קול הנבואה שיעור 3
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- קניין החוכמה העברית: נעשה ונשמע
- התורה כחוכמה: מצוות כנגזרות מן המציאות
- השתלשלות מול משמעות: אקדמיה ובית מדרש
- מנגנון סיבתי מול פשר: מחשב, ניוטון, והשגחה
- קריטריונים למסורת ציבורית
- הקורא הפועל והצורך בתיווך
- הפילוסופיה הדתית היהודית כשלב ביניים מתווך
- הרמב״ם ומטרת הכתיבה כגשר
- הרכבת הפילוסופיה היהודית: מחשבה עברית בצורה יוונית
- חוכמה עולמית ולאומית: צורה ותבנית
- השפעה הדדית: רנ״ק, ספרד, והרנסנס
- חכמה בגויים ותורה בגויים: ניצוצות, מיסטיקה, ואיסוף חסרים
- תורה כתבנית לא-שרירותית: שם, הוויה, וארבע אמות של הלכה
סיכום
סקירה כללית
הדובר מנסה לגבש תמונה של “הפילוסופיה הדתית היהודית” כיצור ביניים בין ספרות/פילוסופיה מערבית לבין “החוכמה העברית”, ומציע שהחוכמה שבתורה אינה רק הדרכה לחיים אלא חקר מציאות שיש לו יסוד אובייקטיבי. הוא מתאר שתי טעויות נפוצות: בעלי דעה מודרניים שמחפשים “חוכמה” בספרות העברית העתיקה ואינם מוצאים, ומאמינים תמימים שמוצאים בתורה אמונה וחיים אך לא מדע/חוכמה, בעוד שלדבריו התורה היא “החוכמה העליונה” והקשר בין הבנה לבין התנהגות הוא פנימי. מתוך כך הוא מבדיל בין שאלות של השתלשלות סיבתית-היסטורית לבין שאלות של משמעות, וטוען שאינן מוציאות זו את זו. לבסוף הוא מנסח את הפילוסופיה היהודית כ“הרכבה” של מחשבה/תבנית עברית בתוך צורה יוונית-לועזית, מדבר על השפעה הדדית בין הפילוסופיה הדתית היהודית לפילוסופיה הכללית, ומפתח הבחנה בין חוכמה עולמית לבין צורה לאומית, עד כדי זיהוי התורה עם שפה/תבנית לא-שרירותית שמגיעה אל גוף החוכמה עצמו.
קניין החוכמה העברית: נעשה ונשמע
הדובר פותח ב“נעשה ונשמע” כהדגשה שהחוכמה באה בדרך של דיבור ושמיעה, ומעיר שהביטוי “נעשה ונשמע” אינו נאמר במעמד הר סיני בחומש אלא בפרשת משפטים, אף שבמדרשים הוא כן מופיע על הר סיני. הוא מציג טענה שהחוכמה העברית נקנית בדרך מיוחדת השונה מדרכי הספרויות החדשות. הוא מביא שני טיפוסים שמחמיצים את הדבר: בעלי דעה מודרניים המבקשים חוכמה ודעת בספרות העברית העתיקה ואינם מוצאים, ומאמינים בתמימות התורה הקדושה הסבורים למצוא בכתבי הקודש אמונה וחיים אך לא מדע/חוכמה, בעוד שהתורה היא החוכמה בעצמה, “החוכמה העליונה החנונה מאת החונן לאדם דעת”, והוא מצטט “גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך”.
התורה כחוכמה: מצוות כנגזרות מן המציאות
הדובר טוען שהתורה אינה רק מערכת חוקים מוסכמת או ערכים מנותקים לניהול חיים, אלא שהציוויים והמצוות נשענים על מציאות ומבנה של מציאות רוחנית. הוא מגדיר חוכמה כחקר המציאות, ובתוך כך קובע שבתורה טמונה חוכמה ולא רק הנחיות לחיים. הוא מוסיף שיש קשר הדוק בין ממד ההתנהגות לממד ההבנה, עד כדי הצעה שזהו תוכן התורה: חיבור אינטימי בין “חיים” לבין “חוכמה”.
השתלשלות מול משמעות: אקדמיה ובית מדרש
הדובר מתאר שתי צורות הסתכלות: הסתכלות “אקדמית” שמבקשת להבין התפתחות והשתלשלות היסטורית-סוציולוגית של מנהגים, דינים וחגים, ולעומתה הסתכלות של בית המדרש או עולם הישיבות הקלאסי שמבקש להבין את הדבר כפי שהוא ומה הוא אומר, בלי לעסוק בהתפתחות, ולעיתים אף בכפירה במושג התפתחות ההלכה. הוא טוען ששתי ההסתכלויות אינן צריכות להיתפס כ“או זה או זה”, אלא כשתי שאלות שונות שאינן מוציאות זו את זו. הוא מדגים זאת דרך טענות על ל״ג בעומר ומנהגים שנכנסו ממקורות חיצוניים, ומסכים שדברים נשאבים מבחוץ ושיש אבולוציה מסוימת של ההלכה, אך טוען שהמסקנה שאין משמעות למנהג בגלל השתלשלותו אינה נכונה.
מנגנון סיבתי מול פשר: מחשב, ניוטון, והשגחה
הדובר מביא דוגמת מחשב כדי להבחין בין תיאור סיבתי-מדעי לבין הבנת משמעות: גם מי שיודע כל אלקטרון וכל שדה אינו מבין בהכרח “מה עושה המחשב”. הוא מדגים גם באמצעות תפוח ניוטון שהסבר גרביטציוני אינו שולל משמעות דתית כמו עונש, משום שהמשמעות אינה נגזרת מהמנגנון הסיבתי. הוא מיישם זאת על ל״ג בעומר וטוען שאפשר לחקור כיצד מנהג נכנס מבחינה סוציולוגית, אך שאלת הפשר היא שאלה אחרת, ובתוך תפיסת השגחה הוא קובע שאם “יש השגחה על עשב” ודאי שיש השגחה על האופן שעם ישראל עובד את השם, ולכן עצם הופעת מנהג בציבור עובד השם אינה מקרית גם אם מנגנון ההופעה “אבולוציוני”.
קריטריונים למסורת ציבורית
הדובר מגיב לטענה שלא ייתכן שמנהגים חסרי משמעות יושרשו, ומציע שיש דיון ארוך וקריטריונים כגון טווח קצר מול טווח ארוך והבחנה אם הדבר “פשט בכל ישראל או לא פשט בכל ישראל”. הוא מצמצם את הקביעה למה ש“פשט בכל ישראל שרוצים לעבוד את ה'”, וקובע שמה שפשט בכל ישראל אינו יכול להיות טעות במובן הזה.
הקורא הפועל והצורך בתיווך
הדובר קובע שהחוכמה העברית “זקוקה לקורא פועל”, כלומר לקורא פעיל ולא סביל, “חכם ומבין מדעתו”, ומתאר זאת כיכולת אינטואיטיבית ושמיעתית מפותחת הנתמכת במסורת רב-תלמיד. הוא מוסיף שכאשר היכולת הזו נחלשת בדורות שחיים בעולם מושגים מערבי או חיצוני, נוצר צורך בתיווך כדי לחזור אל החוכמה העברית.
הפילוסופיה הדתית היהודית כשלב ביניים מתווך
הדובר מצביע על רמז מרכזי בטקסט: נדרש “חינוך בפילוסופיה הדתית היהודית המתווכת בין הספרות המערבית והחכמה העברית”. הוא מפרש שהפילוסופיה הדתית היהודית אינה החוכמה העברית אלא שלב ביניים שתפקידו לתווך בין החכמות החיצוניות לבין חכמת התורה, על ידי כתיבה והצגה של תכנים יהודיים בתבניות פילוסופיות. הוא מביא דוגמה מספרות ימי הביניים ומזכיר את “מקור חיים” לרבי שלמה אבן גבירול, שלדבריו נכתב בצורה פילוסופית כללית עד שחשבו שהוא של פילוסוף מוסלמי, ומציב זאת בתוך הרעיון שהתיווך הוא גם היסטורי וגם פונקציונלי.
הרמב״ם ומטרת הכתיבה כגשר
הדובר מתאר את *מורה נבוכים* כתגובה ליהודים שהתעסקו בפילוסופיה ונבוכו מהקושיות, ומתאר את כתיבת הרמב״ם כניסיון להשיבם אל המקור באמצעות שפה ותבניות מוכרות להם. הוא מבחין בין השתלשלות היסטורית-בדיעבד של הצורך בתיווך לבין אפשרות של משמעות לכתחילה, וטוען שגם אם התהליך נוצר מתוך נסיגה תרבותית, ייתכן שהוא מבטא צורך אמיתי של הדור. הוא מציג ביקורת על תפיסה שלפיה הפילוסופיה היא עיקר התורה ומציין שהרמב״ם מזהה מעשה בראשית ומעשה מרכבה עם פיזיקה ומטאפיזיקה, ומעלה דרישה לראות כיצד תכנים אלה יוצאים מתוך התורה עצמה ולא רק שאינם מתנגשים עמה.
הרכבת הפילוסופיה היהודית: מחשבה עברית בצורה יוונית
הדובר מביא הגדרה: “פילוסופיה יהודית משמעה הרכבה. הרכבת מחשבה עברית בצורה יוונית”, בדרך ישירה או באמצעות עמים שהפילוסופיה קיבלה את צורתם. הוא מסביר שלשון הפילוסופיה היהודית היא לרוב לועזית או בעלת מונחים מלאכותיים לועזיים, ושהשם “פילוסופיה” עצמו יווני ומעיד על ערש יווני. הוא מזהיר שלא להתפתות אחר צורת הטיעון היוונית ולבלבל אותה עם התוכן היהודי שהוא מבקש לזהות כ“מחשבה עברית”.
חוכמה עולמית ולאומית: צורה ותבנית
הדובר מקדים משפט מן ההמשך: “החכמה עולמית בעניינה ולאומית בצורתה ותבניתה”, ומפרש שחוכמה כאוסף עובדות היא אוניברסלית ואינה “יהודית” או “לא יהודית”, בעוד שהאופן הלאומי של ההשגה, השיטה והעולם המושגי הם שונים בין עמים. הוא מנסה ליישב את לשון “מחשבה עברית בצורה יוונית” עם ההבחנה הזו, ומציע שיש רובד של תבנית עברית כצורת גישה הכרחית אל גוף החוכמה ורובד נוסף של “צורה דצורה” יוונית שמלבישה את התבנית העברית כדי לתווך לקהל החי בעולם יווני-מערבי. הוא משרטט תמונה שבה החכמה עצמה אובייקטיבית ונכונה לכל אדם, אך הגישה אליה עוברת דרך תבנית ייחודית, והפילוסופיה הדתית היהודית משמשת גשר בין עולם מושגים חיצוני לבין ההיגיון השמי/העברִי.
השפעה הדדית: רנ״ק, ספרד, והרנסנס
הדובר מצטט בשם “אבי תולדות הפילוסופיה הדתית היהודית הענק, רנ״ק” ומביא קטע שמדבר על הצורך לדרוש ולחקור דעות ומוסרים שעלו בקרב האומה לאורך הזמנים עקב קורות, חיבורים, והתערבות עם זולתנו, “יותר מכל אומה ולשון”, גם אם בשיעור מוגבל. הוא מפרש זאת כהצדקה לעיסוק בהשפעות הדדיות: כיצד נפעלנו ונשתנינו על ידי דעות האומות וכיצד פעלנו בהם, ובתוך כך כפתח לאפשרות למצוא אצל אחרים דברים שנשתכחו אצלנו. הוא מוסיף טענה שהשפעת הפילוסופיה הדתית היהודית הספרדית מרובה בפילוסופיה הכללית של ימי הביניים, ושהרנסנס הושפע מן הקבלה, ומזכיר את פיקו דלה מירנדולה ואת לייבניץ ואת דלמדיגו ואת תופעת הקשרים בין חכמים יהודים לנוצרים, תוך הסתייגות אישית שלו מהיקף ההשפעה המתמשכת.
