה. מה עושה הראייה לעומת מה עושה השמיעה. ומשמעותן זה משהו אחר, כבר אמרנו פעם שתפיסה שמיעתית יכולה להיות באמצעות העיניים, זה לא הבעיה. אני כרגע מגדיר את המטאפורות בלבד. המשמעות שלהן זה אתה צודק, זה בתחום החוויה, בהחלט ייתכן שדווקא עם העיניים אני אצור חוויה שמיעתית. ולמה אני קורא לחוויה הזאת שמיעתית בכלל? כי השמיעה זה מה שאחראי על התפיסה החושית של זה. והשמיעה זה לתפוס את הדבר פועל כשלעצמו, לא להסיק שהוא פועל, לא להסיק שהוא חי. כשאני רואה בן אדם ואני לא שומע כלום, אני רואה אותו זז ממקום למקום, אני רק יכול להסיק על זה שהוא חי. אני לא תופס את זה שהוא חי. כשאני שומע אותו אבל, את התנועה שלו, את הדיבור שלו, אז זה לא הסקה, אז זה ברור, אני שומע אותו פועל, אני תופס את הפעולה עצמה. אם זה מסרטה, האוזן זה מסרטה, העיניים זה מצלמה והאוזן זה מסרטה. ומי שתופס רק מה שיש בעיניים זה מה שיש, אז הוא מסתבך בכל הפרדוקסים של זנון. הוא יווני. הוא חושב שאין דבר כזה מציאות, יש רק שינויי מקום והמציאות זאת אבסטרקציה. זה איזשהו מושג פיקטיבי שאנחנו המצאנו כי נוח לנו מתמטית לתאר את העולם באופן של מושגים כאלו, אבל זה לא נכון. מושג המהירות מושג קיים, ואנחנו מגדירים אותו באופן מאולץ כי התפיסה שלנו היא תפיסה באמת של מצלמות, ואנחנו מגדירים אותו דרך כל מיני הפרשים. אבל הראיה שבסוף החישוב יוצא לנו מהירות בנקודה. יש מושג כזה של מהירות גם בנקודה, לא רק בקטע. אז בעצם דבר סטטי זה דבר מת, דבר נח. החיות של משהו באה לידי ביטוי בזה שהוא זז, והיכולת שלנו לתפוס חיות של משהו זה על ידי אוזן. כי הדבר הזז משמיע קולות. לתפוס בעיניים שהוא זז זה לא לתפוס את החיות, זה להסיק על קיומה של חיות. זה בדיוק איך שיוונים מסיקים על קיומה של תנועה. יווני שלא יכול לתפוס את החיים עצמם אלא רק את מה שנראה מהחיים, את הדבר החזותי, אז הוא רק מסיק, אולי באופן היולי, שיש דבר כזה שנקרא חיים, אבל הוא לא תופס את זה, הוא לא, אין לו איזושהי חוויה בלתי אמצעית של הדבר הזה. בסדר? אני חושב שעל זה הוא מתכוון כשהוא משתמש במטאפורות האלה. ברור שבעולם סטטי שאין כוחות שפועלים מאחורי הסטטיקה שאתה רואה, בעולם חזותי צורני שמאחוריו אין כוח שהוא פועל, בדוגמה שלנו נגיד, בעולם שבו יש שינויי מקום אבל מאחוריהם אין מהירות. אין לגוף תכונה שהיא באמת קיימת בו שגורמת לו לשנות מקום, רק הגוף משנה מקום, אני יודע שהוא משנה מקום, טוב, אז הוא עומד כנראה בהרבה מקומות, ככה אני אקרא לזה באופן קיצוני, כן, כיווני קיצוני ככה הייתי מכנה את זה, הגוף לא זז הוא רק עומד בהרבה מקומות. כן? אז אתה בעצם תופס את העולם שאתה רואה בלי כוח שמחייה אותו מאחוריו. המהירות זה כאילו האנרגיה זה הכוח שמחייה אותו מאחוריו, והוא בא לידי ביטוי בעיניים שלנו באופן של שינויי מקום. אבל מאחורי זה יש לוגוס פועל, לא לוגוס נח. לוגוס חי. אתם מבינים? אצל היווני מאחורי זה אין כלום, יש רק את מה שרואים. כל