בעניין הניתוק בין הלכה למוסר, והרמנויטיקה.

אשאל בצורה שונה אם כי קרובה:
האם הפוסק או המפרש כאשר הוא בא לפרש סוגיה מסויימת האם הוא בא עם התפיסות שלו וההנחות יסוד שלו ? בניסוח אחר, עם הלכה מסויימת עומדת בניגוד לתפיסה הפילוסופית של הפוסק, האם (גם אם באופן תת מודע) הוא יפרש אותה אחרת או כפשוטה ? במילים אחרות, מה מקומן של התפיסות היסוד שלי כאשר אני פוגש סוגייה ?
בניסוח קצת שונה, האם מאחורי קביעה הלכתית (או חוקית) מסויימת, קיימים רק הסברים פנים הלכתיים (כלומר, פרשנות למקורות קדומים), או גם הסברים פילוסופיים/הגותיים/רעיוניים ? אני רואה כשל באפשרות השנייה, מפני ש״הסבר״ פירושו סיבה הכרחית ומספיקה. ואי לכך, אם יש סיבה פנים הלכתית להלכה מסויימת, למה לחפש סיבה אחרת (קרי, התפיסה הפילוסופית) ? זה תערו של אוקאם.

או נגיד ככה:
כולנו מסכימים שהפוסק בא עם תפיסותיו המוקדמות שלו, הוא מביא את עצמו (שמורכב מבית גידולו וכו) אל המקורות. זו פשוט עובדה. אבל שאלתי היא האם עליו להקדיש מאמץ מיוחד כדי לנטרל את ההשפעה של השקפותיו על פרשנות הטקסט ?

הסבר נותן סיבה מספיקה אבל לא בהכרח הכרחית. בהחלט השקפותיו של הפוסק באות לידי ביטוי בפרשנות ובהכרעות שלו. וכי מי חולק על כך?
והוא בהחלט לא צריך לנטרל אותן. זו השקפתו. כמובן יש תמיד את האיזון מול היושר הפרשני.

האם זה בסדר בשבילך שפרשן שהשקפתו אומרת לו שהומוסקסואליות זה בסדר ומותר והכל, והוא מצליח לפרש את המקורות ההלכתיים כך שיוצא מהם שהומוסקסואליות זה מותר, זה לא יהיה מוזהר לדעתך ? גם אם הפירוש שלו נגיד שהוא סביר, אולי הוא מוטעה ע״י השקפתו לא ?

בהחלט. זהו מקרה פרטי של מה שכתבתי. כל עוד הפירוש שלו מחזיק מים (לדעתו).

בנוגע לשוני הקטגוריאלי בין הלכה למוסר,
מה עומד מאחורי חוק הלכה כלשהו ? האם ההלכות של התורה משקפות אידיאולוגיה או אידיאולוגיות שונות ? בניסוח אחר, האם ניתן לדעת, על פי העובדה שהתורה ציוותה כך וכך, שהתורה דוגלת באידיאולוגיה לדוגמה קומוניסטית/קפיטליסיטית, או פמיניסטית וכו וכו ?
כלומר, האם השאלה למשל ״האם התורה היא שונא נשים״ יש למה משמעות או אין ? ואם מתרצים על זה ״כן, שהרי רק הבעל קונה ומגרש, בעל בוגד אין בעיה, כתוב שלא עשני אשה וכו״, האם צודקים ?

מה עומד מאחורי החוק ״תניח תפילין״/״תכתוב כתובה כשתתחתן״/״שומר חינם פטור מגניבה״/״אשת איש חייב מיתה, אבל בעל בוגד אין שום בעיה״/וכו וכו כל ההלכות?
האם יש מאחוריהן הגיון שניתן להצביע עליו ?
האם התורה היא רק מערכת הלכות שלא מלמדת אותנו שום לקח ערכי/מוסרי/שיפוטי/אחר, או שהתורה רוצה שנסיק מסקנות ערכיות/אידיאולוגיות/מוסריות/פילוסופיות מההלכות שהיא מצווה עלינו ?

בדרך כלל לדעתי לא ניתן ללמוד עקרונות כלליים מתוך ההלכות. ברוב המקרים שראיתי שעושים זאת אלו סתם וורטים. תפיסה כלכלית תלויה בשכל ישר ואין לחפשה בהלכה.
זה שההלכה מפלה נשים זה נכון, וכנראה יש מאחורי זה תפיסה מסוימת של תפקיד האישה בחברה. אבל ברוב המקרים אלו הלכות שעוצבו בחז"ל ולא בתורה עצמה (גם אם מדובר בהלכות דאורייתא), ולכן אין ללמוד גם מהן עקרונות כלליים. מעמד האישה השתנה, וגם אם יש הלכות שלגביהן אין לנו סמכות לשנות אין שום הכרח וגם לא היגיון להסיק מהן מסקנות ערכיות ועקרוניות.

אוקיי אבל, האם יש ההיגיון (גם אם לא ניתן להבין אותו מחמת קטנותינו) מאחורי ההלכות ? בהלכה דאורייתא נטו, לא יודע למשל איסור ריבית, האם יש מאחוריה היגיון/אידיאולוגיה/פילוסופיה כלשהיא, או שזה סתם צו שרירותי ?

אני מניח שיש היגיון ומטרה מאחורי כל ציווי. אבל הניסיונות להגיע אליהם בד"כ מפוקפקים מאד בעיניי. מעבר לזה, רוב ההלכה דאורייתא שבידינו נוצרה על ידי חז"ל ולא מהתורה עצמה ועל כך הערתי למעלה.