חכמה בגויים ותורה בגויים: ניצוצות, מיסטיקה, ואיסוף חסרים
הדובר מבדיל בין חוכמה לתורה וטוען שאפשר למצוא אצל גויים נקודות אמת או “ניצוצות” שיכולים להשלים חסרים, אך התורה עצמה אינה שם. הוא מביא סיפור על רבי שבתי דונולו שחיפש הבנה בקבלה עד שפגש גוי מיסטיקן שהסביר לו, ומציע שמבנים דומים במיסטיקות שונות מעידים על ממד אובייקטיבי ולא רק על רלטיביזם תרבותי. הוא מתאר מפגש עם פסיכולוג שחקר שבט אינדיאני בבוליביה, ומתאר חוויות חזיון משותפות ואף דמיון ל“מראות של מרכבה”, כדי לחזק את ההבחנה שחוויה אמיתית מצביעה על מציאות ולא רק על מסגרת תרבותית. הוא חוזר להבחנה שחוכמה היא עולמית, ושאפשר ללמוד מבחוץ נקודות שיש להן שורש בתורה, אך לא כתחליף ללימוד תורה שיטתי.
תורה כתבנית לא-שרירותית: שם, הוויה, וארבע אמות של הלכה
הדובר מפתח רעיון שהתורה היא “השפה העברית” במובן של תבנית שאינה שרירותית, בדומה לשם הוויה שאינו תווית מקרית אלא התייחסות לדבר עצמו. הוא טוען שהלכה כמו “דיני ארבעה שומרים” אינה רק אמצעי להגיע לפילוסופיות גבוהות אלא “גוף החכמה” עצמו, ושארבע אמות של תורה הן מגע עם הממד האובייקטיבי של התורה ולא רק מערכת נימוסים. הוא מציג את התורה כדרך יחידה להגיע אל עומק החוכמה באופן מהותי, ומסיים בקביעה: “התורה זו השפה העברית.”
תמלול מלא
מה זה בכלל החיה הזאת? ואיך אמרתי שאני לא הצלחתי לגבש את התמונה שעולה פה, איך הוא מתייחס לעניין הזה של הפילוסופיה הדתית היהודית. מעין יצור כלאיים שמצד אחד הוא פילוסופיה, אבל מצד שני זה משהו יהודי. אז זה לא מחשבת ישראל, זה משהו שהוא איכשהו באמצע. זה האמת שפה קצת שמתי לב עכשיו לפני שהסתכלתי לפני השיעור, שיש פה קצת רמזים בכיוון הזה, אולי זה יעזור לנו קצת. נתחיל עם קניין החוכמה העברית. נתחיל מנעשה ונשמע. אנחנו היום קצת בהכנות לקראת שבועות, אני רוצה שזה עוד יגיע גם בהמשך. הציטוט פה למעלה הוא פשוט ממשלי, מתחילים מנעשה ונשמע. אז פה זה בעצם איזושהי הדגשה שהחוכמה היא באה בצורה של דיבור ושמיעה. טוב. קניין החוכמה העברית. החוכמה העברית. זהו נעשה ונשמע לא נאמר בכלל במעמד הר סיני בחומש. בפרשת משפטים שם זה נאמר. פתאום היום הסתכלתי, ראיתי איזה משהו מאוד מוזר. יש מן כזה טבוע כל כך עמוק, אמרת נעשה, אני חשבתי אולי בוואתחנן יש נשמע כמו זכור ושמור בדיבור אחד. כן, בסדר, אבל זה בעצם נראה כאילו שזה מתייחס לאיזשהו קטע, לא למעמד כולו. טוב. החוכמה העברית נקנית בדרך מיוחדת לה. במדרשים זה כן מופיע על הר סיני. במדרשים כשהיה על הפסוק של נעשה, אז במדרשים מופיע שעם ישראל ענו נעשה ונשמע ובכל מיני הקשרים. טוב. החוכמה העברית נקנית בדרך מיוחדת לה. יש בעלי דעה מודרניים המבקשים חוכמה ודעת בספרות העברית העתיקה, ולפי דבריהם אינם מוצאים את מבוקשם. ויש מהמאמינים בתמימות התורה הקדושה, הסבורים למצוא בכתבי הקודש אמונה וחיים, אך לא מדע. או חוכמה בעצם, מה זה פה מדע במובן המצומצם של היום, שאותם הם מבקשים בספרויות החדשות. באותה שעה שהתורה הרי היא החוכמה בעצמה, החוכמה העליונה החנונה מאת החונן לאדם דעת. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. אז פה הטענה בעצם שהתורה זה לא רק איזשהו אופי של חיים, זאת אומרת זאת לא רק צורה, זה לא רק תיאור של איך ראוי לחיות, אלא האיך ראוי לחיות קשור למציאות. זאת אומרת בדרך כלל מערכות חוקים, דיברנו על זה כבר אני חושב, שמערכות חוקים בדרך כלל זה איזשהן מוסכמות כדי לנהל את החיים בצורה יותר נכונה, אבל הם לא נגזרות מקביעות מציאותיות, אין להם קשר למציאות, זה ערכים. ערכים שלפיהם צריך לבנות חברה או שלפיהם צריך לנהוג אדם. הציוויים בתורה, המצוות, זה דברים שביסודם עומדת מציאות. אלו לא ערכים מנותקים כמו מערכות חוקים אחרות, אלו דברים שנגזרים מהמבנה המציאותי של המציאות הרוחנית. וחוכמה זה בעצם חקר המציאות, זה חוכמה. מה זה חוכמה? חוכמה זה חקר המציאות, אולי מציאות האדם, אולי מציאות העולם, מציאות החלק הרוחני של העולם, אבל חוכמה זה להבין את העולם, זה נקרא חוכמה, לענפיה השונים. אז הטענה שלו שהתורה זה לא רק אוסף ציוויים מנותק, בתוך התורה טמונה גם חוכמה. ויותר מזה כמובן יש כמו שיתבאר בהמשך יש קשר הדוק בין שני הממדים האלה. הממד של ההתנהגות קשור באופן אינטימי לממד של ההבנה. אולי זה כל התוכן של התורה, הקשר בין שני הדברים האלה. זה אנחנו נראה בהמשך. באופן בהתחלה הוא מדבר על שתי צורות הסתכלות ששתיהן בעצם מפספסות את העניין הזה. זה בדיוק עכשיו חשבתי על זה, רב אבי, דיברתי איתו לפני שנסענו לירושלים אז דיברתי איתו קצת, הוא כותב מאמר לשבועות, אולי אני מגלה סודות פה אבל לא משנה, אני מניח שתקראו את זה גם כך. הוא דן בשאלה למה תמיד החקירות מוצגות בצורה של או כך או כך. או שזה מה שקובע או שזה מה שקובע, או שזאת ההבנה או שזאת ההבנה, אולי שניהם ביחד. בגדול, או לא ניכנס לפרטים, אבל גם פה בעצם כל אחד משני הצדדים שהוא מציג פה מחפש משהו אחר בתורה. אחד מחפש את החיים, איך לחיות נכון, איך לחיות כמו שצריך לחיות, אמונה זה חיים, אבל לא את החוכמה. ואת זה אולי הוא מוצא, למרות שאנחנו הרבה פעמים דווקא קשה לנו יותר עם זה אני חושב, למצוא את החיים שבעניין. חוכמה אפשר למצוא אולי, אבל חיים זה דווקא הדבר שנראה יותר חסר אני חושב, עוד גם איך שאני מתרשם ממה שאני שומע לא רק אצלי. והכת הראשונה זה אלה שמחפשים דווקא חוכמה בתורה, זה כאילו הבעלי דעה המודרניים כמו שהוא קורא להם, אלה שמחפשים חוכמה אבל הם לא מוצאים. אבל במישור, קודם כל באשר למה שמחפשים, אז שתי הכתות האלה כל אחת מחפשת משהו אחר. מחפשת. כן. הם לא מוצאים אותו דבר. מה? שניהם לא מוצאים אותו דבר. אחד לא מוצא את זה והשני לא מוצא את זה. כן, נכון, אבל בוא נעצור רגע בנקודה השנייה. לא לא, שניהם מחפשים דברים אחרים, הם מוצאים את אותו דבר. ואתם מחפשים דברים שונים. אחד מחפש את החוכמה והשני מחפש את החיים. אז את החיים נראה לי שהכת הזאת שהוא מתייחס אליה כן מוצאת, אבל את החוכמה, בעלי הדעה המודרניים שמחפשים את החוכמה, לא מוצאים. אה? חיים יותר נכונים, יותר אמיתיים, לא במובן האינטלקטואלי אלא במובן של למצוא את עצמך, לא יודע, להרגיש שאתה חי נכון. חוכמה זה משהו יותר אינטלקטואלי, נראה מנותק, לא קשור לחיים, אלא מה המבנה של העולם, להבין, פשוט בסדר? זה רובד מנותק. והרובד של החיים זה פשוט לחיות נכון, להרגיש שאתה חי לפי הדרך שצריך לחיות. עכשיו אלה, הכת הראשונה מחפשת את החוכמה ולא מוצאת, הכת השנייה מוצאת. אבל קודם כל באשר לחיפוש עצמו יש פה בעצם, אולי בקצת השאלה אבל זה לא לגמרי, אני חושב שיש פה גם בשתי הכתות האלה שהוא מתאר יש פה את שני הצדדים האלה. יש שתי צורות הסתכלות על התורה, בכלל על דברים אבל על התורה וגם על תהליכים היסטוריים ובעצם על הרבה דברים, אבל בתורה זה מאוד מורגש. דרך ההסתכלות האקדמית שבעלי הדעה המודרניים, זה דרך שבעצם בסופו של דבר חוקרת את ההשתלשלות של הדברים. זאת אומרת כשמסתכלים איך נוצר מנהג מסוים או איך נוצר דין או איך נוצר חג, אז הם חוקרים את ההשתלשלות ההיסטורית, סוציולוגית, לא יודע איך לקרוא לזה, של איך הדברים נוצרו. ממי הושפע, מה היו ההשפעות, מה היה הרקע להשפעות האלה. אלה שמחפשים את הדבר, אלה שמצד שני יש את עולם הישיבות הקלאסי. עולם הישיבות הקלאסי לא מעניין אותו בכלל התפתחות, הוא בדרך כלל גם כופר במושג הזה, אומר שההלכה בעצם לא מתפתחת. אז הוא מסתכל עליה כמו שהיא, ואני רוצה להבין מה היא אומרת לי. לא איך זה התפתח, ובדרך כלל אפילו הטענה שזה לא התפתח, רמה זו או אחרת, יש כמובן ניואנסים שונים. גם פה זה קשור קצת לשתי הכתות האלה, לא לגמרי, כי זה לא לגמרי קשור כי שתי הכתות שאני מדבר עליהן הן שתיהן לכאורה ברובד האינטלקטואלית, אבל זה לא בדיוק כמו שאנחנו נראה בהמשך. וגם פה בדיוק כמו מה ששתי הכתות שהוא מתייחס אליהן האמת היא כמובן אצל שניהם. זאת אומרת, שתי ההסתכלויות האלה אסור להתייחס אליהן כחקירה או שזה נכון או שזה נכון, מה שנכון זה בדיוק השניים ביחד, זה מה שנכון. אני אולי אמחיש יותר את מה שאני אומר. היה לפני כמה זמן בדיוק דיברתי עם איזה קבוצה והיו שם כל מיני טענות, איך פתאום חוגגים את ל"ג בעומר? עוד מעט דבר ששאוב מכל מיני מקורות אינדיאניים, מנהגים מוזרים שלא מוצאים