השאר זה פיקציות. אז זה מת. אין דבר שפועל. מה עם דיבור? בו אתה לא רואה כלום, אתה מרגיש משהו כזה. מה זנון יגיד על רוח השם יודע, כי לך תבין איך הוא יכול להגיד שאין תנועה. זנון לקח את היווניות באופן הכי קיצוני, הוא באמת טען שמה שאנחנו רואים זה שטויות ואין דבר כזה תנועה. הם לא אומרים שיש שם מהירות הרוח וכל זה? אה? אין מהירות בכלל, אין תנועה בכלל, לא רק לרוח, אין בכלל תנועה. לפי זנון. כן. אז זה הביטוי הקיצוני של היווניות. תראו, כשאני מתאר שני מודלים קיצוניים אתם צריכים להבין, אין כמעט ואין אנשים שהם לגמרי פה או לגמרי פה. אנחנו מתארים פה שתי דמויות דמיוניות כדי שנבין בין מה למה משחקים. היוונים זה אותם אלה שקרובים יותר לפה, והיהודים זה אותם אלה שיותר קרובים לפה. גם יהודים תופסים דברים מסוימים באופן חזותי. אני לא מדבר על בדיעבד, תפיסה יהודית תמיד מתייחסת לחזותיות, היא פשוט לא מתייחסת רק לחזותיות, זה הנקודה, אתם מבינים? השאלה היא מה המינונים וזה מה שקובע איפה אתה באיזה איפה אתה על הציר הזה בין שני הקטבים, האם קרוב לפה או קרוב לפה. אי אפשר לקחת את זה ממש עד הסוף ולהגיד טוב, אני באמת לא מצליח להבין מה היה בראש של זה, וזה לא לקחת את זה עד הסוף. זה לא ממש תפס שמה שאני לא רואה לא קיים. אז באמת הוא אומר משפטים שאני פשוט לא מצליח להבין את המשפטים, מה זה נקרא אין תנועה? מה זאת אומרת אין תנועה? ומה שהעיניים שלי רואות, מה זה? סתם? זה מוביל לאידיאליזם או על מה הוא מתכוון? זה לא ברור לי פשוט למה הוא מתכוון אפילו. טוב, אלו באמת המילים קצת קיצוניות. אז אתם מבינים שאם אין כוח שפועל, אם הלוגוס סומט, הוא לא חי, כמו שהאלכסנדרונים הוסיפו, נכון? האלכסנדרונים הוסיפו לוגוס חי מאחורי הלוגוס סומט, האפלטוני. זה מה שראינו בסימנים הקודמים. כשהלוגוס סומט לא יכולה להיות גם בריאה. אתם מבינים למה היוונים מבינים שהעולם הוא קדמון? כי אם אין שום דבר שפועל מאחורי העולם, הכל נח, אז כל מה שהיה הוא שיהיה, רק יש העתקה כזאת כמו חותם ונחתם. מה שיש למעלה זה איזשהו עולם אידיאות סטטי והעולם הזה הוא איזשהו חותמת, זאת אומרת איזשהו העתקה של מה שלמעלה. שום שינוי מהותי בזמן לא יכול להיות בתפיסה כזאת. לכן התפיסה של היוונים, תפיסת הקדמות של היוונים היא מהותית לתפיסה שלהם, זה לא במקרה תפיסה רווחת אצל היוונים, זה דבר מהותי. יוונים שתופסים את הכל כדבר סטטי לא יכולים לתפוס בריאה. בריאה זה אך ורק אם אתה מבין שמאחורי המציאות שאותה אתה רואה יש משהו חי שמפעיל אותה, אז הוא גם יכול כמובן ליצור אותה, קודם היא לא הייתה ועכשיו הוא יצר. והוא הוא דבר שפועל, הוא לא דבר שקיים בלבד, הוא גם דבר שפועל. זה לוגוס פועל מה שהוא אמר כל הזמן. זה לא אידיאות, עולם אידיאות אפילו אם הוא קיים עולם האידיאות האפלטוני, זה לא משנה שום דבר, עדיין העולם הוא קדמון, כי זה דבר נח, קיים אבל נח, אז מה זה עוזר לי? אבל בוא נגיד בריאה. מה זאת