בדין נרעישה, רש רש רש והמסתעף (טור 282)

Loader Loading...
EAD Logo Taking too long?

Reload Reload document
| Open Open in new tab

הורד [179.14 KB]

20 מחשבות על “בדין נרעישה, רש רש רש והמסתעף (טור 282)”

  1. קל קרנא משרוקיתא קיתרס וכו'

    בס”ד זמן קהלה לכל תש”פ

    נראה פשוט שעניין הרעש בהזכרת המן, כי כך היה המנהג בבבל ובעקבותיה בפרס ומדי לסמן לכולם שצריך להשתחוות.

    כך נהג נבוכדנצר שהסימן לכולם שיש להשתחוות לצלם היה: ‘בעדנא די תשמעון קל קרנא משרוקיתא קיתרס סבכא פסנתרין סומפניה וכל זני זמרא – תפלון ותסגדון לצלם דהבא…’ (דניאל ג,ה)

    נראה שאף המן היה מסתובב כשהוא מלווה בתזמורת של ‘קרנא משרוקיתא קיתרס סבכא פסנתרין סומפניה וכל זני זמרא’ שסימנה לכולם שצריך להשתחוות לו. וסימנך: ‘כנר על אגג’ 🙂

    אך מרדכי לא שם ליבו לכל התזמורת, לא לקרן ולא למשרוקית, לא לסימפוניה ולא לקקפוניה ונשאר דומם. כי כל כוחם של ההמנים הוא ברעש וב’צומי’ שהם מקבלים. וכשאין מתרגשים להם – הם חוזרים ל’גודל הטבעי’…

    בברכת פורים שמח, שמשון טביא

    1. ולהמן מטיחים בפנים: אתה רש,רש, רש!

      וזו מחאתנו כנגד המן: ‘אתה רש, רש, רש!’ אתה אפס, כלומניק.

      יש לך הכל, עושר וכבוד. אתה שולט על אימפריה אדירה, זכית לאישה מסורה הלוחמת על כבודך, זכית לעשרה בנים שהחינוך שנתת להם כל כך הוטמע בהם עד שהם ממשיכים להיאבק על ערכיך גם אחרי מותך. יש לך כל מה שאדם יכול לחלום עליו.

      ואחרי כל העושר והכבוד, החברים והמשפחה התומכים בך – אתה אומר: וכל זה איננו שוה לי’. למה? כי יהודי אחד לא משתחוה לך! יש לך הכל אבל באמת אין לך כלום. אתה רש, רש, רש!

      אז אנחנו נותנים לך את מה שהיה חסר לך, את מעט ה’צומי’. קבל אותו בהידור…

      בברכה, שמשי ספרא

    2. וזה הפשט ב'כי הגיד להם אשר הוא יהודי' (לאריאל)

      וזה הפשט בדברי מרדכי ‘כי הגיד להם אשר הוא יהודי’, שכיהודי הוא מחוייב לקביעה הנורמטיבית ש’תרי קלי לא משתמעי’ 🙂

      בברכה, פיל פול

  2. אחדשה”ט, נפשי בשאלתי, האם חכמינו רמזו להתאבכות הורסת בהך תרי קלי דלא משתמעי, כעין זה שמופיע ביוטיוב הקדוש:
    https://www.youtube.com/watch?v=2awbKQ2DLRE

    או שמא רמזו לניסוי שני הסדקים, דאף דחדא קלא איתא, בתנאים מסוימים ייתכן שישמע לנו כתרי קלי בשני סדקי (וכפטיש יפוצץ סלע מתחלק לכמה ניצוצות) ויתאבך הוא עם עצמו?

  3. nמחאה נמרצת על הדרת הנשים

    בס”ד י”ג באדר תש”פ

    נזדעזעתי בקראי את דברי בעל הפוסט שהדיר את הנשים ממצוות הרעשנים, והרי מרדכי מזהיר נמרצות את אסתר המלכה לבל תחריש.

    ומה שהביא הכותב ראיה מן המנהג, הרי כבר נתבאר בסה”ק ‘מהלכים בין העומדים’ (שם,שם) שאין למדין מן המנהג, במקום שהוא מנוגד לדין. והרי בפסוק מפורש שאסור לנשים להחריש..

    ואף שלדעת בעל הטרילוגיה אי אפשר ללמוד דבר מן המקרא – שאני הכא שגם ללא המקרא יודעים אנו שנשים חייבות ברעשנים, שהרי כבר הורה רבי יהושע בן לוי (בן עירו של בעל הטרילוגיה) שנשים חייבות במגילה בארבע כוסות ובנר חנוכה ש’אף הן היו באותו הנס’, והכי נמי חייבות הנשים להרעיש ברעשנים שאף הן היו באותו הנס, ו

    ובקיצור:
    המנהג להשתיק את הנשים מלהרעיש, נראה כמנהג חסר תוקף הנובע מקלקול חברתי שוביניסטי שאין לחוש לו בעולמנו המתקדם.