להם שום שורש, וטענו שם שעוד כמה שנים כבר יצא שולחן ערוך על מנגל, איך בדיוק צריך לנפנף ומה צריך לעשות ומשנה ברורה והמחמירים תבוא עליהם הברכה. זאת אומרת הכל באיזה שהוא שלב מתחיל עם איזושהי סטייה מוזרה ונכנס לתוך השולחן ערוך והופך למשהו שכאילו צריך לחייב אותנו. מה זאת אומרת? דברים ששאובים מהאיסלאם, אני לא יודע מאיפה, כל מיני דברים שונים ומשונים. חלק מהטענות היו סתם לא נכונות, אבל אפילו נניח אם אני מניח כרגע. ומה שטענתי בעצם זה שהם צודקים אבל המסקנה שלהם היא לא נכונה, זאת אומרת אני אני מסכים עם ההנחה אבל לא עם המסקנה. זאת אומרת ברור שכל מיני דברים נשאבים מבחוץ, מי שחושב שאין אבולוציה של ההלכה אז הוא טומן את הראש בחול. אז כאילו ההתגוננות שתמיד מעלים כנגד זה מה פתאום ל"ג בעומר ירד מסיני, וזה ברור הכל ירד מסיני שום דבר לא זז בארבעת אלפים שנה האחרונות, שטויות כמובן. אבל השאלה השאלה אם זאת דרך ההתגוננות היחידה, זאת אומרת אם בכלל צריך להתגונן אני לא יודע, אבל השאלה אם זאת באמת האפשרות היחידה להציג עמדה עמדה אחרת. ואני חושב שברור שלא, אני מרחיב על זה בהזדמנות אחרת אני רק אגיד בקצרה, ברור לגמרי שהצורה איך משתלשלים דברים זה בסך הכל המנגנון הסיבתי המדעי, איך הדבר נוצר. ועכשיו כשאתה שואל מה הפשר של דברים הוא לא בהכרח קשור לשאלה איך הם השתלשלו. דוגמה, אם אני מסתכל על מחשב, אולי פעם הבאתי את זה, אני על המחשב נדמה לי שפעם הבאתי אני לא יודע חלק זה נכון וחלק לא, אם אני מסתכל על מחשב אז אתה רואה שיש שמה המון אלקטרונים, אטומים וכל מיני דברים שונים ומשונים. נגיד שיש מישהו שיש לו יכולת פיזיקלית וירטואוזית עם זיכרון אינסופי, כוח חישוב בלתי מוגבל, בסדר? הוא יודע כל אלקטרון בדיוק איפה הוא נמצא, מה השדה האלקטרומגנטי ששורר סביבו, הוא יודע את המחשב על בוריו, כל צ'יפצ'יק. הוא יודע בדיוק לאן ילך כל אלקטרון בעשרים שנה הקרובות, זאת אומרת הוא יכול גם לחשב קדימה את כל השדות איך הם ישפיעו וכל העניינים האלה. והשאלה אם הוא מבין מה עושה המחשב. ברור שלא. אין לו שמץ של מושג מה זה מחשב, איך הוא פועל ומה המשמעות שלו. מושג של סדר, אותו דבר נכון? גם או דומה מאוד לפחות, נכון? זאת אומרת אבל הוא מבין נכון, זה לא שההבנה שלו לא נכונה הוא רק לא מבין את הדבר הנכון. זאת אומרת האלקטרונים באמת זורמים ממקום למקום אבל זה התיאור המדעי הסיבתי של איך העסק קורה בפועל במציאות המדעית נקרא לזה. אבל השאלה של המשמעות, השאלה של האינטרפרטציה היא לא נגזרת מהמנגנון הסיבתי. דיברנו על ניוטון עם התפוח נכון שנפל לו על הראש, ולמה הוא לא הסתפק בתשובה שזה נפל לו על הראש בתור עונש של איזה חטא שהוא עשה? מה הוא חיפש כל מיני כוחות גרביטציה? אז הוא כן הסתפק בתשובה הזאת, אבל זאת תשובה של משמעות. השאלה היא אבל מה התשובה במובן הסיבתי המדעי. זאת שאלה אחרת לגמרי. זאת אומרת אם אתה מבין את המימד הסיבתי והמדעי זה לא אומר שאתה מבין את הפשר, את המשמעות. אתה מבין שתפוח נופל לי על הראש בגלל שכדור הארץ מושך אותו, אז מה זה אומר שזה לא בתור עונש של חטא שעשיתי אתמול? זה לא קשור. הקדוש ברוך הוא משתמש במנגנון הזה כדי להעניש אותי על מה שעשיתי אתמול. אז אפשר להבין את המנגנון וזאת ההבנה המדעית, ואפשר להבין את המשמעות והמשמעות היא עקרונית לא קשורה למנגנון. אותו דבר גם בנגיד נחזור לל"ג בעומר. גם בל"ג בעומר, ל"ג בעומר נכנס באיזושהי צורה שונה ומשונה בכל מיני מנגנונים סוציולוגיים פסיכולוגיים ואחרים, זה בכלל לא משנה. הוא נכנס איכשהו ואולי זה מעניין מישהו לחקור אז שיחקור את זה, אותי אישית זה לא כל כך מעניין. אבל בסופו של דבר השאלה מה הפשר של ל"ג בעומר היא שאלה אחרת לגמרי. זאת אומרת השאלה למה נכנס מנהג מוזר כזה לתוך הציבור שמעוניין בעבודת השם זה דבר שכנראה לא מקרי, בלי קשר לסיבתיות הסוציולוגית. זה לא דבר מקרי, אם יש השגחה על עשב אז ודאי שיש השגחה על על איך עם ישראל עובד את השם. לכן זה שהקדוש ברוך הוא סובב את זה דרך כל מיני תהליכים אבולוציוניים זה לא קשור לשאלה מהי המשמעות של הדבר הזה. אלו שתי צורות ההסתכלות שהתכוונתי אליהן כשדיברתי על שתי צורות ההסתכלות שלי או שאני הצגתי. זאת אומרת יש צורת הסתכלות מדעית ששואלת איך זה השתלשל, צורה סיבתית, זאת אומרת מה גרם למה, איך איך ההשתלשלות. ויש את הצורה ששואלת רגע מה יש פה, הסתכלות א-היסטורית. עכשיו לא צריך בשביל זה להגיד שלא הייתה התפתחות היסטורית, זה הנקודה. הייתה התפתחות היסטורית, אבל השאלה שאני שואל מנותקת ממנה. זאת אומרת לא ההשתלשלות ההיסטורית היא זו שקובעת את המשמעות, בסדר? לכן בעצם אם נגדיר בגדול האקדמיה זה עולם שמתעניין במדע, בהשתלשלות מדעית, אם נקרא לסוציולוגיה מדע לא משנה זה דומה למדע לפחות, אז ההשתלשלות של ל"ג בעומר זאת שאלה סוציולוגית ששואלת מה ההשפעות, מה הסיבות, מה הגורמים, מה הסביבה, איך זה איך זה נכנס. אבל בית המדרש לא שואל את השאלות האלה וגם לא צריך לשאול את השאלות האלה. לימוד תורה בבית מדרש זה השאלה מה משמעותו של ל"ג בעומר. ההנחה היא שאם הוא נכנס יש לו משמעות. והשאלה היא מה המשמעות שלו. זאת שאלה מנותקת לגמרי מההשתלשלות ההיסטורית באופן עקרוני. יכול להיות שיבוא מישהו ויגיד שגם יש קשר בין הדברים, אבל זאת כבר טענה נוספת, זה לא חייב להיות. זה בעצם שתי כתות, אחת מתייחסת לזה כבאיזושהי צורה מדעית והשנייה מתייחסת אל זה בצורה של מהותית, נקרא לזה. עכשיו זה לא בדיוק חיים אולי כמו שתיארתי קודם, כי זה גם כן בעצם איזושהי השתלשלות אינטלקטואלית, אבל זאת הסתכלות חיה שהיא יותר חיונית. זאת אומרת היא לא אינטלקטואלית מנותקת. כשאני מחפש את המשמעות של ל"ג בעומר, אני מחפש מה זה אומר לי. עכשיו מה שזה אומר לי לא קשור לאיך זה השתלשל, אז זה חיפוש של החיים. ההסתכלות המדעית כאילו מחפשת את ההשתלשלות, איך זה קרה, אז זה לא בדיוק הכת הראשונה שהוא מתאר, אני רק אומר שאותם יחסים יש גם בין שתי הכתות האלה. זאת אומרת, שני אנשים מחפשים דברים שונים בהנחה שאחד מהם קיים והשני לא קיים, או שאחד מהם מוציא מהשני. זאת אומרת, אם זה נכון, אז השני לא נכון. אם ההשתלשלות היא כזאת, אז ברור שאין לזה משמעות, כי אם יש לזה משמעות, אז ברור שההשתלשלות היא לא כזאת. אבל זה לא נכון. זאת אומרת, שתי שאלות שמתייחסות לרובדים שונים הם לא מוציאות אחת את השנייה. גם פה אני אומר טיפה את אותה טענה, זאת אומרת. כשאתה שואל מה החוכמה שיש בתורה, אתה יכול להגיד שאין בכלל חוכמה, יש רק חיים. זה הטענה של הכת השנייה. היא מחפשת חיים, היא לא מחפשת חוכמה, התורה בשבילה זה לא מקור חוכמה, זה מקור חיים. את המדע הם מבקשים בספריות החדשות. אבל הנזיר טוען שיש רובד כזה, זה שאתה לא מחפש בסדר, אבל יש רובד כזה, ולא רק שיש, הוא כנראה גם קשור לרובד של החיים. זאת אומרת, השכל המנותק לכאורה, בדרך כלל בתורה זה השכל שכן אמור להיות מחובר לחיים. ולכן אלו שמחפשים את החיים ומוצאים אותם, אז גם אם הם מצאו את מה שהם מחפשים, הם לא יודעים שאפשר לחפש עוד דברים חוץ מהם. הם חושבים שאם זה חיים אז זה לא חוכמה, ואם זה חוכמה אז זה לא חיים, אבל התורה זה חוכמת חיים, זאת אומרת משהו שאמור לחבר את החיים עם החוכמה. כן. יש תחושה שהסיבה שלא מחפשים את החוכמה זה בגלל שהם מודעים לסוג דרך החיים, או החיים זה הדבר הראשון. אני גם חושב, אנחנו נגיע לזה עוד מעט. ואני חושב שהנזיר גם אומר את זה. כן. רק רציתי להגיד שדבר שמתגלגל דוגמה, השתלשלות יכולה להשפיע על המשמעות, להאיר משהו על המשמעות, ולהתנתק בצורה… לא, אמרתי שברמה העקרונית אני מנתק את זה לגמרי, ואמרתי שבהחלט ייתכן שיש קשר בין ההשתלשלות לבין המשמעות, אבל זה כבר משפט נוסף. יכול להיות שהוא נכון, לא אמרתי שהוא לא נכון, אני רק אומר שזאת הנחה נוספת שאתה לא חייב לקבל אותה. עקרונית זה באמת שתי שאלות נפרדות לחלוטין. עכשיו, אתה יכול להאמין שיש משמעות גם להשתלשלות. יכול להיות שיש משמעות שלא קשורה להשתלשלות מסוימת? זאת אומרת, לא הבנתי. השאלה למה אני צריך לעשות היום את ל"ג בעומר לא קשורה לשאלה האם ל"ג בעומר נכנס דרך המוסלמים במאה ה-15 או דרך היוונים במאה ה-17, עקרונית. עכשיו, אתה יכול לבוא ולומר תראה, תסתכל על דרכי ההשגחה איך ל"ג בעומר נכנס, יכול להיות שתלמד מזה גם משהו