אומרת? שיש אנרגיה ותזוזה. זה עוד לא אומר שזה חייב הכרח, נכון, אני אומר זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק לתפיסה של בריאה, התפיסה של הלוגוס הפועל. אבל שוב, זה לא בטוח, כאילו יש בזה צד מאוד כאילו ברגע שאתה מדבר על הלוגוס פועל אז אתה כן מדבר על התחדשות מסוימת כל פעם כאילו, כל פעם אתה רואה משהו חדש מול העיניים וזה לא אותו דבר שהיה קודם. כן, אבל זה שפעם לא היה כלום, אבל אתה לא בהכרח יכול להגיע למסקנה שפעם לא היה כלום ועכשיו יש הכל. לא בהכרח, יכול להיות שהיו שינויים כל הזמן או שהיה יש מאין תמידית של יש מאין. טוב, אתה אומר שבאיזשהו מובן כל שינוי הוא יש מאין, אבל זו גם תפיסה יוונית, דע לך. כי מה אומר היווני? היווני אומר שאין הבדל, וזה בפיזיקה היום מאוד רווח, בתורת השדות היום המודרנית מתארים תנועה של חלקיק, זה נקודה מאוד מעניינת, מתארים תנועה של חלקיק באופן שהוא מושמד פה ונוצר פה. הוא לא זז מפה לפה. הוא מושמד פה ונוצר פה. מין תפיסה מאייכת כזאת, אין שום דבר לא זז. הוא מושמד פה ונוצר פה. אתם מבינים? כמו תחשבו על קרסור במחשב, כן, אתם יודעים, הנקודה הזאת במחשב כשאתה מזיז אותה עם החץ, כן? אז היא זזה. שום דבר שם לא זז. נכבית פה ונדלקת פה, נכבית פה ונדלקת פה, נכון? יש משבצות על המחשב והן נדלקות באופן עוקב מצד שמאל לצד ימין, הקרסור הזה לא זז. שום דבר שם לא זז. אז היוונים או הפיזיקאים המודרניים שהם גם יוונים בתפיסתם, הם תופסים שכל העולם ככה. כל זוזה היא כזאת. אתה מת פה ונוצר פה. ואתה לא זז. תמיד במובן הזה באמת כל תנועה היא יש מאין, זה מה שאמרת קודם. אבל מי שתופס שהדבר הזה יש לו קיום רציף גם, רק הוא משנה אפיון, אז זה הרבה פחות יש מאין. זה יש מאין של הצורה, לא של הדבר עצמו, של צורתו. בסדר? זאת אומרת, לכן התפיסה שכל יצירה היא יש מאין זו גם תפיסה יוונית. אבל בריאה מראש היא לא איזה צד. מה? תלוי למה אתה קורא חומר. אם הקדוש ברוך הוא הוא החומר אז אתה צודק, כל הבריאה זה בעצם איזשהו מקום הסתלקות שלו, הגבלה שלו או צורה לתת צורה עליו. אבל אני מדבר במושגי החומר שלנו היום, לא במושגי אלוקות. מה שאנחנו תופסים חומר וצורה נגיד עד כמה שאנחנו תופסים את זה. אז ב', אז ב', אז זה בעצם ההקדמה לגבי המטאפורות של ראייה ושמיעה. אנחנו גם הבנו היום שההבדל בין ראייה ושמיעה זה גם הבדל בין לתפוס את הדבר הפועם, החי, הפועל, לעומת לתפוס את עצם קיומו, את הדבר הסטטי, את זה שהוא קיים, לא את זה שהוא פועל. יכול להיות גם מת. אינדיקציה לזה שבן אדם חי זה שהוא זז, נכון? בן אדם מת זה בדיוק באמת שהוא לא זז, כן, זה בדיוק האפיון הכי בולט לבן אדם שלא, בן אדם שלא זז. לתפוס דברים זזים זה לתפוס אותם חיים. לתפוס דברים עומדים זה לתפוס אותם מתים. לכן הראייה זה באיזשהו מקום נח. עולם דומם, זה עולם של צפייה. ועולם של האזנה, של שמיעה, זה לתפוס עולם חי. ולתפוס שמאחוריו לפחות יש כוחות חיים שפועלים. חוק