    ולכן הדין מפורש, כי דין הנשים ככל ברנש, תשבנה בבית המדרש, ותרעשנה רש רש רש, ללא כל חשש

    בברכה, שטערנא צילה רוט-ויילר
    רכזת תכנית ההלכה במדרשה החצי-שנתית ‘שמן המור’

    אמנם למי שחוששת להרעיש ברעשן בשל המנהג – יש להקל שבמקום להרעיש ברעשן, שתזרוק סוכריות ובכך יקויים בהמן: ‘וכל עם הארץ ירגמוהו [במיני תרגימא)

    1. קריאה, הרעשה או הרגשה? - בין חוב דתי לחוב מוסרי

      בס”ד פורים דפרזים תש”פ

      קריאת המגילה היא מצווה, חוב דתי המוטל עלינו כדי לפרסם ולהפנים את ניסי ה’ שלא עזבונו ולא יעזבונו גם בעיתות של משבר ונפילה רוחנית וגשמית..

      לעומתה, הכאת המן ב’קול רעש גדול אדיר וחזק’ אינה מצווה דתית, לא מדאורייתא ולא מדרבנן. הכאת המן ברעש היא הביטוי לסלידה ולהתקוממות הנפשית שלנו מול שפלותו המוסרית של המן, המלא שנאה לעם רק מפני שהוא ‘שונה מכל העמים’, והכרת חולשתו של העם, היותו ‘מפוזר ומפורד בין העמים’ ללא יכולת להתגונן וללא עוזר ותומך.

      את זעקתנו המוסרית כנגד רשעותו של המן וממשיכי דרכו, אנחנו זועקים בקול רעש גדול ומחריש אזנים. דופקים על השולחן ורוקעים ברגלים, ובקול מפוצץ סלעים אנחנו זוקים: די! אי אפשר לסבול רשע כזה!

      אך כנגד הרשע אנחנו מעמידים בפני עצמנוגם את קריאת התיקון: ‘רש, רש, רש’ – דבק במורשתך הנפלאה, מורשת של תורה וחסד, של אהבת הבורא ואהבת הבריות, מורשת התובעת מאיתנו ‘עשות משפט ואהבת חסד’ אלא גם ‘הצנע לכת עם אלקיך’, להיות ‘ביישים רחמנים וגומלי חסדים’. לא אל המן אנחנו פונים, כי אם לנו ולבנינו ואומרים: ‘החל רש’.

      ולכן נקראים אנחנו לא רק להודות ולהלל לה’ ולא רק להרבות שמחה, אלא להאיר פנים במשלוח מנות איש לרעהו, ויתירה מזאת לשמח רשים ואביונים. לא רק שנים כמינימום ההלכתי, אלא יותר. ולא רק לתת אלא להזדהות עם מצוקתם ולעודדם. הבה נרגישה רש, רש, רש!

      בברכת פורים שמח, ש”צ

    2. בפיסקה 3, שורה 2
      …אנחנו זועקים: די! …

      בפיסקה 4, שורה 3
      … התובעת מאיתנו לא רק ‘עשות משפט ואהבת חסד’ אלא גם ‘והצנע לכת עם אלקיך’, להיות ‘ביישנים …

    3. ועל רגל אחת:: החל רש והרגש רש

      בס”דערב פורים שושן תש”פ

      לסיכום:

      הרעשן העומד איתן על רגל אחת, מלמדנו את תורת האמונה והביטחון על רגל אחת. היהודי נקרא ‘עלה רש’, אל תירא ממלכים אדירים, אלא הסתער מולם בקול רעש גדול, כמרדכי שהא זע מפני המן, וכאסתר שסיכנה את עצמה לגשת אל אחשורוש בניסיון לשכנעו.

      אך גם בהיותך אוחז במלוא המרץ בחובתך לפעול, אל תשכח גם שאתה לעצמך רש, ושלוש פעמים תעמוד לפני אלקיך בתחנונים כרש: לפני עשייתך תקדים תפילה שיצליח ה’ את דרכך; בתוך עשייתך לא תשכח שאתה שלוחו של המקום הזקוק לעזרתו להשלים; וגם אחר עשייתך המוצלחת, אל תשכח להודות לאלקיך שנתן לך כח ועצה טובה וסייע בידך להצליח.

      וכך הרעשן , עומד איתן ופעלתן, ומרעיש במרץ, כדי לגדור כל פרץ, אך לא יתן לשכוח, מי הנותן לו כח, יעמוד לפני יוצרו כרש, ופיו תפילה ירחש, וישיר לו שיר חדש, כל יום מחדש.