שרלוונטי להיום. בסדר, יכול להיות בהחלט, אבל אני אומר זה כבר קומה נוספת, ודאי שאתה לא צריך להניח את זה ולהגיע למצב שאו זה נכון או זה נכון, או המשמעות או ההשתלשלות. אני חושב שאפשר בהחלט לתפוס שיש גם קשר בין הדברים, אבל זה כבר קומה נוספת. למשל שזה מדובר בראש ששני הפנים האלה לא קשורים, לא ייתכן. נכון. ואז ההנחה לא יכול להיכנס למשהו כזה ש… לא היה אמור להיכנס, נגיד דברים שהם לא חשובים, לא משמעותיים, נכנס עין הרע נגד חתולות שחורות, לא יכול להיות. כן. יש השגחה בעולם ולא ייתכן שנכנס פה משהו כזה שהשתרש, לא, לא, לא. לכן פה צריך להיכנס ממש לדיון ארוך בזה, יש אפילו קריטריונים לדעתי בעניין הזה, אבל זה באמת טווח קצר וטווח ארוך, השאלה אם זה השתרש, אם זה פשט בכל ישראל או לא פשט בכל ישראל, וזה דיון אחר. מה שפשט בכל ישראל לא יכול להיות טעות, בכל ישראל שרוצים לעבוד את ה' אני מתכוון. טוב. מגילת דלת זו בפני מבקשי החוכמה העברית מימין ומשמאל, יש שני מבקשי חוכמה עברית מימין ומשמאל, באה מתוך התבנית או הדרך המיוחדת לה. השונה מדרכי הספרויות החדשות. והניתוק הזה, האנשים שלא מצליחים לתפוס את פן החכמה שיש בתורה, ומשני הצדדים הם מפסידים. אחד לא מחפש ואחד מחפש ולא מוצא. אבל הוא לא, שניהם לא, אחד לא חושב שיש, השני לא מוצא זה בגלל שהם לא מודעים לזה שזאת לא חכמה ככל החכמות. וגם הדרך לקנות אותה היא לא אותה דרך. היא זקוקה משום כך לקורא פועל. מה הכוונה קורא פועל? קורא פעיל, לא סביל. חכמות אחרות בדרך כלל הלימוד שלהם הוא סביל. זאת אומרת אתה מנסה להבין מה יש פה, אתה סביל. אתה מנסה שהאינפורמציה תיכנס אליך. בחכמת התורה צריך קורא פועל. זאת אומרת, זה לא, זה לא איזושהי קריאה, זה אחד הגוונים שבהם החכמה הזאת שונה מחכמות אחרות. אתה צריך להיות פעיל בשביל לתפוס את החכמה הזאת. זה לא דבר שנמצא בעצם רק מחוצה לך ואתה מנסה להכניס אותו פנימה. זה דבר שאתה צריך גם באיזשהו מובן להוציא אותו מתוכך. לקורא פועל, חכם ומבין מדעתו, או לחינוך בפילוסופיה הדתית היהודית המתווכת בין הספרות המערבית והחכמה העברית. כאן הרמז שדיברתי עליו קודם. שימו לב, הכותרת של המאמר זה תבנית הפילוסופיה הדתית היהודית. הכותרת של הסעיף א' זה קניין החכמה העברית. לכאורה נראה שזה אותו מושג, החכמה העברית והפילוסופיה הדתית היהודית, אבל זה לא. זה שני מושגים, וכאן בפסקה הזאת זה מבואר בדבריו. שאתה צריך חינוך בפילוסופיה הדתית היהודית כדי להגיע אל החכמה העברית שהיא משהו אחר. הפילוסופיה הדתית היהודית היא המתווכת בין הספרות המערבית לבין החכמה העברית. בסדר? אז כאן קודם כל יש הגדרות ברורות, מה שאני לא כל כך הצלחתי להבין מהפעם הקודמת, יש הגדרות ברורות. הפילוסופיה הדתית היהודית זה שלב ביניים. זה לא החכמה העברית, זה שלב ביניים. זה שלב ביניים שתפקידו לתווך בין הספרות המערבית, או לאו דווקא ספרות מערבית, במקרה זה המערבית כי אולי לא במקרה, אבל זה תיווך בין החכמות החיצוניות לבין חכמת התורה בעצם. מה עושים? כותבים פילוסופיה יהודית בסגנון ובצורה פילוסופית. זאת אומרת בצורה של חכמה חיצונית. כן, כל הספרים של חכמי ימי הביניים היהודים זה בעצם רובם, לא כולם, זה בעצם ספרים שהם כתובים בהרבה מובנים כמו ספרים פילוסופיים אחרים. אנחנו נראה אולי קצת בהמשך את ספר מקור חיים לרשב"ג, רבי שלמה אבן גבירול, כן, רבי שלמה אבן גבירול. שעד המאה התשע עשרה אף אחד לא העלה בדעתו שזה ספר של פילוסוף יהודי. היו בטוחים שזה ספר של פילוסוף מוסלמי ורק לקראת סוף המאה התשע עשרה פתאום גילו שזה ספר של רבי שלמה אבן גבירול. מקור חיים, הוא מזכיר את זה בהמשך. זה באמת ספר מיוחד, הוא עצמו מציין שהספר הזה הוא ספר מיוחד לעומת שאר ספרי הפילוסופיה של ימי הביניים. כי הוא לגמרי כותב כמו גוי, במובן של הצורה. בכל אופן הפילוסופיה הדתית היהודית זה לא החכמה העברית. זה שלב ביניים שקושר בין החכמה החיצונית לחכמה העברית. בהמשך יתברר יותר מה זה נקרא שזה דבר אחר. זה שתי צורות טיפול באותו דבר או שזה באמת שני תכנים שונים. זה שני דברים שונים, זה מטפל בנושאים שונים. כן. זה פה כמו שהיום מישהו כותב משהו בצורה מסוימת בספר ואז בדרך אחרת בשביל להגיע לחכמה העברית בשביל להגיע לחכמה העברית וזה יהיה התיווך? אני חושב שזה לא שמתי לב לזה באמת, אבל אני חושב שזה או כפשוטו. או זה או זה. כי למה? בהיסטוריה למשל איך הגיעו לחכמה העברית בימי התנאים? האם הם הגיעו דרך הפילוסופיה הדתית היהודית? היא עוד לא הייתה. הפילוסופיה הדתית היהודית זאת יצירה שהתחילה בתחילת ימי הביניים או משהו כזה. בגלל שהם פגשו את הספרות המערבית שהייתה אצל היוונים ואז נוצרו דברים אחרים. בדיוק. בדיוק. זאת אומרת אם יש לך קורא פועל חכם ומבין מדעתו, דווקא הערה יפה לא שמתי לב לזה, קורא פועל חכם ומבין מדעתו בסוגריים בעל יכולת שימית, אחד שיודע להבין באופן פעיל, אחד שיש לו אינטואיציה בריאה. מתוך מה? מתוך מסורת, מקבלה, רב תלמיד מרב. כן, עד שזה נאבד באיזשהו שלב אצלנו. אנחנו צריכים תיווך בשביל זה. זה בדיוק הנקודה שכתובה פה, אם לא שמת לב לזה, אבל אני חושב שזה בדיוק מה שכתוב פה. זאת אומרת, אחד שהוא חכם ומבין מדעתו זה אחד שהאינטואיציה שלו עדיין בנויה כמו שצריך. אחד שיש לו יכולת שמיעתית מפותחת. נכון. בדיוק. וזה האנחנו או אפילו בעצם כבר דורות קודמים שהתחילו לחיות בתוך עולם המושגים המערבי או החיצוני האוניברסלי, באיזשהו מקום זה בא על חשבון האינטואיציה התורנית. ועל זה כמובן הארכנו בזה רבות, לא נחזור לזה עוד פעם. אבל הדרך שלנו לחזור חזרה אל החכמה העברית זה דרך התיווך. לכן נוצרה בעצם החכמה תבנית הפילוסופיה הדתית היהודית. לכן נוצרה הפילוסופיה הדתית היהודית שזה מין יצור כלאיים. מצד אחד זה פילוסופיה ומצד שני זה יהודי. וזה נוצר בדיוק כדי לקשר. האמת שהיסטורית זה פשוט כך. זה לא רק תהליכים מטאפיזיים רוחניים. היסטורית זה נוצר כך. הרמב"ם כותב שהוא כתב את הספר שלו בגלל שהוא ראה כל מיני יהודים שמתעסקים בפילוסופיה ונבוכים מכל הקושיות. אז הוא כתב להם ספר כדי להחזיר אותם חזרה אל המקור. עכשיו, עד כמה הוא החזיר אותם חזרה למקור של אחרת, אבל זאת הייתה המטרה. המטרה הייתה בדיוק לקשור אנשים שחיים בעולם רחב חיצוני חזרה אל החכמה העברית. אז אין ברירה, צריך לדבר אליהם בשפה שלהם או להשתמש לפחות בתבניות או בצורות שהם מכירים ולהביא אותם לתכנים הנכונים. זה הפילוסופיה הדתית היהודית. מה? כן, זה נראה כמו צורך היסטורי-זמני, לא כדי ליצור דרכים לדת היהודית. לא, לא, לזה אני לא מתכוון עכשיו. עזבתי את הרמב"ם במשפטים האחרונים. רק אומר שזה נוצר כך זה ברור היסטורית. עכשיו עוד פעם אנחנו מדברים על ההשתלשלות לעומת המשמעות. ההשתלשלות באמת הייתה וזה שהרמב"ם חשב שזה חשוב. המשמעות היא בגלל שחייבים ליצור גשר כזה, גם אם הרמב"ם לא מודע לזה זה לא משנה, כי חייב להיווצר גשר כזה. כן. למה צריך את התיווך בפילוסופיה המערבית? כלומר צריך ללמוד פילוסופיה מערבית בשביל זה? זה קשור קצת למה שמתני העיר עכשיו. זה שאלה שהוא כרגע לא מתייחס אליה. את שואלת את דעתה, כלומר את דעתי, אבל מה? וגם אפשר ללמוד הכל מהתורה, לא? בשביל מה צריך פילוסופיות זרות וזה? לא אמרתי שצריך ללמוד הכל מהתורה. הוא אמר שהתורה היא החכמה בעצמה, הוא לא אמר שצריך אבל את הכל ללמוד מהתורה. מה, אתה לא יכול ללכת דרך החכמות החיצוניות כדי ללמוד תורה? בטח שזה יעזור לך. אבל הוא אומר שהם הופכים את התיאוריות המערביות לתכנים. מי אמר שהם הופכים? הוא אמר שהם מעתיקים? שם תכנים פנימה. זאת אומרת, שזה רק אמצעי. מה? שהתכנים של הפילוסופיה היהודית זה רק אמצעי? לא, נכון. נכון. החכמה עצמה נמצאת בתורה הוא אומר, החכמה העליונה. אבל זה לא אומר שלא צריך לקרוא כל מיני חכמות אחרות. הוא אומר אלה דרכים חשובות מאוד. אני אפילו לא יודע אם זה מבחינת רקחות וטבחות. הרמב"ם כותב שכן. כאילו הרמב"ם שזה בגישה מאוד פתוחה לדברים האלה כותב שזה רק רקחות וטבחות. אני לא בטוח אפילו שזה. יכול להיות שאפילו יותר מזה. אבל בסופו של דבר הדברים האלה הם כלים כדי להוציא את החכמה עצמה מתוך התורה. אז הכלים של הפילוסופיה היהודית הם כלים עבריים? הכלים שמעבירים את זה אלה כלים מערביים? בגדול כן. כן. זאת אומרת, זה לא רק כלי אלא נקודה אישית. שאם