הטבע נתפס כשם עצם, כמשהו שפועל, כמשהו שקיים, לא כאיזושהי הפשטה שלנו שמתארת בסך הכל אוסף מצבים נחים שאנחנו משנים. אם היה מצב כזה, חוק הטבע לפי הפיזיקאי המודרני או היווני העתיק אומר שבעצם אחרי מצב כזה יבוא מצב כזה. לא שממצב כזה ייווצר מצב כזה, אלא אחרי מצב כזה יבוא מצב כזה. יש כללים של קורלציה. אין שום מנגנון, זה לא אותו דבר, זה לא התפתחות של אותו דבר, כי אין שום דבר שפועל. זה הפשטות שלנו, חוקי הטבע. לעומת זאת, התפיסה של חוקי הטבע כדבר קיים, זה בעצם לתפוס את חוקי הטבע כדבר שפועל על אותה מציאות כל הזמן, רק משנה אותה לפי איזה שהם כללים. אבל חוקי הטבע זה לא הפשטה. חוקי הטבע זה, אנחנו אולי מגיעים אליהם על ידי הפשטה, אבל פעם שהגענו אליהם, זאת אומרת, כשהגענו לחוק הטבע עצמו, אז זה מייצג מציאות אמיתית, בהנחה שהגענו לחוק האמיתי. בסדר? אם לא, אז הגענו לאיזה שהוא קירוב שלו, אבל אנחנו תופסים אותו עד הסוף ויש שמה משהו אמיתי. בסדר? הקישור שהוא עושה, זה בעצם הקשר בין חי ומת לבין שמיעתי וחזותי, נייח ונייד, כן? זה בעצם מה שהסברנו עד עכשיו. המעלות הטובות, הוא טוען פה בכמה מקומות בקטע, הן גם אצל היוונים, המעלות הטובות זה סוג של יופי. הם מחברים את המעלות הטובות עם יופי. ויופי זה כמובן מתאר צפייה חזותית. כן, זה לא במקרה שהיוונים שמו דגש עליו, על יופי, על אומנות חזותית, על פיתוח הגוף. זה דברים שהיו מאוד מאוד מפותחים ביוון העתיקה. כי אצלם היה מאוד חשוב איך דברים נראים. זאת אומרת, היופי זה מושג שהוא חזותי במהותו. היופי ההלני, אני מתכוון. יש יופי אחר שהרבה פעמים קוראים לו יופי אפלטוני. אבל לפי תפיסת הנזיר גם האפלטוניות זה סוג של יווניות, רק יותר דק. זה גם סוג של יווניות. מה זה יופי יהודי? זה שאלה אחרת כבר. יש יופי יהודי גם שזה משהו אחר, אולי עוד נדבר על זה. היופי זה בעצם תפיסה חזותית. ותפיסה חזותית בעצם אולי אפשר לקרוא לזה באיזושהי צורה, זו איזושהי תפיסה של השוואה. כשאתה אומר שדבר מסוים הוא יפה, אז סתם ככה מושג היופי האסתטי, אני חושב שהוא, אני לא יודע, יכול להיות שתמיד אפילו, אני לא רוצה להיות יותר מדי קיצוני בביטוי, אני לא יודע, אבל נדמה לי כל המקרים שאני יכול לחשוב עליהם, כשאני אומר דבר מסוים שהוא יפה, זה אומר שיש איזושהי התאמה בין דבר לדבר. שיש איזושהי הרמוניה בין משהו למשהו. אין דבר שהוא יפה כשלעצמו. זאת אומרת, יפה כשלעצמו, כשאתה אומר על תמונה שהיא יפה כשלעצמה, לא על הרקע שהיא נמצאת, לא משנה, זו התאמה בין חלקים פנימיים של התמונה לבין עצמם. אבל תמיד יופי מבטא איזושהי התאמה בין דבר לדבר. יופי זה התאמה. מה? ביחס לצבע. לא התייחסתי לדוגמה הזאת. אז כאילו הטבע הוא לא, אני לא מתייחס לזה כדבר עצמו. כן, כן, דווקא כן. אני לא יודע, לא יודע. צריך לחשוב אם זה בכל המקרים ככה, אבל בהרבה מקרים זה ככה. אנחנו גומרים את הזמן. טוב, אז בואו נשאיר את זה לפעם הבאה, אנחנו נמשיך את זה פעם הבאה.