הנה לדוגמא, בטור 503 – מהם ה'ארורים': הדוגמה של הכשלה באיסור הסקת ממקורות ההלכה שהתפיסה הפילוסופית הנכונה היא של מוניסת סובלני. האם זה אומר שאתה חייב להיות (פילוסופי) מוניסת סובלני ? ואם אני חושב שהאמת היא שיש להיות פלורליסט, ואני גם חושב שאתה צודק ממקורות ההלכה עולה תפיסה מוניסת סובלני, מה עלי לעשות ?

אני לא מדבר על סובלנות כללית אלא על הגישה המטא הלכתית. הוכחתי שם שבהלכה הגישה הנכונה היא סובלנות. זה לא אומר שזוהי הגישה בתחומים אחרים שאינם קשורים להלכה. שם תפעל לפי סברתך.

הרב אני מרגיש קצת לא שבע מהדיון דלעיל. רציתי לחזור איתך על כמה נקודות שלא כל כך הבנתי אותם:
1. מה המשמעות של הניתוק בין ההלכה לבין המוסר, עם מאחורי ההלכה עומדים לפעמים שיקולים מוסריים ? הנה אתה רואה שההלכה (יכולה להיות) נגזרת מהמוסר, ושא״כ ניתן ללמוד מוסר מהלכה.
האם יש הבדל בזה בין הלכה דרבנן להלכה דאורייתא?

אתה מסביר שבעובדות אין סמכות פורמלית. ובנורמות יש. אולם, מה המשמעות של זה, מכיון שמאחורי נורמה עומדת עובדה (אידיאולוגיה) מסויימת ? ברור שכשהקב״ה מצווה עלי לעשות X הוא לא מצווה סתם שאעשה X כרובוט וזהו, אלא הוא רוצה שכשאעשה X אני אפנים את האידיאולוגיה, השיקול הערכי, שעומדת מאחורי הX. אבל כבר ראינו שלאידיאולוגיות אין סמכות, ואם אני לא מזדהה איתה שום דבר בעולם לא יכול לשנות את זה. וזה קשור לשאלת הרמנויטיקה, כשאני רואה שהקב״ה מצווה עלי לעשות X האם ניתן להסיק מכך אידיאולוגיה כלשהי ?

אודה מאד אם תבאר לי את זה

1. מאחורי ההלכות לא עומדים שיקולי מוסר. לםעמים כשיש שתי דרכי פרשנות נבחר את זו שתואמת למוסר.
2. אתה מניח כאן כמה הנחות לא מבוססות. להלכה לא דרשינן טעמא דקרא, ומכאן שלא נכון שמטרות ההלכות צריכות להיות מודעות לנו ולגרום לנו לאמץ תפיסות. עובדתית זה לא נכון. יש לקב"ה סיבות ומטרות שלמענן נוצרה ההלכה, אבל אלו שיקולים שלו ולא שלנו.

האם לדעתך ההלכה יכולה להסדיר את חיי היום יום של העם היהודי, בעוד שאין בה עקרונות מוסריים ונורמות מוסריות ?
אם הקב״ה רצה שעם היהודי יתנהל לפי ההלכה, ולא צריך שום דבר אחר כדי שעם היהודי יחיה בסדר כמו כל אומה אחרת, זאת אומרת שכדי להשיג הסדר חברתי איננו צריכים לכללים מוסריים או משפטיים (כיון שבהלכה העקרונות והשיקולים הם לא מוסריים ולא משפטיים, אלא דתיים ומטאפיזיים) ??

לא מתחיל להבין את השאלה המוזרה הזאת. ההלכה והמוסר יחד מסדירים את חיי העם היהודי. אבל למה לזהות בין שתיהן?

תפקידו של המוסר אינו להסדיר חיים חברתיים. אחרת היינו חוקקים אותו.
מערכת משפטית באה להשיג הסדר חברתי שיתקיים גם בלי שאנשי החברה יהיו אנשים מוסריים בליבם.

ההלכה מספיקה כדי לנהל חברה תקינה (גם לו היה משפט, הייתה ההלכה, ולפיה העם היהודי היה אמור לנהוג, ולכן היא יכולה להסדיר הסדר חברתי)
מאחורי ההלכה אינם עומדים עקרונות מוסריים (משאכ מאחורי מערכת משפטית כלשהיא שניתן למצוא בה עקרונות מוסריים).
מסקנה: הנה תופעה מדהימה, חברה תקינה יכולה להתקיים גם בלי מוסר.
לא סביר שחברה יכולה להתקיים בלי מוסר.
מסקנה (על דרך שלילה): ודאי שמאחורי ההלכה עומדים שיקולים מוסריים, ומטרות מוסריות, ולא רק מטרות דתיות. CQFD.

נו באמת! מאיפה בא פלפול הזה? כללי המוסר נחוצים ביחד עם ההלכה, ואופן פעולתם הוא כזה שלא דורש חקיקה ואכיפה. מה שדורש אכיפה ייכנס דרך ההלכה או במקרים מסוימים חכמים יכניסו ו להלכה (כופים על מידת סדום וכדומה).

האם מטרת חוקי התורה (הן האיסוריים והן המשפטיים) היא להשיג צדק (אנושי, חברתי, מוסרי, עולמי, וכו) ?
אם כן, אז כשיש קונפליקט בין המוסר/הצדק להלכה לכאורה עלי לתקן את תפיסותיי בדבר הצודק.
ואם לא, אז מה בכלל מטרתם ? אם אם תרצה, האם המצוות הם שרירותיות ?

שאלת את זה עצמו בשרשור מקביל ועניתי שם. מטרתם היא ערכים דתיים ולא צדק במובן שמקובל אצלנו. הפניתי לטור 15 – אונס בשעת הקרב: הלכה ומוסר, ובתחילת הספר השלישי של הטרילוגיה.