אין לנו את התבנית של הפילוסופיה המערבית, אנחנו לא נגשים לתורה בצורה רצינית. זה בגלל שאנחנו בנויים כמו שאנחנו בנויים היום. אני לא חושב שלמשל, לא נראה לי שתנאים טרחו ללמוד את כל הפילוסופיה היוונית שהייתה קיימת בזמנם. בטח לא כולם. יהושע בן חנניה או סוג מסוים שכן התעסק בזה, אבל מה? כן, יש כל מיני. יש רמזים לזה שהיו חכמים שעסקו בזה. אבל אני לא חושב שזה הכרחי שכל תנא כדי לקנות איזו ידיעה או תפיסה איתנה בתורה צריך לעבור דרך חכמות חיצוניות. אני חושב שבאיזשהו מקום, עוד פעם היסטורית זה מצב שהוא בדיעבד. משמעותית יכול להיות שזה לכתחילה כמו שאמרתי קודם. זאת אומרת, אנחנו היום פקט, אנחנו חיים היום בעולם מושגים מערבי. עולם מושגים כללי. אנחנו לא מנותקים ממנו, אנחנו חושבים כך בהרבה מאוד מובנים. ובשביל להתחבר לתורה אנחנו צריכים איזשהו תיווך, לא יעזור שום דבר. אנחנו צריכים תיווך. אם זה מצב בריא או לא בריא זה שאלה אחרת. המצב הזה נוצר בהשתלשלות היסטורית באיזשהו מובן של בדיעבד. עכשיו עוד פעם, כאן אני עוד פעם מנתק בין ההשתלשלות לבין המשמעות. ההשתלשלות היא שבדיעבד. המשמעות יכול להיות שכך צריך להיעשות. זאת אומרת, כי זה נעשה כי כך צריך להיעשות. זאת אומרת. כי באמת כך צריך להיעשות. זה שתהליכים היסטוריים קורים כאילו דרך קרב נסיגה וויתור, ואנחנו כל הזמן נסוגים ושוקעים יותר ויותר בתרבות המערבית, ואפילו יש כאלה שנלחמים כל הזמן נגד התהליך הזה, זה התהליך ההיסטורי. אבל המשמעות שלו זה עוד פעם שאלה אחרת. כן. הרמב"ם לא אמר את התשובה במישור הזה. זאת אומרת, מבחינתו הוא כותב, כשהוא כותב את הספר, לא בשביל ללמד, לא בשביל ללמד מישהו שיודע איך דיני ארבעה שומרים וסוכה וציצית ולולב, אלא ללמד את חכמת התורה האמיתית, שזו הפילוסופיה, ולבדוק שזה לא מתנגש עם התורה. זאת אומרת שאפשר להוציא את זה בלי הפילוסופיה מתוך התורה עצמה עקרונית. ומי שלא מצליח, אז הוא בא להראות לו שזה מדהים. מה הטענה? הטענה היא שכל התורה, למעשה תורה שהיא לא פילוסופיה, היא מבחינתו לא הדבר העיקרי. כן, מעשה בראשית ומעשה מרכבה, זה דבר גדול. מעשה בראשית ומעשה מרכבה, אז הוא אומר שזה פיזיקה ומטאפיזיקה. אבל המטאפיזיקה היא בעצם התורה. זה מה שהוא רק רוצה להראות איך זה לא מתנגש עם התורה. כן, ברור. השאלה לא רק איך היא לא מתנגשת, השאלה איך היא יוצאת מהתורה. ומעבר לזה, זאת אומרת, היא אמורה לצאת מהתורה אם זה החלק הכי גבוה של התורה. הרמב"ם האמין שזה נקרא מעשה בראשית ומעשה מרכבה, אז זה אמור להיות איזשהו רובד שהוא בעצם הלב של התורה עצמה. אז אתה צריך להראות איך זה יוצא מתוך התורה, לא רק איך זה לא מתנגש מהתורה. אתה לא צריך ללמוד את זה לכאורה לפי השיטה הזאת, אתה לא צריך ללמוד את זה מאריסטו ורק לוודא שזה לא מתנגש. אתה עקרונית יכול להוציא את זה גם מתוך התורה. מי שחכם ומבין מדעת עצמו היה יכול להוציא את זה מתוך התורה. יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלים אז אריסטו יעזור להם בזה. ואז אתה כמובן צריך לראות שזה לא מתנגש, אבל זה בעצם נמצא שם, זה לא דבר נפרד מהתורה. איך זה קשור לדיני ארבעה שומרים וכולי, זה שאלה אחרת. אני לא יודע אם יש איזה תשובה בדברי הרמב"ם, אני לא מכיר. כל השיטה שלו היא שיטה מוזרה כמובן, אז אני לא חושב שהיא נכונה, אז אני לא מתייחס אליה באמת. הוא אומר שדיני ארבעה שומרים ודברים כאלה כאילו משתלשלים מדברים הרבה יותר עמוקים. כן, אבל הוא לא מראה בשום מקום איפה, זאת אומרת, ממה שאני מכיר, אמרתי לך, יכול להיות שמישהו מצא את ההקדמה לזה. אבל העובדה שכשהוא מביא את הרעיונות הפילוסופיים הוא לא מביא אותם מדיני ארבעה שומרים. לא, אבל הוא מציין עקרונית שזה ישנו. כן, כן, אוקיי, זה מה שאמרתי קודם. טוב, סוף-כל-סוף אולי היום מישהו אמר פעם שיש בו משהו מעבר לכך. נכון, שבאמת אבל צריך לחפש באמת איך זה יוצא משם. זה אחד הדברים שאני כל הזמן מנסה להטיף, זאת אומרת, צריך לנסות ולחפש באמת איך זה יוצא משם, לא בתירוצים. נחפש תירוצים. אריסטו היה גאון, ובוא נראה שגם רבי עקיבא לא היה מטומטם גמור. אתה מבין? זה בעצם מה שאנחנו עושים. אבל להפך, צריך לראות מרבי עקיבא מה יוצא, ואחרי זה לבחון אם אריסטו גם כן הבין משהו או לא. אני חושב שזאת גישה יותר סבירה, בעיני לפחות. טוב. הרכבת הפילוסופיה היהודית. פילוסופיה יהודית משמעה הרכבה. הרכבת מחשבה עברית בצורה יוונית. כאן הוא מגדיר את אותו שלב ביניים שהוא דיבר עליו קודם, המתווך הזה. אז הוא מגדיר אותו. זה בעצם הרכבה. הרכבת מחשבה עברית בצורה יוונית. זאת אומרת, בעצם הטענה שלו זה אל תתפתה ללכת אחרי צורת הטיעון. צורת הטיעון היא באמת פילוסופית יוונית חיצונית. אבל התכנים, המחשבה, יהודית. עכשיו, טוב, נראה רק לגמור לקרוא: בדרך ישירה או באמצעות העמים שהפילוסופיה הסתגלה להם וקיבלה את צורתם. למה זה כך? פשוט היסטורית, כי הפילוסופיה התפתחה ביוון ולא בישראל. כי לשון הפילוסופיה היהודית על פי רוב לועזית. פילוסופיה יהודית עוד פעם, זה לא החוכמה העברית. זה הפילוסופיה הדתית היהודית, כשהוא מדבר על שלב הביניים. על פי רוב לועזית או מונחיה המלאכותיים הם לועזיים, ופילוסופיה שם יווני הוא המעיד על חוכמה יוונית כערש בעלותה ותוססה. בהמשך אנחנו נגיע, אני מקווה עוד מעט, הוא אומר באות ד', תסתכלו בעמוד הבא. אז הוא אומר: החוכמה עולמית בעניינה ולאומית בצורתה ותבניתה. אני אקרא את המשפט הראשון. בתחילת האות ד', צורה ותבנית. החכמה עולמית בעניינה ולאומית בצורתה ותבניתה. רק המשפט הזה, אני לא אקרא את הקטע, אנחנו נגיע אליו עוד מעט. אבל רק צריך להבין מה קורה פה. זאת אומרת, הרי חכמה זה חכמה, כמו שאמרנו קודם. חכמה זה לדעת איך בנוי העולם, הרוחני, הגשמי, הכל. עכשיו, איך בנוי העולם זה עובדות, זה לא רעיונות, זה עובדות. עובדות זה דבר אוניברסלי. אין דבר כזה חכמה יהודית וחכמה לא יהודית. נקודה מאוד חשובה שלא תמיד שמים לב אליה. זאת אומרת, אם זה מה שדיברנו קודם, הצורה זה איך שאנחנו משקיפים על אותם העובדות האלו. וזה באמת תלוי במשקיף. זה כבר לאומי בתבניתו, כי כמו שאמרנו, הצורה הרי בסופו של דבר מעוצבת בתוך תודעתו של המשקיף. הדבר עצמו קיים בעולם. החכמה זה עובדות, ועובדות זה דבר אוניברסלי. הצורה יכולה להשתנות מלאום לאום, ולאומית בצורתה. כי כל לאום יש לו עולם תרבותי אחר, עולם מושגי אחר, והוא מסתכל על אוסף העובדות האלו באופן אחר, מתאר אותם בצורה אחרת. נחזור עוד מעט, נחזור חזרה עכשיו לאות ב'. הוא אומר מדובר פה על הרכבת מחשבה עברית בצורה יוונית. מה זה מחשבה עברית? אין דבר כזה מחשבה עברית. מחשבה היא עולמית, נכון? רק הצורה היא עברית. נו, אז מה אתה אומר, הצורה יוונית או עברית? מחשבה עברית בצורה יוונית. אז זה לא מחשבה עברית, זה מחשבה נקודה. בסדר, אבל המחשבה היא עולמית, היא לא עברית, זה צורת המחשבה העברית פגשה עם המחשבה. או, אז פה אני חושב שזה כנראה מה שצריך להבין פה. המחשבה העברית גם היא עדיין בתוך תחום הצורה, או בתוך תחום התבנית ליתר דיוק, כמו שאנחנו נראה באות ד' כשנגיע אליה. צורה ותבנית זה לא אותו דבר. והצורה היוונית זה צורה דצורה. זאת כבר צורה שנייה. את המחשבה העברית, זאת הצורה העברית לחכמה. חכמה זה דבר אובייקטיבי, זה עובדות. יש להם צורה עברית איך להשקיף עליהם, או תבנית עברית, זה נקרא המחשבה העברית. אתה מתכוון לעובדות שמיות, שבגלל שהיא בצורה שמית, ממילא זה המחשבה העברית. כן, זאת אומרת, זה קשור, זה לא רק הצורה, זה בעצם גם מגדיר את סוג העובדות. נכון, אבל זה עדיין, אנחנו נגיע בדיוק לזה בהמשך, נכון, אבל המחשבה השמית איך שהוא נפגשת עם החומר, לא עם הצורה. עם צורה מיוחדת היא נפגשת עם החומר. זאת אומרת, היא נפגשת עם החומר השמי, כי הדרך להיפגש בו היא רק שמית. נכון, לכן זה מגדיר את העובדות. אבל העובדות זה דבר אובייקטיבי. כן. אז מה זה מחשבה עברית? שהעובדות האלו אפשר להיפגש איתם רק עם מחשבה עברית. או, אז המחשבה העברית זה צורת גישה אל העובדות. בסדר? עדיין, אוקיי, אבל זו צורת גישה. לכן אני אומר שבעצם צריך לדעת שיש פה שני רבדים של צורה. זאת אומרת, יש פה את החומר, עוד שנייה אחת, אוסף העובדות, החכמה עצמה, גוף החכמה עצמה. יש את הצורה הלאומית השונה אולי לגשת אליה, המתודה או איך השיטה