      בברכה שלוחה, ברכת פורים לשמחה, לחיזוק עשיה ברוכה, במרץ ובבטחה, וכל נפש נאנחה, תמצא רווחה, מנוחה ושמחה, ושלום ובטחה,

      בברכה, ש”צ

  4. צ”ע התינח הקורא אבל השומעים בעזרת גברים מאי איכא למימר. ולענ”ד נראה דנהפוך הוא ונעשו הקולות מראות ומכאן למדו רז”ל שהפך עליהם הר כגיגית דכתיב רואים את הקולות, ותרי מראי מתחזי שפיר. ובזה מדוקדק היטב לשון נהפוך הוא, הוא ולא היא, שתורה לשון נקבה ולכן דין התורה לא נתהפך ואכתי תרי מראי מתחזי. וראיה לזה מדברי הקונטרס גופו שכתב שבמחיצה אין דין רעש ותימה הא וודאי גם רעש עצמו אינו כלל כיון דאיכא לבוד אתם אפילו מרעישין אתם אפילו במרעין בישין. אלא שהעולם מתהפך ונעשה כיש רעש אבל דין תורה כדקאי קאי ולזה דין רעש אין. ובזה ניחא עוד שאמר רבי טרפון הטיתי אזני אצל כהן גדול ושמעתי שהבליע בנעימת אחיו הכהנים וקשה כיון דתרי קלי לא משתמעי היאך שמע אלא שכיפורים הרי הוא כפורים ונתהפך גם הוא.

    1. שוב בינותי שנהפוך הוא אינו מהפך ממש אלא העדר ולא נעשו הקולות מראות אלא דממה דקה. וראיה לזה ממה שכתב רבי כהן נטול שם רע, ומדלא נקיט עם הארץ כהן בעל שם רע ש”מ נהפוך הוא אינו אלא להעדר והיתר נעשה נטול ולא להיפוך מן הקצה אל הקצה (ורבי הוא גופו ההעדר כדחזינן האידנא שכל הזכר המהול רבי איתקרי. ולעניין כהן צ”ל שכל ישראל כהנים דכתיב ממלכת כהנים אלא שנתחדש בהם דין ישראליות וק”ל)

  5. אך לפלא דאישתמיטיה דברי רבנו: מחה תמחה את זכר עמלק בחינת מחיאת כף שעל ידי מחיאת כף מקיים מחיית עמלק ממש ומה שמכין העולם עם כף היד על הסטנדער הוא בחינת כי יד על כס יה מלחמה לה’ בעמלק וכו’

    1. צריך גם ניגונים (לשלומי)

      בס”ד פו”פ תש”ף

      לשלומי – שלום רב,

      נראה שגם לדעת מוהר”ן לא די במחיית כף לחודא, אלא צריך גם ניגונים, כאמור: ‘ע”י ניגונים ומחיאת כף נמתקים כל הדינים, וכל המרבה בזני זמרא הרי זה משובח. ולכן יסד הפייט: ‘מסיכות רעשנים שירים וריקודים’, שהכל מרבה שמחה.

      בברכה, ש”צ

      אמנם שמעתי סברא שסמיכות ‘רעשנים’ ל’מסכות’ מלמדת ששניהם באו לעצור את המגפה. המסכות להגנה מפני מעבר הנגיף, והרעשנים כדי להזהיר אנשים לבל יתקרבו. ודפח”ח

    2. ואולי הרעשנים משתקים את הנגיף, כשם שקול הפטיש שיתק את היתוש של טיטוס. ייתכן גם שרעש הרעשן ‘יפה לבשמים’ ומסייע לסממני הקטורת לעצור את המגפה.

      בברכה, פרשן-דתא דלפינגר

    1. הלא מצוות היום היא: 'ונהפוך הוא' (למרדכי)

      בס”ד פורים דפרזים תש”פ

      לידיד, מרדכי היהודי, היושב בשער, וקושייתו חריפה כתער, מה זה ועל מה זה, מהפכים המגיבים, דברים רציניים, לשחוק והיתול, במיני פלפול?

      ותשובתו בצידו, מאיתי ידידו, כי זו מצוות היום, מאז ועד עילום, להפוך כחומר חותם, ולהוציא דברים מפשוטם, לקדש המעוקם, בלי תערו של ‘אוקהם’, והיה המישור לעקוב, למען יגל יעקב.

      ואתה את ברכתי תיקח, ואל תעמוד על המקח, להרבות ולהוסיף לעקאך, ולשתות מיין הרקח, ווכך להפיק לקח, ולהינצל מרצין ופקח.

      בברכת חויזעק חויזעק ונתחזק, והיין כמים יוצק, כברכתו של יצחק, לבנו איש חלק,
      מאתי הד”ל וחרד”ל, מאוזן המן בדל, ממולא שום ובצל, ושמו נקרא שצ”ל

השאר תגובה