שלה. אני לא יודע, אפשר לתרגם את זה איך שרוצים, הוא מתרגם את זה בצורה ותבנית כמו שנראה באות הבאה, או אחרי הבאה. אבל יש צורה עברית איך לגשת אל החכמה, יכול להיות שאין לה אלטרנטיבה, אבל בסך הכל אם אין לה אלטרנטיבה אז גם היא אוניברסלית באופן עקרוני. זאת אומרת, אז זה בעצם הצורה, אז אין משהו אחר. זה רק מטעם התורה, לכן זה נקרא עברית. זה בגלל הוויז'ה של ה… בסדר. כן, אבל זה בעיה טכנית. זאת אומרת, זה עדיין דבר אוניברסלי. יכול להיות שאחרים יש להם בעיה טכנית להיפגש עם זה, אבל זה לא שמשהו שהוא עצמי ל… בדיוק, כן. והצורה היוונית זה צורה דצורה. זאת אומרת, יש אפשר להכניס את הצורה העברית או התבנית העברית להיפגש עם החכמה בצורה, בדפוסי חשיבה יווניים. זה בעצם הפילוסופיה היהודית. עוד שנייה אחת. עכשיו אולי אנחנו גם מתחילים להבין את תהליך התיווך שהוא דיבר עליו באות הקודמת. זאת אומרת, יש חכמה, מה שנקרא חכמה יוונית. גם שם כמובן אין דבר כזה חכמה יוונית, זה צורה יוונית לגשת לחכמה. זה עולם המושגים שבתוכו אנחנו חיים. עכשיו יש צורה עברית מקורית. זה הדבר שאליו צריך להגיע. עכשיו שימו לב, זה חוכמה עברית רק בגלל שאולי בתוך התורה יש את הכלים להשתמש בה כדי להגיע אל גופי החוכמה, אבל בעצם היא אובייקטיבית, הדבר שנכון פה הוא נכון לכל העולם ולא רק ליהודי. והצורה היוונית למחשבה העברית זה דרגת הביניים המתווכת שהוא דיבר עליה קודם. הפילוסופיה הדתית היהודית. מורה נבוכים, רס"ג, כל הספרים מהסוג הזה בעצם ספרי פילוסופיה דתית יהודית. מחשבת ישראל, מה שאנחנו פעם דיברנו על ההבדל בין מחשבת ישראל לפילוסופיה יהודית. מחשבת ישראל, מהר"ל למשל, רב צדוק, זה לא פילוסופיה. זה לא דומה לפילוסופיה בכלל. זה צורה אחרת לגשת לדברים. זה נקרא מחשבה עברית. מחשבת ישראל, מחשבה עברית, פילוסופיה זה תיווך, ככה זאת הטענה שלו. זאת הטענה שלו ואנחנו נראה בהמשך איך, האמת שאני באמת לא בטוח שאני מזדהה עם זה עם האמירה הזאת, אבל אנחנו ננסה להבין בהמשך אולי קצת יותר איך באמת זה קורה. אבל בכל אופן אני מנסה לשרטט את התמונה שהוא מציג. התמונה שהוא מציג זה תהליך התיווך, זאת אומרת אנחנו חיים בעולם מחשבה כביכול יווני, עולם מושגים יווני חיצוני. עולם המחשבה האולטימטיבי היחידי להגיע אל העובדות עצמן זה מה שנקרא המחשבה העברית או השמי, ההיגיון השמי. הפילוסופיה הדתית היהודית זה לתת צורה יוונית למחשבה העברית, זאת אומרת לנסות לעשות תיווך. לתת צורה כזאת שתהיה מובנת לאנשים שחיים בעולם אחר. מה? תיווך זה לא השכלה? השכלה זה פשרה? לא, אלא חוכמה ניגשים על ידי התבנית העברית, זה ההיגיון השמי. ואל התבנית העברית אנחנו צריכים תיווך, אנחנו לא מבינים איך פועל ההיגיון השמי. והתיווך הזה זה נקרא צורה. אנחנו נראה את זה פשוט באות ד', אז אני שם בגלל המורכב כי צריך להבין גם מה קורה פה. טוב, אות ג'. הפילוסופיה הדתית היהודית הושפעה מהפילוסופיה הכללית ומשפיעה עליה. כדברי אבי תולדות הפילוסופיה הדתית היהודית הענק, רנ"ק. ענק זה רב נחמן קרוכמל שכתב ספר בשם מורה נבוכי הזמן והוא מין משכיל שאני לא יודע, לא הספקתי עוד לבדוק פרטים לגביו מה הייתה מידת קיום המצוות, זאת אומרת עד כמה הוא היה יהודי דתי במובן המקובל, אבל הוא היה משכיל שיותר קרוב לעולם הדתי המקובל מאשר אחרים. יכול להיות אפילו שהיה ממש, אני פשוט לא יודע, מהעדר ידיעה. יש חוברת שאני חושב יש חוברת שמסבירה כל מיני דברים, והוא כותב שהרב קוק הסכים עם מנדלסון ולא עם הרנ"ק. וזה מראה שמהאמירה הזאת אתה לא יכול ללמוד כלום על רנ"ק כמובן. טוב. אבי תולדות הפילוסופיה. לא שמעו עליו באמת וזה חבל, זה ספר חשוב. אני ראיתי אותו אני ביליתי איתו די הרבה זמן דווקא בגוש, מהדברים המרכזיים שעשיתי שם זה היה הספר הזה. קראתי את זה בספרייה שם כשהיה עוד חדר קטן. ומי שקורא את רנ"ק רואה שזה באמת שם אני מסכים איתו לגבי הקביעה עם הנזיר, שזה באמת איזה שהוא מתווך בין פילוסופיה לבין מחשבת ישראל. מה? פילוסופיה גם מודרנית. זאת אומרת הרנ"ק הוא בן מאתיים שנה או משהו כזה, פחות אפילו. אז הוא כבר היה מודע גם לפילוסופיה מודרנית היה אפילו בקיא בה. ושם באמת אתה רואה גשר בין עולם פילוסופי לעולם מחשבת ישראל מה שלי יותר מתקשה לראות במורה נבוכים וברס"ג, אבל אולי בגלל שאני קצת רחוק מהעולם שלהם. אבל לא, לפילוסופיה שלהם אני רואה את הקשר, לפילוסופיה שהם הכירו למרות שאני לא כל כך מתעניין בפילוסופיות האלה, אני לא רואה את הקשר למחשבת ישראל, או לפילוסופיה. באמת, זה נראה לי קצת בהרבה חלקים לפחות, אני קצת מכליל, יש חלקים שכן רואים את הקשר, אבל החלקים הפילוסופיים. פילוסופיים שממש פילוסופיים במורה נבוכים ששם הם פשוט פילוסופים וזהו, זאת אומרת, בלי שום, לא מצאתי שם איזשהו קישור מהותי, זאת אומרת איזשהו תיווך. לא יודע, אולי אולי לא מספיק התעמקתי בספר כי אני באמת לא לא התעסקתי איתו כמעט. טוב. עיקר גדול ונכבד שהוא צריך ויפה לנו כי נרבה לדרוש ולחקור על הדעות והמוסרים שעלו בקרב אומתנו באורח הזמנים על ידי הקורות שעברו עלינו והחיבורים וההתערבות בהם שהתחברנו עם זולתנו יותר מכל אומה ולשון, הגם רק בשיעור מוגבל ולא יותר. זאת אומרת מצד אחד עם ישראל התפזר בכל המקומות ויצר קשר או קשרים עם כל מיני תרבויות שונות ומשונות, כך שאנחנו יכולים למצוא רמזים לדברים שאולי אבדו לנו עם השנים בכל מיני מקומות שונים ומשונים. סיפרתי לכם פעם על על רבי שבתי דונולו, נכון? הסופר הרופא שחיבר פירוש לספר יצירה, אז הוא כותב בהקדמה לפירוש ספר יצירה שהוא לא הבין את כל הקבלה כאילו דיברו איתו כל מיני דברים פשוט לא הבין מה מה רוצים מהחיים שלו. לא שדיברו איתו, הוא קרא בספרים, סליחה. חיפש מישהו שילמד אותו. הוא לא מצא. עד שהוא הגיע לאיזה פרסי או הודי אני לא זוכר כבר בדיוק מי גוי. פגש אותו באיזשהו מקום, מיסטיקן עתיק כזה, הוא הסביר לו הכל ואז התיישב לו הכל והוא כתב את הפירוש לספר יצירה ועוד דברים, יש לו כמה כתבים מעניינים. אז יש באמת יש באמת איזושהי אפשרות לעמוד על כל מיני דברים שאצלנו נאבדו דרך כל מיני מקורות זרים. אני חושב שבאופן מאוד ברור הרבה מאוד מיסטיקות ניזונות מעולם מושגי מאוד דומה. זאת אומרת יש המון דברים שחוזרים בכל מיני סוגי מיסטיקות לכאורה בעולמות בצדדים שונים לגמרי של העולם, כן, הזכר והנקבה, הימין ושמאל, יש כל מיני צורות כל מיני אופני מושגים כאלה שחוזר בצורה זו או אחרת בהרבה מאוד שיטות מיסטיות ולכן לא סביר שלא היה להם איזשהו מקור אחד. עכשיו כמובן המקור הזה לא צריך להיות היסטורי. זאת אומרת מי שיש לו איזושהי אינטואיציה מיסטית חזקה, איזה יכולת מיסטית חזקה, אז הוא תופס את הדברים כך, הוא לא הוא לא בהכרח חייב ללמוד את זה מרבי. אנחנו אולי אין לנו את היכולת הזאת אז אנחנו צריכים ללמוד את זה מרבי, אם בכלל, זאת אומרת לא יודע אם יש היום דבר כזה ממש. אבל אבל יש אנשים שכנראה מצליחים לתפוס דברים כאלה. האר"י וגם וגם בתולדות ישראל היו יהודים שלא למדו את זה משום רבי הם הם תפסו את הדברים, אפשר לקרוא לזה גילוי אליהו או לקרוא לזה באופן אחר, אבל הם תפסו הם תפסו את הדברים באיזושהי אינטואיציה רוחנית, הייתה להם איזושהי יכולת לתפוס את זה. אז מי שתופס את העובדות, כמו שאמרנו קודם העובדות זה דבר אוניברסלי, לא משנה אם זאת מיסטיקה פרסית, הודית, או בוכרית, או יהודית. אם אם זאת מיסטיקה אמיתית, אז היום איכשהו יש נורא רלטיביזם, כאילו הכל יחסי, כל אחד והאמת שלו ועולם התרבויות שלו והכל. וזה לא כל כך נכון אני חושב אפילו ברמה העובדתית, זאת אומרת רואים באמת קשרים די עמוקים בין סוגי מיסטיקות שונות, ואם הם לא ממקור אחד אז עוד יותר חזק התביעה הזאת. אם הם לא ממקור אחד אז זה בכלל מוזר איך כולם מגיעים לדברים דומים או לדברים קצת דומים לפחות. אז זה נראה שבכל זאת יש פה משהו אמיתי כנראה זה לא סתם אוסף הזיות. סיפרתי לכם פעם שפגשתי איזה פסיכולוג, לא משנה אם סיפרתי או לא נמאס לי להגיד את זה כבר, איזה פסיכולוג באוניברסיטה העברית שאיזה חבר שלי חבר משותף שלנו צייר ידוע ביערות בוליביה, והוא תיווך אותו לאיזה שבט אינדיאנים שרגל אדם לבן לא דרכה שם, רק היה איזה גרמני במאה התשע עשרה וזה האחרון שדרך שם. והחבר שלי זה היה השני, זאת אומרת פשוט רשומים כנראה לא יודע איך הוא יודע את זה, והפסיכולוג הזה הוא השלישי. והוא היה אצלהם מאוחר יותר בשנה שעברה אני חושב, לא לפני שלוש שנים משהו כזה. הוא היה שם לאורך איזה חצי שנה, עשה ממש מחקר פסיכולוגי מקיף על על החיים שלהם ועם חלק מאוד אינטנסיבי על על החוויות המיסטיות שלהם. שאלה מעניינת לא הספקתי לראיין אותו דיברתי איתו קצת לא זה היה בלוויה. לא יכולתי לדבר איתו יותר מדי. אבל אנחנו קבענו שצריך להיפגש פעם אבל לא הספקתי לראיין אותו מספיק. כן בדיוק. לא בשמחה, בלוויה של מי אבל לא לא הבנתם אותי נכון. זאת אומרת יש יום הילולא של רבי שמעון בר יוחאי, לא התכוונתי ללוויה של מישהו שאני שמח שהוא מת זאת אומרת שם זה ממש לא היה זה. אבל בכל אופן אז הוא הוא סיפר… הוא סיפר שהוא היה שם והוא נוהג ללמוד קבלה בירושלים באיזה קבוצה, הוא בחור חילוני לא דתי במובן בשום מובן בעצם. והוא למד קבלה להנאתו, וכשהוא הגיע לשם יש להם איזשהו עשב שהם אוכלים או משהו כזה, שבשבילם זה התחביב שלהם אחת לכמה שעות או משהו כזה, כולם שוקעים להם בעולמות עליונים. ומתברר שכולם רואים את אותם מראות, כל האנשים האלה אחר כך מדווחים מה הם ראו, הם כולם רואים אותם מראות בדיוק. עכשיו בסדר, תגידו העולם התרבותי שלהם ועולם המושגים שלהם, הם גדלו באותו מקום. עכשיו מתברר לתדהמתו של אותו יהודי שהוא רק הגיע לשם, לא דיבר, הוא כנראה אפילו לא ידע את השפה, כן, כי אז הם לא תקשרו, אז ממש על היום הראשון כבר כשהוא לקח את הדבר הזה ואכל אותו הוא ראה את אותם מראות כמוהם בדיוק. זאת אומרת הם רואים את אותו דבר. ולא רק שהוא ראה את אותם מראות, הוא ראה מראות של מרכבה, זאת אומרת מאוד דומים למה שהוא למד בירושלים, כל מיני קבוצות שאולי לא מקובלות על גדולי הרבנים אבל בכל זאת מתעסקים בעולם המושגים הזה. אז בלי קשר עכשיו, אני לא מתכוון שזה פה סמינר ערכים כמובן, אבל אני מתכוון להצביע על זה שאם אתה רואה חוויות דומות בעולמות מושגים שונים זה מצביע על זה שיש פה באמת איזשהו משהו אובייקטיבי. יש פה איזה שהיא תפיסה של משהו אמיתי. חכמה היא עולמית, היא לא לאומית, זאת אומרת אם אתה תופס משהו אמיתי אז אתה תופס את אותו דבר שאני תופס. אולי בצורות שונות, אולי אני לא יודע בדיוק, אבל זה אותו דבר. טוב, אז לכן אפשר ללמוד מכל מיני, אם אין לנו את העשב הזה פה בארץ, אני שקלתי להזמין ממנו, אבל באמת אפשר ללמוד מכל מיני מקומות אחרים גם דברים שיעזרו לנו בתוך התורה. זאת אומרת אני לא חושב שזו מחשבה כל כך אפיקורסית, ואפילו אם לא מקבלים את הגרסה של ההשתלשלות ההיסטורית שנשמעת לפעמים קצת אפולוגטית, זאת אומרת שיש ידוע בסדר הדורות ובעוד כל מיני ספרים כאלה שמסבירים שירמיהו לימד את אריסטו, לא זוכר או את אפלטון, אני כבר לא זוכר על מי הוא כותב את זה, ובסוף ימיו בסוף ימיהם כולם חזרו בתשובה כמובן, כל הפילוסופים היווניים והרמב"ם חזר בתשובה בסוף ימיו, חזר בתשובה אני מתכוון לכיוון הקבלה. וזה דרך אגב מופיע במקומות קצת יותר מוסמכים אפילו, האברבנאל כותב שהוא ראה מכתב של הרמב"ם, בכתב ידו של הרמב"ם נדמה לי הוא כותב שראה מכתב, שהרמב"ם בסוף ימיו אמר שבא אליו איזה זקן אחד וגילה לו כל מיני דברים, ואם הוא היה יודע אותם הוא לא היה כותב הרבה מהדברים שהוא כותב אבל אין לו כוח עכשיו. וזה הקטע שהכי מצחיק אותי בכל המכתב הזה, זאת אומרת אם אתה באמת לא מסכים עם הרבה דברים שכתבת קצת אחריות, זאת אומרת מה זה אין לך כוח? תכתוב דברים ושהבן שלך יפרסם את זה לא אתה, אבל אני לא אשאיר את זה כאן. כן אני סקפטי גם לגבי המכתב הזה, אבל חכמה בגויים תאמין… מה? והדברים הגבוהים שהזכרנו, של הפסיכדליים, עוד פעם חכמה, לא, פה אני אומר אפילו משפט חזק יותר, תורה בגויים. פה אני אומר אפילו משהו חזק יותר, זאת אומרת פה אני אומר שאפשר למצוא אצל הגויים לא רק שאפשר למצוא בהם באיזה שהם מובנים תורה, אלא זה אפילו לא חייב לבוא בגלל סדר של השתלשלות היסטורית. זאת אומרת בדיוק, שאתה לא חייב להניח שירמיהו לימד את אריסטו, את אריסטו אולי כן, אבל בעצם לא יודע, כדי להניח שמאריסטו אתה יכול להוציא כמה דברים אמיתיים. עכשיו איך זה מסתדר עם חכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין? אז אני לא יודע עד כמה האמירה הזאת כללית ועד כמה צריך לקחת אותה עד הסוף. בגדול חכמת הגויים זה לא תורה, ואם אי אפשר למצוא איזושהי פנימה מסוימת של תפיסה אצל הגויים אני לא יודע, אבל הקושיה הזאת על הרמב"ם בדיוק כמו עלי, אז צריך לשאול אותו איך הוא מיישב את זה. והוא מצא אצל אריסטו את החלקים הכי גבוהים של התורה, את מעשה בראשית ומעשה מרכבה, אז בלי קשר לשאלה אם הוא צדק או לא, אבל איך הוא יישב לעצמו את המאמר הזה שחכמה בגויים תאמין תורה בגויים אל תאמין. אז אני לא יודע, בסדר אני לא יודע, אבל אני חושב שהאירועים האלה מעוררי מחשבה. לא לא אני קצת הרחבתי, זאת אומרת מה שהוא אומר זה שדווקא הוא כן כנראה הולך לפי הטבע ההיסטורי, אתם רציתם להרחיב את זה יותר. זאת אומרת הוא אומר כיוון שהתגלגלו כל מיני דברים לכל מיני מקומות, והרבה פעמים דווקא מאיתנו הם נאבדו ובמקומות האלה הם השתמרו, אז אנחנו לפעמים יכולים אפילו ללמוד תורה, לא רק חכמה בגויים, בגלל האסוציאציות. השפעות זרות על חכמת ישראל, יש פה איך נפעלנו ואיך פעלנו, נכון. אז זה שאנחנו מתפעלים מגויים, זה בדיוק איך אנחנו מתפעלים, אנחנו מחזירים לעצמנו חלקים שחסרים לנו, שנמצאים אצלם בגלל שהם התפעלו קודם. בסדר? אני חושב שזה מה שהוא אומר. תריב ויפה לנו כי נרבה לדרוש ולחקור על הדעות והמוסרים שעלו בקרב אומתנו באורך הזמנים על ידי הקורות שעברו עלינו והחיבורים וההצטרפות בהם, שנתחברנו עם זולתנו יותר מכל אומה ולשון, אגם רק בשיעור מוגבל ולא יותר. איך נפעלנו ונשתנינו על ידי הדעות והמוסרים האמה ואיך פעלנו. מה? אני חושב שכן, אחרת למה ההקדמה שאנחנו פעלנו עליהם כל כך הרבה קודם? אני חושב שזה ההצדקה למה מותר לנו ללמוד ממקומות אחרים, בגלל שיש במקומות אחרים דברים שאצלנו כבר השתכחו. ככה אני מבין את זה. קודם אמר ההפוך, איך פעלנו עם זולתנו מדור לדור. גם וגם, ונפעלנו ונשתנינו. בוא, נשתנינו בגלל שחסר לנו דברים שנאבדו מאיתנו, ככה אני מבין. ואיך פעלנו בהם ובזולתנו מדור לדור, זה חלק מזה. לא, אני לא חושב, כי זו עוד פעם התזה ההיסטורית. זאת אומרת, למה אני יכול ללמוד מאריסטו? אני צריך בשביל זה ללמוד את סדר הדורות שיסביר לי שאריסטו למד מירמיהו. אז חשוב ללמוד שאריסטו למד מירמיהו כדי לדעת שמה שלמדתי מאריסטו הוא רלוונטי. זה מה שאמרנו בחלק הראשון, שסדר הדורות נדרש לתועלתנו כי נרבה לדרוש וכולי. נכון, וזה בטח חוזר למשפט ואיך פעלנו עם זולתנו מדור לדור. עכשיו אנחנו צריכים ללמוד איך נפעלנו ונשתנינו וכדי להבין את המשמעות של ההתפעלות וההשתנות הזאת אנחנו צריכים להבין שיש לה שורש בפעולה שאנחנו עשינו על זולתנו בעבר, לכן צריכים ללמוד את זה. חזרה, בקיצור חזרה עוד פעם, זה לא באותו חומר פעמיים, זה בכל מקרה, בכל מקרה זה פעמיים. איך נפעלנו ואיך פעלנו. השאלה למה ללמוד איך נפעלנו ואיך פעלנו? בשביל מה הנימוק? לא, הנימוק נמצא קודם. הנימוק נמצא קודם, דע לך שהפילוסופיה הדתית היהודית הושפעה מהפילוסופיה הכללית ומשפיעה עליה. בסדר? הושפעה ומשפיעה, זאת אומרת הושפעה, הושפעה. נכון, אלה העובדות. עכשיו למה זה מהווה מבוא לקטע הזה? בגלל שהוא עכשיו רוצה להסביר לי שכך גם ראוי להיות. זאת אומרת, אנחנו צריכים גם ללמוד מהאופנים האלה. למה? אז אני מניח, אני משלים בין השורות, הוא לא כותב באמת, הוא גם לא כותב למה, הוא לא כותב בשום מקום למה. אני מבין שכוונתו זה שהמשפט הפותח הוא נימוק למה שהוא ממשיך, זאת אומרת הוא אומר כיוון שיש השפעה הדדית אז הרבה מאוד מהדברים אנחנו יכולים ללמוד בחוץ מה שאצלנו נאבד. למה לא לפי סדר כרונולוגי? אם אתה משוכנע בזה, אם ראית קליטה של דברים אפילו אם הם לא מאיתנו ואבדו, אם אתה רואה שהם נקלטו זה כבר אולי הוכחה שיש בהם אמת, ואם אתה משוכנע שהמקור הוא אמיתי אז גם יש סיבה. מה שטענתי קודם מעבר לזה. לא, אבל השאלה למה אני צריך ללמוד איך פעלנו עליהם? אז השאלה למה אני צריך ללמוד איך פעלנו עליהם, מה זה מעניין אותי? טוב, זה בשביל הבונוס הראשון, איך פעלנו עליהם. אבל אם זה חשוב אז השאר לא חשוב, כי מבחינתי לא מעניין אותי איך פעלנו על אריסטו, זה לא משנה לי כלום. אם אני מוצא אצלו משהו אמיתי והמשהו הזה השתרש, אז מבחינתי זה אמיתי. מה אכפת לי אם הוא נפעל או לא נפעל, לא מעניין אותי, גם אם הוא לא נפעל. אז אין שום טעם ללמוד איך אריסטו נפעל מאיתנו או איך פיקו דלה מירנדולה נפעל מדלמדיגו, זה הדוגמאות שמביאים עוד מעט, דוגמאות ידועות מתקופת הרנסנס. טוב, אני לא יודע, זה קצת סתום פה, הוא לא מסביר למה חשוב ללמוד את העניינים האלה, אבל ככה אני הבנתי שקראתי את זה. השפעת הפילוסופיה הדתית היהודית הספרדית מרובה בפילוסופיה הכללית של ימי הביניים. אני לא בטוח בזה כל כך דרך אגב, אבל ראשית הפילוסופיה החדשה בתקופת הרנסנס מושפעת מאוד מהקבלה. גם בזה אני לא כל כך בטוח, זאת אומרת הייתה שם אינטראקציות חזקות וזה דבר ידוע, זאת אומרת אפילו הרמח"ל בתקופה יותר מאוחרת ידוע שהוא היה בקשר עם חכמי נוצרים, והרבה לפניו באיטליה זה היה דבר, תופעה מאוד ידועה. השר פיקו דלה מירנדולה, זה מה שהזכרתי קודם. הוא בעצם עסק הרבה בקבלה, היה חכם איטלקי שעסק הרבה בקבלה, וגם לייבניץ השמועות אומרות שעסק בזה הרבה, לא שמועות, אני חושב שזה עובדות, עסק בזה הרבה והם עמדו בקשרים עם חכמים יהודים איטלקיים. דלמדיגו היה למשל אחד מהם, זה שכתב את הספר בחינת הדת, אם אתם מכירים, יצא לא מזמן לפני כמה שנים באוניברסיטת תל אביב. והיו שם קשרים הדוקים בין החכמים, בעיקר באיטליה אני חושב זה היה, בין החכמים היהודיים לבין החכמים הנוצריים. הנוצרים למדו הרבה קבלה באותה תקופה, בתקופת הרנסנס, וקצת אחרי אפילו. אבל להגיד שהייתה השפעה מרובה, של מה מזה נשאר? תמהני אם נשאר מזה משהו. זאת אומרת, יכול להיות שעל לייבניץ זה השפיע בהרבה מובנים וגם על פיקו דלה מירנדולה, אבל השאלה מה מזה נשאר, לא יודע בדיוק. לא יודע, עד כמה שאני לפחות מכיר אני לא יודע, יש פה מומחים גדולים ממני, אבל עד כמה שאני מכיר אני לא מרגיש שבאמת הייתה השפעה כל כך מרובה. היו תקופות מסוימות שהייתה אינטראקציה לא קטנה, אם נקרא לזה ככה, אבל השפעה זה גם דבר שנמשך לאורך זמן, זאת אומרת שזה עיצב את הדפוסים לאורך זמן, לא שזה השפיע על בן אדם זה או אחר מקומית וזה חלף מן העולם. אז זה אני לא יודע, אני לא בטוח, אני לא מוצא את זה בכל אופן, לא מרגיש את זה כל כך. מה שכולל את דברי הרב של הפילוסופיה היהודית והספרות העולמית המקרבת ליבות העמים בהכרת שם עליון אחד. טוב, צורה ותבנית. אז זה, נגמרו הצילומים? לא. מה השעה עכשיו? עשרה, טוב בסדר, נעצור פה. מה באמת הגויים אומרים על מה שעשה? למה ללמוד את זה? הביטוי העברי של החוכמה. מה? הוא אמר שם בצורה מוגבלת, זאת אומרת שאני חושב שבגדול אין שם תורה, זה נכון. פה ושם ללמוד נקודות שיכולות להיות חסרות לך, זה יכול להשלים לך דברים. אבל זה שתשב באיזושהי אקדמיה גויית כזו או אחרת ותלמד שם תכנים כאלו או אחרים, אני לא חושב שזה כתחליף ללימוד תורה שיטתי. זה יכול לעזור לך בנקודה שחסרה לך, בחוכמה אישית. למה אי אפשר ללמוד מהגויים פשוט חוכמה אמיתית? כי לא נמצאת שם. כי לא נמצאת שם. יש ניצוצות, יש נקודות. גם אפילו כשדיברנו על הדמיון בין המיסטיקות, זה מוגבל לאיזשהו מקום עם מקור אחד, אבל יש גם הרבה שלא. עכשיו השאלה איך לברור זו שאלה לא פשוטה בכלל. אם אתה לומד קבלה ואתה פתאום מוצא שם איזושהי נקודה, ואז אתה לומד לא יודע מה, מיסטיקה הודית או בודיסטית, ואתה פתאום תופס שם איזושהי נקודה שהייתה חסרה לך, השלמת את הנקודה שהייתה חסרה לך, לקחת את החוכמה הזאת לתורה. מה זאת אומרת? לקחת איזושהי נקודה שיש לה שורש בתורה, אז זה השלים לך את התורה. אבל אתה לא יכול לשבת שם עכשיו פשוט וללמוד את כל התורה. התורה לא שם, התורה נמצאת פה. אז יש ניצוצות שהתפזרו, כמו בתפיסה הקבלית, יש ניצוצות שהתפזרו בין הגויים ואתה אוסף ניצוצות, אתה מקבץ את החוסרים. כפי שאמרתי, ההשפעה הייתה אבל בצורה מאוד מוגבלת. משהו גדול כמו ללכת ללמוד שם. יש נקודות. תורה בגויים אל תאמין, חוכמה בגויים תאמין. השאלה הגדולה היא איך אתם שמים את הפרופורציות. אתם לא יכולים ללמוד תורה אצל הגויים ואתם לא יכולים ללמוד תורה אצל פילוסוף כזה או אחר. מה עם חוכמה אצל גויים? למה לא ללמוד מהם פשוט חוכמה אמיתית? תורה זו לא חוכמה. תורה זו לא חוכמה. תורה זה ביטוי ייחודי, אנחנו נראה בדיוק את הקטע הזה שעוסק בו. ביטוי ייחודי לעומק של אוסף העובדות. מה? לא. הוא עברי והממד הזה של עם ישראל שנפגש עם זאת התורה. אז רק שמה. של מה? של מה שיוצא ממנו הנכון, הוא נכון לכולם. הוא נכון לאנגלי, הוא נכון לצרפתי, הוא נכון לגרמני. נכון לכולם. אבל הצורות פה הן אינדיבידואליות. זה פה פשוט, פה פשוט, כל פעם לא ככה. אבל התוכן הזה לא פתוח לכולם. כאן כבר אין תערובת של צורות. זה הממד המהותי. בצורות יש כל מיני, כל אדם לפי מה שמסתכל, זה התורה של ההוא. כל אחד והצורה שבה הוא רואה את הדברים. אז זה משתנה. אבל יש תבניות מסוימות שהן הצד ששם אנחנו נגיע אליהן. תבנית היא צורה. התבנית כנראה שיש רק אחת. והתבנית היא לא גוף החכמה, אלא הצורה להגיע לגוף החכמה. לא יכול להיות שיש רק צורה אחת להגיע לחכמה. אם זה תבנית כללית, שאלה אם הוא יכול לעשות את זה, שאלה אם הוא יכול לעשות דבר כזה, השאלה היא הצורה הזאת, האם הוא יכול. אז השאלה היא צורה. זאת הצורה היחידה להגיע לגוף של השאלה, אם הוא יכול או לא. כן. אבל מה שנכון שם, נכון גם פה. שאלה אם זה יכול, וזה יכול, שהוא נכון גם שם וגם פה. זה כבר סוג כזה של משהו אחר, זה סוג תבנית אחרת. בואו נדבר רגע על התבנית הזאת. אבל מה שנכון הוא נכון. הצורה היא צורה, וגם הצורה הזאת צריכה להיות תבנית. תבנית זה הצורה הראשונה, והצורה הזאת היא צורה לצורה. והתבנית היא גם צורה, אבל זה צורה אחת, אין אחרת. דיברנו על זה בשבת בצהריים, כשדיברנו על שמות השם, היית בשיעור? דיברנו על הצורה של השם של הוויה, על המושג של הוויה בתוך השם של הוויה, ואולי זה תבנית גדולה. השם שלו הוא ייחודי. השם שלו הוא נראה כשם פרטי, אבל זה לא בדיוק ככה, כי בסוף הממד של השם הוא פשוט מופיע. השם באיזשהו מובן הוא קצת שרירותי, נכון? שמות הם תיאור, הם תיאור המהות שלו, תיאור המהות של הצורה. שם, נכון, אתה יכול לתת את השם כך, אבל אתה יכול לתת גם איזה שם שאתה רוצה. השם הוא קצת שרירותי. שם השם, מצד השם הצורה השייכת, היא כבר לא שרירותית. זה הופך להיות משהו אחר, כבר לא שרירותי. השם הוא משהו אחר, הוא שם, אבל הוא לא שרירותי. מה המובן של שם שהוא לא שרירותי? שם שהוא לא שרירותי בעצם אומר שהצורה היחידה שלך, הרי מה זה תיאור? תיאור זה לתפוס את הדבר דרך הצורה שלו, דרך הסובייקטיביות שלו, דרך איך שאני רואה אותו. שם זה התייחסות לדבר עצמו. וזה נקרא שם. וזה נקרא השם המפורש. שם זה הצורה להתייחס לדבר עצמו, לא איך שהוא נראה, מה השם שלו, איך הוא מופיע בשבילנו. זה הדבר עצמו. תבנית זה שרירותי, אתה בוחר את זה אישית. התייחסות לדבר עצמו, אבל באופן שכל אחד רואה איך שהוא רואה. אם זה לא שרירותי, אתה אומר שהצורה היחידה שלך להגיע, להתייחס לדבר עצמו, לא דרך צורות ודברים סובייקטיביים, זה רק דרך הדבר הלא שרירותי הזה. התורה היא בדיוק כמו השם הזה. זאת אומרת, התורה היא מתייחסת לגוף החכמה באופן לא שרירותי, באופן מהותי. זה לא תיאור. זה כמו שם. וכשאתה לומד את הארבע אמות, זה לא רק נימוסים וכל מיני רעיונות ואתה יכול להוציא. הארבע אמות זה גוף החכמה, דיברנו על זה בנפש החיים, הרב דיבר שם על מה זה גדול תלמוד או מעשה גדול בשיעור בערב אחד. זה גמרא שם בנפש החיים הזו, לא? זה הממד האובייקטיבי של התורה, להגיע לכל המדרגות האלו. התורה עצמה היא המדרגה הזאת. הארבע אמות זה גוף החכמה, לא שמזה תגיע לפילוסופיות גבוהות. זה עצמו גוף החכמה. זה, זה הדבר הזה, זה העיקר של החכמה. נכון, יש השלכות ופילוסופיות גבוהות, אבל זה גם דבר כשלעצמו, זה גם כן גוף החכמה. וזה בדיוק מה שאני מתכוון. זה שם שהוא לא שרירותי. אתה לא היית יכול להגיע לזה. אם התורה והארבע אמות היו רק דרך להגיע ואז הסוף הוא להגיע למחשבות וצורות פילוסופיות, אז היה יכול להיות כמה סוגי דרכים. אבל הארבע אמות זה לא רק הדרכים, הארבע אמות זה הדבר עצמו, ושם גם אפשר להגיע. נכון. התורה זו השפה העברית. נכון, נכון. התורה זו השפה העברית.